בית יצחק אבן העזר חלק א קז

אחד וכמו שזה יצחק בא כעובר מקורטבא לאספמיא כן אחר בא כמו כן. ועוד דהרמב"ן הקפיד דבקורטבא הדבר ידוע שלא הי' רק אחד ומשמע דאחד הי'. ואם נאמר דגם זה האחר בא כעובר אורח שמא יש עוד אחר כעובר אורח. וכמו שהקשה הרא"ש בתשו' ומי ינעלו וכו'. ועוד מה שדימה זאת ממקום למקום וכתב דבשאר איסורין נמי הדין כן אנא לא ידענא דבכיפא דידה נמצא ריעותא לא חיישינן שמא ממנה הי' הריעותא עוד בכיפא אחרת. משא"כ כאן הוא מת באספמיא וכמו שאתה אומר באיש הידוע שאתה יודע שבא ממקום אחר ובא לקורטבא ומקורטבא לאספמיא כמו כן ממש יכול להיות שאחר בא כמוהו ואין כאן מקום לתלות במקום או בזמן ויותר מזה תמוה מ"ש גבי גט. ולדבריו בחנם פי' הרמב"ן קלוניא מקום בנהרדעי ואף אם יפרש כפירש"י מ"מ יכול לה להיות שנאבד במקום ההוא ולאיזה צורך חילק בין מקום הכתיבה. והיותר תמוה דלדברי הרמב"ן תיקום קו' התוס' דלרבה דפסק בהוחזקו ולא שכיחי שיירות שרי והרי יכול להיות שנאבד מזה כמו מזה. וא"ל כתירוץ התוס' שידוע שנאבד מזה וע"כ צריך לומר שידוע המקום דאל"כ שוב אין חילוק בין אם שיירות מציות. וג"כ צ"ל שיב"ש הי' פה ולדבריו בכה"ג מהדרינן אף בהוחזקו ושיירות מציות כמו שכתב הוא בעצמו. ועוד כמה תמוהות יש לתמוה עליו

(יג) אבל העיקר בסברת הרמב"ן כבר קדמנו רבן של ישראל בספר שב שמעתתא ועוד אבאר יותר. הנה בכ"מ אמרינן כ"נ כ"ה ומחזקינן מזמן לזמן כמ"ש זקיני המהר"ם מלובלין הובא במג"א סי' תס"ז. ובפרט היכא דליכא חזקה המתנגד כמו בנידון דידן וידוע מ"ש הרמב"ן והנ"י בב"ב בהני חצבי אבל ענבא מצועי. והקשה דהרי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ותי' דהואיל ונמצאו במקומן אמרינן כ"נ כ"ה וביאר הענין הואיל והוא במקום האחרון מחזיקין מזמן לזמן. והנה רבא בכתובות תי' כ"נ כ"ה והקשה שם ולייתי ראיה משנתארסה ונימא שוב כ"נ כ"ה עיי"ש. וכאן אם מת באספמיא ולא ידעינן אם הי' מאספמיא או ממקום אחר אמרינן כ"נ כ"ה ובודאי היה מאספמיא. ורק כאן שידעינן שבא מקורטבא הוי כמביא עדים משנתארסה ושוב אמרינן כ"נ כ"ה ובודאי הוא זה שדר בקורטבא ומקומו ממש וכן בגט אם נמצא במקום הכתיבה. אשר עפ"י הנ"ל מיושב מה שהקשיתי על הרמב"ן מסוגיא דכתובות דמסיק חדא במקום תרתי ל"א. וכן נ"ל לישב עיקר סברת הרמב"ן דהרי אנן לא פסקינן כרבא ולפמ"ש הדבר נכון דשם בכתובות אנו דנין על שעת הריעותא ואנו מחזיקין הריעותא מזמן קדום וכיון דבכל מקום אנו מושכין הריעותא לזמן מאוחר הוי כנגדו חזקת הגוף מ"ה ל"מ חדא במקום תרתי. מ"ש כאן שעת הריעותא ידוע מתי מת ורק שאתה מסופק במי נעשה הריעותא ואנו מחזיקין האיש שנעשה בו כעת הריעותא שהוא מזמן קרוב וזה עדיף ומהני וכן בענבא נמי הוי כעין