בית יצחק אבן העזר חלק א קטז

וכיון דלענין קידושין דרבנן מהני גט דרבנן או נאמנות שהאמינהו חכמים שמת בעלה ורק דלענין דאורייתא ל"מ כיון דאפקיעו קדושין דאורייתא. והניחו קדושין דרבנן לענין דרבנן מהני נאמנת או גט דרבנן דהם אמרו והם אמרו ועיי"ש שהאריך בפרט זה. ובאמת משמע כסברתו זאת בתומים סימן ל"ד ס"ק ט' במ"ש דשמא יחפה הוא להחזיר גרושתו ול"מ מה דאפקיעו בקידושין דמ"מ נשואה דרבנן הוא ואסורה לו בזנות עיי"ש. ולקמן יבואר אי"ה מה שיש לפלפל בסברה זאת. א"כ נהי דאפקיעו הקידושין דמ"מ נשואה דרבנן הוא ואף בדרבנן בעד אומר שיצאה מחזקה ועד אומר שלא יצאה מוקמינן אחזקה למ"ד בערובין דף ל"ו דלא מהני ספיקא דרבנן באיתחזק איסורא ומ"ה הוצרכ' הגמ' לומר דכ"מ שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ולפי זה נתיישבה קו' הראשונה דכונת הגמ' דבאמת לענין דאורייתא הוה כעד אומר נתקדשה ומהני עד אחד. ואך לענין דרבנן לא מהני ולכן כמו דס"ל לעולא היכא דמדאורייתא מהימן הו"ל כשנים לענין דאורייתא כן היכא דמדרבנן נאמן הוי דבריו כשנים לענין קידושין דרבנן. ולפי זה שפיר הגמ' מדמי ואין להקשות לפי זה כמו היכא דמהימן מדאורייתא מהני אף בהעידו בב"א כן היכא דמהני עדותו מדרבנן יועיל לענין דרבנן בב"א. דזה אינו דהא דאפקיעו רבנן לקידושין היינו דוקא היכא שבא עד אחד והעיד והתירו לישא. אז אפקיעו רבנן לקידושין אח"כ כשבא השני שאמר שבשקר העיד ועל אופן זה לא הפקיעו קדושין כמ"ש הריטב"א ריש פ' האשה דחכמים לא הפקיעו הקדושין רק אם האמת כדבריו עיי"ש הוה כעד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה משא"כ בבאו בב"א חכמים לא הפקיעו כלל הקידושין ואין מאמינין כלל להעד שאומר מת כיון דהוה בהכחשה תיכף ולכן בבאו בב"א ל"מ מידי ואף אם נשאת תצא דהוה בחזקת אשת איש

והנה כבר כתבו הראשונים בדעת הרמב"ם דס"ל, ע"א נאמן אד מדאורייתא משום מילתא דעביד' לגלויי. ודוקא בכשר אבל בפסול או בעד מפי עד האמינו חכמים ואינו נאמן מדאורייתא. כדמשמע מדבריו פ"ג מגירושין ועיין בנוב"י סי' ל"ג והדברים עתיקין. ואם ע"א כשר נאמן מדאורייתא א"כ בזא"ז אמרינן כ"מ שהאמינ' תורה ע"א ה"ה כשנים ובב"א אינו נאמן כשנים לדעת הרמב"ם שפסק בה' סוטה דאף היכא שנאמן מדאורייתא בעי דוקא בזא"ז כר' חייא ע"ש. ומעתה מיושב קו' הרמב"ן בטוב טעם דבעד כשר שנאמן מדאורייתא כשנים כשבאו שניהם בב"א הוה כשנים נגד שנים ומהני נשאת לעד המעיד שאומרת ברי לי. ובגמ' לא מוקמינין הכי. דהרי באמת איתא בברייתא ב' אומרת מת ומוקי אביי תירגמה בע"א וכתב הפ"י דאינו מגיה הבריי' אך דמיירי בשנים פסולים דהוה כע"א א ומעתה הברייתא. ע"כ מיירי בפסולים הוצרך לאוקמי בזא"ז והתירוהו להנשא דאז אפקעינהו רבנן לקידושין והוה לענין דאורייתא כעד אומר נתקדשה. ורק לענין דרבנן איתחזק איסורא ומוקמינין בזא"ז ונאמן בדרבנן כשנים ומ"ה ל"ת ולא מצי לאוקמי בבאו בב"א ונשאת לעד המעיד דאם באו בב"א חכמים לא הפקיעו כלל הקידושין. ולא מהני כלל עדותו מדרבנן נגד חזקת א"א דאורייתא ואף אם נשאת לעד המעיד תצא. כיון דהברייתא ע"כ מיירי בפסולין כהוכחת הפ"י. ומיושב קו' הרמב"ן בטוב טעם

