בית יצחק אבן העזר חלק א קכב

אשתו זולת אם מצאו עד בכתב. והב"ש רמז ע"ז ס"ק כ"ח. אמנם הדבר תמוה דבירושלמי לא נמצא זאת ומצאתי בעצי ארזים ס"ק ל"ה שכ' בביאור דבריו דגריס בירושלמי מצאו כתוב וחתום מת איש פלוני ר"י אמר אין משיאין כגירסת הרא"ש שהביא בלשון זה. ובברייתא השני' איתא מצאו כתוב והפלוגתא שבין ר"י לר' בון מיירי בכתיבה וחתימה. ור' בון דס"ל לאסור מייתי ראי' מברייתא דמצא כתב בשטר דמשמע לי' דמיירי ג"כ בחתום עד תחתיו ור' ירמי' דס"ל משיאין ס"ל דברייתא דיפה כח העדים מיירי בלא חתימה. ולכן פסק רבינו ירוחם דדוקא בחתימה מתירין ואם כי לכאורה פי' זה של העצי ארזים עולה יפה מ"מ צ"ע דהרי בירושלמי איתא יפה כח העדים מכח השטר דבעדים משיאין אשתו ומצאו כתוב בשטר אין משיאין אשתו ויפה כח השטר מכח העדים דמלוה בעדים אינו גובה מנכסים משועבדים ומלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים ואיך אפשר לפרש בכתב ולא חתום תחתיו שום אדם בשטר כזה אינו גובה מנכסים משועבדים וכפי הנראה בעל עצי ארזים סבר דמה דמייתי הר"ן פ"ב דכתובות יפה כח השטר מכח העדים דבשטר מוציאין אשה ולא בעדים ויפה כח העדים דמצא כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין ואם אמרו מה שכתב בשטר שמענו ושכחנו משיאין הן הן דברי הירושלמי הנ"ל ולגירסא זו יש לפרש כמו שכ' העצי ארזים דמיירי בכותב לזכרון בלא חתימה ומה דקתני בתחלה יפה כח השטר מכח העדים שהשטר מוציא אשה מבעלה י"ל דמיירי ג"כ בכ' בכ"י ואין עליו עדים דכשר הגט בלא חתימה וזה לא מיירי בכותב לזכרון ומצא כתוב בשטר מיירי בכותב לזכרון ובלא חתימה. ומ"ה כתב דאם אמרו שמענו ושכחנו היינו דעד רואה בכתב וזוכר מתוך הכתב מהני להתיר אשה. אבל באמת זה דמייתי הר"ן פ"ב דכתובות היא תוספתא דאיתא לפנינו פ"ב דכתובות ובירושלמי סוף יבמות הוא ירושלמי ולא תוספתא זו ושם איתא יפה כח השטר שגובה מנכסים משועבדים וזה אין לפרש דמיירי בלא חתימה כדכתיבנא וגם לשון הב"ש ס"ק כ"ז צ"ע שכ' דהר"ן מפרש דפלוגתא דירושלמי מיירי בכותב לזכרון וע"כ כונתו לדברי הר"ן פ"ב דכתובות ובאמת הר"ן לא מייתי ירושלמי שם רק התוספתא. ומירושלמי לתוספתא חילוק גדול. ומצאתי בקהלת יעקב להגאון מליסא שהרגיש על הב"ש

(ג) והמובחר כמ"ש בתשו' מהר"א ששון סי' ז' בכונת הר"י דרבינו ירוחם סובר דפלוגתא דירושלמי מיירי בכתב מקוים וקמ"ל דמהני ול"א מפיהם ולא מפי כתבם. וס"ל לרבינו ירוחם דר"י המתיר מוקי לברייתא שני' באינו מקוים ומ"ה כ' ר"י דאם הוא בלא חתימה אין משיאין כיון דאינו יכול לקיימו ולפי זה לא קשה מה דמסיק בירושלמי יפה כח השטר מכח עדים דבשטר גובה מנכסים משועבדים די"ל דרבינו ירוחם יסבור כשיטת הירושלמי כמו שרצה תוס' ריש גיטין לומר דלא טענינן מזויף ללקוחות וגובין מנכסים משועבדים אף באינו מקוים. ודעת ר"י הובא ברשב"א. ריש גיטין דבאמת לא טענינן מזויף ללקוחות. ובאמת כן משמע מירושלמי ריש גיטין משנה ג' דר' יוסי אמר הלקוחות עוררין שלא תטרוף מידם. ומשמע דלא טענינין להו מזויף עד שיטענו הלקוחות ועיי"ש במראה הפנים שכ' דר"ח ור' יוסי פליגא שם בפלוגתא דר"י ור"ח אי טענינן ללקוחות מזויף או שיש לומר דהירושלמי מיירי באינו