בית יצחק אבן העזר חלק א קלו

ר"י ור"ש בעדים. ואף היכא דע"א מהני מ"מ בהכחשה בטל כל העדות. ולפ"ז לשיטת הרמב"ם הנ"ל גם בעד אומר מת ושנים אומרים נהרג לא תנשא ולפ"ז יש לעיין באשה אומרת מת ועד כשר אומר נהרג. דג"כ לא תנשא דהרי שנים נאמנים יותר מא' ומ"מ בהכחשה בחקירות בטל כל העדות ה"ה בזה אף דאשה אינה מכחשת עד כשר שאמר מת והיא אומרת לא מת מ"מ בזה שאומרת נהרג והוא אומר מת בטל כל העדות כיון שלעדות אשה היא כשרה והיא מעידה ומכחשת בחקירות בטל כל העדות לשיטת הירושלמי. דאף דבכל עדות אם אשה מעידה או נכרי ל"ב כל העדות מצד קרובים או פסולים דל"ה בגדר עדות כמבואר בתומים סי' ל"ו אבל בעדות אשה שהיא כשרה ומכחשת בחקירות י"ל דנתבטל העדות לשיטת ירושלמי. ולפ"ז לשיטת הרמב"ם הנ"ל ל י"ל דאפי' ב' כשרים אומרים מת ואשה אומרת נהרג ומכחשת בחקירות או הכחשה בגוף הדבר הוה כהכחשת חקירות העדות בטל. ולפ"ז בנ"ד שעדים העידו ששמו מלך מפרעמישלא והי' לו זקן גדולה בלאנדליך. ומבואר בפוסקים. בשם תשובת הרמב"ם דזה הוה כשמו ושם אביו ושם עירו. ומכל זה ניכר שזה הנפטר הוא בעל אשה זאת ואשה אחת אומרת ששמעה מפיו שאין לו אשה ומזה מוכח שאין זה מלך בעל האשה זו. והנה בהכחשת חקירות הגם שאין מכחישין זא"ז אך מדבריהם נראה הכחשה י"ל דאשה יכולה להכחישם דהם מעידין על הנפטר שלפנינו מי הוא. ואין מעידין על האשה אם בעלה מת רק על הנפטר מי הי'. וי"ל שיכולה להכחיש עפ"י הנ"ל ובטל העדות. אמנם הרבה תשובות בדבר חדא דהרב ב"י בתשובה סימן י' כ' דבאיסורין כגון גיטין וקדושין אף שהכחיש עד אחד ב' עדים בחקירות לא בטל עדות השנים ושם מצדד לומר דדוקא בדיני נפשות כ' הרמב"ם כן משא"כ בדיני ממונות אך שכתב דגם בדיני ממונות הדין כן ולא באיסורין. ובאמת צ"ע על הב"י דס"ל דוקא בדיני נפשות בטל העדות ולא בדיני ממונות. ובמגי' שם הקשה דעדות אשה הוה כדיני נפשות. וזה אינו לפי המבואר סוף יבמות דל"ב דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמי'. וע' בתומים סי' ל' ס"ק ג' מה שמפלפל על דברי בית יוסף בדין זה ועכ"פ בעדות אשה אם אחד אומר מת ושנים אומרים נהרג אף לירושלמי תנשא הגם שמצאתי בתשו' ברית אברהם סי' ל"ד אות ט' שכ' דלשיטת הרמב"ם בעד אומר מת ושנים אומרים נהרג לא תנשא דגם בדיני ממונות דינא הכי דלא כתשו' ב"י מ"מ לדינא לא קאי הכי

(ח) ועוד בעיקר הדין אם אשה מכחשת עד כשר בחקירות שעד כשר אומר מת ואשה אומרת נהרג לדעתי גם ירושלמי מודה. דצריך להבין שיטת הירושלמי הרי הב"ש כתב סברה ישרה דכיון דעד אחד כשר בעדות אשה לא איכפת לן מה שנמצא עד אחד משקר. וג"כ צ"ל סברת הירושלמי דכיון דבעדות ממון אם ב' עדים מעידין ונמצא קרוב או פסול ל"מ אף לשבועה כמ"ש הסמ"ע סי' ל' ה"ה בעדות אשה בטל כל העדות אשר מזה באמת הקשו המפרשים על הב"ש. וס"ל לירושלמי אף דהקילו בעדות אשה להאמין ע"א ואפי' אשה מ"מ לא הקילו בהכחשה בחקירות או בגוף הדבר יותר דמה דלא הקילו לא הקילו. וכיון דבממון בטל כל העדות אף בעדות אשה כן ולפ"ז בעד כשר אומר מת ושנים אומרים נהרג אף בב' נשים כיון דבממון לא מהימני נשים ול"ה כנמצא קרוב או פסול דלאו בני עדות נינהו. ה"ה בעדות אשה לא בטל העדות ובזה קצת יש לישב מה שהקשה בנוב"י סי' מ"ו על הירושלמי דס"ל באחד אומר מת ואחד אומר נהרג לא תנשא אמאי קתני במשנה עד אומר מת ועד אומר לא מת לא תנשא וליתני רבותא יותר דאחד אומר מת ואחד אומר נהרג לא תנשא. ולהנ"ל י"ל כיון דירושלמי ס"ל עד כשר אמר מת ואשה אומרת לא מת או פסול אומר לא מת ג"כ לא תנשא. כמ"ש התוסי"ט ולפ"ז מיירי בסיפא בעד אומר מת ועד אומר לא מת אף שפסול מכחיש לכשר. ומ"ה לא מצי למיתני בכה"ג בעד אומר מת ועד אומר נהרג דבכה"ג בעד כשר ופסול הר"ז תנשא. ואמנם לש"ס דידן דס"ל דוקא ב' פסולים נגד חד כשר כפלגא ופלגא דמי כמבואר בש"ע ובתוסי"ט ע"כ מיירי מתניתין בשניהם כשרים ובכה"ג קשי' לינקט אחד אומר מת ואחד אומר נהרג וע"כ לא ס"ל לש"ס דידן כירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים ומ"ה לא פסק הרא"ש והטור כירושלמי

(ט) וע' תוס' ר"פ האשה שלום שכתבו דלא אמרינן מיגו מנהרג למת על מטתו ופי' בעצי ארזים ס"ק ל"ד דיראה לומר מת פן יבא עד אחר ויאמר נהרג ויהי' הכחשה לשיטת הריא"ז. ולפמ"ש בעד פסול ועד כשר. גם ריא"ז מכשיר אך י"ל שיראה שמא יבא עד פסול ויכחישה. ואכ"מ להאריך. ומ"מ בגוף הדין שהוספתי מלשון תשו' ב"י סי' י' דיני קדושין נראה דאם פסול מכחיש לכשר בחקירות הואיל דבעדות אשה פסול כשר מקרי הכחשה. ודוקא בקדושין לא מקרי הכחשה עיי"ש. וזה דלא כמו שהוספתי ע"כ צ"ע לדינא מ"מ זה דאין אשה מכחשת לשני כשרים בחקירות אף לשיטת הרמב"ם לדעתי נ"ל ברור דלא כמו שרציתי לומר לעיל

(י) ובדרך אגב נ"ל מ"ש בס' בית מאיר לחלק בין א' אומר בסייף וא' אומר בארורן ברוצח ובין א' אומר מת וא' אומר נהרג דשם ברוצח יש נ"מ דבסייף א"צ אומד משא"כ בשאר דבר משא"כ בין מת ונהרג בעדות אשה מה נ"מ. מלבד דדבריו סתורים מירושלמי דרב פליג אר' יוחנן בא' אומר בסייף וא' אומר בשאר דבר ומייתי חילי' דרב ממתניתן דאחת אומרת מת. ולדברי בית מאיר מה ראי' ממתניתין. נ"ל דגם בעדות אשה נ"מ לפמ"ש בתשובה אחת דיש סברה דאף דבמצאו מת וספק ג' ימים אסורה מ"מ במצאו נהרג קיל בספק ג' ימים דבמצאו מת יש סברה דמוקמינן הנמצא בחזקת חי ועכשיו מת לעומת זה יש חזקת א"א דמוכיח דנמצא זה כבר ונשתנה צורתו והאשה א"א. ומ"ה יש להחמיר בספק ג' ימים משא"כ בנמצא נהרג יש ב' חזקות דמוקמינין הנמצא בחזקת חי ועכשיו מת וגם יש חזקה דמוקמינין הרוצח בחזקת כשרות ועכשיו נעשה רוצח ושני חזקות עדיף מחזקת א"א. וע"כ יש להקל יותר. ולפ"ז עד אומר מת וא' אומר נהרג יש נ"מ בספק ג' ימים ודמי' לסייף וארורן שכ' הבית מאיר דנ"מ לענין אומדנא ודוק

(יא) סוף דבר לדינא הנה ראיתי שמוח"ז הגאון ר' עקיבא איגר סי' פ"ז חייש לשיטת הרמב"ם בעדות אשה ואם א' מכחיש לשנים בחקירות לא תנשא ע"כ אם נחזיק זאת להכחשה מה שהאשה אומרת שבעלה אמר שאין לו אשה אין להתיר אותה. אמנם י"ל דהנפטר לא כיון בשעה שאמר איך זאל האבין איין ווייב וואלט איך נישט אזוי גוועזין לומר שאין לו אשה אך שכיון שאילו יהי' לו אשה כדרכה לדור עמו לא בא לידי כך וכיון שנודע שהאשה לא רצתה לדור עמו מחמת שהעני וע"כ הי' נע ונד. אולי הי' זאת כונתו שאילו הי' לו אשה כדרך כל הארץ. וכדי שלא יהי' הכחשה דהרי זולת דברי' אלו יש כאן סימנים המועילים. דהרי בימים האלו לא הי' בפרעמישלא אחד כזה. וע"כ מתרצין דבריו בשגם שי"ל דדרכי האורחי ופורחי לומר שאין להם נשים שיתעלו עליהם יותר ודמי' לתשו' הר"ן סי' ל"ג שכ' כיון שיש עדות מספקת להתיר לא משגחינן בשינוי שם דזה סימן העשוי להשתנות ואין מטיל ספק וה"ה בזה כיון שדרכן לומר כן. בשגם שיש לפרש לשונו. על כן אין מטיל ספק. ועיין בתשובה בסוף ספר אבני מלואים ח"א. בענין שינוי והארכתי בתשובה אחרת הרבה. ויבואר עוד אי"ה והנה לעיל דברתי בענין הכחשת עדים. הנה ראיתי דברים תמוהים בספר קהלת יעקב להגאון מליסא ס' י"ז סעיף כ"ז שתפס שם בתשובה על הנוב"י סימן כ"ח שכ' בא' שראה כשנטבע והשיגוהו תיכף ואחד ראה את הנטבע כשהוליכוהו לקברו ופסל הנוב"י עד הראשון משום שראה הטביעה ועד השני משום שראה אחר שעלה מן המים. וכתב בקהלת יעקב וז"ל ועד השני ג"כ נראה דמהני כיון שהשני לא ידע מן הטביעה והכירו כשראה במותו ועל הטביעה ליכא רק ע"א ואין ע"א נאמן בדבר שבערוה רק להתיר אבל אם ע"א מעיד שהכירו שמת ויבא אחר לקלקל עדותו ולומר שזה המת נתקלקל צורתו ולא מהני הכרה נלע"ד דל"מ ע"א ודוקא כשמכחיש לגמרי ובב"א דהוה ע"א בהכחשה אבל כשאינו מכחיש רק שהעיד לקלקל ראיית העד ל"מ כלל דבכל דבר שבערוה שנים בעינין ע"כ והובא בפתחי תשובה ס"ק קמ"ו להלכה. ואני תמה על בר לבב כמוהו. הנה מה שכ' דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה לאסור. זה ליתא דדוקא נגד חזקת א"א אינו נאמן. אבל להעומד בחזקת א"א נאמן לאסור. ודוקא נגד ב' אינו נאמן. אבל נגד ע"א נאמן. ואע"ג דאמרינן בגיטין ט' אין ערעור פחות משנים. כבר כתבתי דזה דוקא בנתגרשה. ועיין פנ"י שם וכש"כ בזה שאין כאן הכחשה דהעד הב' אינו יודע מהטביעה. והוא יודע שנטבע והוציאהו קודם. ואולי בב' עדים נאמן ע"א בכה"ג לפי שאין מכחיש העדים רק מבאר שאין לסמוך על ההיתר, ומצאתי בעצי ארזים, ס"ק קי"ג שכ' דהיכא דב' עדים מעידין ובא א' ואמר אותו שאתם מעידין מת זה ג' ימים ונשתנה צורתו הוא נאמן עי"ש שכ' או אפי' א' וכש"כ באחד המעיד ובא השני וחקרו אין כאן עדות להתיר א"א ודוקא אם כבר התירו לנשא ל"מ עד מכחיש ודוקא אם הוא מכחיש משא"כ בכה"ג בלא התירו לנשא דהוי כבאו בב"א. ועיין מה שהקשה בעצי ארזים אהא דמקשה דף צ"ד ממזר ספק ממזר בתרי ותרי. ולשני דב' העידו שראו מת והתירו מספק ג' ימים ובאו שנים שהי' זה מקודם ג' ימים. ולפמ"ש י"ל דא"כ אמאי נקט ואח"כ אמרו לו כיון דאפילו ע"א מהני לאסור. וגם אף לפוסקים דג' ימים מדאורייתא אסור ל"ה רק ספק ממזר. ול"ק קושיתו. ועכ"פ לדינא דברי הגאון מליסא תמוהין מאוד ואין לסמוך להתיר אחר מחילת כ"ק

(יב) ובעמדו בענין זה אמינא בגמ' דיבמות צ"ד הנ"ל מה שנלע"ד שאין בהמ"ד בלא חידוש בהא דמשני אהא דדייק מסיפא באמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך וכו' אילימא תרי מאי חזית דסמכת אהני וכו' אלא לאו חד ומשני בעדי הזמה ואלו לעיל כדפריך מרישא באמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך לא משני בעדי הזמה וכבר התפלא בזה הרא"ש. ונ"ל הנה בגמ' נקט אמרו לו מת בעלך ואח"כ מת בנך ואח"כ אמרו לו חילוף הדברי' ומשמע מלשון המשנה דלא הי' רק הכחשה ולא הזמה מדלא קתני בהדי' שהוזמו והוכחשו ואיך משני הגמ' בעדי הזמה. ונלפע"ד לפמ"ש בנוב"י אה"ע סי' מ"ו הנ"ל דה"ט דירושלמי דס"ל בב' כתי עדים אחת אומרת בסייף ואחת אומרת בארירון בטל העדות משום דהו"ל עדות שא"א יכול להזימה, דלא ידעינין עפ"י מי נגמר הדין משא"כ בעדות אשה ל"ב עדות שאתה יכול להזימה. וכתב דל"ש דין הזמה דאף אין לוקין העדים שרצו להתיר אשה שלא כדת דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע וכאן שרצו להתירה אין לוקין כלל עיי"ש. וצ"ע איך מוקי לה כאן בדף צ"ד בעדי הזמה, והרי אין מחייבין העדים כלום. ולא מיקרי הזמה וצ"ל דנהי דאין מחייבים העדים מ"מ לענין הזמה ונאמנות העדים התורה האמינם יותר כיון דמעידין על גופן של עדים. וכיון דלא באו לחייב העדים לא מיקרי זאת הזמה רק הכחשה ושפיר נקט במשנה ואח"כ אמרו לו חילוף הדברים דעיקר ההזמה