בית יצחק אבן העזר חלק א קמד

(ה) וראיתי בדרך אגב בח"ס סי' צ"ד שמפלפל ג"כ בענין נאמנות ערכאות בעדות אשה ומפלפל שם בשיטת רבינו יקיר הובא בהג"א גיטין דף ט'. ודעת רש"י בתוס' ב"ק פ"ח דנכרי כשר לעדות מן התורה. ואענה חלקי בעזה"י הנה מה שהקשה תוס' דהרי נכרי לאו אחיו הוא ואפי' לרבנן דס"ל בב"ק דעבד אחיו היא במצות אבל נכרי ודאי לאו אחיו הוא. נ"ל לישב הנה מה שאמרו בגמ' דב"ק אלא מעתה עבד יהי' כשר לעדות דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ומשמע דלרבנן ניחא דעבד פסול לעדות משום דלאו אחיו היא ודאי אין הכונה דבעינן דוקא שיעיד לאחיו דהוא ישראל לישראל דא"כ למ"ל קרא דילפינן בשבועות ל' דנשים פסולים לעדות ות"ל דאשה לאו אחיו היא. ועוד דהכי ישראל אינו יכול להעיד לאשה דל"ה אחיו רק אחותו ועיין בריש מכות דדרשינן לאחיו ולא לאחותו אך הכונה דכתיב לעשות לאחיו וממעטינן מי שיש לו אחוה למעוטי עבד כדדרשו רבנן לענין בושת מי שיש לו אחוה ומעתה דעת לנבון נקל בישוב שיטת רש"י ורבינו יקיר לפי הגי' ברש"י ב"ק מי שיש לו אחוה לאפוקי עבד שאין לו אחוה שמותר באחותו ובאשת אחיו נ"ל לפרש לפי מה דאמרינן בסנהדרין נ"ז עבד מותר באמו ובבתו יצא מכלל נכרי ולכלל ישראל לא בא וכן פסק הרמב"ם דאף ערוה שאסורה לב"נ מותר לעבד א"כ אין לו אחוה ומותר באחותו מן האם משא"כ נכרי. ומעתה מ"ה ממעטינן עבד שאין לו שום אחוה שמותר באחותו משא"כ נכרי לא ממעטינן מלאחיו דאתי למעוטי שיהי' בר אחוה ונכרי בר אחוה הוא שאסור באחותו ולתוס' יבמות צ"ח בשם הירושלמי אסור אף באחותו מן האב, ולא ממעטינן מלאחיו ו ואין להקשות דא"כ ליחייב לנכרי בושת לרבנן דז"א דלנכרי פטור מחבלה ופטור בנזקין ועיין בטו"ז סי' קנ"ז וכש"כ דפטור מבושת ועבד דאסור לחבלו ולהזיקו אצטריך מיעוט אבל למעט נכרי מעדות אין לנו קרא כיון דבר אחוה הוא לפירש"י ומה שכ' רש"י ומותר באחותו ואשת אחיו י"ל אגב אחותו נקט אשת אחיו דאשת אחיו אף לנכרי מותר ושמא צ"ל באשת אביו בזה אסור בנכרי ובעבד מותר. ובזה ניחא מה שכ' רש"י דכתיב עם החמור דזה לא כתיב רק בעבד ונכרי אין דומה לחמור כדאיתא ביבמות ס"ג דנכרי יש לו חייס ועבד אין לו חייס דכתיב עם החמור עיי"ש. ואמנם מה דיליף בב"ק שם עבד דפסול לעדות מק"ו מאשה וגזלן דפסולין לעדות ומק"ו זה יש ללמוד גם נכרי נ"ל הנה מסוגיא זו מבואר דעבד אסור לבת ישראל מדאורייתא מדאמרינן מה אשה שכשרה לבא בקהל פסולה לעדות עבד שפסול בקהל אינו דין שפסול לעדות ומסוגיא זו הקשיתי על שיטת הר"מ דעבד אינו אסור לבת ישראל רק מדרבנן והרי מסוגיא זו מבואר דאסור מדאוריי'. ונהניתי שמצאתי בשעה"מ ה' אסורי ביאה פ' ט"ו ה' ד' שהרגיש בזה ומעתה נאמר דרבינו יקיר ס"ל כשיטת התוס' יבמות ט"ז ע"ב ד"ה קסבר דביאת עבד אסור מדאורייתא בלאו וביאת נכרי אינו אסור רק מדרבנן ומ"ה מעבד הוי ממזר ומנכרי לכ"ע ל"ה ממזר ואגב עבד נקט נכרי וכן היא שיטת הטור סי' ט"ז דנכרי בגיותו לית בי' איסור חתנות ואינו אסור רק מדרבנן ובגמ' יליף דוקא עבד מק"ו דהוא אסור לבוא בקהל ובנכרי ליכא ק"ו מדאורייתא ורק לבתר דאסרו רבנן לבוא בקהל ילפינן ק"ו מדרבנן. ומ"ה. ס"ל לרבינו יקיר דנכרי מדאורייתא כשר לעדות. ולמר ברי' דרבינא דיליף מלא יומתו אבות על בנים לא יומתו עפ"י אבות שאין להם יוחס בנים זה דוקא עבד שאין לו יוחס בנים כדאמרינן ביבמות