זה. והן אמת כי הרבה יש לפלפל בדברי הרמב"ן ומסוגיא דבכורות גבי מי שהפקיד טלה אצל בעה"ב ומת אחד אין להקשות דנימא על הטלה שמת כ"נ וכ"ה. וע"כ של בעה"ב הוא דכמו כן י"ל על החי אך זאת יש לתמוה דלדבריו אם מת אחד בעיר ולא נפקד רק אחד ולא נודע אם המת מעיר הזאת או מעיר אחרת תהי' אשת בן העיר הזאת מותרת ועיין בגמרא גבי גברי תריכא וחלילה להקל. ואולי רק בחשש שיב"ש דהוא דרבנן שומעין להקל. (ועיין בח"מ ס"ס ר"נ מעין כ"נ כ"ה. ויש לי הערה גדולה בענין ברירה באחין שחלקו דמספקינן אי זה חלקו משעה ראשונה או חלק חבירו הי' שלו והחליף כעת. ועכ"פ השתא ודאי שלא ידוע כל חלק ונימא כ"נ כ"ה. ובודאי זה חלקו משעה ראשונה וביארתי הרבה דזה באמת טעמא דברירה. וישוב קו' התוס' מלא מצא ידונו דקיי"ל א"ב מדאורייתא וע"כ דאינן לקוחות וקיי"ל ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ולהנ"ל ניחא דאף דקיי"ל א"ב היינו בגיטין ודכותי' משא"כ כאן שייך לומר כ"נ ועיין סמ"ע סי' ס' שחילק בין קרקע למטלטלין והרבה יש לדבר (ועיין בספרי לא"ח סי' נ"ד אות ט"ו מזה) ועיין תוס' חולין נ"א. ויש הרבה ענינים בזה. ואולי הואיל ומעיקרא הי' מוחזק בכולה ל"ש זה. ועוד אולי הואיל ונולד הספק קודם שחלקו ל"ש זה וגם בזה הרבה יש לדבר עוד ואקצר. והמורם מכל דברינו לדינא דהרמב"ן ל"ק רק היכא שידוע שזה הי' דר בקורטבא ולא שבא דרך עראי. ונמצא לפי"ז לכאורה יש לפקפק בנידן דידן אך מ"מ הדברים ברורין בל"ס שהי' שם מיום הולדו אם שהי' מקומו שם בקביעות ואיש אחר כזה לא הי' מוחזק בקביעות כשמו וכיון שידעינן שזה הנקרא שלמה בראטער הי' שם בקביעות כמה שנים הוה מקומו ממש וכ"נ כ"ה. והאשה הנ"ל מותרת לכ"ע לולא החששות המבוארין למעלה וכבר ביארתי לעיל מזה מה שיש בו להקל ולהחמיר ומ"מ דעתי נוטה להקל באופן שיסכימו עמי גדולי הדור

(יד) הנה הארכתי עד כה במה שיש לברר לדינא. ומענין לענין באותו ענין ועוד אסיים בהערה אחת במה שהבאתי לעיל דברי רש"י ב"מ בסימנים שפירשו בנאבד מן השליח עפ"י הקו' המפורסמת להפ"י דמדוע אין מחזירין לאבידה מטעם ברי ושמא ברי עדיף ותי' דיש נגד הברי רובא דעלמא ולהנ"ל יש לומר דזה שצותה התורה להחזיר בסימנים דכיון דאיכא סימנים ל"ה רובא רק מיעוט והוי ברי ושמא וידוע דברי ל"מ רק לדידי' ולא לאחריני כמבואר ב"ב קל"ה וכתובות ע"ה ומעתה איך יוכל ללמוד לשליח מאבידה אולי הטעם מטעם ברי ושמא וכאן ל"מ טענת ברי של השליח למשלח והיא קו' נחמדה ואולי מכאן מוכח דמהני טענת ברי של המשלח ולא מצאתי הדבר מבורר. ועוד אולי הואיל ומפסיד שכרו הוי כבע"ד ומה שהערתי עוד בדבר נחמד לאידך גיסא דאם נימא סל"ד. ואמאי לא מהדרינן מטעם ברי ושמא וישוב עפ"י דברי התוס' סוטה כ"ה שהקשו שם אמאי