בית יצחק אבן העזר חלק א קמה

חצות ולא חזר לביתו ונאבד ולא נודע מקומו אי' והי' לבוש שפענצער הנקרא קורץ לייביל. ובבקר חקרו אחריו ולא הי' שום ידיעה ממנו. ואנשים אמרו ש שיכול להיות שהלך לכפר הסמוך ונטבע במים בדרך. ובערך ג' חדשים וחצי מצאו ערלים איש אחד במים ויצא קול שנמצא ר' בערטשא במים. ונגבה גב"ע בבד"צ א) והעיד אחד ששמע ביום ג' פ' אמור שנמצא ר' בערטשא במים ובערך שעה מעת שהוגד לו שהושיטו הנמצא מן המים בא לשם וראה שהנמצא הי' בפניו אדום והחוטם הי' גיפלאשט ובפניו לא הכירו אם הוא ר' בערטשא כי העינים היו פערריבען. רק אין דער לענג אין אין דעם גאנצען קערפער הכיר שזה הוא ר' בערטשא מואסאטיטש בעלה של אשה וויטל רעכל אפילו ער זאל גיוועזען גיין נאקיט וואלט איך איהם אויך גיוועזען דער קענט אין דער בארט אין אין דעם פארים פין דעם קערפער והי' לבוש אין איין קורץ לייביל מיט פיעטער דאס איז גיוועזען פין סשערקעס אין מיט ווייסע בערקעס דאס לייביל האב איך אוסגעטיהן פין איהם אין האב דערקענט בטב"ע אז דאס איז דאס לייביל וואס ר' בערטשא איז גענאנגען ב) העיד אחד איך שנכרי אחד אמר שר' בערטשא נמצא ושהה מעת שהגיד לו הנכרי עד שבא למקום שנמצא ערך רבע שעה והנפטר הי' מונח על היבשה ובפניו לא הכיר אותו אך בתבנית גופו ובזקנו ובשטיוו"ל הכיר שהוא ר' בערטשא הנאבד. ג) העיד אחד שבא לשם והכיר בתבנית גופו בארכו ובקומתו ובזקנו ובמלבוש הלייביל שהוא ר' בערטשא. ד) אשת ר' בערטשא אמרה בפנינו שכמה ערלים אמרו לה שבעלה נמצא והכירו בהנמצא שהוא ר' בערטשא והערלים שהוציאו מן המים אמרו לה כנ"ל עוד אמרה שבעלה הי' לבוש שטיוויל בלי אניטשיס והשטיוועל הי' החאליוויס מקארדיוואן והאונטער גענייא קאלב לעדער פאלישע שטיוועל והלייבצידיקעל הי' צמר שחור מצד הפנים ומצד האחור הי' פאטישיווקע והי' קעשינקע על זייגערל והמכנסים הי' צייג והקעשעניס ממכנסים הי' פאצרינס. וביום ו' של שבת קודם שנאבד הי' על ברית מילה והי' אצבע קאליפשיט ולא תדע איזה אצבע ובאיזה יד ולקח סמרטוט וקשר על האצבע עוד אמרה שראתה בעצמה את הנמצא בהיותו מונח בלאנד ולא ראתה בפניו אך הכירה הבגדים השטיוועל והמכנסים שהוא בעלה. ה) העיד אחד שראה הנמצא כשהובא להעיר פרעמישלא והכיר בהחוטם ובהלחיים ובהפדחת שהוא ר' בערטשא. ו) העיד אחד שהכיר בהפדחת של הנמצא בטב"ע שהוא ר' בערטשא. ז) העיד אחיו של ר' בערטשא שהוא חתנו איך שהנכרים שהוציאו הנמצא מן המים סיפרו לו שהוציאו את ר' בערטשא מהמים ושהם נוסעים להגעריכט להגיד זאת ושאל להם אולי אין זה ר' בערטשא ואמרו שיוכלו לישבע ע"ז והכירו שהוא ר' בערטשא. ח) העיד אחד שהי' אצל הנמצא לאחר שהושיטו אותו מן המים ולא נודע לו אם הי' חצי שעה או שעה אחר שהוציאו מהמים והכיר הנמצ' בבגדיו ובזקנו ובגדול ובקומה שהוא ר' בערטשא וחוטם לא הי' ניכר. הבגדים היינו השפענצר והמכנסים והשטיוועל הכיר שהם של ר' בערטשא. ט) העיד אחד שראה הנמצ' בערך שעה או חצי שעה לאחר שהושיטו אותו מן המים והכיר בצורת פנים עם החוטם שהוא ר' בערטשא כי פניו לא הי' נשתנה ורק שהי' אדום. והנה שאלנו להעד (מאות ח') על מה שאמר שחוטם לא הי' ניכר. והוא מכחיש להעד מאות ט' והשיב שהוא לא ראה אותו בתחילה רק ממקום גבוה והשני ראה אותו בסמוך. י) העיד אחד איך ששמע שר' בערטשא הי' ג' ימים קודם שנאבד על ברית מילה והי' מוהל וחתך ב' אצבעות היינו האצבע והאמה שביד שמאל וכרך סמרטוט. ואח"כ ראה בהנמצ' שב' אצבעות האלה ביד השמאלית היו כרוכים בסמרטוט. יא) העיד א' שראה על הגודל שביד ימין הי' כרוך סמרטוט בהנמצ' ועל הסמרטוט הי' בענדל לבן וביד שמאל הי' ב' אצבעות היינו אצבע ואמה כרוכים. ושוב אמרה אשת ר' בערטשא עוד קודם הברית מילה חתך קצת בגודל ואינה זוכרת על איזה יד וכרך סמרטוט. יב) העיד אחד שנכרי שהוצי' הנמצא מהמים אמר לו שהכיר שהוא ר' בערטשא ואמר לו בלשון הזה שהי' פריש כמו חי ואינו זוכר אם הי' ע"י שאלה מה שאמר לו הנכרי או לא. יג) העיד הסנדלר איך שראה השטיעפעל של הנמצא והכיר אותם שהמה מלאכתו ושהמה השטיעפעל שעשה לר' בערטשא קודם פסח תרמ"ו ואמר שר' בערטשא צוה אותו לעשות חאליויעס מקארדיוואן פשישוועס מקאלבסלעדער פידעשוועס ממאסטערקע איינפאך וכן עשה לו והכיר השטיעפעל של הנמצא שהמה כנ"ל. עוד אמר שביען שר' בערטשא הי' לו ווינטערבאהלען על כן עשה לו ברייטע פידעשוועס ותחת הפידעשווע עשה וויפיסקע וכן היה השטיעפעל מהנמצא וגם הכיר בטב"ע בהשטיפטטן וגם בהאזנים שחורות מבאנד שהמה השטיעפעל של ר' בערטשא. יד) שוב באה אשת ר' בערטשא לפנינו והובא לפנינו הלייבצידיקעל והמכנסים של הנמצא והכירה בטב"ע שהמה של בעלה וגם אנחנו ראינו שכל הסימנים שאמרה האשה בהארבע כנפות לעיל אות ד' הי' בהארבע כנפות של הנמצא וגם הביאה האשה חתיכה צייג שעשתה ממנו מכנסים לבעלה והי' דומה לצייג של המכנסים מהנמצא. וגם הקעשעניס ממכנסים הי' כמו שאמרה האשה על מכנסים של בעלה

(א) תשובה הנה אין כאן עדות ברורה שראו את הנמצא תיכף כשהוציאו מן המים היינו מישראלים אין כאן עדות ובגמ' מבואר וה"מ דחזיוהו בשעתי'. ואף דדעת הר"ן בתשו' וההמ"ג פי"ג מגירושין הובא בח"מ ס"ק מ"ט דבשעה ראשונה מעידין עלי' ודוקא בנשתהה קצת בתוך שעה שני' אין מעידין מ"מ לא נודע שיעור שעה. דלפמ"ש תוס' סוטה י"א ד"ה מרים המתינה למשה שעה אחת דלא הי' רק רביע שעה. ה"ה בזה כונת הגמ' דחזי' בשעתו עכ"פ אינו יותר ממיל. וכ"כ בח"ס אה"ע סי' ס"ג א"כ בנ"ד דודאי שהו העדים יותר ממיל עכ"פ על כן לא מקרי חזינהו בשעתי' ולא מהני הכרה ע"י טב"ע. אמנם שיטת ר"ת דמהני הכרה אפי' לאחר ג' ימים וז"ל התוס' יבמות ק"כ ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף. ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל על ידי טביעת עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים. וכ' בשב שמעתתא ש"ז פי"ד לפרש דר"ת ס"ל דהא דאין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם ודוקא תוך ג' ימים זה דוקא באינו מעיד שהכיר בטב"ע רק שמצייר בסימנים כל פרצופו וחוטמו ופדחתו וזה הכרת פניהם ענתה בם ע"י סימנים וזה סימן מובהק אבל ל"מ רק תוך ג' ימים אבל במכיר בטב"ע מהני אפי' בלא פדחת וחוטם היכא שכל הגוף שלם אפילו לאחר ג' ימים. א"כ י"ל נהי דבנ"ד לא חזי' בשעתא וגם העדים לא העידו שמכירים בצורת פנים עם החוטם מ"מ כיון שהכירו בתבנית גופו בטב"ע שהוא בעל אשה זו יש לנו שיטת ר"ת לסמוך עליו דכמו שהתיר ר"ת אפי' לאחר ג' ימים. אף דאז נשתנה מ"מ צ"ל דדוקא צורת הפנים עומד להשתנות אבל תמונת הגוף אינו עומד להשתנות כנראה מסברה ה"ת דר"ת מתיר אף אם לא חזי' בשעתא מה"ט. ובתשו' הרא"ם הוא דו"ז הגאון מ' סענדר מסאטניב סי' ז' חולק על הקצה"ח בפירושו. אמנם גם לדבריו היכא שע"י שיצייר במחשבתו סימני הגוף האורך והרוחב וגוונו וצורתו ומצב וקומת הגוף והוא מכירו בטב"ע שהי' מכיר ורגיל אתו מהני אפי' בלא פדחת וחוטם. אך לדעתו לבסוף ר"ת מסופק בדין זה ואינו סומך עצמו רק בספק ג' ימים וע' באור זרוע ה' עגונה סי' תרצ"ב משם נראה שהשב שמעתתא כיון האמת בפירוש ר"ת. מ"מ כיון שרוב הפוסקים חולקים על ר"ת אין לסמוך על היתר זה לחוד

(ב) אמנם יש כאן עד אחד באות ה' שהעיד שראה הנמצא בפרעמישלא והכיר אותו בהחוטם ובהלחיים ובהפדחת ובזה ודאי ר"ת מתיר אף לאחר דאישתהי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ו. אך בריב"ש סי' שע"ח מבואר דלא כב"ש רק דדוקא בלאחר ג' ימים מתיר ר"ת אבל באישתהי לאחר שהוציאו מן המים גם ר ת מודה דל"מ טב"ע אף בגופו שלם וכבר תמה בעצי ארזים ס"ק קמ"ז אב"ש שכ' להדיא דלא כריב"ש. ובאמת ברמ"א משמע דלא כריב"ש שכ' בסעיף כ"ה שמעיד על ידי טביעת עין של גופו וצורתו אפי' אחר כמה ימים אפי' נפל למים ובודאי כונתו אפי' באישתהי לאחר שעלה מהמים דבלא אישתהי לכ"ע מעידין עליו. וע"כ לא ס"ל כריב"ש אך אולי כונתו שלאחר כמה ימים שמת נפל למים והכירהו תיכף דבזה ר"ת מתיר. אבל באישתהי גם ר"ת אינו מתיר וזה דוחק ואפשר לומר דה"ט דרמ"א לא חשש לדעת הריב"ש משום דהריב"ש ס"ל דאישתהי לאחר שיצא מהמים מדאורייתא אסורה כמ"ש סי' שע"ט ומ"ה ס"ל דר"ת לא התיר רק לאחר ג' ימים מהני טב"ע בגופו שלם משום דר"ת ס"ל לאחר ג' ימים מדרבנן אסורה וראי' דר"ת מתיר בספק ג' ימים. אבל בספק אישתהי לאחר שיצא מהמים גם ר"ת אוסר דהוא מדאורייתא ע"כ ל"מ לר"ת הכרת טב"ע בכל גופו אבל רמ"א פוסק דגם באישתהי ל"ה, רק מדרבנן כדמשמע מתשו' הר"ן סי' ע"א שכ' דה"ט דספק אישתהי אסור משום דספק ג' ימים יש לתלות אס"ד שהוא לאחר ג' ימים הי' ניכר לעין אבל בספק אישתהי שאינו אלא שעה אחת יותר מצוי ששהה יותר משעה ומדלא מחלק שם הוא ספיקא דרבנן ובאישתהי ספיקא דאורייתא משמע דגם באישתהי ל"ה רק מדרבנן על כן פוסק רמ"א כתשו' הר"ן ומ"ה ס"ל דר"ת מתיר אף באישתהי כן י"ל לחומר הנושא, אמנם לדינא יש לחוש לדברי הריב"ש דגם ר"ת אינו מתיר ונ"מ לדידן דמצרפין דעת ר"ת לשאר סברות להקל באישתהי אין לצרף דעת ר"ת, וגם אין לסמוך על הטור דבלא ראה הטביעה מעידין אפי' באישתהי דז"א דהב"ש כ' ס"ק צ' דהרמ"א לא סמך עצמו על שיטת הטור ורק דחשש לשיטת בעל המאור דאפי' במי שלא ראה הטביעה בעינן שיראהו מיד ואפילו בב' עדים בעינן שיראה מיד ע"כ אין לסמוך ע"ז להקל בנ"ד

(ג) הנה אשת ר' בערצא אמרה שהערלים שהושיטו אותו מן המים אמרו לה שבעלה נמצא וזה כפי הנראה לא היה ע"י שאלה דהגם שמה שהעיד ר' פישל זינגר (אות יב) שערל אחד אמר לו כנ"ל אינו זוכר אם הי' ע"י שאלה אבל מה שאמרו לאשת הנאבד שבעלה נמצא נראה שלא הי' ע"י שאלה אך מסל"ת. אך כפי הנראה לא הי' בקישור דברים והריב"ש סי' שע"ז פוסק דלא בעי קישור דברים ותשו' הר"ן ס"ל דבעי קישור דברים וב"ח פוסק במקום עיגון כדברי הריב"ש ולפענ"ד הי' נראה דאם העכו"ם סיפר עובדא שקרה כבר אין מדרך לספר רק או שיש לעכו"ם תועלת או שנתכיון להתיר לאשה או להעיד על כן בעי ראי' שהוא מסל"ת כגון שמספר דברים שא"צ לענינו והוא הקישור דברים וכמ"ש הרמב"ם פי"ג מגירושין הי"א וז"ל כיצד הי' העכו"ם מסיח ואמר אוי לפלוני שמת כמה הי' נאה וכמה טובה עשה עמי או שהי' מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהי' מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים האלו שהן מראין שאין כונתו להעיד אבל היכא שמספר דבר שקרה כעת כגון שמצא בעלה שהוא דבר חדש ודרך לספר איש לרעהו א"צ ראי' ומהני אפי' בלא קישור דברים ומה"ט ניחא שהרמב"ם בפי"ג מגירושין ה' כ"ה כ' יצא עכו"ם וישראל מעמנו למקום אחר ובא העכו"ם והסיח לפ"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאין העכו"ם יודע אותו והוא שאומר קברתיו ולא התנה שיאמר קישור דברים שהקשה נוב"י ס"ס מ"ב וב"ח דברי הרמב"ם אהדדי להנ"ל י"ל דכיון דעתה בא מדרך וראה דבר חדש דרך לספר וא"צ ראי' שאין כונתו להעיד. ואין דעתי מכרעת. אך הרי הב"י כ' הובא בב"ש ס"ק ל"ח בשם מורו שבכל בתי דינים מורים כהריב"ש והנה הריב"ש הביא ראי' מדמקשה ביבמות קכ"ב ודילמא צרה הוא ולא מקשה דלמא עכו"ם הוא וע"כ איש פלוני מת הוה מסל"ת אף בלא קישור דברים וטו"ז כ' דנכרי לא חשוד להכשיל היכי שאין לו הנאה וע' ב"ש ס"ק ל"ח מה שכ' בזה. ובמה שכ' דנכרי אינו חשוד להכשיל אמת שכן מבואר ביו"ד סי' קי"ח סעיף יו"ד. אולם מהרי"ט ח"ב סי' ג' הוכיח דאף היכי שאין לו הנאה נכרי חשוד להכשיל אך שלא יטריח עצמו היכי שאין לו הנאה אבל בלא טירחא חשוד להכשיל. מ"מ גם למהרי"ט לא חיישינן שנכרי ילך בדרך ויאמר פלוני מת גם זה מיקרי טירחא וקצ"ע בזה

והנה מה שאמר הנכרי שהכיר הנמצא תיכף שהוא בעלה ומשמע דבטביעת