(ו) איברא דאם שמסוגיא דב"ק יש לישב דברי רבינו יקיר אבל מה שהקשה ב"י סי' ל"ד על שיטת רבינו יקיר מב"ק י"ד ע"ב דאמרינן ע"פ עדים בני חורין בני ברית למעוטי עבדים ונכרים ומדהשוה אותם משמע דנכרי כעבדים ופסולין מדאוריי' כן מדאמרינן ביבמות מ"ז לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי ועיין בתשב"ץ ח"א סי' ע"ח ובתשו' בית יעקב סי' ס"ו פלפול עצום ובזה הן אמת דלפמ"ש לעיל דטעם דנכרי כשר לעדות מדאוריי' ולא ילפינן מק"ו כמו עבד משום דביאת נכרי בישראלית לאו מדאורייתא א"כ לר"ש דס"ל בקדושין ס"ח. כי יסיר לרבות כל המסירין וס"ל ביאת נכרי אסור מדאורייתא וכן פסק הר"מ ולדידי' עדות נכרי פסול מדאורייתא מק"ו כמו עבד ול"ק על רבינו יקיר מב"ק די"ל כר"ש אתי' ואין תימא דהרי לדידן נמי פסול מדרבנן ונקט בשוה לעבד אליבא דר"ש מ"מ האמת דהלכה דפסול נכרי מדאורייתא כמ"ש התשב"ץ ושאר ראשונים ובתשו' בית יעקב סי' ס"ו הנ"ל ראיתי שכ' דסוגיא דב"ק מיירי בעבדים שלא טבלו לשם עבדות ומייתי ראי' מדברי הנ"י בב"ק פ"ק שכ' בני חורין למעוטי עבדים שאינן משוחררים דשייכי במצות דאל"ה גוים ועבדים אתי בק"ו ומשמע דהק"ו קאי לעבדים שלא טבלו ואינם שייכים במצות. ובאמת בב"ק מיירי להדי' בעבדים שטבלו לשם עבדות דשייכי במצות ובאמת הב"י לא דק במח"כ והרכיב שני דיבורי הנ"י אהדדי דבתחלה כ' ב"ח למעוטי עבדים שאינם משוחררין דשייכי במצות דאל"כ גוים נינהו ואח"כ ועבדים אתי בק"ו דגזלן ואשה והוא סבר שהוא דיבור אחד וע"כ כ' מה שכ'

(ז) ועיין בתוס' ב"ק פ"ח ד"ה אלא תיתי מגזלן שהקשו נילף דממזר פסול לעדות מק"ו דאשה וגזלן ותרצו מה להצד השוה שאין זהירין בכל מצות זה מפני רשעו וזו מפני שאין מצוה ויש להעיר בזה לפי המבואר במס' סופרים ובש"ע סי' קפ"א דממזר פסול לכתוב ס"ת ולפ"ז ודאי פטור ממצות כתיבת ס"ת דאף ע"י שליח אין לו לקיים דכל מלתא דאיהו ל"מ עביד ל"מ למיעבד שליח כמו שכ' מקצת אחרונים לענין אשה דמה"ט אשה פטורה ממצות כתיבת ס"ת וא"כ שוב אין ממזר חייב בכל המצות ויהי' פסול לעדות מק"ו דל"ש תירץ התוס' ושוב מצאתי בנוב"י תנינא יו"ד סי' קפ"ב שהשואל שם העיר קצת בזה. ונ"ל לפמ"ש במקום אחר לפוסקים דשותפות עדיף משליחות לענין שלד"ע והוא שיטת רש"י ב"מ ח' וה"ה לענין כל מלתא דאיהו ל"מ עביד מהני שותפות ומזה ראיה דכתיבת ס"ת יוצאין בשותפות ויכול לכתוב בשותפות דל"ש כ"מ דא דאיהו ל"מ עביד ומ"ה שוב ממזר חייב בכתיבת ס"ת וה"ה אשה לשיטה זו ואולי הרמב"ם דפוטר אשה מכתיבת ס"ת לא ס"ל דמצות ס"ת יוצאין בשותפות ודוק כי אין להאריך פה

