בית יצחק אבן העזר חלק א קכג

(ה) ואמנם בגוף דברי המהריב"ל צ"ע שהוכיח דנגד חזקה ל"א אין אדם משטה בשעת מיתה דאמר יש לו אחים וזה אין ראיה לפמ"ש לעיל דדוקא אין אדם משטה בשעת מיתה אמרי' אבל שלא להשביע את בניו אמרינן אף בשעת מיתה הרי באיכא טעם מה שאמר כן ולא היה דיבור ריק שייך לומר דמשקר אף בשעת מיתה. א"כ במוחזק לן שהי' לו אחים ואמר אין לי אחים דהוא עושה כן שלא תזקוק אשתו ליבום שיש לו טעם בדבר ל"ש אין אדם משטה בשעת מיתה. אבל סברת אין אדם משטה בשעת מיתה אמרינן אף נגד חזקה דהרי חזקת ממון עדיף מכל חזקות ומ"מ מוציאין ממון מיורשים מטעם אין אדם משטה בשעת מיתה ואפילו בפקדון משמע דאין אדם משטה בשעת מיתה אף דאיכא חזקה דכל מה שיש ביד אדם היא שלו. ע"כ דברי מהריב"ל צ"ע וע' בר"ן פ' התקבל גבי גיטו כמתנתו דה"ט דמסוכן אע"ג דלא אמר תנו רק כתבו כותבין ונותנין דהיינו טעמא דכל אלו שקים לן שמתיראין על מיתתן אין אדם משטה ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו והרי שם הוי דבר שבערוה מתירין מחזקת א"א בסברה זו. וצ"ל דל"ד לאומר שיש לו אחים דיש לו טעם וסברה משא"כ לשחק ולהשטות לא יעשה בשעת מיתה וז"ב וצ"ע בספר תשו' מהריב"ל ואין לפני: (ו) ובגוף נ"ד באומר יש לי בן ובת ונמצא שאין לו הנה בתשו' מאיר נתיבים סי' כ"ח פסק לאיסור ובתשו' בית אפרים סי' כ"ד הרחיב הפלפול וגם סי' כ"ה כ"ו והנה שורש דברי מאיר נתיבים דכמו שאם יבא ויגיד כמה סמנים באבידה ויגיד סימן אחד שלא נמצא באבידה ודאי לא נחזור אבידתו כן אם בא ואמר שמו ושם אביו ושם עירו והגיד שיש לו בנים וזה שקר לא נוכל להתיר אשתו ולא נאמין לו על כל דבריו ע"ש דמייתי מתשו' גאוני בתראי. והנה להמעיין בתשו' בית אפרים סי' כ"ד וכ"ה נראה דהבית אפרים לא צידד להקל רק היכא שיש לתלות שהעד טעה בדיבורו דמצרפין דבריו להיתר ומה שאמר איזה שינוי בשם אשתו אמרינן דטעה אבל אם בעל אשה אמר דבר שקר לא מאמינין אותו בשום דבר. והנה יש בזה ב' סברות להחמיר הסברה האחת לפי שאמר הבעל שקר אין מאמינין אותו בשום דבר ואמרינן שאם אמת הדבר שהוא משה נחום בן חיים זאב צימעט מדוקלא הרי הגיד שקר שאמר שיש לו בנים וכיון שאמר שקר אין מאמינים לו כלל שהוא משה נחום בן חיים זאב. ויש סברא אחרת דאמרינן שאמר אמת שיש לו בנים ושהוא משה נחום בן חיים זאב מדוקלא רק שיש דוקלא אחרת או שהי' שם בעיר עוד אחד דשמו כשמו או דנימא דמנ"ל ששקר אמר במה שאמר שיש לו בן ובת דלמא זאת אמר אמת אך בשמו ושם אביו שיקר ונדבר מב' החששות. הנה מחשש דאין מאמינין אותי בשום דבר האריך בבית אפרים סי' כ"ד ומייתי לזקיני הח"צ סי' ל"א בגט שהמגרש קרא שם אביו פעם גרשון ופעם משה שכתב כיון שהוחזק בדאי אין מאמינין אותו בשום דבר ותשו' הנ"ל הרחיב הדבור בענין זה והנה יש להעיר קצת בדברי זקיני שהקשה על הב"י שכ' דבהוחזק כפרן שוב אינו נאמן ומייתי משם תשובה אשכנזית ראי' מהא דאמרה פלוני חכם טיהר לי כתם ואישתכח שיקרא שוב אין מאמינין אותה. והקשה דהרי אמרינן בעוברת על דת צריכה התראה הרי דאם חזרה אחר ההתראה מאמינין לה ויותר הו"ל להקשות דאם אבדה נאמנות שלה למה לי התראה ועיין בחו"ד סי' קפ"ה ס"ק א' שהקשה ג"כ על הב"י ובאמת י"ל דתשובה אשכנזית קאי בשיטת רש"י בסוטה כ"ה הובא בב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ז דהאיבעי לא קאי רק בעוברת על דת יהודית לא בעברה על דת משה דבזה א"צ התראה ואף אם נאמר דבנתייחדה עוברת על דת משה ומ"מ צריכה התראה מ"מ במשמשת נדה כיון שהכשילתו אבדה נאמנות וא"צ התראה ואין תימא על תשובה אשכנזית הנ"ל וע' תשובת ר"ע איגר סי' קי"ד שמישב שיטת רש"י דמשמשת נדה א"צ התראה ואינו דומה לנתיחדה דעברה על איסור תורה דשם לא הכשילתו ואכ"מ לפלפל בזה. והנה בגוף הדין כתב הח"ץ דתליא בחלופי גרסאות בהא דאמרינן בחיה בקדושין דע"ד דבקרא עלי' ערעור אפי' ערעור חד אינה נאמנת דאם אמרינן דקרא ערער קאי על הילד בשאר ולדות החי' נאמנת ואם אמרינן דקרא עלי' ערעור קאי על החי' כיון שאמרה שקר על ולד אחת אין מאמינין לה בשום דבר וכ"כ במקנה בקדושין ע"ד באם אמרה שקר על ולד אחת אין מאמינים לה בשום דבר ומ"מ הנראה שם באותה תשו' דהח"צ מצדד לומר דאף דהוחזק להחליף בשם אביו מ"מ לא הוחזק להחליף שם לוי ומאמינים לו שהוא לוי ובסי' מ"ד הרחיב ג"כ הח"צ הדיבור בענין זה וכתב דאם אמר על אחד שהוא בנו ושלא בא על אשתו קודם חופה מאמינים לו שהוא בנו שהתורה האמינתו ואין מאמינים לו שלא בא קודם החופה הרי אף דהוחזק כפרן לא אבד נאמנות וצ"ע שם בתשו' ח"ץ דמייתי מהא דאמרי' בסנהדרין פלניא בא על אשתי נאמן להרגו אבל לא להרגה דפלגינן דיבורי' עוד מייתי מהא דהחולץ מהא דנתגיירתי ביני לבין עצמי דס"ל לר"י דנאמן לפסול עצמו ואינו נאמן לפסול בניו הרי דמקצת נאמן ומקצת אינו נאמן. וזה תימה דמשמע דטעמא דר"י משום דפלגינן דיבורי' וזה ליתא דהרי ר"י לא ס"ל פלגינן דיבורי' וכ"מ תוס' יבמות כ"ה ד"ה לימא ר' יוסף וכתבו דטעמא דר"י משום דשויא נפשיה חתיכה דאיסורא ומ"ה נאמן על עצמו א"כ אין משם ראיה כלל דשם אינו נאמן רק לאסור עצמו משום דשוי' נפשי' חתיכה דאיסורא

(ז) ולעיקר הדין נחזה אנן הנה משמע דהא דנאמן אדם לומר זה שמי ושם אבי ושם עירי אח"כ כשמת מתירין אשתו הדבר יוצא מדברי הרי"ף גבי אשתמודע דאחוה דמיתנא אנא דהלכתא ביבמות ל"ט דאפי' קרוב ואשה מהני דגילוי מלתא בעלמא הוא וכתב הרי"ף בטעמא דלאו אמלתא דאיסורא קמסהדי ולאו אמילתא דממונא מסהדי אלא דהדין ניהו גברא פלן והא ניהו איתתא פלניתא וכיון דמודעי ליה הכי הרי איתחזק גבי' דההוא סהדי דהאי קרוב דהאי ניהו פלני' וכו' הלכך שרי לי' לסהדי למפסד אפומי' ולמיסהד עלי' דההוא גברא בין לענין איסור בין לענין ממונא עיי"ש, ולכן מטעם זה נאמן לומר על עצמו זה שמי אחר כך משיאין אשתו כשמת זה וכ"כ בבית אפרים סי' כ"ד והאריך בפרט זה. ולדעתי נראה דאפי' מי שחולק ביבמות ל"ט ע"ב וס"ל גבי ואשתמודעי דאחוה דמיתנא דל"מ ע"פ קרוב ובעי עדות גמורה מ"מ בשמו שאמר אחד כך שמי ומת משיאין אשתו דאל"כ קשי' על האי מ"ד דהוא רב אחי דרבינא לקולא בכל התורה והרי בסוף יבמות בהאי דאמר דקורין אותו יוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שחי' השיא רב טרפון אשתו ע"פ זה והגם דיש לומר דבעדות אשה נאמן אף על שמו מטעם דהוי עבידא לאגלויי או דאשה דייקא אבל צ"ע בזה דשמא זה דוקא בעד מיתה. אמנם א"צ לזה דבאמת דברי הרי"ף צ"ע דהרי העד שבא להכירו שהוא אחוה דמיתנא הוא בא להעיד שיתן חליצה א"כ הוא בא להתיר אשה שעומדת בחזקת איסור ואף דלע"ע עוד לא נחלצה מ"מ כיון שבא להעיד על החליצה הוי איתחזק איסורא כדמוכח מריש גיטין דהעד המעיד על הגט אף קודם הגט מיקרי דבר שבערוה כיון שבא לגרש בזה. ובמקום אחר פלפלתי באמת בזה ועכ"פ יהי' זאת סברת רב אחי דס"ל דבעי הכרה בעדים משא"כ באחד שאמר זה שמי ולא העיד לשום דבר לכ"ע נאמן על שמו ואח"כ משיאין אשתו כמ"ש הרמב"ם באחד שאמר חלב הוא דאיסור עצמו בע"א הוחזק כיון דלע"ע אין מעיד כלום וז"ב. ובתשובת ריב"ש סי' קפ"ב דגם גבי הכרת אח דוקא לחליצה שכ' הרי"ף דגבי ואישתמודעינהו נמי דוקא אם לא בא אח להעיד רק אחר קודם שנסתפק עיי"ש ודוק ועכ"פ לענין שמו הדבר ברור כדכתיבנא. ומפאת כן נראה דמדאורייתא נאמן על שמו להחזיקו ואחרי שהוא נאמן מדאורייתא שוב י"ל אף אם אמר דבר אחד שקר ל"ח שאמר הכל שקר ולא נאמין לי' על הכל רק מה שידעינן ששיקר ועל יותר דבריו מאמינים לי' כמ"ש הח"ץ סי' מ"ד דנאמן לומר שהוא בנו ואין נאמן שלא בא על אשתו קודם החופה ואינו דומה לחי' דבקדושין ע"ד דאם שיקרה במקצת אינה נאמנת אף על שאר הולדות כמו שכתב בספר המקנה הובא לעיל דשם אין לה נאמנות אלא מדרבנן וכיון ששקרה במקצת לא האמינה חז"ל משא"כ בשנאמן מדאורייתא וכיוצא בזה כ' תוס' בב"ב מ"ה ע"ב ד"ה נתנה לו דאף דשוהה במקצתו שכרו מ"מ על מה דלא חזינן דשהה אמרינן חזקה דאין שכיר משהה שכרו הגם דתוס' כתבו זאת לדוחק הקושיא אבל מ"מ ע"כ הכי הוא ואין דומה לכל עדות שבעולם דאמרינן בהדי סהדי שיקרא למ"ל וכיון ששיקר במקצת אינו נאמן דשם הוא בתורת עדות ובודאי כשמשקר אינו נאמן מתורת עד משא"כ להגיד על שמו דמה שנאמן הוא שאינו מעיד כלום ע"כ יש לומר אף ששיקר במקצתו על מה דלא ידעינן שמשקר נאמן ועוד בעדים גופא אמרינן היכא דאין תועלת בעדות אין עוברין בלא תענה כמ"ש הרמב"ן במלחמות סנהדרין פ"ו וכתבתי בספרי לא"ח סי' ס"ג אות ט' דמה"ט עדים שהעידו ואח"כ העידו חילוף הדברים דאין נאמנים לסתור דבריהם הראשונים כשיעידו הם אח"כ אף דע"כ בפעם הב' שקר העידו מ"מ כיון שלא יש תועלת בעדותן אין עוברים בלא תענה וזה דלא כמ"ש בשערי משפט סי' ל"ד והלכות קטנות עיי"ש דבר יקר בכת אומרת מנה וכת אומרת אח"כ מאתים מה שכתבתי

(ח) ובהכי נלפע"ד לישב הא דאמרינן בכתובות עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרוייהו בא"א קמסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים והקשה הר"ן הרי בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה אבל א' מכת זו וא' מכת זו לא מצרפין לפי שממנ"פ אחד מהם פסול. וה"ה בעד נגד עד ממנ"פ חד פסול. ואיך מצרפין שניהם להחזיקה באשת איש ונתוכחו בזה חכמי בריסק בח"מ סי' ל"א וחכמי בריסק באמת ס"ל באחד אומר לוה וא' אומר לא לוה מצרפין לעדות אחרת והש"ך הביא מר"ן הנ"ל ובתומים תמה על חכמי בריסק מסוגיא דשבועות מ"ז דעד אומר ב' מרדעת ועד אומר ג' דאמרינן שם מצרפין לעדות אחרת ומקשי שם לר"ח דאמר בהדי סהדי שיקרא למ"ל ואס"ד דבעד נגד עד לדידן שניהם מצרפין לעדות אחרת אף דממנ"פ עד אחד פסול כיון שלא הוכחש אלא אחד ה"ה לר"ח דבהדי סהדי שיקרא למ"ל י"ל דעד נגד עד כיון שלא מוכחש רק מאחד שניהם כשרים ומה מקשה לר"ח ונ"ל לפמ"ש הרמב"ן במלחמות סנהדרין פ"ו דהיכא דאין תועלת בעדותן ולא הצדיקו הצדיק והרשיעו הרשע אין עוברין בלא תענה וכ"כ בתומים כללי מגו סי' פ"ב ס"ק נ"ב בסופו דאם אין תועלת בעדות לא מיפסל משום לא תענה ולא מיפסל בעדות במה שמשקר א"כ י"ל בהך דכתובות בעד אומר נתגרשה, ועד אומר לא נתגרשה או דמיירי דהעד אומר מתחלה לא נתגרשה ואח"כ אמר נתגרשה וכיון שיודע שאין תועלת בעדותו שכבר אמר אחד להכחיש דבריו או דמיירי בבאין בבת אחת וכיון שיודע שהוא מוכחש מאחד ודבריו אין מועילין אינו עובר בלא תענה ושפיר אמרינן דלענין שהוא א"א דאיכא ב' עדים נאמן בעדותו. ומה שהעיד אחד שנתגרשה כיון שליכא תועלת בעדותו לא מפסל לעדות ולא עבר על לא תענה ומ"ה אמרינן תרוייהו בא"א קמסהדי וכן יהי' סברת חכמי בריסק דמיירי שבאו שניהם יחד וכיון דליכא תועלת בעדותו ואף תפיסה ל"מ דעד אחד כי אתי לשבועה אתי ואם עד אחד מכחיש פטור משבועה ול"מ תפיסה ואין תועלת בעדותו ולא עבר על לא תענה וכיון דלא שייך סברה דממ"נ אחד פסול מ"ה סבירא להו לחכמי בריסק דמצרפין שניהם יחד לעדות משא"כ בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז כיון דתפיסה מועיל עכ"פ איכא תועלת בעדותן ושתי כיתי העדות עוברין בלא תענה וממנ"פ כת אחת פסול. ולפ"ז ל"ק מסוגיא דשבועות דשם העידו שניהם על עדות החודש רק דזה אומר גבוה ב' מרדעת וזה אומר ג' ונמצא דשניהם עוברין על לא תענה דשניהם מעידין על עדות החודש ונמצא דממנ"פ איכא אחד פסול ולכן שפיר מקשי לר"ח. ובאמת הרבה יש לפלפל עפ"י דרך זה בש"ס דב"ב ל"א אך שאין כאן מקומו. ועכ"פ כיון שלא בא הבעל להעיד רק שאמר מילי דכדי שהוא פלוני בן פלוני ויש לו בנים כיון שלא עבר בלא תענה אף שאמר שקר במקצת נאמן ביתר דבריו ואף בעדים שהוכחשו מבואר בב"י סי' ל"א דאם במקצת הוכחשו ובמקצת לא הוכחשו במאי דלא הוכחשו מהני עדותן והדב' יוצא מהגמ' ב"ב ל"א אאכיל' דאיתכחש איתכחש ואאבהתי דלא איתכחש לא איתכחש כש"כ בזה אף שאומר שיש לו בנים וזה שקר מ"מ על מה דלא הוכחש נאמן ועיין בבית אפרים סי' כ"ד מה שמפלפל בזה בענין עדות שהוכחש מקצתה ובדין פלגינן דיבורי' ומ"מ אין להחליט בסברה זו ויבואר עוד לפנינו. אמנם כ"ז אם נחוש ששיקר הכל כיון ששיקר במקצת

(ט) אמנם יש עוד חשש דאמרינן דזה אמת הגיד שהוא פלוני בן פלוני ויש לו בן ובת רק שהוא אחר וזה עיקר חשש בתשובת מאיר נתיבים והנה נ"מ בין החשש דשמא כיון דאף אם נימא שהוא בעלה של זו הרי שיקר במקצת שאמר שיש לו בנים ע"כ חיישינן שמא שיקר הכל ואין שמו כשם בעלה ובין החשש דשמא אדרבה אמר האמת שהוא כשם בעלה ויש לו בנים וע"כ אחר הוא והך עובדא דנ"ד שעל בעלה של זו העידו ב' עדים שאמר לו בק"ק דוקלא ובק"ק דראהאביטש שיש לו ילד וילדה וע"כ ידענא שדרכו של בעלה של זו הי' להגיד בשקר דבר זה נמצא דחשש הראשון דשמא הואיל ובשקר אמר במקצת שמא שקר הכל נראה דלא שייך בנ"ד דהרי אנחנו נדע שבעלה של זו תפס בשקר זה ולמה ניחוש שבאמת זה שמת בטארנפאל שיקר הכל הן במקיליניץ לפני הרב והן בטרנאפאל ומי יודע אם נמצא שקרן כזה ואדרבה מוקמינן אותו האיש שמת בטארנפאל בחזקת כשרות ואף דכמה שקרנים איכ' בשוקא וכיון דלא נודע מי הוא זה שמת בטארנאפאל לא שייך לאוקמא בחזקתו כמ"ש האחרונים על דברי הבית שמואל ס"ק פ"ד מ"מ כיון דזה שמת בטארנפאל הניח מעות במקילינץ ואמר על שמו ושם אביו ושם עירו ומי פתי יסור הנה לומר זה שמו וזה שם עירו והכל שקר ולא הי' המעות של שם זה ויצוה ליתן המעות לאחר ויהי' שוטה המאבד מעותיו זה לא נמצא אף אחד מאלף ובודאי הי' בעלה של זו שידענא שהי' שמו ושם אביו