בית יצחק אבן העזר חלק א קו

החזקות תקשי אדרבה להיפך מאי מייתי אביי ראי' מגט שם אתחזק איסורא. ויש לישב קצת בדרך פלפול והוא דבאמת צריך להבין על הא דאשה אינה נאמנת לומר גרשני בעלי אף דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו בע"ד כמו בנדה. וע"כ מטעם דבר שבערוה. ומעתה לכאורה יש לומר עפימ"ש התוס' בב"מ דמדאורייתא ודאי ל"ח לשני יב"ש ורק מדרבנן וכיון דמדאורייתא האשה מותרת שוב אזיל לי' חזקת איסור והוי לה להיות נאמנת מתורת עד, וע"כ איכא חשש דאורייתא ואין לחלק בין חזקת איסור או לא. ועוד יש לפלפל בזה

(ט) או שנאמר בדרך זה. דהנה השיטה מקובצת הקשה על הא דמקשה שם בב"מ בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ומקשינן ושמא מאחר נפל והקשה והרי הוי ס"ס ספק שמא מאשה ואת"ל שלא ממנה נפל שמא מבעלה ועכ"פ אם יחזיר ויתן לה תהי' מגורשת ותי' דכיון דאתחזק איסורא דא"א ל"מ ס"ס. והנה נודע דעת זקיני הש"ך דבג' ספיקות מותרת דבחד ס' אזיל לי' חזקה ושוב איכא ס"ס. ומעתה שפיר מייתי אביי ראי' דכאן עכ"פ הי"ל לפסוק דיחזיר ויתן וכיון דאיכא ס' אי מן האשה נסתלקה החזקה. ומעתה בשלמא אי אמרת היכי דליכא חזקה ל"ח לשני יב"ש בספק מן האיש נסתלקה החזקה ול"ח עוד ומותרת עכ"פ כשיחזיר ויתן וע"כ אף בלי חזקה חיישינן והוא דבר נחמד. ומעתה מה נחמדו דברי רש"י שכתב האשה עומדת ותובעתו בפנינו והיינו דדוקא בכה"ג הוי ראיית אביי שפיר אבל בנאבד מן השליח בבירור ל"ש זה ואין כאן ראיה והרבה יש לפלפל בב"מ בקו' ר"ז שם לפ"ז ודוק

ולפי"ז ממילא מיושב שיטת הרי"ף שפסק בגיטין פ"ז והיינו כנ"ל דבגיטין יש חזקה וכאן חזקת דייקא מרע להחזקה ויש להעמיס זה בלשון הרמב"ן ונתישב דלא הקשו מבכורות דמקילין בעגונה בסופו אבל לא בתחילתו דכאן מחמת דייקא נסתלקה החזקה והוי מעיקר הדין. וכן יש לישב בזה דברי הרמב"ן בסברת כ"נ וכ"ה והקשיתי מסוגיא דכתובות דחדא במקום תרתי ל"א. וכאן הוי חדא במקום תרתי חזקת חי וחזקת א"א ולהנ"ל ניחא שוב מצאתי קו' זאת באחרונים ועכ"פ הנה ביארנו שיטת התוס' ולשיטתם בודאי בנידן דידן אשה זו מותרת הואיל ולא החזיקו

(י) הנה עד כה טרחתי לישב מה שקשה לשיטת התוס' והרי"ף ז"ל, אך בעיקר הדבר יש לדון. דהרי חזקה דדייקא ל"ש רק בע"א ולא בשני עדים וכאן ודאי שנים הוי. ואף שכתבו התוס' ב"ב דגם בשני עדים שייך דייקא היכי שמכחישים זא"ז דאיכא חומר ורק דשייך דייקא שמא יוזמו עדים אבל בסימנים ל"ש כן. וזה תימא גדולה על הנוב"י שנשתמש בסברא זאת בכמה מקומות. ובאמת בשני עדים ל"א כן. ואולי סברתו הואיל וניתרת בס' ונשאה עפ"י חכם שייך דייקא וצ"ע ויען. כי יש לי לברר מדברי הגמרא דעדיין חזקת א"א במקומה עומדת. גם יש לי פלפול נאה בענין זה אעתיקו פה. והוא בב"מ איבעיא לן אי ס' דרבנן וכו' עיי"ש ופירשו נ"מ לאהדורי גט אשה שנאבד מן השליח קודם שנתן לה. ודברי רש"י תמוהין דמאי בעי רש"י ואמאי לא פירשו לאחד שנתן לה. והיינו שהיא טוענת כן. וכמו ביבמות. לכן נ"ל דהאחרונים הוקשו אמאי ל"ק להתיר אשה במיתת הבעל. עוד הקשו בתשו' נוב"י תניינא איך נפשוט גט אשה מאבידה שם א"א מוציא מחזקה דלבעל אבידה ל"ל חזקה כמ"ש תוס' כתובות ט"ז משא"כ בגט אשה ובעל נוב"י כתב שהוא קשיא קשה. ולישב כ"ז נ"ל דבר חדש הנה ידוע דלרבא שמא מת ל"ח שמא ימות ח'. ועיין בנוב"י ובתוס' קדושין בשם ה"ר מנחם מיוני. וביאר הדבר דשמא ימות לע"ע לא הוצאת מחזקה עדיין רק שמא תצא. וסופה ודאי לצאת מחזקה. משא"כ כשאתה מסופק אי כבר יצאה מחזקה אמרינן ודאי לא יצאה. עוד זאת לדעת דכמו שכתב הרמב"ם בע"א שאמר שהוא חלב הוחזקו דבריו וחייבין מלקוח. וכן ביארו האחרונים בסימנים לדעתו דאילו אמרו פלניא דהאי סימנא לא קטלינן ובנשאת ע"פ ס' וזינתה קטלינן דלא כתוס'. וכן כתבו ברוב שכבר הוחזק הולכין בו אחר הרוב. והדבר מבואר. עד שבזה נ"ל לתרץ מה שהק' בנוב"י לשיטת הריב"ש דתרי חזקה עדיף מרובא. א"כ בפרה אדומה יש כאן שני חזקות חזקת אינה זבוח וחזקת אדם טמא. ובאמת ל"ק כלל דכבר נודע היכא שמתירין דבר אחד מתורת ס' אף שע"י כן יצא דבר אחד מחזקה לא איכפת לן. ודבר זה מבואר בפרי מגדים סי' א' ובכמה מקומות. וה"ה כאן לע"ע ליכא כאן חזקת אדם טמא דעדיין לא הוזאת עלי'. ואין כאן בית ספק. וכשאתה מסופק על הבהמה גופא מעמידו על הרוב. ואחר שהרוב הוחזק ל"מ אף אלף חזקות. והן אמת דבדברי התוס' יש להקשות כן דהוכיחו דרובא עדיף מחזקה מפרה אדומה. והרי כאן הרוב הוחזק קודם לידת הס' בהאדם. וכן מצאתי בלב ארי' שהעיר כן. אך התוס' לשיטתייהו דס"ל דסימני' ל"א שכבר הוחזקו וקטלינן וע"כ גם ברוב ל"א כן. ועוד אולי ס"ל רוב ל"ה כודאי רק ספק. ועיין לענין ספק טומאה ברה"י ואח"כ ברה"ר בפלוגתא דר"ש ורבנן. אך הריב"ש ל"ס כן. וע"כ בא"א השני חזקות באין כאחד. משא"כ בפרה אדומה

(יא) ועתה נחזור לענינינו. הנה נ"ל בנאבד הגט מן השליח וספק אם הוא שלו ל"ש נגד זה חזקת א"א דהרי לע"ע לא נתגרשה. ובין אם הוא שלו או של אחר אין מתנגד לע"ע נגד זה חזקת א"א. דלע"ע לא יצאה מחזקה. וחזקה אינה רק מבררת הספק וכשאתה מסופק אם נעשה מעשה להוציא מחזקה אמרינן דלא נעשה עדיין. משא"כ כאן בין אם הוא של השליח או לא האשה עודנה בחזקת א"א עומדת וכיון דנגד ס' זה לית כאן חזקה החזקה אינה מבררת הספק. ואמרינן דהסימנים מבררין שהוא של השליח וממילא כשע"י הס' נתברר שהוא של השליח הרי זה מותר לגרש בו, ויש להמשיך הפלפול בריש גיטין גבי בפ"נ דאמרינן איתחזק איסורא אך שם, בעינן שיאמר בשעת נתינה תכ"ד ועוד יש לחלק בכמה אנפין ויש להמתיק הסברא עוד עפ"י דברי המהרי"ט שהבאתי דלהוציא ממון מחזקתו ל"א מיגו משא"כ גבי סיטראי המיגו לאוקמא שטרא בחזקתו ומה שמוציאין ממון הוא מחמת השטר לא מחמת