בית יצחק אבן העזר חלק א קמג

מקומו וכ"ז שהי' בביתו לא החזיקו אותו למשוגע אך הילוכו הי' כמתעתע והי' רגיל בפי אנשים לומר שדומה שהוא משוגע וזה האיש הי' מוכר קמח והי' דר בשכירות בחנות של קמח ועל פתח החנות הי' עומדים ערלים למכור מנעלים וחצי שנה קודם שהלך פנה עצמו מהחנות. והנה העיד ר' יהושע גיסו של המנוח ליב בת"ע איך שערל אחד אמר לערלית בפניו שגיסו אינו בחיים בזה"ל ער איזנו שאהן נישט דא ושאל אותו גיסו הנ"ל מאין יודע והשיב שערלית אמרה לו שהיתה בבית המשוגעים בלבוב וראתה שם יהודי שהי' דר בחנות והי' מוכר קמח ועל פתח החנות הי' מוכרים מנעלים ושאלה אותו מה הוא עושה פה והשיב שהוא חולה ואח"כ ראתה בעצמה שהי' מת. עוד העיד העד הנ"ל בת"ע שהי' בלבוב בביהמ"ש ושאל את הממונה בשם על האיש ליב האממער מסאנ- דאוואווישניא והביא לו הפנקס וקרא לפניו הפראטאקאל שאמר בעת שבא לביהמ"ש ונכתב שם ששמו ליב האמער ושם נכתב שם אביו ושם אשתו ובניו ושהי' לו קמח למכור ושהיא מס"וו ושם נכתב בהפראטאקאל, שזה האיש שבא לשם אם 13 מערץ ושמו ליב האמער נפטר אם 23 מערץ ושוב ביקש העד הנ"ל שיראו לו המלבושים של ליב האמער הנ"ל והראו לו והכיר המלבושים ם שלו היינו הבעקישע והמכנסים וב' לייבליך שהם שלו בט"ע. ועוד בא להגעמיינדעאמט מסאנדאוואווישניא מכתב מביהמ"ש שליב האמער מתגעמיינדע ס"וו חמשים שנה במספר שנותיו יהודי אשר בא לשם 13 מערץ נפטר 23 מערץ ויודיעו זאת להמשפחה של הנפטר ונכתב מלבוב 25 מערץ

(א) תשובה הנה העדות הראשונה שהעיד ר' יהושע הנראה שהערל הי' מסיח לפ"ת אך לפי שאמר בשם נכרית ולא אמר שהנכרית היתה מסית לפ"ת הדבר תלי' במחלוקת ודעת תה"ד הובא ברמ"א סעיף מ"ו דאזלינן לקולא ועיין בח"מ ס"ק ל"ה ודעת הר"ן הובא שם דאזלינן לחומרא והח"מ כ' דגם הר"ן מודה אך הריב"ש המחמיר בדבר והמבואר מדבריו דעכו"ם מפי עכו"ם ל"מ אף במסל"ת ובנ"ד דלא אמרה הערלית שמו רק שאמרה סימנים שהי' דר בחנות והי' מוכר קמח ועל פתח החנות הי' מוכרים מנעלים י"ל כ"ז לא עדיף מסימנים ויש לחוש לדעת תה"ד סי' רל"ט שהביא שיטת רבינו שמחה ורבינו נתן דהיכא דנכרי אמר מסלפ"ת פלוני בסימנים אלו נהרג אין משיאין ן אשתו והגם דתה"ד מחלק שם וכ' דדוקא שהגוי הכיר אותו בחייו ועכשיו שנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סמנים וטביעות עין ולכך ל"מ אפי' סימנים מובהקים כיון דאין מכוין להעיד אמרינן דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה וכשראה הדומה לאותן סימנים הי' סבור שהוא האיש שהכיר אותו בחייו בסימנים אלו אבל היכא שהגוי לא הי' מל"ת שהכיר היהודי אלא אמר שפלוני שהי' בו אלו הסימנים נהרג ודאי סמכינן עלי' והובא לשונו בב"י מ"מ י"ל בנ"ד אולי אמרה הערלית שהכירה היהודי. אך בזה י"ל דוקא שאמרה סימנים שבגופו על ת"ע חיישינן לבדדמי משא"כ בסימנים אלו ל"ח לבדדמי. ועוד דאנן לא פסקינן כר' שמחה כמ"ש הב"ש ס"ק ע"ו והח"מ. אך בלא"ה מי יודע אם יש לסמוך על אותות אלו דגרע מסימנים וסימנים מובהקים ל"ה וכיון שלא הזכירה שמו ל"ה עדות להתיר אשתו. ובעיקר דין היכא דהוי ספק בענין אם הוי מסל"ת כגון בנ"ד שיש ספק אם הגידה הערלית לפ"ת או אם מועיל מסלפ"ת מפי מסלפ"ת הנה הרמ"א סעיף ט"ו מביא בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא והח"מ ס"ק ל"א מביא דברי הרב המזרחי דאזלינן לקולא והביא ראי' ממס' עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך על דברי יחיד והח"מ והט"ז נתוכחו בזה ותמהני בזה אדברי הש"ך סי' ר רמ"ב ביו"ד בהנהגות איסור והיתר שהאריך בזה דהא דסמכינן איחיד נגד רבים בהפסד מרובה על סמך שאמרו כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק הוא דוקא באיסור דרבנן ולא באיסור דאוריי' ולדבריו מה זה שמפלפל המזרחי והמשאת בנימין אם לסמוך בשעת הדחק אדברי המתירין כמו שאמרו במס' עדיות והרי שם מיירי רק באיסור דרבנן משא"כ באשת איש דהוא איסור דאורייתא ושוב מצאתי בגט פשוט בכללים שבסוף הספר כלל י' שמביא כמה ראיות דהא דאמרינן כדאי הוא דברי יחיד לסמוך עליו הוא אף בדאוריי' אך הפוסקים האחרונים אין להם לסמוך על דברי יחיד בדאוריי' נגד רבים עי"ש שהאריך ועכ"פ לשיטת הש"ך ודאי בספק ומחלוקת הפוסקים לענין מסלפ"ת אין לסמוך להקל ושוב מצאתי בפתחי תשובה ס"ק צ' בשם ספר מהפ"ב שהעיר בדברי הש"ך ואין לפני ספר הנ"ל. עוד יש לחוש בדברי עדות הראשונה מנכרי מסל"ת הואיל ולא אמר קברתיו ולפמ"ש הריטב"א בשיטת הרמב"ם הובא בב"י בכל מסל"ת בעי קברתיו ודוקא בהכריז ואמר מאן איכא בבי פלוני סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשי' לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים לי' הכי דשכיב לא הוי אמר אבל בגוי מל"ת דעלמא חיישינן דלמא אמר בדדמי וצריך לומר קברתיו או לשון המוכיח ע"ז שודאי מת אך בזה י"ל דהלכה כרוב הפוסקים דל"ב קברתיו דהרי המחבר מביא דיעה הראשונה בסתם וגם בדעת הר"מ הרבה שיטות מוכיחים דבכה"ג ל"ב קברתיו ודעת הריטב"א הוא דעת יחיד וכן מוכח ברמ"א סי' י"ז. אך מה שכתבתי בתחלה נכון דלא נוכל לסמוך ש אעדות הראשונה

(ב) ואמנם העדות השני' שהעיד שהי' בביהמ"ש ושאל על הבעל ליב והראו לו הפראטאקאל שנכתב שם שמת הגם שמה שאמר הנכרי היה ע"י שאלה ול"מ דל"ה מסל"ת מ"מ מה שנכתב בהפראטאקאל זה גופה הוי עדות המועיל מכח מסל"ת דזה ל"ה ע"י שאלה אך נכתב לפי תומו. אך מה שיש לחוש לזה לדעת הרמב"ם שכ' פי"ג מגירושין ה' כ"ח מצאו כתוב בשטר מת איש פלוני ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו וכ' ההמ"ג שכונתו לפי שלא הוכשר עכו"ם אלא במסל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שזה כתב ישראל הרי דס"ל להר"ם ז"ל דל"מ כתב נכרי. אך עיקר דברי ההמ"ג צ"ע דלפמ"ש הלחם משנה ה' י"א דהר"ם ס"ל