אין לסוטה כתובה מטעם ברי ושמא. ותי' כיון דהתורה עשאה ס' עד שתשתה ל"מ טענת ברי. ואף אנו נאמר דאם סל"ד קרא דעד דרוש אחיך היינו בעדים וכל עוד שלא הביא עדים התורה עשאו ספק ול"מ טענת ברי. ובזה מיושב קו' החמורה בעל הנוב"י להב"ש דאם סל"ד אף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה ומאי עביד בחמור בסימנים של אוכף דאמרינן בעדי אוכף וניחוש לשאלה ולהנ"ל ניחא דכיון דהתורה אמרה. עד דרוש אחיך היינו בעדים והוא ה"ל בעדות לענין חשש שאלה מהני שוב ברי ושמא דליכא רובא ודוק. ויש לפרש כונת תוס' בסוטה בענין אחר דכיון דלענין איסור ל"מ השענה ל"מ לממון ולפלפל בסוגיא דפ"פ וקצרתי. ויש עוד לפלפל בנאבד מן השליח אי שרי לגרש ויש לפלפל בענין ידוע בלא ראיה וקצרתי

(טו) עוד לי הערה אחת אשר הוא ספק עצום מאוד. והוא הנה לעיל דברתי הרבה בפלוגתא דרב ושמואל באכל חלב והביא ס' סריס דרב ס"ל נעש' סריס למפרע. ושמואל ס"ל קטן הי' באותו שעשה. והנה לרב הדבר ברור דנעש' סריס למפרע מיום שנולד וז"ל הטור ח"מ סי' רל"ה איגלאי מילתא למפרע שהי' סריס במעי אמו. אך לשמואל אני מסופק דס"ל קטן הי' באותו שעה ומשמע דל"ה סריס עד שנולדו בו סימני סריס ונעש' בן כ'. וא"כ י"ל דעד השתא ל"ה סריס כלל. ומ"ה דיינינן לי' כקטן וקצת משמע כן מלשון הטור מדכתב לרב דאיגלא מילתא דהוי סריס מיום שנולד מכאן דלשמואל ל"ה נמי סריס. וכן אולי י"ל לרב לשיטת הרמב"ן והרשב"א דל"ה גדול למפרע רק משעה שנולדו בו סימני סריס. ה"ה דלא דיינינן לי' כסריס רק משעה שנולדו בו סימני סריס ולא ממעי אמו. באופן כי ע"פ הנ"ל יתישב קו' התוס' ריש יבמות שהקשו לר"מ דס"ל קטן וקטנ' ל"ח ולא מיבמין קטנ' שמא תמצא איילונית. והרי אם היא איילונת אינה אשת אחיו ותתיבם ממנ"פ. ולהנ"ל הדבר ניחא. וניישב נמי דקדוק קטן דר"מ קאמר שמא תמצא איילונת ובסנהדרין ס"ט מוכח דאזלינן בתר רובא ואם בא אחד מכל עריות מומתין ע"י. ודילמא איילונת היא. ול"ק שמא תמצא איילונת ואמנם לפי מ"ש י"ל דהחשש שם לר"מ לא שמא תמצא השתא איילונת דממנ"פ מותרת. ורק שמא תמצא איילונת במשך הזמן. וכיון דלא נעש' איילונת למפרע ל"ה קדושי טעות דבשעה שקידשה ל"ה איילונת. ואח"כ נעשית איילונת כמו ששיערנו. ורק כוונת דברי ר"מ דאם היא אינה איילונת שפיר תתייבם. הוא ע"ד זה דביבמות קי"א ע"ב מקש' על קטן אליבא דרבנן קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא. ותי' אביי יבמה יבא עלי' וכו'. וכתבו התוס' ואעפ"י שיכול לבא לידי הקמת שם ל"מ כמו בסריס. ומשני א"ק ול"ד סריס שאין רפואתו ברור' כמו קטן שיגיע לכלל גדלות ע"כ. ומעתה שפיר קאמר ר"מ דאף קטן אינו מיבם. כיון דבכל קטן איכא לאספוקי בסריס. וכיון דהוא חושש למיעוט נמי אין גדלותו ברורה לבא. והוי כסריס חמה ורבנן סברו זיל בתר רובא והוי רפואתו ברור' לבא. ומעתה שפיר קאמר ר"מ אף אם היא אינה איילונת עודנה והקידושין קדושי ודאי מ"מ שמא תמצא איילונת. ואין הקמת שם ברור' לבא והוא רעיון נכון. וכבר כתבתי לעיל מדברי בית מאיר דגם לשמואל מספקא לי' אי נעש' סריס למפרע אך בל"ס ודאי ברור דיש איילונת מלידה. ויש דלא נעש' איילונת עד שתתגדל לשיטת שמואל, ומעתה שפיר קאמר בסנהד' כשהקש' ודילמא קדושי טעות הוא. ודילמא איילונת היא. והיינו שהיא איילנות משנולד'. משא"כ ביבמות קאמר ר"ע הספק שמא תמצא איילונת. והיא הער' נכונ' מאוד. ואך ביבמות וכולן שנמצאו איילונת. מיירי בהכיר בשעת הקידושין. או בלא הכיר. ואח"כ נודע דהוה למפרע איילונת. והארכתי בפרט זה הרב'. וכאן לא באתי רק לעורר על המעיין. ואם שגיתי ד' יסלח לי ועוד י"ל בפשיטות בלאו כל הנ"ל דכאן ל"ח כלל לאיילונת ורק דר"מ קאמר כיון דבכל קטנ' החשש שמא תמצא איילונת ואין רפואת' ברור' אף אם השתא לאו איילונת היא אין רפואת' ברור'. והוי' כסריס ודו"ק בזה (א"ה על סוף תשו' זאת רמזתי בספרי לא"ח סי' ד' אות ו' עיי"ש שהארכתי בפרט זה)

(טז) ואמנם מלבד עדות הראשון הנה י"ל עדות ברורה הוא העד אשר נגבה עדותו בבירור גמור בשם ר' אברהם שטאהר שהי' בשעת מיתה וקבר אותו בעצמו ובזה לית כאן ספיקא כלל גם הוא העיד שהי' לו שם אחר בזוראוונא ובזה ודאי לית כאן פקפוק. והאמנם דגם בעדות זה יש לעיין היטב במה שהעיד שר' אברהם שטאהר כתב בעצמו המכתב שהי' בק"ק זוראוונא וחתם שמו למאן ב"ש כי כל השטרות הי' יוצאין ע"ש וזה לדעתי אין להאמין דא"כ איך כתב שם בהמכתב ואי"ה כשיתברר באר היטב יכתוב בירור הדברים ובסוף כתב כי בפאסט השני' יכתוב באיזה מקום באיזה שעה. ואם הכותב הזה הי' אצלו בשעת מיתה וקבר אותו א"צ בירור אחר. ולכן לדעתי שקר העיד בזה שר' אברהם שטאהר כתב זה המכתב. ושוב יש לדון בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכו' ועד שקר פסול להעיד. וכבר דברתי מזה לעיל אך האמת הברור דיש לנו לתרץ דבריו דאינו מדקדק כ"כ מי כתב המכתב. ואולי אמר לו הר' אברהם שטאהר שהוא יכתוב בעצמו ובאמת לא כתב בעצמו וכעין דאיתא בח"מ סי' כ"ט דאין העד מדקדק מי הי' עמו. ועוד אולי רצה לברר שמו האמיתי. ועוד אף אם נחליט ששקר העיד בזה מ"מ מתקיים העדות במקצת שהעיד שמת וכעין דאיתא בתשו' תשב"ץ סי' ס"ו חלק א' וז"ל ועוד מה שאמרו שדברי העד הראשון מוכחשין מאליהן שהרי הוא העיד שהדלתות הי' נעולות היפך ממה שראינו אח"כ אין זה כלום שהרי לא העידו העדים שבאותו שעה היפך הי' מדבריו ושמא אח"כ וכו'. ועוד אף אם הי' שלא כדבריו ממש אפ"ה אין עדותו נפסל מפני זה דהא קיי"ל פלגינן דבורי' בפ"ק דסנהדרין ונאמן בזה