(ח) ובתשו' ח"ס סי'.. כ' לישב שיטת רבינו יקיר וכ' דהא ממעטין עדות מועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אף דזה נאמר בהזמה כונת הגמ' דמ"ה פסול עבד לר' יהודה שאינו אחיו או נכרי לרבנן כיון דלא נתקיים דין הזמה הוי עשאי"ל, ולפ"ז כ' כיון דבממון ל"ב עשאי"ל או אף בעדות אשה להרבה פוסקים ומ"ה כשר נכרי לרבינו יקיר ובאמת אם כדבריו יכולנא לישב מה שהקשה ב"י מב"ק י"ד דממעטינן נכרי ועבד לעדות ומשמע דשניהם שוין ומן התורה פסולין להנ"ל נכון דשם קאי לענין קנס להלכה דפלגא נזקא קנסא ובעי עשאי"ל כמבואר ומ"ה פסול נכרי מן התורה אבל דברי ח"ס תמוהין דהרי בגמ' שם בתחלה מקשה זוממי עבד לא יהרוגו ומשני ובערת הרע מקרבך הרי אף לרבנן דעבד לאו אחיו מ"מ להזמה ל"ב אחיו לכ"ע וע"כ קרא דאחיו קאי לענין עדות ולא לענין הזמה. ונדחין דבריו לאחר מח"כ

(ט) והנה בתשו' אחת לענין נאמנות טעלעגראף בעדות אשה שנתגרשה כתבתי די"ל דלר"ש דדריש טעמא דקרא י"ל היינו טעמא דמעטה התורה נכרי מעדות מקרא דלאחיו הטעם משום אשר פיהם דיבר שוא וחששה התורה למשקר ולדידי' היכא דידעינן דאומר אמת כגון בערכאות נאמן באמת וזה לר"ש דדריש טעמא דקרא לקולא משא"כ לר"י ובאמת לר"ש י"ל דהא דמיעטה התורה נשים לעדות מקרא דועמדו שני אנשים ע"כ הטעם משום דחיישינן שמשקרין כעין שכ' הר"ן ר"פ יו"כ דחשודין שמכשילין ולא זהירין אלפני עור. ובהכי אולי יש לישב דברי מהרי"ק בתשו' סי' קכ"א שכ' ועוד דאפשר לומר דעדיף האי גוי מסל"ת ויש להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא ומינסבא וגם בלא טעמא דמשום עגונה הקילו דהא אפי' אחזקה שצריך עדות גמורה כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן ב' עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות ואפי' לענין ערוה להתיר א"א לעלמא הוי סמכינן אחזקה אי לאו דבני כריתות נינהו כש"כ דאיכא למימר הכא דאי לאו דקושטא קאמרי לא הוי מרעי נפשייהו והובאו דבריו בט"ז יו"ד סי' שט"ז ודבריו תמוהין מאוד דמה מייתי ראי' מממונא לאיסורא כמו שהקשו תוס' יבמות קט"ו ע"ב ועיין בב"מ כ' ואם לא משום עגונא ומשום דייקא איך נאמין לנכרי להתיר א"א ואין ראי' מערכאות לממון דמהני מדרבנן ולהנ"ל י"ל דס"ל למהרי"ק להלכה דדרשינן טעמא דקרא וטעמא דעכו"ם פסולין משום דמשקרין משא"כ היכא שידעינן שאומר אמת כשרים ובגט שפיר אמרו משום דלאו בני כריתות נינהו ושמא בגט אינו נאמן מן התורה דנכרי אינו נאמן לעדות רק במה דשייך בי' כגון בדינים שהוא מצוה על הדינים משא"כ בגט כריתות כיון דבן נח אין לו גירושין בכתב כדאיתא בר"מ ה' מלכים ובירושלמי פ"ק דקדושין ובמדרש רבה בראשית פ' י"ח רק באמירה בעלמא פורשין זה מזה ע"כ לענין גט ל"מ עדותן משא"כ למיתת הבעל דבן נח אסור באשת חבירו וניתרת לו במיתת הבעל ע"כ נאמן לעדות מן התורה היכא דידעינן שאינו משקר כגון ערכאות ועיין בב"י אבה"ע סי' ט"ז דהר"מ פוסק כר"ש דדריש טעמא דקרא ועיין בלח"מ פ"ג ממלוה ולוה ה"א שהקשה דברי הר"מ אהדדי והאמת אם נאמר דהר"מ ס"ל כר"ש רק להחמיר ולא לדרוש לקולא טעמא דקרא יש לישב דברי הר"מ ועכ"פ אין תימא על מהרי"ק אם יפסוק כן ועיין בחולין קי"ב דסמכינן אקפילא ומה שהקשה הב"י והש"ך ואם נדרוש טעמא דקרא כמ"ש לעיל י"ל דהיכא דקים לן דלא מרעא נפשי' נאמן מן התורה. ועכ"פ יועילו כל דברינו לסניף מה שמתירין בעדות אשה מפי ערכאות ויש לסמוך על דברי מהרי"ק. ובנ"ד שיש עוד היכר מה שניכר הבגדים בט"ע ורק לענין חשש שאלה בודאי מועיל עדות העכו"ם והפנקס מהפיארין והמכתב שבא לק' להתיר האשה הזאת וישבו ב"ד של ג' ויתירו אותה ומותרת להנשא וד' יצילנו משגיאות: והנני ידידו ודו"ש

סימן עט

ב"ה פרעמישלא תרחם לפ"ק

ע"ד האשה שבעלה מ' בערטשא הלך מביתו במוצאי שבת בשעה ג' לאחר