בית יצחק אבן העזר חלק א קמ

לפמ"ש ההמ"ג פי"ב מגירושין דמה שכ' הר"מ ה' ג' דאם טוען הבעל ממני נפל והאשה מצאתו אינו נאמן במיגו דמזויף אף דבשטר פוסק דנאמן במיגו שאין דין האיסורין כדין ממון כתבתי בתשובה דהנה הסברא דמיגו להוציא ל"א דמיגו ל"ה רק כרוב ואין הולכין בממון אחה"ר ורבה דס"ל בב"ב אמרינן מיגו להוציא ע"כ ס"ל הולכין בממון אחה"ר ומש"ה מקשה בב"מ כ' לשיטתו מי קמדמית איסורא לממונא ומיושב קו' תוס' ב"מ כ' וקו' תוס' ביבמות קט"ו דמה מייתי ממונא לאיסורא דשם ביבמות קאי להלכה דאין הולכין בממון אחה"ר וממונא חמיר כדברי ה"ה שהבאתי. ולפי"ז דאף בממונא חיישינן לפקדון אף לפקדון דיחיד וה"ה לשאלה מ"מ באיסורין ל"ח לשאלה דיחיד כדברי ח"ץ וקצרתי בענין זה לאשר הענין סובל אריכות גדולה יהי' איך שיהי' כיון שגם בתשובות הב"ח מבואר כדברי זקיני הח"ץ יש לצרף לסניף ומהראוי למשכוני נפשי לתרץ דבריו הקדושים אולי אזכה במ"א לבאר דבריו

(יא) והנה בענין ההיתר מהכרת הבגדים יש לדבר הנה מה שהאשה והעד לא אמרו בפי' שמכירים בט"ע אך שהב"ד הוכיחו מלשונם שאמרה האשה "עס איזט דאך מיין זאך איך האב עס גיט דערקאנט" שזה מורה על טב"ע. הנה הבד"צ לא היה להם לסמוך ע"ז רק לשאול בפי' אם מכירין בט"ע כי יש בזה הלשון ספק. ע' תשובות מהר"פ הובא בפתחי תשובה ס"ק קל"ז וע' נוב"י קמא סי' ט"ל דמבואר דצריך להעיד בפירוש. ואמנם בשו"ת זקיני ח"צ סי' קל"ד מבואר דמלשון "האבען איהם דערקענט" משמע בטב"ע עיי"ש דמייתי לשון רמב"ן על ויכר יוסף את אחיו ודברי הת"ה. והנה אף שהנוב"י סי' כ"ח נסתפק אם מהני בנטבע הכרת הבגדים בטב"ע אם לא נימא בדדמי כמו בהכרת גופו בנ"ד שלא ראו הטביעה אין להסתפק וגם בסי' מ"ג כתב דטב"ע עם מקצת סמנים דבגדים ודאי מהני

(יב) אך מה שיש להסתפק הואיל והיה במים כמה חדשים אם מועיל טב"ע דבגדים דבח"ס סי' צ"ב כ' הואיל ושהו הבגדים במים ט"ו ונתקלקלו אין לסמוך על טב"ע מהבגדים והובא בפ"ת ס"ק קל"ז הנ"ל. איברא דהמעיין בח"ס יראה שכתב ועוד דהואיל דראו הטביעה אין לסמוך על טב"ע מהבגדים א"כ י"ל דעיקר סמך על זה דמה שלא נמצא בפוסקים אין להוסיף חומרא דדוקא בצורת אדם יש לומר דנשתנה משא"כ בצורת בגדים ועוד דאם הב"ד רואין שלא נתקלקל הבגד למה לא נסמוך על זה על כן לדעתי יש לסמוך על טב"ע ומ"מ יש לראות אולי הסימנים מהבגדים מועילים הנה בהשפענצער ובהבעקעשע לא נראה דבריהם לסימן אך לטב"ע דמה שאמרה שהשפענצער היה לאשטיג גישטעפט אין קעסטאליך לא נראה לסימן אך בהבתי שוקיים שאמרה שהיה טלאי על הקניע והיה הטלאי אנדער צייג זה לא שכיח ואולי מקרי זה צמצום מקום ומ"מ לומר דהוה סימן מובהק לא אדע. וכן מה שאמר הפועל שבהשטיוועל היה איינגעזעצט בהחאליוויס אין בייא דעם אבזאטץ היה געשטיקוועט זה ג"כ נחשב לסימן אמצעי ומועיל בהדי טב"ע אף אם נחוש לחומרת הח"ס:

(יג) והנה בדבר שהאשה אמרה סימן שהשינים של בעלה היה למעלה לבנים ולמטה אצל היאסליס שחורים וכן נמצא בהנטבע אפונה מאוד אם נחשוב זאת אף לסימן אמצעי כי הוא שכיח וסימן ל"ה רק חסר או יתיר או שינוי אברים משא"כ מידי דשכיח ע"כ אין לחשוב זאת רק לסימן גרוע ומועיל קצת לסניף

(יד) ודע דעל טב"ע מבגדים בלא"ה יש לפקפק לפמ"ש הב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ח דהא דמהני טב"ע ובגט לא מהני טב"ע רק היכי דאיכא מיגו משום דשם אפשר בגט אחר ולפ"ז מהני טב"ע דבגדים אך לתירוץ השני שם דטב"ע דגוף עדיף, א"כ לפ"ז טב"ע דבגדים ל"מ אך י"ל כיון דגם אחר מכיר בטב"ע השטיפעל. מהני כמו שכ' הב"ש דהיכי דל"ח למשקר מהני טב"ע אך לדעת הרמב"ם ל"מ טב"ע בגט אף במיגו ולפ"ז משמע כחילוק הב"ש ולפ"ז ט"ע דבגדים ל"מ וקצת מוכח כן מדקתני אעפ"י שיש סמנים בגופו ובכליו והרי לתירץ דמשנה ס"ל סמנים דאורייתא ורק מחשש שאלה ל"מ לישמועינן רבותא יותר דאפילו טב"ע דכלי ל"מ וכבר הקשו כן הפוסקים ומהר"ל מפראג הובא בב"ש ס"ק ס"ט אך מהר"ל הקשה כן למ"ד סימנים דרבנן אי חיישינן לשאלה דלמ"ד סימנים דאור' ל"ה טב"ע רבותא יותר. אמנם באמת גם למ"ד סימנים דאורייתא מ"מ טב"ע עדיף והוה רבותא יותר ויקשה כנ"ל אך לרמב"ם טב"ע דכלים לא עדיפי מסימנים. אולם באמת בש"ס דחולין צ"ו משמע דגם טב"ע דכלים עדיף מסימנים ע"ש על כן נראה העיקר כתי' ב"ש דבגט כיון דאפשר לכתוב אחר על כן ל"מ טב"ע משא"כ במיתה ומצאתי בנוב"י תנינא סי' ס"ב שמצדד לומר דדוקא בגט ס"ל לרמב"ם דל"מ טב"ע משום דהסופר והעדים כתבו כמה גיטין ואין מכירין בט"ע רק אורך ורוחב של גט מ"ה ל"מ טב"ע להרמב"ם. ולפי"ז דטב"ע גמור בבגדים שהאשה מכרת תפירתה והיא לא תפרה לאחר בכה"ג אולי גם הרמב"ם מודה וכש"כ בנ"ד דלא סמכינן אטב"ע דבגדים לבד רק בצירוף סימנים. והנה בגוף הסימן דאצבע עקום גם גילקלע שכתבתי דהוה סימן מובהק כמו אצבע עקום ורושם שכ' הב"ש בשם הרד"ך דמהני ולפ"ז לח"מ שחולק וס"ל דצירוף סמנים לא הוי סימן מובהק ומה שלא יצדק נפרד לא יצדק מחובר יחלוק גם על הרד"ך. אולם בסוף התשובה משמע דלא מטעם זה מסיק דהוה סימן מובהק אך הואיל והוא במקום אחד הוה סימן מובהק. ולפ"ז י"ל דאף הח"מ מודה בשני סימנים במקום אחד ממש מצטרפין באופן דהח"מ לא יחלוק על הרד"ך