כהר"ן דל"מ מסלפ"ת רק בקישור דברים א"כ שפיר כ' הר"מ במצאו כ' בשטר איש פלוני מת והוא שנודע שהוא כתב ישראל דבכתב נכרי ל"מ כיון שהוא בלא קישור] דברים ל"מ דל"ה מסל"ת ולפ"ז בכתב נכרי בקישור דברים שפיר מהני גם להר"מ ולפ"ז להריב"ש דמהני מסל"ת גם בלא קישור דברים שפיר מהני כתב נכרי דאין ראי' מהר"מ דכהר"ן ס"ל ושוב מצאתי בבית מאיר שכ' כן דההמ"ג לא חידש דין זה דמסל"ת בכתב ל"מ רק לפ"מ דס"ל כהריב"ש וסובר דגם הר"מ ס"ל כן ע"כ הוצרך לחדש דין זה משא"כ לשיטת הסוברים כהר"ן גם הר"מ סובר כן ומ"ה התנה שיהי' כתב ישראל דל"ה מסל"ת כיון שהי' בלא קישור דברים. ובהגהות מה"ר ברוך פרענקיל כ' עליו דצ"ע דעדיין לא הוצרך ההמ"ג לחדש כן דהי' יכול לומר טעם הר"מ דל"מ כתב נכרי דשמא השיב דרך שאלה ואמנם לפמ"ש הב"ש ס"ק מ' בשם הגמ' דל"ח חשש שאינו רגלים לדבר א"כ במצא כתוב פלוני מת אס"ד דהשיב דרך שאלה הי' כותב להשואל דרך תשובה וכיון דליכא רגלים לדבר אדרבה איכא הוכחה להיפך מש"ה הוסיף ההמ"ג הדין הנ"ל ולעולם י"ל דלא כ' כן מסברא וצדקו דברי הבית מאיר. אך מ"מ הנה הריב"ש ודאי לא יחלוק אהרמב"ם ורק הריב"ש יסבור דהר"מ ג"כ ל"ב קישור דברים וע"כ בכתב בלא ק"ד אין להקל ב' קולות דממנ"פ אם נפסוק כהריב"ש ע"כ הר"מ ג"כ ס"ל כן וס"ל דל"מ כתב נכרי במסל"ת ואם נסבור כהר"ן ל"מ כתב בלא. ק"ד דל"ה מסל"ת אך כ"ז אם נאמר דהר"מ לא ס"ל דבעי קיום אבל אם נאמר כפי' הב' בהר"מ דמש"כ ונודע שהוא כתב ישראל הכונה שיתקיים הכתב אין הכרח לדין של ההמ"ג ולעולם כתב נכרי מהני מסל"ת בנתקיים

(ג) ובגוף הסברא שכ' הלבוש בסברת ההמ"ג דתרי קולי לא מקילינן היינו בכתב מסל"ת צ"ע דהרי לשיטת הרבה פוסקים גם ע"א ל"ה רק מדרבנן ומ"מ מקילינן בע"א בכתב כשיטת ר' ירמי' בירושלמי וה"ה בנכרי מסל"ת. וכן מקילין בעד מפי עד. ומש"ס דכתובות כ"ד ע"ב מוכח קצת דהיכי דמהני מסל"ת מהני ג"כ בכתב מדבעי שם מהו להעלות משטרות ליוחסין ואמרינן אילימא דכתב אני פלוני כהן לויתי מנה מאן מסהיד עלי' ולא משני דהאיבעי היא לתרומה אי מעלין אותו משטר וע"כ צ"ל כמ"ש הר"ן דלתרומה פשיטא דמעלין אותו דלא גרע ממסלפ"ת דמהני בתרומה דרבנן וכן פסקינן באה"ע סי' ג' הרי דמהני מסל"ת בכתב וה"ה לעדות אשה ועיין בש"ך סי' מ"ט שהביא ג"כ דברי הר"ן הנ"ל מיהו מהר"ן אין ראיה דמדברי הר"ן בתשו' סי' ג' נראה דס"ל דמסל"ת בכתב מהני מדהוצרך לומר דעדות הגזבר אין מועיל לפי שהי' בתורת עדות משמע דאם הי' מסל"ת מועיל אף שהי' בכתב וכ"כ בעצי ארזים ס"ק ס"ד. אמנם עיינתי בתשו' הר"ן ואין משם ראי' דהשליח שם לא הביא כתב מהגזבר רק שבפני הגזבר העידו אנשים והשליח סיפר מה שהעידו וכ' הר"ן דל"מ זאת לפי שהעידו זאת לפני הגזבר אבל בכתב מהגזבר לא מיירי הר"ן וע' לקמן: ונלע"ד דבנידון שלפנינו שבא כתב מבית המשוגעים ושם נאמר שיודיע זאת להפאמילע של הנפטר הוי זאת קישור דברים ממש כהך דאמר