(ג) והנה ראיתי להלחם משנה שהקשה על הרמב"ם לשיטתי' דס"ל בעד נגד עד הוי כב' נגד ב' ומהני נשאת לאחד מעדים אף דל"ש לומר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים כיון שבאו בב"א ומ"מ מהני נשאת להעד ואומרת ברי אמאי בעד אומר נתגרשה ועד א' אומר לא נתגרשה לא מהני נשאת לעד ואומרת ברי עיי"ש. ואיני יודע מה קשיא לי' דהרי הרמב"ם ס"ל דע"א נאמן מדאורייתא במיתה כדמשמע מדבריו כמ"ש הריב"ש והנוב"י ונהי דרמב"ם ס"ל אף היכא דנאמן מדאורייתא ל"א כ"מ שהאמינה תורה הרי היא כשנים רק בזא"ז כמו שפסק בה' סוטה מ"מ ס"ל דהוה בב"א כב' נגד ב'. ומהני נשאת לעד כיון דהוא נאמן מן התורה לולא הכחשה משא"כ בגירושין דאינו נאמן כלל מן התורה ל"מ בעד נגד עד אף נשאת לאותו עד וזה פשוט ומבואר וכמעט תימא בעיני על הלח"מ שהקשה זאת. ולפמ"ש עד כאן ל"מ לרמב"ם בעד נגד עד נשאת לאותו עד רק בעד כשר ולא בעד פסול דאינו נאמן מה"ת והכי משמע מדברי הרמב"ם ה' י"ט שהרי כ' באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת אם נשאת תצא ואם נשאת לעד שהעיד לא תצא וזה קאי אאיש דהיינו כשר דבאשה ל"ש לומר שנשאת לעד שהעיד ומדלא נקט פסול אומר מת וכו'. ויוכל לאשמועינן ג"כ הדין אם נשאת לו לא תצא משמע דדוקא בכשר הדין הכי. וגם לפי מה שתירצתי קו' הלח"מ ע"כ הכי הוא ומדברי קצת מפורשים אחרונים משמע דהרמב"ם ס"ל גם בפסולים בב' נגד ב' מהני נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי. אבל לפענ"ד לא ס"ל לרמב"ם הכי כמו שביארתי הסברא וגם בדברי הב"ש ס"ק קי"ח צ"ע שכתב בשני אחין והעידו ושני פסולין מכחישין מהני נשאת לאחד מעדי' ונהי דהוה עכ"פ אחד כשר כמ"ש הב"ש מ"מ כיון ששני אחין העידו ביחד מדאורייתא ל"מ אף לפוסקים דע"א מהני מדאורייתא ולפמ"ש ל"מ בכה"ג נשאת לאחד מעדי'. מיהו לזה י"ל כמ"ש הב"ש ס"ק כ"ה דל"מ הכחשה בחקירות בעדות אשה כיון שאחד מהני ה"ה בב' אחין אולי מהני מדאורייתא ואין להאריך בפרט זה דעדיין צ"ע בזה ויבואר לקמן אי"ה

ולפענ"ד אף הרמב"ן שחולק על הרמב"ם וס"ל בעד נגד עד ל"מ נשאת להעד ואומרת ברי ג"כ, טעמו משום דס"ל ע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן ומ"ה בבאו בב"א ל"מ דחכמים לא האמינוהו רק היכא שהוא בלא הכחשה. ובהכי מיושב מה שהקשה בתשו' מהרח"ש הובא בעצי ארזים מיבמות פ"ח דמקשה שם בגמ' לרב דס"ל דמהני נשאת לאחד מעדי' מברייתא דדופנו וילפינן ליה מוקדשתו בע"כ דע"כ קרא אתי לנשאת לאחד מעדי' הרי שמחויב לגרש ולהרמב"ן לוקי קרא בעד אומר מת ועד אומר לא מת ונשאת להעד. ומזה הוכיח כשיטת הרמב"ם דגם בזה ל"ת. להנ"ל לא קשה מידי דאם עד נאמן מדאורייתא באמת מהני נשאת להעד ואם ע"א אינו נאמן מדאורייתא ל"צ קרא לעד נגד עד דגם בלא הכחשה חייב עלי' לגרש והוה ודאי איסור תורה. ולמ"ל קרא הרי מדאורייתא אינו נאמן כלל ע"א וז"ב

