בית יצחק אבן העזר חלק א קח

שאמר אסור אעפ"י שמוכחשין דבריו במה שאמר שהדלתות היו נעולות וכו'. ועוד דהכחשה בבדיקות הוא ועי"ש. ובאמת כי הרבה יש לפלפל בתשו' שם דלכאורה ענין פלגינן דבורי' לא מצינן בכה"ג היכא שמוכחשין דבריו במקצת (זולת במקום דאיכא למיטעי בבדיקות וזה כבר כ') ובב"ק ע"ג בעדים שהעידו על הגניבה ועל הטביחה והוזמו על הטביחה נהי דתוך כדי דיבור כד"ד ואין נפסלין על הגניבה מ"מ נתבטל עדותן מטעם עדות שב"מ ב"כ ועיין ברש"י שם ובמהרש"א ולא פלגינן דיבורי' ובלאחר כ"ד נמי נפסלה העדות וע"כ ל"א פ"ד אלא בפלוני רבעני דלגבי עצמו ל"ה עדות כלל וכן בגרשתי את אשתי דלאשתו רמי לאו עדות הוא. ובירושלמי לענין ראובן ושמעון שקרוב לאחד נמי המחלוקת דלמ"ד פ"ד דלקרוב ל"ה עדות כלל משא"כ היכא שהוא מוכחש ודאי ל"ה עדות כלל ובב"י ח"מ סי' ל"א מה שהביא בשם המישרים באם אין מכחישין אלא במקצת ובמקצת אין מכחישין דנתקיים אותו מקצת אין לזה ענין דדברי המישרים נובעים מדברי הגמ' ב"ב נהי דאתכחש באכילתה באהבתי' מי אתכחש ושם הטעם דמוקמינן העדים בחזקתן ונהי דלאותו העדות הוכחשו לעדות אחרת כשרין. וזה דברי המישרים דבמקצת שלא הוכחשו הוי עדות אחרת ומוקמי' אחזקתן וכת זו לא הוה השקרנים וזה ל"ש בעובדא דתשב"ץ דשם הרי עד אחד מוכחש שהרי רוב אנשים ראו היפך מדבריו וגם שהוכחש מתרי ודאי פסול לכל עדות ולמפרע נפסל ועדיף מהזמה ובודאי שייך בהדי סהדי שיקרא למ"ל וע"ע בפ"י ב"ק ע"ג שהעיר ג"כ בעדים שהוכחשו דל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום שכשרים לעדות אחרת. וזה ג"ב בחד שהוכחש מתרי כמו בעובדא דתשב"ץ וע"כ התשב"ץ סמך עצמו על יתר הטעמים המבוארים שמה דל"ה הכחשה (ועוד אולי בעובדא דהתשב"ץ הואיל והיין הי' של גוי אולי בהעיד עדות שקר ואמר שהיין אסור לא נפסל לעדות דל"ח רע לשמים וגם ל"ח רע לבריות בשל גוי. ובודאי אינו נפסל לעדות ושייך הטעם של המישרים דכיון דלא נפסל לעדות במה שלא הוכחש הוי לעדות אחרת וזה כונת פלגינן דיבורי'. ועוד באיסורין לא העיד כל אחד לפני ב"ד ובודאי ל"ש עדות שבטלה מקצתה והוא ישוב נכון לדברי התשב"ץ)

