בית יצחק אבן העזר חלק א קכד

ושם עירו בשם זה שאמר וידענא בו שהי' דרכו לומר שיש לו ילד וילדה וגם איתרע חזקתו חזקת כש כשרות שאל ידבר כזב שהרי יש עדים שדרכו הי' לכזב בזה ע"כ לא שייך החשש הראשון, וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג דאם דרכו להשתנות אין מטיל ספק בדבר בעדות ברורה ומ"ה כתב כיון שיש עדות ברורה שאבי' דמישתרי איציק מת רק שהעד אמר ששמו חיים וזה לא נקר' חיים אמרינן הואיל והרחיק נדוד אולי עשה לעצמו שם אחר שלא יכירהו לאמר ששמו חיים הוי סימן העשוי להשתנות ואין מטיל ספק בעיקר העדות והביא ראיה מב"ב קנ"ד ובתשובה אחרת הארכתי בראיות הר"ן (ע' לעיל סי' ס"ג)

וה"ה בנ"ד כיון שידוע שהי' דרכו להשתנות בענין זה שהרי אמר בפני ב' עדים שיש לו ילד וילדה הן אם אמר זאת מחמת פתיות או מטעם שיחמלו עליו אין מטיל זאת ספק בעיקר העדות שאמר ששמו ושם אביו ושם עירו כבעלה של זו ע"כ בודאי אין שייך חשש הראשון. אך חשש השני של המאיר נתיבים שייך ג"כ בנ"ד לומר מנ"ל שזה האיש שמת בטארנאפאל אמר כזב דילמא אמר האמת שיש לו ב' ילדים רק שאינו בעלה של האשה זאת ואף שבעל אשה זאת הגיד שקר בפני ב' עדים מ"מ שמא זה האיש שמת אמר האמת דמוקמינן אותו בחזקת כשרות ולחשש זה לא יועיל מה שהעידו עדים שגם בעלה של זו אמר שיש לו ילדים, והי' שקר דמ"מ שמא זה שמת אמר האמת (דמוקמינן אותו אחזקת כשרות) ולא שיקר כלל ומ"ל שאמר שקר ובפרט שאין אדם משטה בשעת מיתה ובשעה שמסר המעות ליד הרב ממקיליניץ בודאי כתב האמת שיש לו ב' ילדים ובשמם שהגיד שמותם ואז לא ביקש מהרב שום דבר לומר שאמר כן למען אשר ירחמו עליו כבר כתב בתשובת בית אפרים סי' כ"ה על חשש זה של מאיר נתיבים דאין מקום לחשש כיון דאמר שהוא מק"ק דוקלא ודאי אין לחוש שמא יצא אחר מעיר הנ"ל ששמו כשמו ושם אביו כשם אביו וגם בשם האשכנזי יהי' שוים ועוד דיכול לברור ע"י חיפוש והכרזה אם לא נאבד אחד מק"ק הנ"ל זה כמה שנים שיהי' כשם זה או קרוב עכ"פ לשמות אלו ולחוש שמא יש עוד עיר אחרת כעיר הנ"ל בשם זה אין לנו לחוש דלא נודע במדינות אלו מעיר אחרת בשם זה ושמא יש במדינות רחוקות אין לחוש דניכרו האנשים במלבושיהם ובלשונם ובשגם שזה יכול להתברר לשאול יודעי הגעאגראפיע ולחפוש גם ע"ז כי היום אין לך כפר אשר לא נרשם שם ע"כ אין לחוש לזה שמא יש עיר אחרת כזה ואחרי שלא נמצא עיר אחרת כזה ודאי אין לחוש שהאמת אמר ושנמצא עיר ואיש כזה ובודאי הוא בעלה של אשה זו ומה שאמר שיש לו ב' ילדים כיון שהעידו עדים שאמר כן זה פעמים הוחזק בדבריו שקרן אשר ע"כ כיון דב' הטעמים דאיסור לא שייכו בנ"ד ע"כ מצד מה ששינה בהילדים יש מקום להורות היתר

(יא) אמנם מה ששינה בשם האשה שאמר ששמה שרה וזו אין שמה שרה וזו נוסף על הריעותא הגדולה מה שאמר שיש לו ילדים זו קשה להתיר מהחשש הריעותא הראשונה דע"ז אין לפנינו שום עדות דהי' דרכו להשתנות בשלמא על הילדים יש לנו עדים דדרכו להשתנות ולסמוך על הר"ן דסימן שדרכו להשתנות אין מטיל ספק בגוף ההיתר הברור משא"כ בזה ועוד כיון דאין לנו שום סימן על מיתתו רק שמו ושם אביו ושם עירו ולעומת זה יש לנו סימנים שלא הי' בעל אשה זאת והוא שם אשתו ושם ילדיו דהוי כשם אביו כמ"ש בכמה תשובות דשם ילדיו הוי כשם אביו וגם יש שינוי במקום שהוא אמר שדר בחוץ לעיר בעת שמסר המעות להרב דמקילינץ והוא דר בעיר וכ"ת כתב שביען שדר במבוי קטנה סמוך לסוף העיר אמר חוץ לעיר ויכול להיות שהוא כן אבל מי יודע: א

והנה כ"ת מביא בתשובתו תשובת אחיו הרב הגאון הצדיק מסאנץ בספרו דברי חיים חלק א' סי' ל"ד ל"ה ורוצה לסמוך על מה שנראה מדבריו סי' ל"ה דאם יש עד אשר שמע מהנפטר שמו ושם אביו ושם עירו ולא שמע ממנו שיש לו בנים זה מספיק להתיר ורוצה לסמוך בנ"ד על העד ששמע ממנו שמו ושם אביו ושאחיו הי' ברייער בזאגריבעלע והגם שאמר שכמדומה ששמו ליבש ובאמת שם האח שהי' בזאגרבעלע שמו יעקב והי' שם ברענער ולא ברייער אבל יש לומר גם בזה טעה והחליף ברעננער בברייער ומכ"ז נסתפק כ"ת דלמא העובדא בתשובת דברי חיים קיל מנ"ד דהי' שם סימנים. הנה האמת כן הוא דשם שאני שהי' פסח וגם שפתיו קרועים ועיין בתשובת שואל ומשיב ח"א בקמא סי' ר"כ דמייתי השאלה מהרב מזמיגראד שהובא בדברי חיים ולא ניחא לי' בההוא היתרא ובאמת הדבר צ"ע דמה בכך שהעד הב' לא שמע ממנו שיש לו בנים כיון שהעד הראשון שמע כזאת יש חשש שאחר הוא והיתר זה נשען על הר"ן סי' ל"ב דכיון דיש עדות ברורה סימן העשוי להשתנות אין מטיל ספק כלל ובכ"ז צריך לדעת אם הכא סימן העשוי להשתנות דבהך דהר"ן הוי עשוי להשתנות דדרך לשנות שמו בדרך שלא יכירוהו משא"כ לומר שיש לו ילדים ולהגיד שמם מה שאינו מוכרח לומר אין בזה דרך להשתנות אך עכ"ז לולי יש שינוי אחת אולי יש מקום להקל דמצאתי בתשובת הרי"ם שנדפס מחדש מביא דברי המאיר נתיבים סי' פ"ח ומפלפל בדבריו ובאמת מה שכתב המאיר נתיבים בענין פלגינן דיבורי' דאמרינן שאמר אמת אך שאין מאמינים לפסול עצמו עיין בבית אפרים סי' כ"ד שדוחה דבריו ועיין בספרי לא"ח סי' ח"י אות י"ז שכתבתי ג"כ כדברי הרי"ם דאמרינן שקר העיד ע"ש

(יב) אמנם אם תשובת הרי"ם התיר בשנוי אחת שאמר בחור הוא ולא הי' בחור לא נוכל להקל בנ"ד שאמר שיש לו ב' ילדים וקרא שמם ואמר ג"כ שם אחר בשם אשתו ואין כאן שום סימן רק שאמר שמו ושם אביו ושם עירו ע"כ לדעתי האשה הזאת בחזקת עגונה וד' ירחם עלי' מן השמים ולדעתי נחוץ לכתוב לק' טארנאפאל אולי ימצאו במלבושיו איזה מכתבים מדוקלא או איזו סמנים במלבושיו או מצאו בגופו סמנים ואז נשוב נחקורה

והנה עיינתי בתשו' ח"ס סי' ע"א ח"א מענין שינוי שאמר שיש לו ב' בנות ובאמת מתה אחת קודם שנסע מביתו. הנה מתחילה דן הח"ס בהא דאמרינן חיישינן לשני שוירי והלא אף אם הי' שני שוירי אחד קרוב ואחד רחוק אזלינן בתר קורבא דמוכח והביא זאת בשם תורת גיטין סי' קל"ב ובאמת לפעד"נ כמו דהחמירו בא"א לחוש למיעוט והחמירו במים שאין להם סוף כן החמירו שלא ליזול בתר קורבא אף בקורבא דמוכח ודוקא מקומו ממש יש סברא להתיר כמ"ש ביבמות גבי יצחק ריש גלותא דאזיל מקורטבא לאספמיא סמכו להתיר כמ"ש הרמב"ן בב"ב כ"ב גבי לקורבא ודאי מצטערי והטו"ז יו"ד סי' רצ"ד דמקומו ממש עדיף מרוב. וע' מ"ש הפמ"ג יו"ד סי' ק"ו ס"ק א' דבקבוע דלא אזלינן בתר רוב ה"ה דלא אזלינן בתר קרוב וה"ה בעגונה י"ל כן ובתשובה הנ"ל מייתי דברי הר"ן בתשו' סי' ל"ג דמייתי ראי' מב"ב קנ"ד דסימן העשוי להשתנות אין מטיל ספק אף להוציא ממון ואף דלכאורה איסור' מממונא לא ילפינן וכ' דלענין להוציא ממון חמיר ממונא מאיסורא דאין הולכין בממון אחה"ר ע' תוס' ב"מ כ'. ובאמת לפמ"ש קצה"ח סי' ר"פ דדוקא במטלטלין אין הולכין בממון אחה"ר אבל במקרקע הולכין אחה"ר א"כ בהך דב"ב קנ"ד דמיירי במקרקע קיל הוצאת ממון מאיסור ושייך לומר איסורא מממונא לא ילפינן וצ"ע על הר"ן. אך י"ל הר"ן לא יסבור סברת קצה"ח והארכתי בפרט זה במ"א. ועיי"ש בתשו' דמסיק לדינא דיש לסמוך להקל דמחמת ביעתותא דמלאך המות אבדו עשתנותיו ונדמה לו כאלו ב' בנות חיות ומ"מ העובדא שם קיל הרבה יותר מנ"ד דהי' כמה שינוים וכן עובדא המבואר בשו"מ סוף ח"א בתשובה באחד שאמר שהוא שמואל מלבוב ושאר סמנים הוכיחו שהוא שמואל מטארנאפאל והתירו אשת שמואל מטארנאפאל מטעם היתר הסמנים בגופו ובכליו ולא השגיחו על אמירתו מטעם דדרכו הי' שלא להגיד מקומו ומשאר טעמים ומ"מ אין חמיר כנ"ד דעל שינוי שם אשתו אין לנו שום הוכחה דדרכו לשנות ובצירוף שינוי הילדים הענין חמיר מאוד. ומה שיש לתלות על הכלל דמחמת פתיות אמר כן אין בו מועיל והגע על עצמך האם יבוא אחד ויאמר כמה סימנים באבידה ונמצא שהוא כן ויאמר כמה סימנים שאין כן בודאי לא נאמר דמחמת פתיות נחזיר אבידתו בסימנים והוסיף וחילף מחמת פתיות וכן הוכיח כעין זה במאיר נתיבים והגם שיש לחלק דכאן יכול לחפש בק' דוקלא ובסביבותי' אם לא נחסר איש כזה ואינו דומה לאבידה מ"מ כיון שאין לנו שום סימן בו ולא שום הוכחה בבגדו או בכתבים רק מה שאמר בעצמו ובאמירתו יש כמה שנוים אין לסמוך על חיפוש וההכרח לכתוב לק' טארנאפאל להרב הגאון אבד"ק הנ"ל. ומן השמים ירחמו עלי' להתירה מכבלי העיגון ולהמציא איזה כתבים או עדות ברורה מפי עוברי אורח אשר נסעו עמו. ושוב עיינתי בתשו' דברי חיים ח"ב סי' מ"ו נ"ו נ"ח והתיר בשאלות כאילו אמנם בכל השאלות הי' הוכחות ואומדנות לבד רייזעפאס וכתבים ושאר סימנים ע"כ לא השגיח כ"כ על דברי פיו ובאם אין לנו רק אמרי פיו אין בידי לצרף להיתירא

