בית יצחק אבן העזר חלק א קיז

מם בכבכבכםה כ למיחש שיבואו אחרים דממנ"פ יהי' מוכחשים מכח אחת. וזה סותר לדברינו דהרי לא יהי' הכחשת ב' כתות בעדות אחת ולא יעידו בב"א וממש להיפך מדברי מהרש"א אלו כתב מהרש"א בעצמו בקדושין ס"ה ע"ב בב' אומרים נתקדשה לזה וב' אומרים נתקדשה לזה יש להאמין לדברי הכת האומרים לא נתקדשה. כיון שהב' כתות מכחישין והרי גם הכת האומרים לא נתקדשה מוכחשים כמ"ש בסנהדרין וכעת נראה שדברי מהרש"א נכונים בקידושין דכיון דב' כתות הראשונות מוכחשים בלא"ה ל"צ גט. אך מדבריו לא משמע כן. והרבה יש לעיין בזה. אך ק"ל על דבריו בקידושין דהרי שם מקשה בגמ' לרב. ורב ס"ל בירושלמי הנ"ל דב' כתות המכחישין ל"ב העדות. ולפ"ז כיון דל"ב הוה א"א וצריכה גט ושמא מ"מ כיון שיש כת האומרת לא נתקדשה כלל ל"צ גט כיון שכל כת מוכחש מהם ודוק. ואדרבה בזה מבוארים דברי מהרש"א ז"ל אך עדיין צ"ע עליו. אחת הוא מה שנ"ל להוכיח כדברינו דדוקא בב"א בטל העדות. דהגע על עצמך כת אומרת מת ביום פ' וכת אומרת מת ביום פ' או אפילו בע"א הכי לעולם לא תנשא דתמיד יהי' מוכחש מכת הראשונים. כמ"ש מהרש"א. וע"כ כדכתיבנא לעיל. דאם אין מעידין בב"א ל"ה הכחשה דממנ"פ מותרת. ומיהו יש לחלק בין הענינים ועיין בנתיבות סי' ל' משמע ג"כ דדוקא בהעידו בב"א בטל העדות בהכחשה. ואין עת לבאר כל הענין על נכון

(ו) והנה ראיתי תמיה גדולה במהרש"א ז"ל שכתב בדף קי"ז ע"ב ביבמות בתוס' בד"ה הא לא נשאת וז"ל דאל"כ אמאי קתני באידך בבא תצא ולא קתני הולד ממזר, אלא ע"כ דמהימן הכא גבי אשה וחשוב כב' כמו מדאורייתא. ומ"ה לא תני הולד ממזר עיי"ש. והנה שם קאי אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת דקתני תצא ולא קתני הולד ממזר. וזה תמוה גדולה דבב' נגד אחד ודאי הולד ממזר כמבואר במשנה דריש פ' האשה ובדף צ"ד עיי"ש. ואין שום הבנה לדבריו. ונ"ל לישב דבריו דגמ' שם מוקי סיפא קאי לפסולי עדות. ולפ"ז ס"ל למהרש"א דל"מ אי סיפא קאי בעד כשר וב' פסולים מכחישים ודאי ל"ה ממזר. אלא אפילו למאי דמוקי לה דאשה אומרת מת וב' נשים אומרים לא מת. מ"מ כיון דלזה האמינו חכמים. והמכחישים פסולים ל"ה הולד ממזר משא"כ כשמכחישין שנים כשרים אין שום ה"א שלא יהי' ממזר. שוב ראיתי שהבית מאיר כבר התפלא על המהרש"א ולמ"ש אין דבריו תמוהין כ"כ. הגם דעדיין צ"ע לישב דברי ומריש פ' האשה רבה דאמר שמואל ל"ש אלא שלא מכחישתו אבל מכחישתו ל"ת ומוקי לה בפסולי עדות. הרי דמתניתין ן דריש פ' האשה רבה מיירי בפסולי עדות. ואפ"ה קתני הולד ממזר דלא כמהרש"א. מ"מ י"ל דר"י לא יסבור הכי ולא יפרש דשמואל אמתניתין קא'. אך ארב קאי דאמר ל"ש אלא שנשאית בעד אחד ואהא קאמר שמואל דבמכחשתו ל"ת ובאינו מכחשתו תצא. אבל ל"ה הולד ממזר. ומתניתין באמת מיירי בב' עדים כשרים מכחישין ומ"ה הולד ממזר. ובפסולי עדות מכחישין אין הולד ממזר כנ"ל לישב דברי מהרש"א שלא יהי' תמוהין כ"כ. ועוד נראה דגם מהרש"א מודה דהוה ספק ממזר. ולא קתני במתניתין הולד ממזר דאז הוה משמע ודאי ממזר כדאיתא בדף צ"ד ודוק. והנה המהרש"א הוסיף עוד לומר שם בא"ד דבב' המכחישים זא"ז בבת אחת נמי רק מדרבנן לא תנשא. ומשמע דמודה דאם נשאית תצא וכ"ז מדרבנן. וזה ג"כ חידוש גדול. ולדבריו עד נגד עד עדיף מב' נגד ב' דבזה הבא עלי' באשם תלוי ועד נגד עד ל"ה רק מדרבנן וצ"ע בזה