(יז) וגם בדברי זקיני הגאון ח"צ סי' מ"ד יש לעיין שהביא בביאור משנה דר"ה בעדים שאמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב וקיבלן ר"ג וטעם הרמב"ם שכיון שאנו אין צריכין לראיות שחרית אין נזקקין לעדות זו ומאמינים להם במקצת וסמך ע"ז בעובדא דידיה. ובאמת טעם המשנה דבודאי טעו העדים דא"א לומר שקר העידו רק דמ"מ מקבלין במקצת דבריהם דהרי העדים פסולים שהעידו שקר. ועכ"פ אף תכ"ד עדות שב"מ ב"כ וכאן ודאי ל"ש כנ"ל דכשרים לעדות אחרת כמו בשתי כתות. דבשתי כתות לא ידעינן מי המשקרים ואמרינן מוקמינן כ"א אחזקתו משא"כ הכא ע"כ העידו שקר. וטעם הרמב"ם והח"ץ דכיון דאין אנו צריכין לראיה זו אין נזקקין לה אין בו כדי שבועה דהרי מ"מ שקר העידו ונפסלו ואולי כונתו דתכ"ד לא נפסלו ועדות שב"מ ל"ש היכא שאין אנו צריכין לאותו עדות. אבל מ"מ גם בב"ק לענין גניבה אין אנו צריכין להטביחה וזה הוי ודאי עדות אחרת ומ"מ אמרינן עדות שב"מ ויש לחלק עוד. אך מ"מ דברי זקיני צריכין ביעור רב. אך האמת מה שנ"ל דשם הטעם דתלינן שהעדים טעו. ואמנם אם נאמר דלא תלינן בטעות כזה רק אחזקינהו בשקרנים י"ל דבר נחמד בביאור המשנה הנ"ל. דהנה באומר פלוני רבעני אין אדם משים עצמו רשע ולא נאמינהו וא"ל דא"כ עכ"פ נעשה שקרן עפ"י עדות זה. ועכ"פ נפסל אתה אומר דאין אדם נפסל ע"פ עצמו ואין אתה משגיח על עדות זה ול"ה הגדה כלל ולא נחזיקהו בשקרן ג"כ. ומעתה ה"ה בר"ח באומר ראיתי' שחרית במזרח וערבית במערב הוא אומר בעצמו שאומר שקר ומכחיש בעצמו עדותו שהעיד בדבר שא"א וכיון דאין אדם משים עצמו רשע לא נשגיח על עדות זה ופלגינן דבורי' דעפ"י עצמו לא נעשה שקרן וזה ביאור נחמד לפי' המשנה שם. ועיין עוד בח"ץ שהביא פלגינן דבורי' ואולי גם כונת הח"ץ כן אך לפי"ז אין ראי' לדין שלו ועכ"פ הדברים ברורין משא"כ היכא שהוכחש מפי עדים כמו בגוונא דהתשב"ץ ודאי לא פ"ד ותבנא לדינא דגם בדידן שייך כן דהוא העד שראה שר' אברהם כתב ושם כתוב כשיתברר וכו'. ומעתה אם אפשר לתרץ דבריו מה טוב ואם א"א הוא מוכחש מעצמו והעיד על דבר שאי אפשר וכיון דאין אדם נעשה שקרן עפ"י עצמו שפיר פלגינן דיבורו כנ"ל בביאור המשנה ומלבד זה לא נעשה שקרן דתלינן בטעות כנ"ל. ולכן הדבר ברור להתיר בלי פקפוק. ועוד יש ראיה להנ"ל מכתובות י"ח בעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון דאין נאמנים ומ"מ זה שאומרים כתב ידן מהני ול"א עדות שב"מ ב"כ דלגבי עצמו ל"ה הגדה וה"ה דלא מיחשבי' אפי' לשקרנים ולפמ"ש בנוב"י דבעדות אשה ל"א עשב"מ ודאי נכון. ושוב מצאתי סי' ל' תשובה ארוכה בעדים המכחישין מענין פלגינן דבורי' ונעלם ממנו דברי התשב"ץ והח"צ ומ"מ בעיקר הדבר הסכים לדעתי דבהכחשה ל"א פלגינן דבורי' ומה שיש לבאר עוד בענין הקיום דמכשירינן בלא קיום מטעם עדים החתומין על השטר וכו' וכאן שהעיד העד שהחתם לא כתב המכתב רק אחר חתם בזה נ"ל דצריך קיום מדאוריית' דבזה יותר שייך חשש זיוף. וכאן נ"ל כיון דלא נודע שהחתום לא כתבו רק אחר סגי בקיום אחד מטעם הפה שאסר. ויש לבאר זה באריכות ואכ"מ יען כי כל עיקר ההיתר הוא מצד העדות שהעיד בע"פ ודו"ק בכ"ז