(טו) וכת"ה מייתי דברי מאיר נתיבים סי' ל"ז בשם כנסת יחזקאל דבתי שוקיים מכלי דלא מושלי המה בשגם שהם מטולאים ובאופן זה נ"ל להתיר בפשיטות דהנה הב"ש מייתי לב"י דאף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה למ"ד סימנים דרבנן והקשה עליו מש"ס ופי' נוב"י דהקושיא למ"ד סימנים דרבנן מחזירין מדאורייתא בעדי אוכף וניחוש לשאלה דא"א לתרץ דאוכף לא משאלי אינשי דלמ"ד סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה ונראה לתרץ דהנה הפנ"י הקשה בכתובות י"ב למה לי קרא בסימנים דמחזירין אבידה הרי הוה ברי ושמא וברי עדיף בליכא חזקת ממון ומה שתירץ דל"מ ברי נגד רובא דעלמא הקשו עליו דאם איכא סימנים ורק דחיישינן שמא יש עוד בסימן זה עכ"פ ל"ה רובא דעלמא. ונראה לתרץ דבאבידה חיישינן שמא הוא של אחר שאינו לפנינו וטוענין עבורו כמו שטוענין ליורשים ולקוחות והרא"ש כתב ריש פ"ב דכתובות דמה שטוענין ליורשים וללקוחות הוי כטענת ברי ומ"ה לולי קרא ל"ה מהדרינן וכן למ"ד סימנים דרבנן לא מהדרינן וכן יש לומר דחשש שאלה טוענים לבעל אבידה והוה כטענת ברי. ולפ"ז קשיא איך ס"ל לב"י וריטב"א למ"ד סל"ד חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי והרי טענה דלא שכיח לא טענינן ליתומים וללקוחות וה"ה לבעל אבידה ושוב הו"ל ברי ושמא וכן לענין עדות אשה מדאורייתא ל"ח למלתא דלא שכיח דאזלינן בתר רוב וצ"ל דזה תקנתא דרבנן והריב"ש כ' דתקנתא עבדינן אף למלתא דלא שכיח כמו דחששו רבנן במים שאין להם למיעוטא מטעם הנ"ל. ולפ"ז ל"ק מחמור בסימני אוכף למ"ד סל"ד דמחזירין בעדי אוכף דממנ"פ מדאורייתא לא טענינן מלתא דלא שכיח והוה ברי ושמא דברי עדיף ומדרבנן ל"ח לשאלה כלל באבידה כמו שכתבו תוס' ועכ"פ כיון שהוכחנו דהב"י והריטב"א לא ס"ל חשש שאלה בכלים דלא מושלי רק מדרבנן א"כ כיון דמכירין כלים דלא מושלי ויצאה האשה מחזקת א"א מדאורייתא שוב מדרבנן מהני סימנים אמצעים בגופו כמו שכתבו הפוסקים והארכתי בזה במק"א

(טז) וכת"ה מפקפק בסימן של הגילקלא הואיל והעד אומר שהיה מחתכו לפרקים שוב ל"ה סימן מובהק דשמא חתכו והוה סימן העשוי להשתנות ואמנם יפה כתב כיון שנמצא הגילקלא על האצבע עקום ובעלה של זו הי' לו סימן כזה מחזקינן שלא חתכו וזה הוא בעלה כיון דסימן זה הוה בודאי לא נמצא אף. באחד מאלף ע"כ זה בעלה ולא חתכו. ואמנם אף אם חתכו נשאר רושם ויש לומר במים נתמרזז ורושם ואצבע עקום נמי סימן מובהק הוא וגם מה שכת"ה מצרף דברי מבי"ט לסניף אחר שידוע שבעלה הלך דרך זה אמרינן שזה הוא הנמצא יש לצרף לסניף

סיומא דפסקא לדעתי ימחול כת"ה לשאול עוד הפעם לאשה ולעדים אם יש להם טב"ע בבגדים או סומכין על הסימנים וכן כ' בנוב"י קמא סי' ל"ט דנחוץ לשאול כן ואם יאמרו שהכירו בטב"ע דעתי מסכמת להתיר אשה זו להנשא באופן שיסכים גדול אחד ואז אצרף ג"כ דלימטי שיבא מכשורי וד' יצילנו משגיאות

והנני ידידו דו"ש

סי' עז ב"ה פרעמישלא תרמ"ג

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מוה' יהודה מענדיל כ"ץ נ"י ראבד"ק ראזוואדאוו ולהרב החריף ובקי כש"ת מוה' אל אלעזר רוזין דומ"צ ק"ק הנ"ל