מקוים רק שהלוה מודה וס"ל לירושלמי כשיטת הפוסקים דכשהלוה מודה שכתבו גובה מנכסים משועבדים אף באינו מקוים עיין ב"מ ע"ב בתוס' וש"ך סי' ק"ו ולכן אמר יפה כח שטר דבעדים אף אם הלוה מודה שחייב אינו גובה מנכסים משועבדים כשטר אם הלוה מודה גובה מנכסים משועבדים אף באינו מקוים. על כן אם הפירוש בדברי רבינו ירוחם כמ"ש מהר"א ששון יוצא לדינא דלדידן דשיטת רוב פוסקים דאף בכתב שאינו מקוים משיאין אשתו במקום עיגון גדול ה"ה גם בלא שום חתימה כיון דבאמת לא חיישי' שמא צרה כתבה וידוע שהוא כתב ישראל מה לי אם חתם תחתיו ואין יכול לקיימו או בלא שום חתימה אמנם באמת יש חילוק גדול והוא לפי מ"ש הנתיבות סי' מ"ו ס"ק ה' דהא דמדאורייתא א"צ קיום היינו דוקא אם ידוע עכ"פ המקום של העדים דהעד מרתת לזייף שמא ישאלו הב"ד באותו מקום ויתברר שאין חתימתו (וכונת דבריו אף דמה איכפת לו אם יתברר הכי יתברר שהוא זייפו. ומה לו אם נודע שאין זה חתימת העדים אבל הכונה דאדם רוצה לזייף שיהי' לו איזה תועלת בשקרו, משא"כ בדבר שיוכל להתברר ויתברר לא יקיים הענין ולא יהי' שום תועלת אף הוא לא יעשה זיוף) עיי"ש ולפ"ז דוקא שיש חתימה ונודע מקום העד חושש העד שמא יחקרו ויתברר שאין זה חתימת העדים ולכן ל"ח לזייף מדאוריי' משא"כ בלא שום חתימה דא"א להתברר שקרו הוי כלא נודע מקום העד וצריך קיום מדאורייתא וחיישי' לזיוף מדאוריי' ולפ"ז גם בעדות אשה יש לחלק דבשלמא בחתימה ואינו יכול לקיים י"ל דהעד הי' מתירא שמא יחקרו הב"ד על חתימתו ותיכף נודע שיש זיוף ולא יתקיים שקרו משא"כ בלא חתימה אי אפשר להתברר. ואף דבלא"ה הוי מלתא דעבידי לגלויי שמא יבוא בעלה מ"מ בזה לא סמכינן רק אם יבוא בעלה יתברר שהוא שקר העיד וכ"כ הרמב"ם. אבל אם נודע מי כתב ביש חתימה אמרינן דהעד מתירא לזייף חתימת אחר דזה ביד הב"ד להתברר וכיון דבודאי לא עשה זיוף והוא חתימתו מתירא להעיד שקר דלמא יתברר ויבוא בעלה ויתפס בשקרו משא"כ בלא חתימה ולא יתפס בשקרו שפיר קאמר הרבינו ירוחם דאין משיאין לכ"ע דגרע מעד מפי עד דעכ"פ יתפס בשקר אם נתברר לנו שהראשון לא אמר לו והרבינו ירוחם ס"ל מדמייתי ירושלמי ללמוד מפי כתב מדמשיאין בעד מפי עד וכתב בלי חתימה גרע מעד מפי עד או דכוונת הר"י כמ"ש בעצי ארזים. ומה דקשיא לן בהא דקתני יפה כח השטר י"ל דהירושלמי לא מייתי רק דמצינו באיזה ענין יפה כתב מבע"פ ובענין אחר יפה כח בע"פ אבל לא מיירי משטר השוה דהא דגובה מנכסים משועבדים מיירי בשטר כדינו והא דאין משיאין מיירי בשטר בלא חתימה והירושלמי אינו מונה רק דלפרקים כח בע"פ עדיף יותר

(ד) ואחרי שבארנו דדעת הרבינו ירוחם נכונה אף למ"ד דמשיאין בכתב שאינו מקוים נחזי אנן בנ"ד דהוי בלא חתימה רק שהי' בחותם שטר מהשפיטאלפערוואלטונג דק"ק טארנאפאל וכן הי' החתימה בכתב בלא חתימת אדם פרטי הנה אף שאינו דומה להא דרב צייר כוורא דשם נודע ע"י הכורא שהוא חתימת רב משא"כ הכא לא נודע שום חתימת אדם פרטי מ"מ לפמ"ש בסברת רבינו ירוחם דכיון דלא חתם שום אדם תחתיו דא"א להתברר שם ומקום העד ולא יתפיס בשקרו הוה כלא נודע מקום העד שכתב בנתיבות דצריך קיום מדאורייתא ולכן אף בעדות אשה ל"מ כתב בלא חתימה א"כ בנ"ד שנודע שהכתב יוצא מהשפיטאלפערוואלטונג דק"ק טארנאפאל וחתם הן בכתב והן בששר דשם ל"ח לזיופא דמרתת העד שיתברר שקרו וזיופו אם יחקרו אצל הפערוואלטונג והוה כחתימה מעליא דפסקינין להתיר אשה לבעלה. בשגם שיש ג"כ לקיים הכתב ועכ"ז אם יהי' נחוץ לעדות אשה זאת הכתב מטארנפאל נחוץ באמת לשלוח המכתב לטארנפאל לחקור שם של מי הוא הכתב אולי יהי' עי"כ ב' עדים ואמנם יש בעדות זה עוד מכתב מטארנפאל עם חתימה מן הצד שהאיש הנ"ל מת בטארנפאל