סי' סד

ב"ה תרי"ח ברעזאן יע"א

רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה פאר הדור ונזר הזמן המפורסים. מוה"ר מיכל קריסטיאנפאליר אבד"ק בראדי והגליל יע"א

ע"ד השאלה אם מתירין אשה. עפ"י מעטריקעל צייגניס שמת בעלה ואם יש הכחשה בין המעטריקעל צייגניטס לעאדטענשיין מהדאקטער ביום שמת האיש

(א) תשובה הנה זה שנכתב בהמעטריקילבאך וכן אצל הדאקטער שהועד מחוקי המלכות לזה לכל הדעות יש בזה די להתיר אשה מכבלי העגון אף אם כתבו אינו יהודי וכש"כ כשכתבם יהודי ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סימן ט"ו וט"ז מענין הערכי בכל מ"ש היא כעדים ועיין ח"א סי' תתקפ"ה דאפי' אם כתבו גוי קטן מהני ולא מתורת עדות אלא מתורת חזקה דלא משקרי ולא מרעי נפשי' וכיוצא בזה איתא ביו"ד בטו"ז סי' א' לענין שחיטת קטן אף שאינו נאמן לעדות כאן מהני מתורת חזקה ואמת דדברי הרשב"א לענין שטרות העולין בערכאות דמהני אף בקטן הוא דבר חדש ועיין בש"ס גיטין דף ט' דכל השטרות העולין וכו' חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו והתוס' הרגישו בזה דבלא"ה לאו בני עדות נינהו ולאו בני שליחות נינהו ואין כותבין לשמה וע"ש וע' בפנ"י וע' בתו' י' ד"ה והא לאו בני כריתות נינהו המ"ל והא לאו בני עדות נינהו ולהנ"ל נ"ל קצת די"ל דהרי הרשב"א כתב דשטרות העולין בערכאות מהני אף בקטן אף דבודאי לאו בר עדות מתורת חזקה דאנן סהדי ולא מרעי נפשי' וה"א דמהני אף בגיטין וקדושין מתורת אנן סהדי וכמו בסבלונות דלדעת הת"ה ושאר פוסקים דמהני אף בלא עדים אף דקדושין ל"מ בלא עדים בסבלונות מהני מתורת אנן סהדי ומבואר בפוסקים באריכות וה"ה ה"א בשטרות העולין בערכאות אנן סהדי דלא מרעי נפשי' וכמו כל עדי חתימה דמהני שכתב הר"ן דהוא משום דאנן סהדי שנמסר ולכן כ' הש"ס דלאו בני כריתות נינהו וגרע טפי. ועכ"פ דבר זה ברור דזה שנכתב בענין שי"ל אומן לא מרעי נפשי' עדיף מכל עדות ובאמת דמשטרות העולין בערכאות אין ראי' לפי המבואר בח"מ סי' ס"ח דהוא רק מטעם ת"ה ואין ראיה משם לענין עדות אשה אך הרי חזינן דבעדות אשה הקילו היכא דקים לן בגויה דקושטא קאמר כמו בעכו"ם במסל"ת וכ"ש כשנכתב בערכאותיהם ועיין בגיטין ובאה"ע גבי שמע מקונטדמוסין של נכרים ואכ"מ להאריך בזה ועיין תשו' כנסת יחזקאל מדבר זה

(ב) אך בנ"ד דנודע בודאי שישראל כתב המעטריקא אין אנו צריכין לכל זה. ואמנם מה שנכתב בהמעטריקא שמת אם 19 מערץ ובהטאטענשיין שמת אם 30 מערץ דא עקא דהוי כב' עדים המכחישים זא"ז בחקירות באיזה יום והוא מחלוקות גדולה בין הפוסקים וצריך אני לבאר קצת ואכתוב בקיצור בש"ע מבואר בעד אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא וביארו הב"ש והח"מ דל"ה הכחשה בחקירות אבל בהכחשה בחקירות דזה אומר היום וזה אומר למחר ודאי עדותן בטילה. ואמנם הב"ש תירוץ כיון שע"א מהני עכ"פ נשאר אחד ולדידיה אף בחקירות מהני בעדות אשה והרעשו כל האחרונים מדברי הסמ"ע בח"מ סי' ל' דבהכחשה בחקירות אף שבוע' א"צ אף דדי בע"א ודלא כהב"ש והנוב"י סי' מ"ו הרחיב הדיבר בזה ותמה מדברי הירושלמי דאמרינן מודה ר"י ור"ש בעדים עוד אמרינן רב ס"ל בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז זה אומר בסייף וזה אומר במקל דבטל העדות בד"נ לכ"ע ובדיני ממונות לר"י אף שממנ"פ איכא ב' עדים כשרים הרי דלא כהב"ש עיי"ש שביאר דזה הוי עדות שא"א יכול להזימה ועיי"ש כל התשו'. וכבר הערתי ע"ז דלא הוצרך להירושלמי זה דב' כיתי עדים המכחישים אינו נהרג אף שממנ"פ איכא כת המחייבין דהוא מפורש בתוס' בסנהדרין ט' ב' ד"ה פלוגתא דבן זכאי ורבנן. בתירוץ השני דיש לבעל כיתי עדים המכחישין דתו ליכא למיחש לר"מ לעדים אחרים דאפילו יבואו יהי' מכחישים באלו בחקירות עיי"ש ובמהרש"א. ומצאתי לשארי הגאון מליסא שהרחיב הדיבור בזה בח"מ סי' ל' וכתב מדעתא דנפשי' דל"מ ב' כיתי עדים המכחישים לחייבו מטעם ממנ"פ וגם הוא לא הביא דבר זה מתו' ולא מהירושלמי וגם הביא הא דעשאי"ל וכתב דלב"ש דס"ל בב' כיתי עדים אחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים דגובין מנה וש"מ דל"ב עשאי"ל בממון וכבר תמהתי עליו ג"כ מדברי הגמ' ב"ק ע"ד דמקשה שם דייקא דרבא מהיכא אלימא מרישא רישא מי קא מכחשי מציעתא כיון דאי לא מתזמי סהדותא כוותיה פסקינן דיש בכלל מאתים מנה קמאי קא מכחשי מציעתא לא מתכחשי הרי להדיא דאי איתא סהדי בעין והדרשן משלמין מכאשר זמם וה"ה סהדי דמנה (וע' בספרי לא"ח סי' ס"ג אות י"ב שדברתי מזה) ולכאורה רציתי לישב דדוקא שם דאי מתזמי מציעתא משלמין דמי עין לעבד והיינו דהראשונים רצו לזכות לעבד דמי עין והאחרונים פטרו לאדון ובזה פסקינן כותי' וידעינן שעל פיהם נגמר פטור זה משא"כ במנה ומאתים אם יזמו עדי המנה ואתה רוצה לחייבם שרצו להזיק להלוה אם יהי' עדים על חוב המאתים פטורין עדי המנה דגברא בר חיוב הוא ואינו דומה לקנס שכתבו תוס' מכות ה' ואם תרצה לחייבם מצד שרצו להזיק להמלוה אם העידו עדי המנה תחלה ואח"כ עדי המאתים בשעה שהעידו לא באו להזיק להמלוה ע"כ פטורין מכאשר זמם. ולכאורה קשה בלשון הגמ' דקאמר רישא מי מתכחשי וכו' דיש בכלל מאתים מנה וכו' והדבר תמוה דבשלמא אי הוה קאמר משלמין דמי עבד או שן לרב הוה שפיר דומיא דיש בכלל מאתים מנה הואיל דשנים העידו