ע"ד האשה שבעלה ר' יואל הלך ביום ב' פ' בלק מראזוואדוב לדזיקיוו ליקח רייזעפאס עבור עצמו ובעבור בנו ונשאר בק"ק דזיקוב על יום ג' (כפי הנראה מהמכתב ידעו, אנשים משם שלקח השני פעסער. אמנם לא אדע, אם נגבה עדות ע"ז) וביום ג' ראהו אנשים שחזר מדזיקוב לראזוודאב. ואולם לא בא לביתו וביום ג' פ' פנחס כשחפשו בכל הדרך מצאו הרוג בסמוך לקרעטשמע ע"פ השדה מושלך והכירו תיכף מרחוק שזה ר' יואל כי הי' קצר הקומה וריק בשר וראשו הי' חתוך מושלך מעט רחוק ממנו ואולם בראש לא הי' ניכר שום ענין פרצוף פנים כלל כי לא נשארו רק העצמות כי העורבים אכלו הבשר ושאר הגוף הי' מונח כולו. והנה העיד ר' מענדיל בתו"ע שקודם קבורתו של ההרוג אמרה האשה הנ"ל שלבעלה הי' על יד השמאלי ווארצלין וכשהתעסק בקבורת ההרוג מצא ביד השמאלי אחר האצבעות שני ווארצלין. עוד העיד ר' בעריש מלמד שחפש ג"כ על ידים של ההרוג השומים כפי שאמרה האשה ומצא ג"כ על יד השמאלית ווארצלין ואינו זוכר מספרם. עוד העיד ר' חיים שראה את ר' יואל בחיים וראה בידו השמאלית ווארצלין ואינו זוכר כמה עוד העיד ר' חיים שלקט עצמות הראש מההרוג ומצא הקאפילאטש בסמוך להרוג והכיר שהיא הקאפלטש של ר' יואל הנ"ל וגם הבעקישא שהי' לבוש ההרוג הכיר שהוא של ר' יואל גם העיד שבנו של ר' יואל ושמו ר' משה מענדל אמר לו שהבעקישא שלבש אביו מלמטה מהעליונה הי' מבריסטיל והוא שלו שהשאיל לאביו קודם שהלך לדרך ואמר שהקעשינע הי' מבלויע פאטשאווקע. ואח"כ מצא על ההרוג בעקישע והקעשינע הי' מבלויע פאטשיווקע. וגם אמר ר' חיים הנ"ל שמצא סמוך לההרוג ג' שריט שני פעסער של ר' יואל ושל בנו ר' משה מענדל והקא- פילאטש הי' מונח בסמוך לגוף ההרוג. וגם הוא ראה בההרוג ווארצלין על ידו ואינו זוכר אם על יד ימין או על יד שמאל. עוד העיד ר' שמחה שהכיר הקאפילאטש שהי' מונח בסמוך לההרוג שהוא של ר' יואל הנ"ל וראה ג"כ הפעסער. וגם ראה מכתבים וקארטליך הערוכים לר' יואל והיו מונחים סמוך לההרוג גם הכיר שהי' שני אצבעותיו אויפגעארבעט אין ארינגי- קוועטש. עוד העיד ר' משה אביגדור שראה ג"כ הפעסער והמכתבים כנ"ל עוד העיד ר' אברהם יהושע שר' שמעון הראנדאר מהקרעטשמע מיעזרקי שברחוק עשרים קלעצער מט"ג מהקרעטשמי משם מצאו ההרוג. ואמר לו ר' שמעון שראה ביום ג' לעת ערב (בעת שנאבד ר' יואל) אצל הקרעטשמי את ר' יואל שהלך יחף והשטיפעל בידו ור' שמעון אמר לו שהכיר היטב ר' יואל הנ"ל, גם העיד ר' אברהם יהושע הנ"ל שהכיר היטב השטיפעל והקאפילאטש שהם של ר' יואל הנ"ל. שוב העיד ר' משה מענדל בן ר' יואל הנ"ל שראה המלבושים של ההרוג והבגד העליון הכיר שהוא של אביו אין דיא אינטרע בעקעשע הי' זיידענבריסטעל שלו שהשאיל לאביו כשהלך לדזיקוב. וגם הכיר הטלית קטן וגם המכנסים וגם הקאפילאטש שהוא של אביו וגם ראה הפאס של אביו ושני קארטלעך מזוגתו ממעליטץ שהיו מונחים בהבעקישע וגם השטיפעל שהיו מונחים בסמוך לו הכיר שהמה של