בית יצחק אבן העזר חלק א קמז

המשוגעים להגמיינדעאמט דק' ליסקא שהשוטרים תפסו איש אחד ושאלוהו מאיזה עיר הוא ומה שמו והשיב ששמו ליב הירש בריא ומעיר ליסקא הוא ושם אביו מרדכי סענדר בריא ואביו הוא מילידי (דאבראמיל) וכן הוא האמת וגם בבית המשוגעים שאלו אותו על שמו ושם עירו והשיב להם כן (כ"ז בא במכתב מלבוב) ואחר זה נסעה האשה פיגא אשת ר' הירש ליב בריא לבית המשוגעים ושם הראו לה את בעלה ותיכף אמר לה בזה"ל "פיגא דיא ביזנו דאס" והאשה הנ"ל נתעלפה ואח"כ כאשר נתישבה בדעתה אמרה לו בזה"ל: איך דמר קען דיך מפיס גאר נישט והשיב לה המשוגע: וויא אזיי זאלסט דיא מיך דער קעננען אז איך האב נישט דיא בארד אונד פיאות. איך בין ליב הירש בריא ושאלה אותו מה שם אביך והשיב מרדכי סענדער גפבארמן אין דאבראמיל ויש לי בן אחד ואחד צריך לבוא לעולם [והגם כי בעת ביאתה לבית המשוגעים כבר ילדה אבל כשיצא המשוגע מביתו היתה אשתו מעוברת] ואח"כ התחיל לדבר דברי שגעון גם פניו היו נפוחים ופצועים ע"כ לא היתה יכולה להכירו בצירוף החרדה שהיה לה וגם היה מדבר בלשון אשכנז והיא לא שמעה ממנו שיודע לדבר כן בלשון זה ע"כ סברה שזה איש אחר וכעת אמרו לה אנשים מק' הנ"ל ששמעו כמה פעמים שבעת השגעון דיבר בלשון אשכנז וגם לאשר היה לבוש בבגדים אחרים בבית המשוגעים ע"כ לא הכירה אותו. והנה אח"כ בא מכתב מבית המשוגעים להגעמיינדעאמנט ולהמעטריקאלפיהרער כי ר' ליב הירש בריא הנ"ל חלה את חלי לונגענאנצינרונג ומת שם והוגבה עדות מהקברנים בבד"צ בלבוב שנמסר להם מבית המשוגעים ליב הירש בריא וקברוהו. ע"כ יש לעיין אם האשה פיגא אשת הירש ליב בריא מותרת להנשא

(א) תשובה הנה לא נודע בנ"ד אם השוטה שמת בבית המשוגעים הוא בעל אשה זאת אך עפ"י השוטה שאמר להזענדארין ששמו ושם אביו ושם עירו כשם בעלה ע"כ יש לחקור אם משגיחין על דבריו אם נאמן בדבריו והנה מקור הדין דהבעל נאמן שכך שמו ואח"כ כשמת מתירין את אשתו הוא מדברי מהרי"ק סי' קע"ה ורא"ש בתשובה ומהר"ם מלובלין סי' קכ"ט והביאו ראיה מגמ' דסוף יבמות מעשה באדם אחד וכו' וכו' שאמר יישר כחך ארי' אמר לו יפה כונת שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא לימים חלה ומת והתיר ר' טרפון את אשתו. אע"ג שלא ידעו משמו רק עפ"י עצמו ובתשובת מהריב"ל הובא בבית אפרים חאה"ע סי' ז' כתב דע"כ משום עיגונא הקילו דאם איתא דמן הדין היא מותרת היה לו להביא ראיה מהא דאמרינין בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין דבשעת הסכנה העמידו הדבר על דין תורה ומדלא מייתי הרא"ש ראיה לדבריו מהאי דאמרינין או מההיא דתנן מעשה בצלמון אחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש וכו' והשיאו אשתו וכו' צ"ל דיש לחלק בין היכא שאומר בשעת מעשה אני פלוני דלא חיישינין שמא בא לקלקל להיכא דאמר שלא בשעת מעשה בדרך ספור באקראי בעלמא וכן נראה דיש לחלק ממ"ש מהרי"ק סי' קע"ו וכיון דכן הוא דיש לחלק אפשר לומר דאפי' דנימא דהיכא דקאמר בשעת מעשה שכך שמו מן הדין הגמור יש לסמוך על דבריו אפ"ה היכא דקאמר דרך סיפור בעלמא ל"ה עדות מעליא רק בעדות אשה משום דבעגונה הקילו רבנן עכ"ל מהריב"ל והנה קשה לי על דבריו איך אפשר לומ' דהא דנאמן הבעל על שמו ומשיאין אשתו משום עגונה הקילו רבנן. דהרי בגמ' אמרינין על עובדא דא ורבי טרפון ל"ב דרישה וחקירה והתניא מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון להעיד עדות אשה וכו' יפה כונת לשמו שכך קורין אותי וכו' ודקדק עליו שנים או שלשה פעמים וכיון את דבריו והשיא ר"ט את אשתו [הרי דבעי דרישה וחקירה] ומשני תנאי היא. והרי הרמב"ם סוף הלכות גרושין כ' דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה משום עגונא הקילו רבנן וכיון דר' טרפון הוצרך דרישה וחקירה לא ס"ל להקל משום עיגונא ומ"מ התיר האשה עפ"י דברי הבעל שכך קורין אותו הרי דאין הטעם משום עיגונא

(ב) אמנם יש לישב דהנה הרמב"ן כתב בחדושיו ליבמות הא דתנן בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה יש מפרשים דהא נמי קודם שהוחזקו והבין בס' ערוך לנר דהכונה דמ"ד בדרישה וחקירה אין משיאין עפ"י עד אחד רק צריך ב' עדים וזה צ"ע דהרי בגמר' אמרינן מעשה באדם אחד שבא לפני ר"ט להעיד עדות אשה וכו' וכיון את דבריו והשיא ר"ט את אשתו הרי דס"ל להתיר בעד אחד ומ"מ בעי דרישה וחקירה. ודוחק לומר שהיה עוד אחר עמו כעין דאמרינן בר"ה כ"ב ע"ב דשם ל"ח ליה משום כבודו דר' נהוראי וזה ל"ש הכי ועוד לענין עד אחד לא מצינו חילוק בין קודם שהוחזק. רק לענין אשה או עד מפי עד בדף קכ"ב ע"א כדאמרינן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד אשה ושפחה ועוד דהרי לגירסת מהרש"א ר"ט ור"ע סוברין בודקין בדרישה וחקירה ור"ע ס"ל להדיא משיאין עפ"י עד אחד אף קודם שהוחזק על כן בודאי פירש הרמב"ן דמ"ד צריך דו"ח דס"ל בעד כשר אף דמשיאין עפ"י ע"א מ"מ צריך דו"ח אבל לאחר שהוחזק להשיא עפ"י אשה ושפחה ל"צ דו"ח. והסברא היא דכיון דטעם דבעי דו"ח בעדות משום דבעי עדות שאתה יכול להזימה. אף בעדות אשה בעי עדות שאתה יכול להזימה דאף בעד אחד היכא דמהני עדותו שייך דין הזמה כמבואר ברמב"ם פכ"א מעדות דעד שהעיד בטומאה בסוטה והוזם חייב לשלם דלא כקצה"ח ס"ס ל"ח שנסתפק בזה וכן לוקה מלא תענה בעד שהעיד על אשה שהיא מותרת להנשא שמת בעלה והוזם כמ"ש בס' חיו"ד סי' א' אות י"ב וסי' מ"ש אות ט"ו (ולעיל סי' ע"ד אות י"ג) דלא כנוב"י מאה"ע סי' מ"ו וסי' ע"ב וע"ד עיי"ש ע"כ ס"ל לר"ט ור"ע דבעי דו"ח אבל לאחר שהוחזקו להיות משיאין מפי אשה ומפי עבד כיון דאשה ועבד ליתא בדיני הזמה ואין לוקין מלא תענה אף היכא שיש תועלת בעדותן כדמוכח מדברי החנוך מצוה ל"ז שכתב דלאו דלא תענה אינו נוהג בנשים והרי נוהג באשה שמעידה בסוטה או בעדות אשה ועל כרחך גם היכא שנאמנת אינה לוקה מלא תענה. וכן מוכח מגמרא מלות דף ח' דמקשה דכותי' גבי עבד שהעיד בו והוזם עבד בר עדות הוא והרי משכחת בעבד שהעיד בסוטה שנטמאת או באשה שהעיד עד פסול שמותרת להנשא ועבד הכחישה שאסורה לישא והוזם דלוקה מלא תענה כמו שכתבתי בספרי סי' א' הנ"ל עיי"ש דגם בעד המכחיש לוקה דלא כמ"ש מוח"ז הרב הגאון רע"א בתשובתו סי' קע"ו וע"כ בעבד ואשה אינו לוקה מלא תענה ובספר מנחת חנוך מצוה ל"ז נסתפק בדין זה אם נשים לוקין מלא תענה בעדות אשה שהן נאמנות ולפענ"ד הדבר ברור דאינן לוקין. אשר ע"כ לאחר שהוחזקו לישא עפ"י נשים אין בודקין בדרישה וחקירה דל"ב עשא"ל דהרי בנשים בלא"ה הוה עשאאי"ל ודוק ועכ"פ פ כיון דגם מ"ד דצריך דו"ח ס"ל דמשיאין עפ"י ע"א וע"א אינו נאמן מן התורה רק משום חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה משום עיגונא ע"כ שפיר קאמר מהריב"ל דמשום עיגונא נאמן הבעל על שמו. דגם ר"ט ס"ל משום עיגונא הקילו רק דס"ל דלא הקילו כ"כ שלא להצריך דו"ח ע"כ על שמו נאמן משום עיגונא. ואף אם ע"א אינו נאמן רק מדרבנן מ"מ שייך בו הזמה דאם הוזם לוקה משום לא תענה כדמוכח משבועות ל"ב דאם יש בעדותו תועלת מדרבנן חייב קרבן שבועה וה"ה דלוקה משום לא תענה ומ"ש הריטב"א ריש מכות דבבן חלוצה דפסול אינו מן התורה רק מדרבנן אין בו הזמה מדאורייתא כלל כונתו דמן התורה אין בו הזמה מ"מ אם הוזם לוקה כיון דמדרבנן יש תועלת בעדותו ודו"ק

(ג) אמנם נראה דמ"ד בעינין דו"ח הוא ס"ל עד אחד נאמן מה"ת בעדות אשה כשיטת הנוב"י סי' ל" ותשב"ץ סי' פ"ג ולא משום עיגונא נאמן ומה"ט ס"ל דבעי דו"ח שתהי' עדות שאתה יכול להזימה. ולא עוד אלא אפי' האי תנא דס"ל אין בודקין בדו"ח ס"ל ג"כ עד אחד נאמן מן התורה דקשיא בגמרא דאמרינן כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא והדבר תמוה דהרי הכתובה אינה נוטלת מדינא דאין ע"א נאמן לכתובה אך דמספר כתובה נלמד דהיכא שמותרת להנשא נוטלת כתובתה ואיך נימא שמותרת להנשא בלא דו"ח הואיל ונוטלת כתובתה וכבר הקשה כן בריטב"א ורמב"ן על כן נראה דשני תנאים ס"ל ע"א נאמן מה"ת וכתב התשב"ץ דה"ה לנחלה ע"א נאמן כיון דמלתא דעבידא לגלויי לא משקר נאמן אף לממון [ומ"ש הרמ"א בח"מ ס"ס ל' דאין חילוק בדיני ממונות בין עבידא לגילויי זה מדברי ריב"ש שמחולק עם התשב"ץ בסי' קנ"ה עיי"ש ודוק] ולפ"ז האשה נוטלת כתובתה מדינא ע"כ פליגא בזה וס"ל לתנא דאין בודקין בדו"ח דכיון דאיכא כתובה למשקל ולזה א"צ דרישה וחקירה מדרבנן גם לעדות אשה ל"צ דו"ח מדרבנן [ואף דנ"ל דגם לתשב"ץ אף שהאחין יורדין לנחלה דלא מקרי הוצאת ממון כמ"ש בתשב"ץ סי' פ"ד מ"מ לכתובה מקרי הוצאות ממון ול"מ מדאורייתא מ"מ י"ל כיון דיש לה שטר דהוא עומד לגבות לא חמיר מיורדין לנחלה כמ"ש הש"ך לענין מגו להוציא דאמרינן בשטר] ובזה מיושבים דברי הרמב"ם שכ' הטעם שהתירו בלא דו"ח שלא תשארנה בנות ישראל עגונות ולא הביא טעם הגמרא משום דאיכא כתובה דבגמרא קאי קודם שהוחזקו ומיירי בעד כשר דנאמן מן התורה אף לכתובה שייך לומר מתוך שלכתובה א"צ דו"ח אף בהיתר להנשא ל"צ דו"ח משא"כ לאחר שהוחזקו להאמין עד מפי עד וכתובה גובה ממדרש כתובה דכתיב לכשתנשאי ל"ש מתוך וצ"ל משום עיגונא התירו ולפ"ז שוב הדרינן לסברא הראשונה דכיון דלר"ט לא הקילו משום עיגונא קודם שהוחזקו ומ"מ נאמן הבעל על שמו על כרחך דמדאורייתא נאמן דלא כמהריב"ל אמנם כ"ז לשיטה דידי דמ"ד צריכין דו"ח משום שתהי' עשאי"ל דבעדות אשה שייך נמי הזמה ולוקין מלא תענה כמ"ש לעיל אבל דעת הנוב"י סי' ע"ב דאין לוקין מלא תענה כמ"ש סי' מ"ו ולכן כתב בסי' ע"ב דל"ב בעדות אשה עשאי"ל וטעם פלוגתתן דבאמת בדיני אישות ל"צ דו"ח דמשפט השוה לכלכם דדרשינין ממשפט אחד לא קאי רק אדיני ממונות ונפשות. ורק מדרבנן בעי דו"ח לידע האמת ופליגא דלמר מדמינין לדיני נפשות ולמר מדמינן לדיני ממונות מדרבנן וע' בנוב"י סוף היתר הראשון מייתי תשובת הגאון ר' בצלאל אשכנזי שכתב כן ולדידי' י"ל דגם לאחר שהוחזקו פליגי כיון דאין הטעם משום הזמה וכדברי הנוב"י מבואר בדברי התוס' ישנים סוף יבמות דמ"ד בעינין דו"ח אין הטעם משום הזמה דא"כ היה ר"ט צריך לשאול באיזה יום באיזה שעה ול"ב דו"ח רק לברר האמת עיי"ש ולדבריו י"ל גם ר' טרפון ס"ל משום עיגונא הקילו רבנן וי"ל כדברי מהריב"ל ונמצא דדברי מהריב"ל תליא באשלי רברבי

(ד) והארכתי בדברי מהריב"ל לפי שלדעתי נידון דידן תליא בזה דאם אמרינן דהבעל נאמן על שמו מדאו' מתורת עד הואיל דאמר קודם המעשה ול"ה רק גלוי מילתא כמו בחליצה דאמרינן ביבמות ל"ט ואישתמודע דאחוה דמיתנא הוא אפי' קרוב או אשה דגלוי מילתא היא לא מהני בשוטה דאין נאמן בדבריו ול"ה עדות כלל כמבואר בסי' י"ז סעיף י"ג דאם שמע מפי שוטה או קטן אין סומכין על דבריהם אף בעדות אשה ובתשו' מהרשד"ם חאה"ע סי' רל"ט חשש על עד המעיד על אחד שמת והי' לו אז חולי קדחת אולי הוא בכלל שוטה רק שמסיק דל"ה בכלל שוטה עיי"ש אמנם אם נאמר כמ"ש המהריב"ל דהבעל נאמן על שמו משום עיגונא האמינו חז"ל וכן מצדד לזה גם בתשו' מהרשד"ם סי' רל"ט הנ"ל י"ל גם בשוטה כיון דאיכא אומדנות והוכחות שאמר אמת נאמן בדבריו ומשום עיגונא יש להתיר אשתו והנה בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד כתב בשם מהרח"ש בקונטרס עיגונא דאיתתא סי' ח' דהא דכתב הרמב"ם דשומע משוטה או מקטן אין סומכין על דבריו מיירי בסתם שוטה שדברו חכמים בכל מקום ואף בזה אם אמרו הרי אנו באין מקבורתו של פלוני כמה ספדנים וכו' דינו שוה לקטנים. ע"כ ונראה דלפ"ז שוטה שאינו