והנה בדבר השינוים שהבעל אמר בק"ק זבארז בעת שהשליש המעות שיש לו בן ובת ואמר שמם וכן אמר בטארנפאל בהשפיטאל ולזה האיש לא הי' מעולם בנים ולא בנות הנה בשינוי זה לא איכפת לן אחרי שהעידו שזה האיש מדוקלא בעל אשה זאת אמר גם לפניהם שיש לו בן ובת ועשה כן מחמת פתיות למען יחוסו עליו ע"כ יש לומר עביד אינש לאחזוקי דיבורא ואמנם יש לומר דאם אמר זאת להשטות לבני אדם שיחמלו עליו ביותר שייך סברה דאין אדם משטה בשעת מיתה כדמסיק ב"ב קע"ה וכן פסקינין בח"מ סי' פ"א ס"ב וכ' בש"ך ס"ק ז' שכל חולה מושכב על מטתו מיקרי שעת מיתה וכן אם הי' הוא מסוכן אעפ"י שהולך על רגליו ובנ"ד שהרב דק"ק טארנפאל כתב שהעד מ' יוסף ש"פ העיד שהחולה בהשפיטאל אמר שיש לו אשה ובנים ואם לא הי' לו בנים השטה בשעת מיתה וגם בק' מאקיליניץ בעת שמסר המעות להרב הי' חולה גדול ר"ל ושלחו אותו משם לטארניפאל להשפיטאל ושייך לומר אין אדם משטה בשעת מיתה ובודאי קושטא קאמר ואין זה בעל האשה הזאת מיהו לזה יש לומר דנהי דק"ל אין אדם משטה בשעת מותו מ"מ שלא להשביע את בניו אמרינן אף בשכיב מרע כדאיתא סי' פ"א ס' י"ד הרי היכא דאיכא טעם וסברא אמרינן אף בשעת מיתה לא אמר האמת ע"כ יש לתלות שאמר גם בשעת חליו שיש לו בן ובת שיחמלו עליו ומה שאמר כן להרב ממאקיליניץ בעת ששלח המעות אמרינן עביד אינש לאחזוקי בדיבורי' מיהו יש לומר דדוקא שלא להשביע את בניו אמרינן בשכיב מרע אבל שלא להשביע את עצמו לא כדאמרי' בסנהדרין כ"ט בההוא דהוו קרי לי' קב רשי כי קא שכיב אמר פלוני ופלוני מסקי בי' זוזי אמרינין שם כי אמרינין שלא להשביע ה"מ מחיים אבל לא לאחר מיתה הרי דשלא להשביע א"ע לא אמרינן בחולה מסוכן דהוה כשעת מיתה ושמא י"ל דשם שאני דנראה שהוא מצוה מחמת מיתה. ואמנם לפי שאמרו שהי' פתי ועשה כן מחמת פתיות יש לתלות שעשה זאת מחמת פתיות ואמר דבר שאינו אמת ועוד לפי המבואר במהריב"ל ח"א כלל ב' סי' ו' הובא בקהלת יעקב חלק מדות חכמים אות א' סי' י"ח דאע"ג דאין אדם משקר בשעת מיתה מ"מ במוחזק שיש לו אחים ואמר אין לו א"נ נגד חזקה אף בש"מ ועיי"ש שהביא בשם הרב משפט צדק דאף דאין אדם משטה בשעת מיתה בדאיכא עדים מעידים ההיפך ל"א א"א משטה בשעת מיתה. ולפי מ"ש מהריב"ל הנ"ל י"ל אף עד אחד אם יעיד נגדו יועיל דכמו דל"א אין אדם משטה בשעת מיתה היכא דחזקה סותר לדבריו ה"ה היכא דעד אחד סותר לדבריו וצ"ע בדין זה בדיני ממונות. ולפ"ז כיון דהוא אמר ששמו ושם אביו ושם עירו כאותו שהוא מדוקלא בעל אשה זאת ואנו נדע שבעיר דוקלא לא נמצא אחר כשמו ושם אביו וגם אמר שם האשכנזי צימעט. וכיון שלא נמצא שם אחר הוי כמוחזק שיש לו אחים ואמר אין לו אחים ויבואר לפנינו אם אמרינין כיון שלא נאמן על מה שאמר שיש לו בנים שוב לא נאמין לי' על שמו: