בית יצחק אבן העזר חלק א קג

היכא שאין הגוף משתנה לא ועוד דהתם נמי דוקא באומר לכשיהי' אבל בלא"ה לא ותירץ ב' אינו מעלה ארוכה לקושיתי מעירוכין דשם אמר לכשיבואו דמים יקדשו. ועיין במרדכי פ"ו דגיטין הנ"ל ובתוס' גיטין ס"ו ד"ה דמי שכתבו דדוקא כשאמר כשיבואו דמיו יקדשו הו"ל דשלב"ל כדמוכח מעירוכין אבל אמר דמי שור ל"ה דשלב"ל והיא קצת היפך מהרשב"א הנ"ל אך תוס' כתבו הטעם דהוה כמו דקל לפירותיו הן אמת דעפ"י סברת הרשב"א מיושב קושית התוס' כתובות הנ"ל אמאי הוה יקדשו ידיהן לעושיהן דשלב"ל משום דאין בידה לגרש הלא יכולה לומר איני ניזונית דהרי היא לא קאמרה יקדשו ידי כשתאמר א"נ ול"מ בידה רק היכא דאמרה לכשתהיה רק שיקשה אמאי לא משני שאמרה לכי תתגרש א"כ הרי דמשני שאמרה לכי תגרש והרבה יש לפלפל בזה: (ב) אך מה שכ' לישב קושית התוס' על ר"ש הזקן נראה שפי' קושית התוס' אמאי באלמנה אינה נשאית אף אם לא תאמר איני ניזונית הואיל ובידה לומר כן ואזה תירץ שפיר אבל התוס' הקשו אמאי אלמנה לא תנשא תאמר איני ניזונית ופקע שעבודה ואז תנשא וליתא לתירוץ שלו ואי משום כיון דלא אמרה תיכף כבר חל עליה האיסור זה אינו דאם תנשא תיכף היתומים פטורים ממזונות ותיכף פקע השעבוד א"כ לא התחיל איסור נשואין כלל אך מדהקשו התוס' שתאמר איני ניזונית או תתבע כתובה ולא הקשו בפשיטות דתיכף כשנישאת פקע שעבודה דהרי לא מיתזנא רק כל ימי מיגר אלמנותה. נראה דנהי דכשנשאית פקע שעבודה אנן לא שבקינן לה שתפקיע שיעבודה בנשואיה ומ"ה לא תנשא ורק הקשו שתאמר איני ניזונית ע"כ יש לומר שכבר התחיל האיסור ול"מ הפקעת שעבודה משא"כ בגרושה לא התחיל האיסור כלל

(ג) והנה כ"ת מפלפל בקושית הרמב"ן ביבמות בהא דלא אמר ביבמות טעם דאשה צריכה להמתין ג"ח אחר מות בעלה שמא מעוברת ונושא מעוברת חבירו וגם בישוב דברי הרמב"ם שכתב טעם דמעוברת חבירו משום דחסה דדחינן בגמר' טעם זה. וכעת נלפע"ד הנה מ"ש הרמב"ן דל"ה רק חשש דרבנן באיסור מעוברת חבירו ולא גזרו בספק מעוברת זה ניחא אם גורם היזק לחבירו או מפקיע השעבוד דרבנן ל"ה אלא איסור דרבנן י"ל דאינו אסור מספק אבל לפמ"ש היש"ש פ"ו דב"ק סי' כ"ג דבדאוריית' אסור לעשות היזק לחבירו ואפילו כל דד"ג בנזקין דפטורין מן התורה מ"מ אסורין מן התורה וכן נראה מדברי יד הרמה ב"ב פ"ב סי' ק"ז דאסור מן התורה אי משום לפ"ע או משום ואהבת לרעך כמוך והארכתי בפרט זה בספרי ליו"ד ח"א סי' מ"ט אות י"ב וי"ג ושם כתבתי דאף מזיק לחבירו בדרבנן עובר מדאוריית' דכתיב ואהבת לרעך כמוך ופלפלתי הרבה ברש"י גיטין נ"ג גבי כי קניס ר"מ בדרבנן א"כ כיון דאיכ' איסור דאוריית' אם ש יגרום היזק שעבוד להולד יש לחוש אף לספק והו"ל טעם דג"ח שמא מעוברת היא. אך לפמ"ש הרמ"ה האיסור משום ואהבת לרעך כמוך היכי שהוא נושא אשה ועוסק במצוה לקיים המצוה שעליו ל"ש הסבר' ואהבת לרעך כמוך. ודוק' במזיק בידים אסור משא"כ כשגורם היזק ע"י שעוסק במצוה. אך האשה שאינה מחויבת בפו"ר אסורה לישא וכיון דביבמות קתני לא ישא אדם מעוברת חבירו דמבואר דהאיסור עליו ובכתובות מבואר אלמנה שמת בעלה הרי זו לא תנשא שהאיסור עליה וכתב בנוב"י דביבמות מיירי שאינה משועבדת להניק כגון שהכניסה לו שפחות או בגרושה האיסור אינו עליה רק עליו שמסתמא תניק ולדה ולמה יגרום היזק משא"כ בנתיבות מיירי באלמנה שהיא משועבדת האיסור עליה עיי"ש וכיון דביבמות מיירי שהאיסור עליו והוא עוסק במצוה ולא ירבוץ עליו האיסור ואהבת לרעך כמוך ע"כ ל"ה רק איסור דרבנן ואין לחוש לאסור מספק שמא מעוברת כמ"ש הרמב"ן

(ד) ובזה יש לישב קצת דברי הרמב"ם שכתב הטעם דמעוברת חבירו משום דחסה ובגמ' דחי לה משום דמקשה אי הכי דידי' נמי דמלשון הרמב"ם שכתב שמא יזיק הולד מדייק בספר עטרת חכמים סי' א' דאין לחוש שמא ימות הולד רק יזיקנו שיעשה בעל מום. ובזה אין איסור בעובר דאף דישראל אסור מה"ת להרוג עובר זה ל"ה רק משום איסור השחתת זרע כמו שנראה מדברי הח"י סי' ל"א ודוקא אם המיתו משא"כ במזיק לו קצת בגופו מ"ה אין בו רק דררא דממונא דדמי ולדות לבעל או לולד כשיגדל כשהזיקו בגופו וכשהוא רק גורם אף דיש בזה איסור דאוריי' מ"מ כשהוא עוסק במצוה אינו עובר מדאוריית' דלפמ"ש בשושנת העמקים כלל ב' דלאו שאין לוקין עליו נדחה מפני עשה אף שלא בעידנ' (ע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר בשולי המכתב סי' קמ"ב) ואולי אף באפשר לקיים שניהם וכיון דעיקר האיסור לגרום היזק משום לפ"ע או ואהבת לרעך ובזה ליכא מלקות ואף דאין עשה דוחה לשום איסור שהזיק לחבירו זה דוקא במזיק ממש אבל בגורם דאסור משום ואהבת לרעך כמוך כשהוא עוסק במצוה לא עביד איסור. ע"כ ביבמות דאיירי באיסור שעל בעלה כדקתני לא ישא אדם מעוברת חבירו אי אפשר לומר משום דחסה שלא יהיה היזק לולד דאסור לגרום היזק דעל הבעל אין איסור שהוא עוסק במצוה. וע"כ הכונה מדחסה שיהרוג הולד והוה סכנת נפשות דאסור אף בעובר אף בעוסק במצוה ומ"ה מקשה א"ה דידי' נמי אבל הרמב"ם דמיירי אף במעוברת שהאיסור עליה והיא אינה עסוקה במצוה חייש שמא יזיק להולד והיא אסורה להנשא ולגרום היזק לולד ומ"ש הרמב"ם שלא יקפיד על בן חבירו היינו להזיקו לא יקפיד אבל להמיתו ודאי מקפיד ודוק. מ"מ מלשון הרמב"ם משמע דהאיסור עליה ע"כ יש לעיין עוד בזה, וגם בגוף הסברות יש לעיין ואקצר. ולדינא כאן שלא התחילה להניק וכבר עברו ג"ח שפסק חלבה ויש ספק אם היא בכלל מופקרת גם יש סבר' דבזינתה ונתעברה מנכרי ל"ה בכלל מניקת חבירו. וגם יש לחוש שתצא לתרבות רעה ע"כ יש להתירה שתעמוד תחת בעלה רק שתעשה כתבים עם המינקת עפ"י נמוסי המדינה בכל תוקף כמ"ש גם בעטרת חכמי' ואם אפשר במניקת ישראלית ותשבע עד"ר שלא תחזור ואם יש בעל ישבע שלא יפר לה והבעל או אבי האשה ישבע שאם תתעבר המניקת, או תחזור יתנו למניקת אחרת בודאי טוב יותר. אך אולי כבר נתנה הולד למניקת נכרית ע"כ יעשו כתבים המועילים

והנני ידידו

קונטרס עגונות

סי' סג

ב"ה זוראוונא "תדיר" לפ"ק

שאלה ע"ד האשה אשת ה"ר אליעזר בן ה"ר יוסף שפיעלער מזוראוונא. אשר בעלה מ' אליעזר הנ"ל הרחיק נדוד לקאנסטאנטינאפאל ובא מכתב מאיש אחד משם ושמו לעאן ב"ש והמכתב הי' מקוים בב"ד כי מת שמה שלמה בראטער בן ר' יוסף שפיעלער מעיר זוראוונא בגאליציען אשר חנה בעיר סטאמבעל ונסע לעיר באגדאד. והדבר ידוע כי בזוראוונא לא היה נמצא שלמה בראטער רק איש אחד והוא לא היה מעולם בקאנסטאנטינפאל רק עודנו בזוראוונא. וזאת נודע לנו כי ה"ר אליעזר שפיעלער הנ"ל טרם נסע לקאנסטאנטינאפאל שאל לו רייזעפאס מאת ה"ר שלמה הנ"ל הנכתב על שם ה"ר שלמה בראטער. ויש מקום לומר דהאיש אליעזר קרא עצמו בקאנסטאנטינאפאל בשם שלמה בראעטער כשם הנזכר בהרייזע פאס. עוד העיד אחד בלבוב כי שמע מאיש אחד ושמו אברהם שטאהר אשר לפי דבריו הי' הוא הכותב המכתב הנ"ל אשר הוא קבר את האיש שלמה הנ"ל ויודע בבירור כי הי' לו שם אחר בזוראוונא

(א) תשובה אחרי כי זה האיש לעאן ב"ש העיד כי מת ה"ר שלמה בראטער בן יוסף שפיעלער מעיר זוראוונא בגאליציען אשר חנה בעיר סטאעבול ונסע לעיר באגדאד. והדבר ידוע כי בזוראוונא לא הי' שום שלמה בראטער אחר וזה לא הי' מעולם בק"ק סטאמביל. גם איננו נקרא רק בן זאב בראטער ולא בן יוסף שפיעלער. וכיון שהוא נזכר על שם המדינה לא חיישינן לשני עיירות ע"כ אין זה רק בעלה אשר לקח לו הפאס מאת ר' שלמה בראטער כמבואר בגב"ע. ובסטאמבול ודאי הי' ירא להגיד שמו האמיתי. ולכן ענה לכל קוראיו כי שמו שלמה בראטער כמו שנכתב בהפאס. ועיין בריש גיטין גבי יוחנן יוסף והוא ממש כמו ר' יצחק ריש גלותא דהוי אזיל מקורטבא לאספמיא. ופסקינן כרבא ועיין מזה לקמן באריכות וה"ה הכא וכעין זה מבואר באבני מילואים ובכמה אחרונים דתלינן השינוי בהרייזעפאס וכאן ודאי כן הוא ויש ראי' דנשתנה שם האשכנז שלו משם אביו מה שאינו שכיח זולת מטעם זה. והנה האחרונים מביאים מענין שינוי השם ראי' מדברי תשו' הר"ן ויען כי דברי הר"ן עיקר גדול בדין זה אעתיק קצת מדבריו וז"ל. ולענין הספק שנסתפק לכם מפני העדות שהעיד על קריאת שמו חיים אנו אומרים שכיון שיש עדות מספיק בדבר שבעלה של זו מת אלא שיש ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות. דכבר הועד בפניכם שהוא אמר כשיצא מעירכם ישנה שמו' וכו'. וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שנמצא לו ריעותא מצד אחר שנראה ממנו שאינו נו הוא ואותו סימן עשוי להשתנות אין מטילין ספק מחמתו. ויש לי ראי' לדבר מדאמרינן פרק מי שמת מעשה בבני ברק וכו' מי סברת נכסי בחזקת יורשים קיימא נכסי בחזקת לקוחו' קיימא וכו' ובודאי כי אמרי' נכסי בחזקת לקוחות לאו משום דאיהו תפסו לה דהא הך עובדא בבני ברק בקרקעות הוא כדמוכח התם בפרק מי שמת ותפיסה בקרקע לא מהני דלעולם כל שנסתפק לנו בקרקעות נעמיד אותן בחזקתן הראשונה. וכדמוכח בעובדא דבר שטיא אלא הכי קאמר מ"ס נכסי בחזקת יורשין קיימא משום דס"ל ראי' בעדים ל"ה אלא נכסי בחזקת לקוחות דסגי להו בשטרן ועל בני משפחה להביא ראיה וכו'. וא"ל סימנים העשוין להשתנות וכו'. הלכך אפי' אם נבדק ונראה שקטן הי' אין זה ריעותא כלל ואין לספק בדבר עי"ז אלא כל ספק העשוי להשתנות אינו מטיל ספק שאילו הי' הדבר מסופק מחמתו אין ספק שמעמידין הנכסים בחזקת בני המשפחה דאוקי ארעא בחזקת אבהתי' עיי"ש שהאריך עוד בזה וביאור דבריו בקיצור. דלכאורה דבריו תמוהין דהרי למ"ד נכסי בחזקת לקוחות היורשין צריכין להביא ראיה לדבר ולברר ואם אינם יכולין לברר יפסידו. ואיך ראי' דעשוי להשתנות ל"ה ספק נהי דהוי ספק מ"מ בירור ל"ה ושפיר קאמר ר"ע דהם צריכין לברר וזה ל"ה בירור. אך כונת דבריו דמ"ט צריכין לברר משום חזקא דהשתא כמ"ש התו' דאין העדים חותמין הוי כמו חזקה דהשתא ואם נימא בעדות אשה היכי שיש עדות ברורה ויש עדות אחרת אשר מטיל ספק בדבר העדות האחרת מבטל עדות הראשון וגרע מאילו לא הי' כלל ונשאר הדבר בספק וה"ה הכא נהי