בית יצחק אבן העזר חלק א קכא

לגמ' ע"כ דהמשנה דאעפ"י שיש סימנים בגופו ובכלים ס"ל סימני' דאורייתא ורק דהמשנה מיירי בגופו דאריך וגוץ וכלי' דחיישינן לשאלה וי"ל דאחמרי רבנן שלא להתיר בפדחת רק בפרצוף פנים כיון דאין לנו לסמוך על סימנים דאריך וגוץ ולא על סימנים דכלים דחיישינן לשאלה דל"ל דס"ל לתי' זה דמיירי בסימנים גמורים ורק דסימנים לאו דאורייתא, דא"כ כשיש פדחת לבד והותרה האשה מדאורייתא ליהני סימנים אף אם היא ל"ד כשיטת הפוסקים דבאיסור דרבנן סמכינן אסימנים ובתירוץ הב' ס"ל לגמ' סימנים לאו דאורייתא ומיירי המשנה בסימנים גמורים ומ"מ ל"מ וע"כ פדחת בלא פרצוף פנים דאורייתא ל"מ וצ"ל יכיר לחוד והכרה לחוד וככל החזיון הזה כ' ג"כ בעצי ארזים ס"ק פ"ד ולפ"ז יצא לנו דלשיטת מהר"ל מפראג דלמ"ד סימנים ל"ד אין חוששין לשאלה א"כ יש להתיר אשה בט"ע בגוף בלא פרצוף פנים ובט"ע בכלים כעובדא דידן ממנ"פ דאם סמנים ל"ד מתירין בט"ע שבכלי' ואם סמנים דאורייתא וחיישינן לשאלה שוב הלכה כלישנא קמא דבכורות דבכור וא"א שוין מדאורייתא ומהני ט"ע בגופו מדאורייתא ושוב סומכין על ר"ת. ומתירין בט"ע שבגופו אף בלי סמנים שבכלי' כדכתיבנא

אך כ"ז לשיטת מהר"ל מפראג אבל לשיטת הב"ש דאם סמנים דרבנן ודאי חיישינן לשאלה וכ"ש לשיטת הב"י דחיישינן אפי' בכלים דלא מושלי. א"כ אין התירא בנ"ד לפמ"ש דאם סמנים דרבנן הלכה כלישנא בתרא דבכורות וחיישינן שמא ט"ע בגופו בלא פרצוף ל"מ מדאורייתא כאמור. מ"מ נ"ל דיועיל בזה היתר בצירוף השומא שצמצם המקום. דהנה בגמ' אמרינן לימא כתנאי אין מעידין על השומא ור"א בן מהבאי ס"ל מעידין. ומוקי לה למ"ד סמנים דאורייתא פליגי אי שומא גרע מסימן אמצעי. ומייתי ב' סברות אחד אי שומא מצוי' בב"ג וב' אי שומא עשוי' להשתנות. וללישנא דסימנים ל"ד פליגי אי שומא הוי סימן מובהק ועדיף מסימן אמצעי ולפ"ז יש מקום לומר דאם סימנים דאור' ויש ב' סברות דשומא גרע מסימן אמצעי אף במצמצם המקום גרע אף מסימן אמצעי אמנם אי סימנים ל"ד ופליגי אי שומא סימן מובהק. י"ל במצמצם המקום לכ"ע הוי סימן מובהק ולכן אין להתיר בשומא לבד אף במצמצם המקום ולכן כ' הטור ושומא ל"ה סימנים מובהקים לפי שעשוי' להשתנות והיינו דלא סמכינן אף במצמצם המקום דשמא סימנים דאורייתא ושומא גרוע ביותר

ומעתה יש להתיר בט"ע בגופו בלא פרצוף פנים ושומא במצמצם המקום מטעם ממנ"פ לפמ"ש דבאם סימנים דאורייתא הלכה כלישנא קמא דבכורות ובכור וא"א שוין לדאורייתא ומהני הכרה בט"ע בגוף מדאורייתא לכ"ע ובדרבנן סומכין על שיטת ר"ת. ואם סימנים ל"ד שומא לחד מ"ד הוי סי' מובהק ובמצמצם המקום י"ל לכ"ע סימן מובהק. ואחרי שההיתר הזה שריר וקיים יש לסמוך עוד על שיטת הפוסקים דל"ח לשאלת כל הבגדים כשיטת מהרי"ט. וגם דידוע דבאותו לילה נסע ר' יוסף עם בגדים אלו והי' גברא שלא הי' דרכו להשאיל

ואם נצרף גם עדות הבע"ג שאמר שנסע ר' יוסף באותו לילה באותו מקום שנמצא ההרוג י"ל כאן נמצא כאן הי' כמ"ש הרמב"ן והרשב"א הובא בב"ש ס"ק כ"ו והארכתי בזה בתשובה אחרת

(טו) ולפמ"ש לעיל בישוב ב' הסוגיות מה שסותר סוגיא דב"מ לסוגיא דיבמות. ויצא לנו משם דאם נאמר דשאלה בחזקת המשאיל קאי לא כתוס' ב"מ ק"ג. אך כתוס' ב"ב פ"ז א"כ י"ל דמדאורייתא ל"ח לשאלה ועיקר חשש שאלה רק מדרבנן ול"ש הסברא שכתבתי דשייך יותר לומר דמדאורייתא חיישינן לשאלה מלחוש דרבנן עיי"ש א"כ יש להתיר בט"ע בגופו בלא פרצוף פנים בצירוף ט"ע דכלי' מטעם דכיון דאיכא ט"ע דכלי' האשה יצאת מחזקת דאוריי'. ובדרבנן שוב סמכינן אשיטת ר"ת כמו שכתבתי לעיל ועוד יש לסמוך על הח"מ שכ' דהיכא דאיכא אומדנות והוכחות יש לסמוך על ר"ת א"כ הכא דהבע"ג בא לקרעטשמי לקרא אנשים ואמר שרוצחים מכים אותו ר' יוסף עד להמית ותיכף באותו לילה מצאו אותו נהרג במקום שאמר הבע"ג ודאי הוא זה ר' יוסף שאמר הבע"ג וגם יש טב"ע בבגדים ול"ח לגניבת הבגדים כמו שהוכחתי לעיל בתשובה דגם לענין גניבה מוקמינן אחזקת מ"ק ולשאלת כל בגדים נמי ל"ח ובכל הני אומדנות נכון לסמוך על ר"ת. ומכל הני טעמי נראה דאשה זאת שריא. שוב מצאתי בתשו' גאוני בתראי סי' מ"ט מתיר בכעין שאלה דנ"ד. אמנם מצאתי שם שכ' בעל תשו' פ"י דאפי' החולקים על ר"ת דל"מ ט"ע בהגוף בלא פרצוף פנים מ"מ בצירוף סימנים אמצעיים מודים להתיר ואני כתבתי לעיל מדיקדוק לשון הנ"י בשם הרשב"א והריטב"א דאפי' בצירוף סימנים אמצעיים אוסרי' ובלי ספק דעת הגאון מגיני שלמה רחבה מדעתינו וצ"ל שפי' לשון הנ"י שכ' בשם הרשב"א והריטב"א דהא מתניתין סתמא קתני ואפי' כל הגוף שלם ולא עוד אלא דכיון דקתני אפי' יש סימנים משמע אעפ"י שגופו שלם ויש בו סימנים אין מעידין עליו אלא על פרצוף פנים וכו' אין כונת הנ"י בט"ע וסימנים אך בסימני הגוף לבד אבל בט"ע דגופו וסימנים אמצעיים מהני אף להרשב"א ולפ"ז נכונים דברי הח"מ שפוסק כר"ת במקום אומדנות והוכחות בפשיטות וא"צ להאריכות שכתבתי לעיל

(טז) עוד זאת נ"ל במה שהאריך בשב שמעתתא ש' ז' פי"ד בפירוש דברי ר"ת וביאר מה שכ' ר"ת ע"י סימני הגוף היינו סימנים דאריך וגוץ מצורת הפנים. וגם מ"ש במה שהביא ר"ת דברי בה"ג וכ' שלא מצא בבה"ג ופירש בדרך רחוק ועתה נגלה ספר או"ז שם מבוארין כל דברי ר"ת עיי"ש סי' תרצ"ב ושם מבוארין דברי בה"ג שהתיר ע"י ט"ע אפי' לאחר כמה שנים ומדברי בה"ג הנראה שגם ר"ת ס"ל דפרצוף פנים בלא הגוף לא משכחת ט"ע ממש ולכן ל"מ רק תוך ג' ימים. משא"כ בגופו שלם משכחת ט"ע ממש. וכפי הנראה שם כיון ש"ב הגאון מהר"ם מסאטינוב בספרו תשו' הרא"ם סי' ג' יותר לדברי הא"ז הנ"ל דלא כמ"ש הקצה"ח בתשובה להגאון ר' סענדר דבפרצוף פנים לחוד בט"ע מהני לר"ת אף לאחר כמה ימים. אך במ"ש הש"ש דבפרצוף פנים עם החוטם הכונה בסימני פרצוף דהוי סימן מובהק רוח הקודש הופיע בבית מדרשו דכן מבואר בא"ז בסופו עיי"ש ודלא כמ"ש הגאון מסאטינוב

אמנם מ"ש בתשו' הנ"ל על דברי קצה"ח שכ' דבבכור מהני הכרה ביצא דרך מסורס ברובו שאין לו ראי' לדבריו אך להיפך לא מצא הנה ת"ל הבאתי ראי' לדבריו מתוספתא וספרי לעיל ודו"ק ועכ"פ לדינא כיון שבתשו' גאוני בתראי מבואר להתיר בנ"ד ע"כ הנני להצטרף להיתרא

והנני ידידו

סי' ע

ב"ה פרעמישלא תרל"ז לכבוד ש"ב הה"ג החריף ובקי חו"פ החסיד ועניו כקש"ת מ' אביגדור האלבערשטאם אבד"ק דוקלא יצ"ו

יקרת מכתבו הגיעני והנני לתשובתו

ע"ד השאלה באחד שמת בק' טארניפאל בשפיטאל וקודם מותו הפקיד מעות אצל הרב ממאקיליניץ ואמר לו שהוא מק' דוקלא ושמו משה נחום צימעט ושם אשתו שרה ויש לו ב' ילדים בן נקרא שמואל ובא שמה שיינדיל ועל הנפטר הזה בשפיטאל העיד עד שקודם מיתתו הי' בהשפיטאל ואמר לו בעת חליו שהוא מק' דוקלא ושמו משה נחום בן חיים וואלף מדוקלא ואחיו הי' ברייער. והעד הנ"ל אינו מעיד על מיתתו אך עד אחר העיד ג"כ כנ"ל שאמר לו שמו משה נחום בן חיים וואלף מדוקלא והוא העיד שהי' אצל מיתתו עד שנשאו לקברו. והעד הראשון העיד שאמר לו שיש לו אשה ובנים. והנה בק' דוקלא אמת הי' איש כזה שמו משה והעידו שאחותו קראה אותו משה נחום וכן הי' כותב את שמו בהאדרעסין שלו. כשכתב לביתו מכתב ושם אביו כשם הנ"ל אך שמעולם לא הי' להאיש הזה מדוקלא בנים ולא בנות וזה האיש משה נחום אשר אנו דנין על אשתו לא הי' מיתדר לי' עם אשתו ביען שלא נתן לה פרנסה גם קצת מחמת חולי. והעיד עליו עד אחד שבק' דוקלא אמר לו ג"כ שיש לו ילד וילדה כמדומה לו שאמר ששם הילד חיים יצחק וזאת אמר מחמת פתיות הגם שלא הי' בו שגעון אך שהי' פתי עוד העיד אחד מהאורחי ופורחי שהלך עם זה האיש משה נחום מדוקלא ואמר על הדרך שיש לו אשה וב' ילדים ובק' דראהאביטש אמר כן ושאלו שם להעד אם אמת הדבר והתאמת העד את דבריו שיש לו ילדים למען יחמולו עליו יותר. עוד יש שינוי בשאלה זו באמרו ששם אשתו שרה באמת אין שמה שרה רק שם אחותו שרה ועוד לדעת שגם מלבד העד שהעיד על מיתתו כנ"ל בא לק' דוקלא מכתב מהשפיטאל דק' טארניפאל שמת שם משה נחום בן חיים וואלף צימעט ע"כ כתבנו להגיד לאשתו ולבניו שיאמרו קדיש והמכתב הי' בחותם שפיטאל פערוואלטונג ונכתב בצד ביקור חולי' וחתימה מאיש פרטי לא הי' בו. גם יש בו שינוי עוד בנידון זה ומבוארים בתוך התשובה

(א) תשובה הנה בנאמנות עד אחד בנ"ד דלא הי' מיתדר לי' עם זוגתו ולכאורה הו"ל עד אחד בקטטה יפה כתב כת"ה דבין אם נאמר דארגיל הוא הקטטה או האשה ארגלה הקטטה בעי דוקא שהוחזקה האשה ש שקרנית באמרה גרשתני והוכחשה כמבואר בש"ס דיבמות ובש"ע, משא"כ בלא הוחזקה שקרנית ואף המחמירין במומר אף בלא אמרה גרשתני דוקא במומר דאינה ראוי' לדור עם בעלה ול"ש טעם שהאמינו חז"ל לאשה מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה משום שבלא"ה אסורה לבעל' וכן כתוב בנוב"י סי' מ"ב. משא"כ בנ"ד שהיא מותרת לבעלה אף אם לא מיתדר לי' מחמת מו מ"מ כיון שמותרת לו בעי דוקא שהוחזקה שקרנת. וגם צירף בזה דעת הב"ש שכתב דאם העד אמר קברתיו מותרת האשה אף בע"א בקטטה וכתב כת"ה דמה שאמר העד שנשאו לקברו הוי כאומר קברתיו הנה הגם כי הנוב"י בקמא ח' אה"ע רוצה לפרש בגמ' דיבמות הא דאמרי' שם איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה היינו קטטה בעלמא ולא דוקא באמר' גרשתני ולרב שימי בר אשי דאמר הטעם משום בדדמי אף בקטטה בעלמא אינה נאמנת. ולפ"ז גם ע"א א"נ לטעם דע"א נאמן משום דדייקא וכאן לא דייקא משום דאמרה בדדמי הנוב"י גופא כתב דלפירוש זה ודאי אין הלכה כר"ש ב"א דר"י אמר שמואל דמוקי למתניתין דוקא באומרת גרשתני ודאי לא ס"ל הכי עיי"ש. ולית דחש לחומרא זו. והגם דמ"ש כת"ה דאף המחמירין במומר דוקא במומר מחמירין דל"ש להקל מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה כיון דהבעל הראשון דהוא המומר בלא"ה אין רשאי לדור עמה. ואינה יראה שתאסר עליו. בסברה זו התוכח מוח"ז הגאון ר"ע בתשובה סי' ק"ל דדייקא ומינסבה מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה היינו אף שבלא"ה אסורה לבעל הראשון מ"מ מחמת יראה שתאסר לבעלה השני דייקא ומינסבה. מ"מ אחרי שבתשובה הנ"ל הקיל באמת במומר בעד אחד שתנשא אף לכתחלה עיי"ש שכתב דהטו"ז הקיל אף לכתחלה. דלא כמו שהביא ב"ש בשמו. אשר ע"כ בע"א בקטטה בעלמא בלא אמרה גרשתני הדבר מבואר שהיא מותרת מפאת חשש זה שהי' קטטה

ביניהם

(ב) אמנם אולי יש לומר דהכתב שבא מטארנאפאל בחותם השפיטאל הוי ג"כ כעד. הנה דבר זה דבכתב בלא חתימה אין להתיר אין מבואר בש"ע אך הב"י מביא בשם ר' ירוחם דאיתא בירושלמי שאם כתב כך בשטר בלא חתימה אין משיאין