המיגו. ושבקי' לשטרא דאיהו דידי' עבד וכן הדבר הזה כל עוד שלא נתן הגט הספק ל"ה נגד חזקה. והסימנים מבררין שהוא של השליח ואח"כ יכול לגרש דהסימנים כבר הוחזקו. ועוד יבורר הדבר עפ"י דברי הפ"י בקדושין גבי קדשתי את בתי שכתב דהעד אינו רק מברר ול"ה נגד החזקה וה"ה כאן הסימנים רק מבררין. ומעתה הכי נחמדו דברי רש"י דקשיא לי' איך בעי למילף מאבידה. והרי באבידה להמוציא ל"ל חזקה ולכך תי' דמיירי קודם שנתן והספק ל"ה נגד החזק'. וכן יתכן דל"ק נ"מ למיתת בעל דזה הוה נגד חזקה. משא"כ כשכבר נתגרשה הספק שמא מת ולא מהימן להאשה דהוא הוה בסימנים דהוא נגד החזקה. ומעתה הרוחנו בזה לישב קו' התוס' יבמות ק"כ ד"ה אמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן וא"ת ברייתא דמצאו קשור בכיס במאי תוקמא. ולפי מה שביארתי יתיישב דכל מה שחילקנו הוא לרבא דמחלק בין שמא מת לשמא ימות אבל לאביי דל"ס כן. כמו שאתה מסופק אם נתגרש' האשה ל"מ סימנים דאוקמא אחזקה כן כשאתה מסופק אם הוא של השליח ותתגרש תיכף ל"מ הסימנים דאוקמא אחזקה ומעתה י"ל הגם דבב"מ מייתי ראי' ממשנ' דאין מעידין לגט דסל"ד ולא מחלקינן כנ"ל, ואמנם שם י"ל דקאי ללישנא קמא דבכורות דף מ"ו דמדאורייתא מעידין בפרצוף פנים ורק מדרבנן אין מעידין דגם ע"ז קאי ואע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו אף דממנ"פ נפקא מחזקה מדאורייתא וכן ביבמות כשמקש' ממתניתין על הא דמצאו קשור ול"ח בין גט למיתה כנ"ל שם קאי לאביי דהוי שם התרצן דמשני תנאי הוא ומסתמא הי' גם המקשן וכעין שכתבו התוס' ריש אלו מציאות ובכמה דוכתא ולאביי אין חילוק בין גט למית' דגם בגט הוי נגד חזק' ומש"ה באמת ס"ל סל"ד אליבא דרבנן דאין למילף מאבידה כקו' הנוב"י. ואמנם רבא לשיטתי' כנ"ל ולדידי' בגט שפיר מהני סימנים. ומ"ה קאמר בעדות אשה דכ"ע סימנים דרבנן. ובגט מהני באמת דבר תור' דל"ה נגד החזק' בנאבד מן השליח ומיושב קו' התוס' דברייתא דמצאו קשור אתיא שפיר לדידי' והסוגיא דיבמות אזדא לה כלישנא בתרא דבכורות ודו"ק כי הדברים נחמדים. ואין להקשות אמאי קאמר ס"ד הרי בעדות אשה ל"מ כלום. י"ל דגם במיתה מהני עכ"פ מדרבנן והיינו היכא שהוא רק איסור דרבנן כמו במשאל"ס וכמ"ש הנוב"י והוכיח כן ממאי דנקט דרבנן. ולשיטתי' עוד יותר כן יש להוכיח מסוגיא זו. וכן יתיישבו דברי הרמב"ם שפסק בפי"ג מה' גזיל' ואביד' דסימנים דאורייתא ולעדות אשה פסק דאין מעידין ותמה הכ"מ. ולהנ"ל ניחא דבע"א איכא חזק'. וממילא אזדא לה ראיות הרא"ש ממה דקאמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן. די"ל דמ"מ מיפשט פשיטא לי' באבידה ורק בא"א ל"ד כנ"ל, ועוד הרב' יש לדבר בזה וקצרתי. ועכ"פ מוכח מכל הנ"ל דחזקת א"א במקומה עומדת וחזקת דייקא לא מרעא לה. וכיון שכן הקו' על הרי"ף במקומה עומדת מה בין גט למיתה. הארכתי בדברי פלפול ונחזור לשיטת הרמב"ן להבין פשטן של דברים

(יב) והנה האמנם כי לשיטת הרי"ף והתוס' האשה הנ"ל מותרת יש להבין לשיטת הרמב"ן אי ג"כ יש להתי' והעיק' מי בעינן שאותו האיש הנידון הי' דר בקאנסטאנטינאפאל או סגי שהי' שם דרך ארעי או עבר דרך שם, ויען כי ראיתי שהרבה פלפלו בדברי הרמב"ן גם ראיתי לגדול אחד ששגג בזה מוכרח אני להאריך קצת. ומדברי הרמב"ן לא אביא רק ראשי הדברים וז"ל ונ"ל שיצחק ריש גלותא אחד הי' בקורטבא וכו' ורבא ס"ל כו' וכאן הי' אדם אחד ששמו כן. אמר כ"נ וכ"ה ואין אומרין שמא פנה זה והלך לו ובנ"י איתא עוד אלא אמרינן שאותו יצחק שהי' דר בקורטבא ולחוש לב' יצחק בקורטבא הדבר ידוע שאין שם אלא אחד. קלוניא מתא מקום הי' בעיר ונקרא קלניא אעפ"י שבעיר נמצא ושם נכתב עיי"ש כ"ה. וראיתי בשו"ת ושב הכהן האריך בביאור שיטה זאת ואעתיק קצת לשונו ומה שיש לתמוה עליו וז"ל בסי' ל"א לפענ"ד נראה דמ"ש הרמב"ן וכש"כ שיצחק זה היה דר בקורטבא אמרינן כ"נ וכ"ה ולא מספקינן באחר שבא שם דלא מספקינן ממקום למקום כנ"ל דדוקא כשהי' דר שם דא"כ נתת דבריך לשיעורין וכו' לכן נלפע"ד מ"ש שיצחק הי' דר ליד כמו בעלמא דאמרינן בכל דבר שהי' במקום אחד ל"ח שתי' זה במקום אחר ובא לכאן אלא אמרינן כ"נ וכ"ה. ולכאורה צ"ע מ"ש הרשב"א דגבי עגונה הקילו משמע אבל לא בשאר איסורין ובכמה מקומות משמע דבשאר איסורין נמי כן הוא. ולכאורה קשה לפ"ז אמ"ש הרמב"ן שם להוכיח דלפי דפסק רב אשי כר"ז ה"ה בהוחזק ולא שיירות מצויות מדלא מוקה למתניתין בהוחזקו ולא שכיחי שיירות והאי דנאבדו ופסקו כר"ז משום דאי שאין שיירות מציות ולא הוחזקו מאי למימרא. ולפי"ז לפמ"ש התוס' דבהוחזקו צריך עכ"פ לאוקמא דידעינן שנפל מיב"ש זה א"כ אכתי קשה הו"ל לאוקמא בהוחזקו ואעפ"י שהשיירות מציות נמי לא חיישינן ומשום דכיון דמוקמינן בגונא שכתבו התוס' והיינו דידעינן שנפל מיב"ש זה א"כ י"ל כאן נמצא וכ"ה דגט זה ודאי הי' כאן ומגט אחר לא ידעינן עיי"ש וזה קוצר דבריו ומדבריו יוצאים הרבה ענינים. א"י בעיקר סברת הרמב"ן בכ"נ דכיון דידעינן דזה היה כאן ומאחר לא ידעינן ע"כ שזה הוא שידעינן. ולפי"ז בגט אין חילוק בין מקום הכתיבה שכתב הרמב"ן רק היכא שידעינן שהי' במקום הזה ושנפל במקום זה. וזה תוכן דברי הרמב"ן וקצת ראיתי עוד באיזה ספרי האחרונים כן ודבריו לדעתי מן התמיהין בעיקר סברת הרמב"ן הואיל שידענו שהי' כאן אחד לא מחזקינן שמא הי' כאן אחר שאינו ידוע ואמאי לא מחזקינן וא"ל דזה הוי ודאי וזה ס' ואין ספק מוציא מידי ודאי בזה להקל אמרינן אבל לא להחמיר וכל ספיקות מוציאין מידי ודאי והרי להדיא אמרינן בחולין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אעפ"י שנתעסקה כ"ה לא עלתה לה טבילה אף שזה ודאי שנתעסקה ועיין תוס' שם דלחומרא אתי ס' ומוציא מידי וודאי. וכן כאן אף דזה יצחק הוי ודאי בקורטבא חיישינן יש עוד