בית יצחק אבן העזר חלק א קכח

שמהני בעדות אשה טב"ע דקלא הוא משום דאף אשה כשרה להעיד וכמ"ש תוס' גיטין כ"ג דמה"ט פתוח ונסתמא כשר לשליחות הגט עיי"ש וכן משמע קצת בשבות יעקב ח"מ סי' ק' דמשום עגונה מועיל עדות בטביעת עינא דקלא. ולפ"ז אף ב' עדים כשרים י"ל דכחד דמי' ונימא בדדמי כיון דלענין עדות זה שמעידין בטב"ע דקלא ל"מ מדינא עדותן. ולפ"ז בנ"ד כשראו הטביעה ל"מ טביעת עינא דקלא שזה ר' איציק אך לפי מה שכתבתי דבעדות אשה מועיל טב"ע דקלא מדינא שוב בשני עדים כשרים ל"א בדדמי ומועיל עדותן. ושוב נ"ל דאף בב' עדים כשרים שאין עדותן מועיל רק לעדות אשה משום עיגונא ל"א בדדמי. וכן מוכח בב"ש דאף ע"א האומר בשם ב' עדים ל"א בדדמי ודוק. ושוב נ"ל דמה שכתבתי לעיל דבדיני נפשות ודאי לא מועיל עדות בט"ע דקלא לכאורה בפשיטות י"ל כיון דכתיב או ראה בעי דוקא ראי' בעדות. אך למה דקיי"ל בדיני ממונות מהני ידיעה בלא ראי' קרא קמ"ל דבעי דוקא שיהי' ראוי לראי' לאפוקי סומא ואם הוא ראוי לראות כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כמו דס"ל לר"ת לענין הגדה. מ"מ הדבר ברור כיון דל"מ ידיעה בלא ראי' ל"מ טביעת עינא דקלא ואף הירושלמי לא יחלוק בזה ומה שהקשה ממשנה דבן סורר ומשני שמא יברח. נ"ל דס"ל דבמסית כיון שהחמירה תורה דל"ב התראה כדאיתא בסנהדרין דף ח' ודף ה' ואין טוענין למסית ושאר חומרות המבואר במסית דמחמירין לחובה ולא לזכות. ה"ה דקטלינין בידיעה בלא ראי' ומ"ה דוקא במסית ס"ל לירושלמי דמהני טביעת עינא דקלא ונ"ל עוד בהא דהקשה בברוך טעם אהא דהניסותים הם עדים. כמבואר במשנה. והלא הוי עדות שאי אתה יכול להזימו לשיטת הרמב"ם דהיכא דבהזמה מוכחש הענין ל"מ הזמה ויש לישב דבמסית ל"ב עשאי"ל והנה רבא דס"ל בסנהדרין ע"ח עדי טריפה שהוזמו נהרגין דל"ב בהזמה עדות שאתה יכול להזימו י"ל ה"ט כיון דעדים זוממין ל"ב התראה והוי חידוש ולכן ל"ב יכול להזימו. וזה כיון רש"י דהזמה חידוש הוא והרי למה דס"ל לרבא כרב חסדא דבהדי סהדי שקרא למ"ל ל"ה חידוש לרבא כמו שכתבו תוס' סנהדרין כ"ז ורק אך כאן החידוש לחומרא דל"ב התראה ולפ"ז ה"ה במסית דל"ב התראה מהני אף עדות שאי אתה יכול להזימו. אולי אפי' לרב אשי דס"ל בעדים זוממין בעי שיהי' יכול להזימם מ"מ במסית דכתיב לא תחמול וכו' י"ל דל"ב עשאי"ל. ועדיין צ"ע לרב אשי ואכ"מ. ועכ"פ דברי ירושלמי הנ"ל יש לישב בסברה הנ"ל ומה דהקשה ירושלמי מעגונה אדיני נפשות משום דס"ל דבתחלת עדות מחמרינין בעגונה דהרי בעגונה חיישינן למיעוטא. יותר מדיני נפשות ועיין בכורות מ"ו ועיין בשער. משפט סי' ל"ה בענין טביעת עינא דקלא

(ה) ואשיב לגוף הדין לפי שההיתר דלעיל נשען על דברי תשובת בית יעקב דתרי רובא מועיל בעיגונא והרבה חולקים ע"ז כדמשמע מתוס' דף קכ"א הובא לעיל וגם דף ק"כ לתירץ ב' משמע דאין מעידין על גוסס בידי אדם ול"ש ההיתר מהפנים מאירות שמה ששמעו המים חונקין הוי גוסס בידי אדם אם לא מהני תרי רובא בעגונה. נדבר מהיתרים אחרים שנמצא באשה הזאת. הנה מה שיש ריעותא בעדות אשה הזאת שהעדים לא ראו אותו רק בבקר והם הושיטו אותו בלילה ובאישתהי מן המים ל"מ טב"ע הנה היהודים שהושיטו מן המים אמרו ג"כ שהושיטו את ר' איציק וקודם שהלכו להושיט אמרו שמכירים את ר' איציק ובחזירתם אמרו שהושיטו אותו למה לנו לחוש שלא ראו אותו. רק סמכו על מה ששמעו שר' איציק נטבע ועוד אלו הי' אחר כיון שהכירו את ר' איציק והי' רואין שאיננו ר' איציק הי' מספרין שאין הנטבע ר' איציק על כן בודאי ראו אותו והכירהו לאלתר. רק שבעדות הראשון מבואר שהוא מסופק אם שמע מאחד או משנים וכששמע מאחד אין מועיל בדבריו דיש לחוש לבדדמי כיון שידע מהטביעה אמנם אף אם לא שמע רק מאחד יש להתיר הנה התוס' כתבו דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמר סימנים דאי סימנים ל"ד. איירי בסימנים מובהקים אי נמי מהני עפ"י טביעת עינא והיינו בצירוף סימנים שאין מובהקים ויש להבין לתי' הראשון דמיירי בסימנים מובהקים למ"ל לאלתר. וצ"ל כמו שתי' הב"ש ס"ק פ"ז דכונת דבריהם או חזינהו לאלתר. או קאמרו סימנים וקשי' דבחזינהו לאלתר בלא סימנים ניחוש לבדדמי. וע"כ צ"ל דתוס' קאי הכא בשיטת ר"ת שהביאו ד"ה וקאמרו סימנים דבגופו שלם מהני טב"ע ונ"ח לבדדמי אך לר"ת בגופו שלם. ל"ב כמו לאלתר וכן פירש בתשו' שיבת ציון סי' ע"ט וצ"ל דתוס' בתי' זה ס"ל תרי קולא לר"ת לא מקלינין ומתירין בגופו שלם. אף לאחר ג' ימים היכא דליכא חשש בדדמי כגון בב' עדים ובעד אחד מתירין דוקא לאלתר וה"ה בנשים בעי לאלתר אף בגופו שלם וזה דלא כדמשמע מרא"ש דלר"ת מקילין ב' קולות כמ"ש בראשית התשובה ושוב כתבו א"נ בצירוף טב"ע ולתירץ זה ס"ל לתוס' דאף בגופו שלם ל"מ טביעת עינא לענין חשש בדדמי. ובעי טב"ע וסימנים שאין מובהקים ודוקא לאלתר. ועכ"פ כיון שדעת ר"ת דבגופו שלם מהני טב"ע גם לענין חשש בדדמי. באסקינהו לאלתר. ודעת הא"ז סי' תרצ"ג הובא בק"ע סי' צ"ג דבאסקינהו לאלתר ל"ב סימנים אף לענין חשש בדדמי ונ"ל שגם ת דעת רש"י כן דרש"י כתב ד"ה וקאמרו סימנים דאי לאו סימנים חיישינן דלמא אחרים נינהו שהמים משנים צורת הפנים והקשה תוס' הא אמרינין לקמן מיא מיצמת צמתי ול"נ לישב דרש"י פירשו או או כמ"ש המרדכי וכמ"ש לעיל לפירש התו' ויהי' הכונה או חזינהו לאלתר או קאמרו סימנים. ולכן כ' רש"י דבלא סימנים חיישינן דילמא אחרים נינהו שהמים משנים צורת הפנים ואין כונת רש"י בעוד שהוא במים רק כונתם כיון שנבלעו מים בתוכו רק בעוד שהוא במים מיצמת צמתי וכשהושיטו מן המים המים שנבלעו בגופו יוצאים לחוץ באמצעית החמימות שנתפח אח"כ ואשתני צורת הפנים כיון שאישתהי ולכן בעי סימנים. ואחרי שיש לסמוך אדעת כמה פוסקים דבנמצא שלם יש לסמוך אט"ע ול"ח לבדדמי וגם יש לצרף דעת הלחם משנה בשם הרבה פוסקים דאסקינהו קמן הוה כמו קברתיו ול"ח לבדדמי. ואף לדעת הרא"ש דבראה הטביעה חיישינן לבדדמי אף באומר אסקינהו קמן מ"מ דעת הרבה פוסקים דדוקא בראה הטביעה אבל לא בשמע שנטבע דשמיעה אינה גדולה כראי' ועיין בתשו' שבספר עטרת חכמים להגאון מלייפציק סי' ו' שנראה מדבריו שכן עיקר דבלא ראה רק שמע מהני טב"ע לדעת הרא"ם. מכל הני טעמא יש תועלת במה שאמר העד הראשון ששמע מאחד ואולי משנים שהוציאו את ר' איציק מהמים דהרי אין ספק אם הושיטו הבחור שנטבע מהמים דבזה לא הי' לו זקן ור' איציק הי' לו זקן והבחור הושיטו ביום ב'. על כן אחרי שאמרו מקודם שמכירים את ר' איציק ובאו שהושיטו את ר' איציק על כן אף אם לא הי' רק אחד יש בעדותו ממש וכש"כ כשיש ספק שמא הי' שנים שאמרו כן. יש בזה כדי להכשיר האשה

(ו) והנה דברי תוס' בסוגיא זו תמוה מאוד דכתבו דהאיבעי בעד אחד לא משום שהעד יאמר בדדמי רק דהעד אינו אומר בדדמי ורק דחיישינן שמשקר וע"א אינו נאמן רק משום דהאשה דייקא ובמלחמה לא דייקא האשה ושוב כתבו בע"ב ד"ה וקאמרו סימנים דבלא סימנים יאמרו בדדמי ואמאי לא כתבו דמשקרי וקאמרו סימנים במקום מונצע כמ"ש הב"ש ס"ק קמ"ב ועיין בלחם משנה ובתשו' ר"ע איגר סי' ק"ז שתמהו על זה ולפענ"ד ס"ל לתוס' דהא דאין עד אחד נאמן מדאורייתא דאין דבר שבערוה פחות משנים דוקא דלא ידעינן שנטבע אבל אם ידעינן שנטבע וספק אם העלו אותו מת נאמן ע"א שהעלו מת אף אם לא עמדו עד שתצא נפשו ולא יצאה אשה מחזקת א"א מדאורייתא לשיטת כמה פוסקים מ"מ כיון שבלא"ה הי' לנו לומר זה שנפל זה שעלה כמו דס"ל בשדה שנאבד בה קבר ונמצא בה קבר דאמרינן זה שנאבד זה שנמצא וכבר הקשה בנוב"י קמא סי' מ"ו דכיון דרבי התיר נשותיהם הרי לרבי בלא"ה אמרינין זה שנאבד זה שנמצא ולמ"ל דאסקינהו קמן ואמרו סימנים. אך זה ל"ק לפמ"ש זקיני הת"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ו דדוקא בשדה שמתחילה הי' בחזקת טהרה, ואח"כ נאבד קבר כשנמצא אוקמינן אחזקתו הראשונה עיי"ש. ולפ"ז בא"א ל"מ להתיר כיון דאשה בחזקת א"א קיימא ועכ"ז נ"ל דעד א' שאומר זה שנאבד זה שנמצא נאמן מדאורייתא קצת דומה למ"ש הר"ן בבא אחד ואמר קדשתי את בתי ואיני יודע למי דנאמן ע"א אף דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שהוא רק מברר מי בעלה ה"ה הכא שאין רק מברר מי שעולה ואומר דזה שנפל הוא שעלה וע"כ לא ניחא להו לתוס' דכאן מיירי מחשש משקר דמשמע מסוגיא דדוקא לה"א ס"ד דהנשים העידו שנטבע אבל למסקנא יודעים הי' שנטבעו אך לא ידעו מההעלאה והנשים העידו שהעלום ובזה אף ע"א ואף נשים נאמנים מדאורייתא על כן הוצרכו לפרש דמ"ה בעינין סימנים דחיישי' שיאמרו בדדמי. כן יש לפרש לכאורה. אך כשבאנו למדה זו י"ל דבאמת מיירי בסוגיא דהנשים אמרו הכל הן שנטבעו אלו והן דאסקינהו וכיון דבזה אין נאמנים רק מדרבנן דאנן לא ידעינן מהטביעה ג"כ רק עפ"י אמירתן ומ"ה חיישינן לבדדמי. אבל בנ"ד דידעינן מהטביעה של ר' איציק עפ"י ב' עדים כשרים שהכירו קולו ושוב עד אחד נאמן מדאורייתא לומר זה שנפל זה שעלה ושוב ל"ח בדדמי דרק היכא שנאמן מדרבנן חיישינן לבדדמי ועיין בח"מ בתשובה שמביא ג"כ לחלק בין ידעינן מהטביעה זולת העד מהני להתיר בט"ע לחוד בגופו שלם ול"ב שיראו אותו לאלתר משא"כ בלא ידעו מהטביעה זולתו עיי"ש בשם דרישה וב"ח ולא נהירא זאת לח"מ. ואמנם לפמ"ש יש בזה טוב טעם

(ז) והנה כת"ה מפלפל בהיתרים ואבא על סדר דבריו הנה כתב להתיר לסמוך על שיטת הר"ת דבגופו שלם מהני אפילו באשתהי אמת דר"ת סובר כן אבל הרבה פוסקים חולקים והנה מ"ש דמ"ש הטור בשם ר"ת גופו וצורתו קיימא היינו או גופו או צורתו הכה כן מבואר במרדכי דאם פרצופו וחוטמו ושפתו וסנטרו קיימים מעידין עליו אף לאחר ג' וע"כ ס"ל דה"ה גופו בלא צורתו. ועיין בתשו' ח"ס סי' נ"ג דף ל"ב הוכיח דר"ת ס"ל דסגי בגוף בלא הראש ובראש בלא הגוף עיי"ש. וגם בפירוש דברי התוס' עי"ש סי' נ"א שכיון לדברי א"ז דטב"ע בפרצוף פנים ופדחת וחוטם ל"ה טב"ע רק סימן ורק דהו"ל כסימן מובהק ובסי' נ"ד (ונדפס בטעות נ"ב) בתשו' להגאון מהר"ז נסתפק אי קטלינין עפ"י סהדי שאומרין שאין מכירים רק בפרצוף פנים כיון דל"ה רק סימן מובהק עיי"ש ובאמת בא"ז מבואר דדוקא באין שלם ולא נשאר רק פרצוף פנים נשחת הט"ע ולא הוי רק סימן מובהק משא"כ כשכל גופו שלם אין ספק דהפרצוף פנים הוי טב"ע ועדיף מסימן ועיין בתשו' הרא"ם להגאון מ' סענדר סי' ז' בתשובה להגאון בעל הקצוה"ח הביא בתחילת התשובה בשם הקצה"ח דביש לו טב"ע גמור סגי בפדחת לחוד עיי"ש ואלו הי' הקצה"ח רואה דברי הא"ז לא הי' כותב כן דשם מבואר דנשחת הטב"ע וא"א להכיר בטב"ע אם לא נמצא רק מקצת אברים אשר על כן ל"ה רק כסימן ובפדחת ובפרצוף וחוטם הוי סימן מובהק עיי"ש. על כן הקצה"ח לא כיון יפה במח"כ ואין להאריך בפרט זה

והנה מ"ש באות ב' לענין הקלאפ שהי' לו בראשו דלכאורה הוה כמכה ולדעת הרבה פוסקים אף אין המכה בפנים שייך מיא מרזי מכה. וכ' כת"ה דאף לר"ת דמתיר בפרצוף פנים ופדחת וחוטם שפתיו וסנטרו אף באשתהי מ"מ במכה אינו מתיר. ועיין במרדכי שהקשה על ר"ת דא"כ כשלא נשאר בהך דדגלת כל גופו א"כ הרי יש מכה ותי' דהא דמיא דוחה