מאן איכא בי' חיואי שכיב חיואי. ואינסבי' ר' יוסף לדביתהו הרי שזה מקרי מסלפ"ת בק"ד וה"ה הכתב שבא מביהמ"ש להגעמיינדעאמט שכפי הנראה לא באו להעיד רק לספר הדברים לבני ביתו א"כ זאת מועיל בצירוף עדות הראשונה שאמר מסל"ת נכרי מפי מסל"ת והסברא דבאמת בדעת הרמב"ם שכ' ונודע שזה ישראל י"ל דמ"ה ל"מ כתב נכרי שמא שמע זאת מנכרי ול"מ מסל"ת מפי נכרי כשיטת הריב"ש ולעולם כתב נכרי במסל"ת מעצמו מהני וגם י"ל סברת הרמב"ם דמ"ה ל"מ כתב נכרי משום דלא הי' ק"ד ונמצא שיש ג' סברות או דל"מ כתב במסל"ת או דל"מ מסל"ת מפי נכרי או דל"מ מסל"ת בלא ק"ד נמצא בנ"ד שיש מסל"ת מפי נכרי וכתב בק"ד מועיל ממנ"פ דאם מועיל מסל"ת מפי נכרי הרי הותרה האשה ואם אין מועיל זאת שוב י"ל בסברת הרמב"ם דמה"ט ל"מ כתב נכרי דחיישינן שמא שמע הכותב מנכרי ולפ"ז אין ראיה דמסל"ת בכתב ל"מ דמהסברא מהני כמ"ש הב"י בבדק הבית ונמצא דהכתב שבא מביהמ"ש מועיל וקצת כעין זה כתב בבית מאיר עיי"ש ומ"מ הואיל והוא חומרא דא"א אולי נאמר דהכתב מביהמ"ש בא להעיד הגם דלא בא להתיר אשה שאין מבואר בהכתב אך אם בא להעיד יהי' איזה עדות שיהי' ל"מ כמבואר בש"ס דיבמות דבנתכוין להעיד לא הודו חכמים ומשמע אף אם לא בא להתיר רק להעיד ל"ה מסל"ת וכן מוכח מתשו' הר"ן הנ"ל שכ' שאין מועיל מה שאמרו בפני הגזבר כיון שהגזבר שלח בעדם כדי לקבל עדות בדבר עיי"ש

(ד) איברא דכל הפוסקים האחרונים כתבו דסמכינין בהיתר עגונה אעדות הערכי אף במתכוין להעיד ואף אם שאלו להערכאות סמכינן אטאדטען שיינע מרעגימענט ושאר ערכאות אף בלא מסלפ"ת כמבואר בתשו' ח"ס אה"ע סי' מ"ג מ"ד וקצת סמכו בזה אתשו' כנסת יחזקאל סי' נ"ב שכ' דאף להפוסקים דכת' נכרי ל"מ מ"מ כתב ערכותיהם מהני דודאי לא משקרי ולא מרעי נפשייהו. והנה כתב שם דלפמ"ש תוס' ביבמות קט"ו דרבא יליף איסור מממון דהיינו באיסור בלא הוחזק ב' יב"ש מממון במוחזק אף אנו נאמר כיון דעפ"י פינקס שלהם מוציאין ממשעבדי כמ"ש בח"מ סי' ס"ח נאמן אף להתיר אשה ע"ש ודבריו תמוהין דהרי אדרבה התוס' כתבו דאין ללמוד איסור מממון רק דילפינן איסור בלא הוחזק מממון בהוחזק וא"כ איך נלמוד מממון להוציא מחזקת א"א היכא דהפרטים שוים ומתוס' מוכח להיפך. וע"כ הנראה דכונתו למה שמסיים בסוף וז"ל ומכ"ש להיות סניף להתיר ומהני סימן שומא בפנים דהוי סימנים בינונים ולזה מייתי ראיה מתו' דכמו שכתבו תוס' דילפינן איסור בלא הוחזק מממון בהוחזק כן ילפינן נאמנות בערכאות היכא דאיכא סימנים מנאמנות בממון בליכא סימנים וז"ב בפירושו וישוב דבריו. אמנם הפוסקים האחרונים כתבו מסברא כיון דחזינן דרבנן הימנוהו אף עד מפי עד מפי שפחה משום דסמכו אדייקא ומלתא דעבידי לגלויי וכיון דאנן ידעינן דערכאות לא משקרי סמכינן אעדותן לעדות אשה וכבר כתבו הפוסקים דהיכא דאיכא אומדנות והוכחות סמכינן אעכו"ם אף בלי מסל"ת ובערכאות דידעינן דלא משקרי הוי כאומדנות והוכחות: