בית יצחק אבן העזר חלק א קכו

כסימן מובהק. ממצא תכריך של שטרות ומחולין ע"ט מכלאים וממאכלות אסורות מכ"ז יש להוכיח דב' סימנים מועילים בשאר איסורין משא"כ בעדות אשה דאיכא לעומת ב' סימנים ב' חזקות. אמנם אם נימא דגם לריב"ש ל"מ ב' סימנים אמצעים מ"מ בנטבע במים אף אם לא עמד עד שתצא נפשו דאיכא רוב הנטבעים למיתה רק דנגד זה יש ב' חזקות ועדיף מרוב א"כ הב' חזקות כבר עשו פעולתן אם איכא עוד ב' סימנים אמצעים כגון בנ"ד שיש סימן חולי השבר ואצבע הקטן עקום הוי כמו שאר איסורין דהב' חזקות כבר עשו פעולתן ורוב אחד החליש חדא חזקה וב' סימנים אמצעים מחלישין חדא חזקה בכה"ג ודאי יש להתיר ובשגם שיש סימנים בבגדים ול"ח לשאלה בכל הבגדים. ע"כ האשה הזאת מותרת להנשא בלי שום חשש ופקפוק ועיין בבה"ט דחולי השבר ל"ה סימן מובהק ומשמע דסימן אמצעי הוה אך בנוב"י סי' י"ג מסתפק אם הוה סימן משמע דיש סברא דל"ה אפי' סימן אמצעי אך אף אם יהי' כן האשה זו מותרת בסימן שהי' אצבע עקום דיש להסתפק שמא הוי סימן מובהק ואף אם הוי סימן אמצעי מהני בצירוף סימנים מובהקים בכלי ובנטבע במים שאין להם סוף ודאי אין חולק להכשיר כמו שהאריך כת"ה

(ה) והנני חוזר למ"ש כת"ה דבמים שאין להם סוף הואיל ויצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא מהני סימנים אמצעים. אמנם בתשובת ברית אברהם סי' כ"א רוצה לפקפק דעיקר ההיתר נצמח מעדות ע"א (וכש"כ מכח נכרי מסל"ת) דל"מ מדאורייתא רק מדרבנן וכ' רש"י שבת קמ"ה דהוא משום אפקעינהו רבנן לקדושין מניה א"כ במים שאין להם סוף דאסורה להנשא מדרבנן לא אפקעינהו הקדושין ואסורה להנשא מדאורייתא. ולכאורה יש ראי' לדבריו מהא דאמרינן בכתובות כ"ב עד אומר מת ועד אומר לא מת מאן דאמר מת ה"ל מקום שהאמינה התורה כשנים משא"כ בנתגרשה והקשה ההפלאה בספר נתיבות לשבת והרי האומר מת הוא משום אפקעינהו רבנן לקדושין א"כ שוב אין לה חזקת א"א ולמ"ל לגמ' לטעם דנאמן כשנים והרי רבנן אפקעינהו הקדושין (ולפמ"ש בתשו' ברית אברהם סי' נ"ט דבכל אפקעינהו הניחו קדושין דרבנן ורק לענין קדושין דרבנן מועיל גט דרבנן או נאמנות וכן כתב בתומים סי' ל"ד ס"ק ט'. קושיא זו בלא"ה ל"ק דיש חזקת א"א דרבנן). אמנם לסברת ברית אברהם דהיכא דאסורה להנשא לכתחלה לא אפקעינהו הקדושין כיון שיש עד נגד עד לא אפקעי' הקדושין ושפיר ס"ד דגמ' דדומה לעד אומר נתגרשה דגם בזה תרווייהו בעדות אשה קמסהדי ומ"ה הוצרך בגמ' לחלק דמאן דאמר עת נאמן כשנים משא"כ בעד אומר נתגרשה אמנם אדרבה מגמ' הנ"ל מוכח דלא כברית אברהם מדאמרינן אם נשאת לא תצא בעד אומר מת ועד אומר לא מת משום דבכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הוי כשנים והרי לכתחילה לא תנשא ולא אפקעי' רבנן לקדושין ושוב הי' להיות אם נשאית תצא וע"כ אף בכה"ג אפקעי' רבנן הקדושין לענין שאם תנשא לא תצא וכבר דחה בתשו' ברית אברהם בעצמו סברא זאת

(ו) אמנם בגוף קו' ההפלאה הנ"ל אמאי לא מחלק בגמ' בין עד אמר מת לעד אומר נתגרשה דבמת אפקעי' רבנן לקדושין ול"ש סברת תרווייהו באשת איש קמסהדי י"ל בדרך זה הנה כבר כתב הפלאה ריש כתובת דענין אפקעינהו הוא מטעם תנאי שהתנה בקדושין אם ירצו רבנן או ע"מ שלא ימחאו רבנן. והנה דעת הגאונים הובאו בר"ן גיטין פ' הזורק ובמ"ל פי"א ממכירה דבהתנה ע"מ שלא תשתה יין ושתתה לאחר מיתת הבעל אין התנאי נמשך אחר מיתתו. והקשה באבני מילואים סי' קמ"ג ממקדש ע"מ שלא ימחה אבא מת הבן מלמדין האב לומר איני רוצה והרי התנאי לא נמשך אחר מיתת הבעל כיון דבלא"ה כבר נפסק האישות ותירץ דכיון דזקוקה ליבום עדיין האישות קיים במקצת עיי"ש. ולפמ"ש קשי' ברש"י שבת קמ"ה שכתב הטעם דעד אחד נאמן משום אפקעינהו והרי התנאי דעל מנת שלא ימחאו רבנן אין נמשך אחר מיתתו אך ניחא דאם באמת מת א"צ לאפקעינהו אך אנן חיישינן למשקר ולכן שפיר שייך אפקעינהו דאם הוא חי התנאי קיים ומ"מ כשנודע שמשקר בכה"ג לא אפקעינהו כמו שכתב הריטב"א ריש פרק האשה רבה. אך כל זה שלא נודע ההיפך מדברי העד א"כ מיושב קו' הפלאה דהעד האומר מת הוא מודה שיש עליו חזקת א"א דלדבריו שהוא באמת מת אין התנאי נמשך אחר מיתת הבעל ול"ש אפקעינהו. ועיין תוס' כתובות ג' ד"ה וסברה. והארכתי בישוב קושיתם עפ"י דברים הנ"ל ואכ"מ להאריך. ושוב נ"ל דקשי' בש"ס דיבמות צ"ג ע"ב באמר לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא והולד ממזר ומוקמינן לה בעד אחד ואתו בי תרי ואכחשיה. וקשי' לשיטת רש"י בעד אחד נאמן משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' אמאי הולד ממזר מיבם דהוי אשת אח הרי אפקעי' רבנן לקדושין ולשיטת שיטה מקובצת בריש כתובת מותרת בקרובי' מדאורייתא בשלמא בריש האשה רבה שבא הבעל ניחא דרבנן לא אפקעינהו קדושין רק באופן אם לא יתברר שקרו אבל אם נתברר שקרו שבעלה חי לא אפקעינהו קדושין משא"כ בהך דאמרו לו שבאמת בעלה מת והיא נשאת בעד אחד מטעם אפקעינהו לקדושין אמאי הוי ממזר. ומזה נראה בעליל כדכתיבנא דרבנן לא אפקעי' לקדושין רק אם העד שקר העיד ואנחנו לא נדע. משא"כ כשמת בעלה לא מצי רבנן לאפקעי' קדושין דתנאי קדושין על מנת שלא ימחו רבנן אינו נמשך אחר מיתתו ומ"ה הולד ממזר דהוה אשת אח שלא במקום מצוה. ואין להקשות לפמ"ש האבני מלואים הובא לעיל דאם היא זקוקה ליבם התנאי נמשך אחר מיתתו וכאן העד אמר מת בנך ואח"כ מת בעלך והיא זקוקה ליבם ושייך אפקעינהו אף שהאמת אתו ואמאי הוה ממזר כשאמרו חילוף הדברים הרי ל"ה אשת אח כלל דז"א דכיון דבאמת מת בעלה ואח"כ מת בנה ואינה זקוקה ליבם ונפסק האישות ול"מ מה שרבנן ימחאו בקדושין. ומ"ה הולד ממזר. והיא לכאורה ראי' נכונה אולם עדיין קשיא מרישא דמתניתין דאמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים דמיירי ג"כ בעד אחד ונשאת מטעם אפקעינהו ועדיין האישות קיים במקצת דזקוקה ליבם שייך אפקעינהו אמאי הולד ממזר לדברי ר"ע משום יבמה לשוק הרי אינה זקוקה כלל דאפקעינהו לקדושין וע"כ הנראה דנהי דרבנן התירו להנשא משום אפקעינהו לקדושין מ"מ כשהדבר נתברר שאמת דיבר באופן זה לא אפקעינהו הקדושין וע"כ הולד ממזר. ואין להאריך בפרט זה יותר (וע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ד אות ג' ד' שהארכתי בפרט זה)

(ז) והנה כת"ה האריך לישב קו' הנוב"י אהא דשיטת הב"י הובא בב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה כיון דבעי סימן מובהק ביותר והקשה הנוב"י דא"כ איך מהדרינן חמור בעדי אוכף למ"ד סימנים לאו דאורייתא וניחוש לשאלה דל"ש תירץ הגמ' דלא שאילו אינשא אוכפא דלמ"ד סל"ד חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי. וכתב כת"ה דלכאורה מה מקשה חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן דלמא שם הטעם דאין ספק מוציא מידי וודאי כיון שהאוכף ודאי שלו כמו בספק ויבם. וכ' דהפ"י ריש ב"מ כתב דסברת אין ספק מוציא ודאי אין מועיל להוציא ממה שחבירו מוחזק כמו בריש ב"מ דשנים אוחזין בטלית ולפ"ז בחמור בסימני אוכף שהמוצא אבידה תופס בחמור ל"מ אין ספק מוציא מידי ודאי אך באמת מוצא אבידה לא מקרי מוחזק כיון שממנ"פ חייב להחזיר. ולפ"ז כתב דלמ"ד סימנים דאורייתא ע"כ אין לו סימן בהחמור דאם יש לו סימן בהחמור ל"ל סימני אוכף ואם אין לו סימן בהחמור והאוכף שאול ע"כ מתייאש כמ"ש תוס' והוי החמור למוצא אבידה והוא מוחזק ול"מ סברת אין ספק מוציא מידי ודאי להוציא להכי מקשה חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ניחוש לשאלה אבל למ"ד סימנים לאו דאורייתא מיירי שפיר שיש לו סימן בהחמור דלא מהדרינן אסימן א"כ בעל החמור אינו מתייאש כיון דיכול לחזור אחר עדים ול"ה של מוצא אבידה בבירור לא מקרי מוחזק ומ"ה מהדרינן חמור בעדי אוכף ול"ח לשאלה דכיון דהאוכף ודאי שלו אין ספק מוציא מידי ודאי זה תוכן דבריו ובאמת דבריו ליתא דאם סימנים דאורייתא נהי דזה שבא לפני' ואומר סימן בהאוכף אין לו סימנים בהחמור מדלא אמר סימני החמור אבל אנן חיישינן ששאל האוכף ומתוך כך ידע סימני האוכף אבל החמור אינו שלו ובעל החמור באמת יש לו ס סימנים בהחמור. ול"ה של מוצא אבידה כמו דאמרינן למ"ד סמנים דרבנן ואין הבנה לדבריו דאין חילוק בזה דאם למ"ד סימנים דרבנן ל"ה של מוצא אבידה משום דחיישינן שיש לבעל החמור סימנים כש"כ למ"ד סימנים דאורייתא ל"ה של מוצא אבידה שיש לבעל החמור סימנים ובמח"כ טעה בזה. אמנם לישב קו' נוב"י יש לומר בפשיטות לפמ"ש בספרי ב"י חא"ח סי' נ"ג אות ט"ו ט"ז לישב קו' התוס' ריש ב"מ בזה אומר חצי' שלי וזה אומר כולו שלי אמאי לא נימא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכתבתי דהרא"ש שם כתב דמיירי בעיר שרובא נכרים דאם הוא של ישראל חייב להחזיר א"כ אף אם זה אומר חצי שלי ומודה לשל חבירו החצי ששניהם ביחד הגביהו מ"מ ל"ה ודאי שלו דשמא של ישראל ול"ה שלו רק מחמת רוב. ורוב ל"ה ודאי כמ"ש השיטה מקובצת ב"מ ו' גבי עשירי ספק בשם הר"ש מפליזי א"כ ל"ש לומר אין ספק מוציא מידי ודאי דגם חצי השני' ל"ה ודאי שלו עיי"ש שהארכתי קצת. א"כ למ"ד סימנים דאורייתא שפיר מקשה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ול"ש אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דהאוכף ודאי שלו דם דסימנים ל"מ רק מחמת רוב ול"ה וודאי משא"כ למ"ד סימנים לאו דאורייתא ומהדרינן בעדי אוכף כיון דהאוכף ודאי שלו שייך לומר אין ספק מוציא מידי וודאי והוא ישוב נכון בעזה"י

והנני ידידו

סימן עב

ב"ה פרעמישלא תרל"ח לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' זינדל האבד"ק עיר ישן יע"א

ע"ד השאלה איך שנסעו ששה אנשים ואשה אחת בעגלה ובלילה בשעה עשירית נהפכה העגלה במים ונטבעו איש אחד בא בשנים ובחור אחד והוציאו אחד מהנטבעים בעל אשה אחת. ונקבר והבחור לא הוציאו רק אח"כ בבוקר. ועתה העידו העדים להתיר אשת הנטבע והעיד עד אחד איך שנסע ביחד עם בעל האשה ושמו איצק ובעת שנהפכה העגלה במים וקפץ הוא למים שמע קול מ' איצק שצעק אוי כמה פעמים והכיר הקול ואח"כ שמע שאותו האיש חארקיט (היינו שהמים חונקין אותו) ואח"כ לא שמע יותר ואז ראה במים שנצא שם דבר שחור וכמדומה לו שזה הי' הבגד עליון. וכשבא לכפר וסיפר זאת ושלח לשם אנשים. באו בחזרה וסיפרו לו ואינו זוכר אם שמע מיהודי אחד או משנים שהוציאו את ר' איצק ושע"י הפלאשטש