(יג) שוב באה האשה מק"ק דוקלא הנ"ל לפנינו והביאה גב"ע שבעת שבא בעלה לטארניפאל ראו אצלו רייזעפאס ששמו משה נחום צימעט מריקלא ועפ"י הרייזעפאס כתבו את שמו בהשפיטאהל בהפינקס נוסף על מה שאמר בע"פ והנה כבר יצא הדבר בהיתר בכעין שאלה דנ"ד בדברי חיים להגאון מסאנץ סי' מ"ו וכל עיקר מה שאנכי הייתי מפקפק בההיתר לפי שלא הי' שום סימן שהוא בעלה של אשה זו וששמו משה נחום צימעט רק על פי דיבורו ואחרי שהוא הגיד דברים שלא נמצאו בו שאמר ששם אשתו שרה ושיש לו ב' ילדים מס' אין להתיר אשה זו עפ"י דיבורו כיון שאמר שאינו אמת. אמנם הפעם שהי' שהי' בידו פאס והוא מכלים דלא מושלי לשיטת הרבה פוסקים ומתוך הפאס ידעינן שאינו ממדינה אחרת רק מדוקלא בגאליציען כמו שאמר בפה על כן בצירוף העדים שהעידו על מיתתו של משה נחום צימעט ובצירוף העדים שהי' דרכו להגיד שיש לו ילדים למען יחמולו עליו ונסתלק החשש מהילדים ורק השינוי משם האשה ויש לתלות בטעות או בפתיות ועכ"פ כיון שנודע שלא נחסר מק"ק דוקלא וסביבותי' איש ששמו משה נחום צימעט בן חיים וואלף הדבר ברור שהוא בעל אשה זאת ומצאתי בתשובת נחלת אבות להגאון בעל שערי משפט סי' כ"ה דאתיא לידן שהתיר באחד ששינ' שם חותנו שאמר ששמו ליב ובאמת הי' שמו מאיר ופוסק ג"כ שאף שאמר מקצת שקר נאמן על שמו ושם בתשובה מצדד ג"כ להקל מטעם שיש ע"א שלא שמע ממנו השם ועדותו מספיק להתיר אין מזיק לי עדות השני ששמע דברים מפי הנפטר שלא נמצאו בו עיי"ש. וקצת יש להעיר בתשובה הנ"ל במה שכתב אהא דאין עידי השטר נעשים זוממין עד שיעידו בזמנו כתבנוהו ואיך נאמנים העדים לפסול השטר הרי לולא דבריהם האחרונים הי' השטר כשר אף שהוזמו העדים דאמרינן מאוחר הוא א"כ איך נאמנים לפסול השטר הלא היו חוזרין ומגידין עיי"ש שהוציא מזה דין דכיון דמסתמא נכתב בזמנו לא הוה חוזרין ומגידין ובאמת ברמב"ם משמע דהא דפוסלין השטר באמרו בזמנו כתבנוהו מיירי באמרו כתב ידינו הוא והיינו באין כתב ידם יוצא ממקום אחר עיי"ש. ועיין בתומים סי' ל"ד ואכ"מ לפלפל ועכ"פ כאן דכבר הסכימו גדולי המורים והוא בכעין נידון דידן הנני מצרף עם הגדולים המתירים האלמנה זו אשת משה נחום בן חיים זאב צימעט להחליט לה יבמה. ואח"כ תהי מותרת להנשא וגם המעות ינתן ליורשי בעלה ובאופן שיסכימו בהיתרא עוד ב' רבנים מפורסמים כי היכא דלימטיה שיבא מכשורא: