בית יצחק חושן משפט צז

יושבי על מדין על כן הנני להשיב לו על מכתבו ואבוא על סדר דברי'

(א) מה שכ' כ"ת על מה שפסקו הב"ד שתקבל אשת שמעון שהמכירה מהבית הי' במכירה גמורה ולא לפנים וכ' דהב"ד לא ראו השטר מכירה שנכתב על שם שמעון ועתה שנכתב השטר על שם שמעון וכפי הטענה שהמכירה הי' אך לפנים החיוב על שמעון לקבל בחרם ולא על אשתו. הנה אם טענה האלמנה לפני הב"ד שדיברה עם אשת שמעון ולא טענה שדיברה עם שמעון יפה הורו הב"ד ומה שכ' הש"ך סי' ע"ה ס"ק פ"ג שלא מצינו שאחד ישבע והאחר יטול שהוזכר כת"ה זה ל"ה רק כשבא להוציא כמ"ש הש"ך. אבל כששמעון מוחזק שפיר יכול להחזיק על פי טענת האחר שיודע בבירור ובפרט באשה הנושאת ונותנת והאשה לא טענה שהי' לה תנאי עם שמעון רק עם אשת שמעון ועי' תשובת שבות יעקב ח"א סי' קנ"ז. אמנם אולי טענה האשה בסתם שהמכירה הי' לפנים וסברו ב"ד שהאשה הלוקח ושהשטר נכתב על שמה ועתה נתברר שהבעל הוא הלוקח בזה הדין עמו ששמעון צריך לקבל בחרם. ומ"ש כ"ת דאף אם שמעון יתן הבית במתנה לאשתו מחויב לשלם כדין גזל ולא נתיאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה זה ליתא דדוקא במטלטלין דחייב בהשבה רצה מזה גובה אבל בגזל קרקע דאינו חייב בהשבה ומבואר בב"ק קי"ז דאפי' שטפו נהר אומר הרי שלך לפניך ה"ה במכרו לאחר חייב לדון עם האחר ואף דבב"ק קט"ז מבואר דבנטלו מסיקין ואחוי' אחוי' חייב להעמיד לו שדה אחר שם אין לו דין עם המסיקין ומחויב לשלם מטעם קנס משא"כ במכר לישראל והישראל ידון עם הנגזל ל"ש רצה מזה גובה וגם הרי הש"ך ס"ס פ"ה כ' דיכול ליתן הרשאה ואף התומים שחולק הוא רק בהרשאה דשליח שוי' אבל לא במכירה ואף דהקצה"ח כ' שם דהרשאה ל"מ מטעם שאינו ת"י האחר וגם אין להאחר מגו מודה בזה דמהני מכירה דהקונה א"צ למגו ואינו דומה למשכון כיון שיש לו חזקה ג' שנים אך לענין השכר דירה שפיר יכול לתבוע לשמעון דל"מ מה שנותן עתה לשכר דירה שלקח קודם גם לענין גוף הקרקע אם טענה האלמנה שדיברה עם שמעון והאשה אינה יודעת מזה לא תוכל האשה לקבל בחר' אזי לא יוכל שמעון לפטור עצמו במה שמכר לזוגתו ודו"ק

(ב) מ"ש כ"ת שהי' להם לפסוק שבועה דהלכה כדעה א' בסי' ק"מ אולי טעין קים לי' כדיעה ב' גם לתירוץ הסמ"ע יש לומר בנ"ד דאין לפסוק רק קבלה כיון שיש שטר וחזקה ומ"מ להדר דינא מפאת כן אין לנו. מה שמפלפל כ"ת בדין אמנה הנה באמנה אין לפסוק שבועה כמבואר סי' פ"ב אך גם שם מבואר דלאחר גם באמנה יכול להטיל שבועת היסת וכיון דבנידן דידן שאשת שמעון יש לה הבית ע"כ יכול להטיל שבועת היסת. מ"ש כ"ת דמחויבת אשת שמעון לכלול בהקבלה שלא הי' תנאי שכל זמן שתחזיר המעות תחזיר המקח אין לזה ענין לקבלה הראשונה. שכשתקבל שקנתה לקנין גמור ממילא מובן שלא הי' תנאי בחזרה. ומ"ש בשם מהרי"ט ח"א סי' כ"ג דאפי' לדעת התוס' דהוי אבק ריבית עכ"ז צריך לנכות מעות הדירה מהלואה מכח מחילה בטעות זה ליתא דמהרי"ט קאי על עובדא דאת ונולא אחי וזה הוי מחילה בטעות ומבואר ביו"ד סי' קע"ד סעי' ג' אבל במשכנתא בלא נכייתא ל"ה מחילה בטעות רק מהרי"ט ס"ל חילוק בין בית לשדה דבבית הוי ריבית קצוצה והוא ממש להיפך מדברי החו"ד סי' קע"ב. ולדינא כיון דהחו"ד ס"ל דהוי אבק ריבית ומבואר בש"ע סי' קע"ב דבא"ר אין מנכין הפירות שאכל על כן לכאורה יפה הורו אך מבואר בחו"ד ס"ק ב' דבהשכירו לאחרים גם בבית הוי ריבית קצוצה באתרא דמסלקי ע"כ אם אמת הדבר שהי' משכנתא בלא נכייתא צריך לנכות השכר דירה מהקרן. ובגוף דברי החו"ד כיון שכל עיקר סברתו דהבעל המשכנתא יכול לטעון שאינו בטוח במעותיו עד שישב בעצמו בהבית על כן הוי חצר דלא קיימא לאגרא ולדעתי אם יקח המלוה הבעזיטץ אצל הנאטאר ומשכיר לאחרים מידו הוא מוחזק בהבית על כן שוב באופן זה הוי חצר דקיימא לאגרא ולא שייך סברתו

(ג) מ"ש כ"ת על דברי החו"ד סי' קע"ד שכ' באם מוכר ע"מ שתחזור ותמכור לו שדה ל"ה ריבית וכ' שהריטב"א הובא בשיטה מקובצת ב"מ ס"ג כ' שלא כדברי' ע' מחנה אפרים ה' ריבית סי' י"ג שכ' כדברי החו"ד והובא בנתיבות סי' ר"כ ושם ביאר כל הענין וכיון שהמחנה אפרים כ' כן יכול לומר המוחזק קים לי כחו"ד. ובעיקר ק' מחנה אפרים אמאי לא אמרינן גבי האי איתתא דאמרה לי' לשליח אם יהי' לו מעות יחזירם לו דאמרינן את ונולא אחי ולא גמר ומקנה ואמאי לא אמרינן דהמקח קיים עד זמן החזרה. נלענ"ד דהנה בארתי בספרי חא"ח סי' כ"ה אות ו' בטעם הדבר דבכל אומדנא המקח קיים והלוקח אוכל פירות כמ"ש הסמ"ע סי' רמ"ו וכתבתי הטעם דלכאורה לא הי' תנאי כפול וכי אומדנא עדיף מתנאי שלא כפלי'. אך לפימ"ש הלח"מ פ"ג מזכי' דהיכא דהתנאי אינו מבטל לגמרי המעשה רק בין כך ובין כך המעשה קיים לזמן לא בעי ת"כ א"כ בכל אומדנא המעשה קיים לזמן והמקבל מתנה אוכל הפירות ול"ב תנאי כפול עיי"ש ולפי"ז י"ל ה"ה במוכר ע"מ להחזיר הכונה דעד החזרה יהי' בודאי של הלוקח והתנאי אינו מבטל המעשה לגמרי ומ"ה לא בעי ת"כ אף דבקרקע ודאי בעי ת"כ א"כ כל זה במוכר ולוקח דבעי ת"כ ורק משום דהתנאי אינו מבטל לגמרי המעשה מ"ה המקח קיים עד זמן החזרה דאל"כ ל"ה מהני התנאי כלל משא"כ באת ונולא שהמכירה הי' על ידי שליח ובשליח ל"ב משפטי התנאים כמ"ש הב"ש ר"ס ל"ח על כן אף אם התנאי מבטל המעשה לגמרי הוי תנאי ומ"ה בטל' המכירה לגמרי ול"ה מכירה אף לזמן ודוק כי קצרתי

(ד) מ"ש כת"ה דא"צ להשליש מעות קודם הקבלה דלא כמו שפסקו הבד"צ. כיון שיש להמלוה הבית לבטחון כתוב על שמו. הנה הש"ך סי' פ"ב ס"ק י"ב כ' דבשבועה דרבנן צריך להשליש מעות דוקא ולא משכון. ובתומים ובנתיבות בקיצור דינים פסקו דסגי במשכון ובבית אפרים ח"מ סי' ז' האריך הרבה. ובנ"ד י"ל כיון דמעיקרא נכנס המלוה אדעתא דהכי שיגבה מן הקרקע שהרי אם המעות ניתן בתורת הלואה וכתב השטר מכירה לבטחון שאם לא ישלם יגבה מהקרקע ע"כ בזה יכול הלוה לסלק בקרקע ולכ"ע סגי במשכון הקרקע ועוד דבקבלת חרם ודאי צריך שמעון לקבל כיון שידוע לכל שאין להלוה מעות ולא יהי' לו אף לאחר זמן וכי בשביל זה יאכל וחדי ויחלט הקרקע ביד שמעון על מגן ועיקר השלישות היא שלא יהי' שבועה לבטלה משא"כ בקבלת חרם דלא הוי שבועה א"צ להשליש כיון ששמעון מוחזק בהקרקע ואם יקבל בחרם יהי' הקרקע שלו והאלמנה תשליש פטורין שלאחר הקבלה אין לה טו"מ ע"כ צריך לקבל בחרם אף בלי השלשת מעות. מ"ש כ"ת אודות הטראטע מסך ב' אלפים שלא ידעו הב"ד שהטראפע על שם האלמנה ואלק האלמנה חפשי מחוב זה ימחול לדבר עם הדיינים בזה ואם האמת כדברי' ודאי יחזרו הב"ד רק יזכיר אותם באם יפסקו אודות רביע הבית השייך לבת האלמנה כי אז אשת שמעון תהי' לה טענה על חצי משני אלפים שהי' חייב אבי' שירשה מכחו. מ"ש כת"ה למה ניתנו לאשת שמעון שבועה על הוצאות רעפראטארין כיון שהשטרות חוץ מסך שני אלפים ר"כ מסולקת מהשכר דירה א"כ על הרעפראטארין היא תביעה בע"פ ותשבע האלמנה ותפטור ואי דיש לה מגו על הקרקע ל"מ המגו על הקרקע שתאכל פירות להבא כמ"ש הסמ"ע סי' ק"נ ס"ק ט' והש"ך חולק אבל הקצה"ח החזיק בדברי הסמ"ע עכ"ל. הנה כיון שיש להאשה חובות בשטר וחובות בע"פ יכולה אשת שמעון לומר שהשכר דירה קבלה על הרעפראציע ועל השטר עוד לא קיבלה וחוץ מזה הארכתי במק"א שי"ל דבקרקע אמרינן מיגו להוציא דהטעם דל"א מיגו להוציא דמיגו לא עדיף מרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ בקרקע שכ' הקצה"ח סי' ר"פ דמהני רוב להוציא ה"ה מיגו ויש להאריך בזה ואקצר. שוב ראיתי דז"א דכאן הטענה היא על מעות ורק המיגו היא על קרקע מהני שפיר מיגו להוציא: (חסר סיום התשובה

) סימן סט

ב"ה. לבוב והרם קרננו לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם לשבח ולתהלה כש"ת מוה' אברהם צבי בערגמאנן נ"י האבד"ק יאסין יע"א

ע"ד השאלה בהיות שכת"ה רב ואב"ד בעירו זה הרבה שנים, ועתה זה יותר משנה בא לשם אחד ותקע שם אהלו בלי שאלה מכ"ת ומראשי הקהל וקורא א"ע בשם מורה מורינו ומורה הוראות הגם כי אינו מוסמך להוראה וגם דרש ברבים וסידר קדושין, והראשי הקהל והרב הגאון אבד"ק סאטניב שהוא כעת ראש הארטאדאקסים מיחו בידו ולא ישמע לאזהרתם וחותם עצמו החונה פה"ק ושאל כת"ה אם עפ"י התורה רשאי האיש הנ"ל לעשות כדברים האלה

(א) תשובה בדבר ההוראה מבואר בתשו' לחם רב סי' ע"ג דהיכא דקבלו לאחד לרב על הקהלה אסור לבא שום אדם להורות במקומו אפילו הוא מן הדרים בעיר. והנה מה שהביא בתשו' הנ"ל ראי' משבת כ' בההוא תלמודא דאורי בחרתא דארגיז כר' שמעון דהוי אתרא דרב ואע"פ שהורה כהלכה שמתי' רב המנונא וכו'. וכיון שמנדין אותו על כך ודאי דלא שבקינן לי'. וראי' זו צ"ע דשם כיון דאתרא דרב: הוי והוא ס"ל כר' יהודה כשהורה כר' שמעון הורה במקומו שלא כהלכה משא"כ בסתם הוראה אין ראי' משם מ"מ מה שכ' בתחלה בד"ה אבל באתרי' דרבו אפי' גדול ממנו או שוה לו אינו יכול לדרוש במקומו. בזה אין ספק וה"ה דאסור להורות כשהרב בעיר וכ"כ במהרי"ק סוף סי' רס"ט. וכל זה אף שהרב השני בקי בהוראה וכש"כ כשהשני הוא אינו מוסמך בהוראה חלילה לו להורות אף ביעותא בכותחא. וידוע דכל התמנות הרב אב"ד היא להורות ולדרוש כמ"ש הרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה וז"ל אבל אין להורות איסור והיתר או לדרוש לנהוג שררה באתרא דחברי' וכת"ה מביא בשם דמש"א (למס' חולין פ' א"ט) לענין חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר דאם יש רב דמתא הממונה והורה ת"ח שאינו ממונה מהקהל ואסר. הרב דמתא יכול להתיר. ואין לפני ספר הנ"ל. ויש לעיין דלטעם דשוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא איך יכול להתיר בשלמא לטעם שכ' הר"ן רע"ז משום כבודו של ראשון י"ל כיון שאין לו רשות להורות ל"ה בר כבוד משא"כ לטעם דשוי' חתיכה דאיסורא. ושמא שלא ידע השואל שאין לו רשות להורות והוי שוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא בטעות. ועיין בסוף אלפס כתובות דפוס פרעשבורג בהשמטה מדין שאחד"א דהוא כמו נדר ול"מ בטעות. וכאן דלא אסר השואל בפירוש ודאי דל"מ בטעות, ואקצר

(ב) וע"ד הסידור קדושין אם הוא מקפת פרנסת הרב ודאי אסור כמ"ש הרמ"א סי' רמ"ה הנ"ל אך אפי' אין מפסיד להרב אסור מצד