(ז) וקצת בדרך פלפול הי' מקום לומר ביבמות ד' פ"ח בהא דמקשה ארב מברייתא דע"כ מיירי בתרי ותרי. ולא מקשה לרבנן דר' מנחם בר יוסי והרי רב לא הוסיף מידי. והנראה דרש"י פי' דע"כ לא רצו לאוסרה רק משום זונה דהוי איסור כהונה דאל"כ אמאי כתיב קרא גבי כהן וכבר הקשו המפורשים והרי אף לישראל אסורה כיון דנשאית כשהי' בעלה חי ואסורה לבועל. ותירצו דכיון דאנוסה היא דאף דאמרה ברי היינו אילו הי' חי הי' בא. והכונה אילו הי' קיים בשעה שהעדים האחרונים אמרו שהי' חי הי' אז בא. ועכ"ז ל"ה רק אנוסה על נשואים הראשונים שהי' אז ב' עדים ולא הי' הכחשה ומותרת לבועל כדמשני בכתובות ט' התם אונס הי"ש ומ"ה לא נאסרה לדוד. ואולם בירושלמי מבואר דאם הי' הבועל מזיד והיא שוגגת אסורה לבועל וכבר הביא כן הב"ש ס' י"א, וכאן הי' הבועל מזיד שהוא בעצמו הי' העד. ונמצא דאסורה אף לישראל. ועיין ב"ש סי' י"א דדין זה תליא בשני תירוצים בגמ' בכתובות ט'. ואמנם לא נודע באיזו סברא פליגא. ונ"ל דזה תליא בפלוגתא דרב ואבוה דשמואל דתחילתה באונס וסופה ברצון וס"ל לאבוה דשמואל דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה דחיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון. ולא משכחת אנוסה רק באיכא עדים דצוחה מתחילה ועד סוף. ובודאי דבת שבע לא צוחה מתחילה ועד סוף דלא הי' עדים כלל כדאיתא בגמ' שם ולכן הוצרך לשנויי לאבוה דשמואל ואיבעית אימא דכל היוצא למלחמת ב"ד הי' כותב גט כריתות לאשתו [ואף אם נאמר כמו שכתב בעצי ארזים סי' י"א דבת שבע קטנה היתה ופיתוי קטנה אונס הוא ומ"מ לדעתי לאבוה דשמואל גם קטנה אסורה לבעלה דטעמא דפיתוי קטנה אונס היא משום דאין דעתה צלולה והיא אינה עושה רק מחמת שפיתו אותה אחרים. לא מיקרי זאת רצון. משא"כ לאבוה דשמואל חיישינן שמא בסוף ביאה נתרצית מעצמה בלא הפיתוי. והרבה יש לדבר בפירוש זה ובפירוש דברי הירושלמי דמשמע משם דהוה ספק בפיתוי קטנה ותלו לה באין בו דעת לשאול עיי"ש. ולהנ"ל תליא לה בפלוגתא דתחילתה באונס וסופה ברצון. ואכמ"ל]: ולפ"ז לרב דס"ל תחילתה באונס וסופה ברצון מותרת שפיר איכא לשנויי התם אונס הוי. ומוכח מזה דהיכא דהיא באונס מותרת לבועל ולאבוה דשמואל דס"ל תחילתה באונס אסורה. וליכא בלא"ה לשנויי התם אונס הוה ורק דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות הי' כותב לאשתו וליכא להוכיח דאנוסה שרי לבועל. ויסבור הירושלמי כאבוה דשמואל. ולכן ס"ל דהיא אנוסה והיא אסורה לבועל. דע"כ צ"ל כתי' השני של הש"ס. ועיין בשבת נ"ה דאמר רב רבי דאתי מדוד מהפך בזכותי' משום דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו. ורב גופא לא סבר הכי. ומעתה לא מצי להקשות מברייתא ארבנן דר' מנחם בר יוסי או אברייתא דבלא"ה ליכא לאוקמי קרא בגונא דמוקי בגמ' בתרי ותרי דא"כ אמאי אסורה. דוקא לכהן והלא אף לבעל ישראל אסורה. ולכן לא מקשה רק לרב כשיטתי' דאנוסה מותרת לבועל. ואיכא לאוקמי קרא בכה"ג. ומוכח דוקא כשהעדים אומרים דהשתא מת אבל אם העדים אומרים לא מת אם נשאית תצא ודו"ק בכ"ז

(ח) והנה לעיל הבאתי דברי התומים והברית אברהם דהיכא דאפקיעו רבנן לקדושין מ"מ הניחו קדושין דרבנן אך לענין נשואין דרבנן מהני גט דרבנן או באומרת טמאה אני לנשואין דרבנן אמרינן הם אמרו והם אמרו. ובזה ישבתי דברי התוס' בכתובות ס"ד שכתבו אהא דסוף נדרים דאם איתא דעביד איסורא אירכוסי ארכס לא מיירי באומרת טמאה אני לך דבאומרת טמאה אני לך אין נראה כלל להתירו כיון דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא ודבריהם, תמוהין דהרי להדיא אמרינן בנדרים באומרת טמאה אני לך מותרת ול"מ מה דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא וכבר הקשה כן בת"ה ופסקי מהרא"י פירש דבריהם מטעם דברגלים לדבר מהני שויא חתיכה דאיסורא וגם תו' יבמות כ"ה. וע' מהרש"א בכתובות שם שתמה אדברי התוס' וכתב סברא לחלק בין אשת כהן לאשת ישראל (וע' מ"ש לעיל סי' ל"ח אות י"ג ובספרי ליו"ד ח"ר סי' מ"ז) ולפענ"ד נראה לחלק דהנה (מוח"ז) הגאון רעק"א הקשה אסברת הר"ן דאפקעינהו רבנן לקידושין וזה באומרת טמאה אני ומותרת, ומה הועילו בתקנתן תאמר טמאה אני ונטולה מן היהודים ולא מצי להפר לה דכיון דאפקעינהו לקידושין לא יוכל להפר ואף אם עתה יקדשנה וישאנה אין הבעל מיפר בקודמין. ותי' בברית אברהם סי' ל"ט דכיון דכל אפקעינהו לקידושין הניחו נישואין דרבנן יוכל להפר מטעם כל הנודרת על דעת בעלה אף בנשואין דרבנן כמו יתומה שנדרה עיי"ש. ועדיין צ"ע בדבר זה דנהי דלענין נשואין דרבנן לא האמינו רבנן שזינתה והם אמרו והם אמרו ואיסור דאורייתא אין כאן דאפקיעו קידושין מ"מ כשאמרה נטולה מן היהודים ניחש שמא האמת אתה שטמאה לו ולא יוכל להפר נדרי' דהיכא דהיא אסורה לו ל"מ הפרת נדרי' ואסורה עליו מדאו' משום הנדר, ולענין דאורייתא ל"מ מה שלא האמינו חכמים כיון דהתורה האמינה בשלמא בלא הנדר ליכא אלא איסור דרבנן אבל מצד הנדר שוב הוי איסור תורה. אך הדבר נכון דהתוס' ביבמות צ' כ' דבאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כיון שיש לה כתובה אף נדרי' יפר. וביו"ד ב' דעות א"כ אף אם האמת אתה שטמאה לו כיון דאשת כהן באונס יש לה כתובה אף נדרי' יפר. ואין כאן חשש דאורייתא מפאת הנדר. משא"כ באשת ישראל ואומרת שזינתה ברצון הק"ל מה הועילו חכמים בתקנתן ואי דאפקעינהו קדושין הרי תאמר ג"כ נטולה מן היהודים. ואסורה לו מחמת הנדר. ושמא האמת אתה שזינתה ואף אם ל"ה. רק נשואין דרבנן מ"מ נאסרה עליו ואין לה כתובה ואין לו להפר נדרי' ואסורה לו מדאורייתא מצד הנדר ולענין מדאורייתא ל"מ מה שהחכמים לא האמינו. ולכן כתבו התוס' דאסורה. והיטב ידעתי שעדיין יש לבע"ד לחלוק ומ"מ לא מנעתי לכתבו לחדד התלמידים

(ט) ודע דבהך דדפנו דמוקי בש"ס במסקנא דבאו עדים ואח"כ נשאת כר' מנחם ב"י ק' אמאי אסורה רק לכהן ובשלמא למאי דס"ד דמיירי בנשאית ואח"כ באו עדים ופרש"י שהעדים אומרי' שאסורה רק לכהן שבשעה שנשאה חי הי' ועתה מת. והוי זונה הואיל שנשאית באיסור. ואסורה רק לכהן אבל למה דמשני דבאו עדים ואח"כ נשאית א"כ העדים העידו שעתה חי דאם אומרים שעתה מת מותרת לכהן דלא נשאית עדיין וע"כ אומרים עתה חי. ואמאי אסורה רק לכהן. וצ"ל שהעידו שחי ונשאית ובא עוד כת ואמרו עתה מת ונשאית באיסור והוי זונה ומ"מ כיון שהעדים הי' מוכחשין קודם הנשואין ס"ל לרמב"י תצא ודוק. וקצת דוחק שיהי' ב' כתות המכחישין. אבל לא אדע לפרש פי' אחר בגמ'. ועברתי על דברי פלפולו ומצאתי בהם דברי טעם

והנני ידידו

סי' סט

ב"ה פרעמישלא תרל"ז לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי זך הרעיון כש"ת מ' נחום ישראל האבד"ק וואהנילאב יע"א

ע"ד האשה שבעלה נסע עם בע"ג יהודי ובאו רוצחים והכו בעל האשה בגרזן ורץ הבע"ג לקרעטשמי לקרוא אנשים לעזר וכשבא בחזרה מצא אותו מת ובפדחתו הי' פצעים רבים והובא לעיר ושם נגבה עדות והעיד אחד שהוא מכירו בטביעות עין והכיר הבגדים שלו בט"ע ההאלץ טיכל ושאר בגדים. ועוד העיד א' שהטיליפ שהעידו ב' עדים עליו שלקחו בעת שנסע מביתו הוא מכיר לאותו טיליפ שמצאו הרוג בו. עוד העיד אביו של הנפטר שהי' לבנו שומא ביד שמאל אחורי האצבעות והכיר הנמצא הרוג במלבושי' ובט"ע ובשומא הנמצא שהוא בנו

(א) תשובה הנה בגב"ע אשר שלח כת"ה לא נמצא אם הבע"ג העיד בזה ע"כ אין לדון מעדות הבע"ג. והנה כ"ת בא להתיר מצד שהכירו עד בט"ע והגם שהפדחת הי' מלא פצעים ונחסר ממנו ואי אפשר להכיר מ"מ דעתו להתיר בט"ע בגופו