(ד) ובהכי נלע"ד לישב דברי הרמב"ן שלא יקשה עליו מירושלמי הובא בהרב המגיד ה' י"ט דמבואר להדיא דגם בעד נגד עד מהני נשאת לאחד מעדי' עיי"ש. ונלע"ד דירושלמי, ס"ל עד אחד נאמן מדאורייתא וראי' מירושלמי דפרק האשה שלום אמשנה דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וס"ל לר"י ור"ש דתנשא אמרו בירושלמי מודה ר"י ור"ש בעדים והוכיח הנוב"י סי' מ"ו דפירוש הירושלמי דבעד אומר מת ועד אומר נהרג לא תנשא ותמה תמיהה גדול' שם על הרא"ש והטור דס"ל בעד אומר מת ועד אומר נהרג הרי זו תנשא ואיך לא חששו לדברי הירושלמי ונלע"ד דירושלמי קאי קודם שהוחזקו להשיא עד מפי עד. ומ"מ בעד אחד השיאו מקודם דמדאורייתא נאמן ומ"מ ס"ל לירושלמי אם עד אומר מת ועד אומר נהרג כיון שאחד אומר שקר והוה פסול. ובב' עדים ונמצא אחד מהם פסול אף שבועה אינו חייב כמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' ל'. וה"ה היכא שמועיל לה עד אחד מ"מ כיון שנמצא פסול ל"מ מידי העדות. וכבר כתב כן הנוב"י שם לסתור דעת הב"ש דלא כתב כן ומ"ה כתב בירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים דאינו מועיל מדאורייתא ומ"ה מדמי שם בירושלמי לב' כתות המכחישים דשם ג"כ סגי בכת אחת והוה דומיא דב' עדים המכחישים בעדות אשה דסגי בא'. ע' בירו' שם ובנוב"י סי' מ"ו הנ"ל אבל כל דברי הירושלמי קאי אי ע"א נאמן מדאורייתא אבל לבתר דהוחזקו לישא עד מפי עד ואשה וכל הפסולין לא איכפת לן אם נמצא קרוב או פסול. ולכן פסקו הרא"ש והטור דעד אומר מת ועד אומר נהרג תנשא. ולפ"ז אין לישב דברי הב"ש ס"ק קי"ח דבשני אחין מהני מדאורייתא דמשמע מירושלמי דל"מ מדאורייתא אך בל"ה דברי הב"ש ס"ק כ"ה המה נגד דברינו לעיל. ועכ"פ כבר הוכחנו דירושלמי סובר דע"א מהני מדאורייתא. וכן כתב בנוב"י סי' ל"ג דירושלמי סובר דע"א מועיל מדאורייתא אך לא הביא ראי' והוכחה לזה. ואמנם לדעתי מירושלמי הנ"ל הוכחה ברורה לזה. ולפ"ז הירושלמי כשיטתי' ס"ל דבעד נגד עד מהני נשאת לעד ואומרת ברי. אבל הרמב"ן הוכיח מש"ס דילן דע"א ל"מ רק מדרבנן ולכן ס"ל דעד נגד עד לא האמינו חכמים. ול"מ נשאת לעד המעיד. וכמו שכתבתי בראשונה. וזה ישוב נכון מאוד. ומאי דקאמר בירושלמי מודה ר"י ור"ש בעדים וכתבתי להוכיח דע"א נאמן מדאו' אי בעינא אמינא דשם קאמר דר"י ור"ש מודים ור"י ודאי ס"ל ע"א נאמן מדאורייתא. דהרי קאמר לא יקום ע"א באיש אבל קם להשיאה אשה. אך מדר"ש יש ראי' דירושלמי ס"ל כן. ואין להאריך יותר

ה) ודע דבגוף הקו' שהקשה על הרמב"ן דס"ל דעד נגד עד ל"מ נשאת להעד והקשה עליו דא"כ אמאי לא מוקי בריש פ' האשה ברייתא דעד נגד עד י"ל דרש"י פי' שם דגם כת השני מעידים דעכשיו בעלה מת ורק בשעה שנשאה חי הי' ובעי להוציאה מכהן משום זונה דהוי רק איסור כהונה מדיקי לה רק לגבי' כהן. ולפ"ז יש להקשות לפי המבואר בירושלמי פ' האשה דאף בב' כתות המכחישין בחקירות בטל כל העדות וכן מבואר בתוס' בסנהדרין דף ט'. וא"כ ק' מברייתא דדופנה דכת אחת אומרת שמת קודם שנשאה וכת אחת אומרת שמת אחר שנשאה. הוי הכחשה בחקירות ואסורה לכל ישראל דבטל כל העדות ואמאי אסורה דוקא לכהן. ודברי הירושלמי מובאים בנוב"י שם. אך הדבר נכון מאוד דביבמות שם הקשה לרב. ורב ס"ל בירושלמי בשתי כתות לא בטל העדות וכשרה לעלמא ולכן לא נאסרה רק לכהן משום זונה. ושפיר הקשה בגמ' לרב. ובזה מיושב מה דלא הקשה מברייתא זו אפלוגתא דרבנן ורמב"י גופה. כמו שהקשו כל המפורשים. דבלא"ה, א"א לאוקמי ברייתא דדופנה בב' כתי עדים המכחישים בזמן מיתת הבעל דהוי הכחשה בחקירות ואסורה לכל ישראל. אך לרב דס"ל דכת נגד כת ל"ב העדות שפיר הקשה בגמ' כיון דאפשר לוקמא ברייתא דדופנה בכה"ג. ומעתה מיושב הקו' על הרמב"ן דליכא לאוקמא ברייתא בעד נגד עד כיון דמבואר בירושלמי דבעד נגד עד אף רב מודה דבטל העדות ואסורה לכל ישראל ואמאי נקט לה גבי כהן. והלא לכל ישראל אסורה כיון דהוכחשו העדים בחקירות. וזה הערה יקרה. ושוב מצאתי במקנה קדושין ס"ה ע"ב ד"ה והסברא שהקשה כקושיתינו דאמאי מותרת להנשא לאחר הרי הוה הכחשה בחקירות. אך מ"ש דבעדות אשה כת אחת הוי כב' כתות כיון דהאמינה התורה ע"א. כן משמע בירושלמי. שהרי כתב שם חילי' דרב ממתניתין דאשה אומרת מת וכו'. ודחי בירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים הרי דכאן כת אחת כב' כתות והרי רב ור"י ל"פ רק בב' כתות. ולפ"ז דברינו בישוב קו' הרמב"ן ליתא ודו"ק כי קצרתי. אמנם בתשובה אחרת כתבתי דהא דב' כתי עדים המכחישים בחקירות בטל כל העדות זה דוקא דהעידו בב"א דהוי נמצא קרוב או פסול עיין תוס' סנהד' ל"א וב"ב מ"א. ובתירוצם שם נחלקו רב ור"י בירושלמי הנ"ל ובנוב"י סי' מ"ו כ' דפליגי בעדות שאינו יכול להזימו ובתשו' הנ"ל חלקתי על כל דבריו. וגם על הנתיבות סי' ל' שכ' ג"כ כסברתו הארכתי בתשו' וק' עלי לחזור על הישנות. (ע"ל סי' ס"ד אות בגו"ז) וטעמא דר"י בירושלמי משום שנמצא קרוב או פסול כיון שכת אחת שקרנים. ולפ"ז מאי דאמרינן בכת אחת אפי' רב מודה נמי דוקא בהעידו בבת אחת. משא"כ בלא העידו בב"א רק זה היום וזה לאחר זמן גם בכת אחת המכחישין כיון דלכל אחד האשה מותרת לא נתבטל העדות וליתא לדברינו לעיל. ושם כתבתי לישב דברי מהרש"א סנהדרין ט' דבב' כתות המכחישין זא"ז ליכא