בית יצחק חושן משפט צו

אחריות על סחורה של חבירו אם יש בזה משום אסמכתא. ושם כתב דהבעל בעצמו שקיבל אחריות ודאי אין כאן אסמכתא כיון שהוא גורם ההיזק וה"ה הכא במשכיר לולא שהשכירה לו לא הי' יושב ודאי חייבת בהיזק וא"צ לפנים דל"ה אסמכתא. והך חמשים ר"כ מהלייכטער שנתנה המשכרת בתחלה במשכון. ואח"כ בא לידה ולא רצתה להחזיר עיין קצוה"ח סי' ר"ז סעיף י"ג שמביא תשובת הראב"ד דאף באסמכתא כשכבר נתן משכון ובא המשכון לידו בחזרה מחויב לשלם. ובקצה"ח חילק דדוקא באסמכתא דמשחק בקוביא, דל"ה אסמכתא גמורה. אבל באסמכתא גמורה ל"מ, עיי"ש. ובנתיבות חלק עליו ובנ"ד אף אם נאמר דהוי אסמכתא ל"ה אסמכתא גמורה ודמיא לתשובת הרא"ש. אבל גם בל"ז כבר כתבנו דל"ה אסמכתא כלל וחייבת לשלם הכל. גם מה שטוענת דלא מסר לה המפתח קראתי הקאנטראקט ושם לא נאמר בלשון תנאי אך שהשוכר התחייב לצאת ככלות השנה ולהחזיר הכיפה או לשלם חמשים צ"ל בכל יום שישב עוד אחר הזמן א"כ כיון שלקחו הכיפה מהאמט. וצוו לו למסור המפתח לשותף הראשון ולולא שמסר מדעתו הי' לוקחין בחזקה הכלים שלו להחזיר הכיפה ועוד היו לו הוצאות הוי אונס, וכיון שלא הי' תנאי פטור באונס. והמשכרת מחויבת לשלם לו מה שקיבלה על עצמה ההיזקות. ובשאר טענות לא עיינתי ע"כ אין אני דן אך על ב' טענות אלו ששאלו אותי ותו לא מידי. וכן הסכימו הבד"צ דפה"ק דאין בזה משום אסמכתא, ומרוב הטירדה דברי מעטים וקצרתי במקום שיש להאריך. והנני ידידם ודו"ש

סימן סו

ב"ה. פרעמישלא תרנ"ב: להרבני החריף המופלג החכם השלם מוה' פנחס צאנגער נ"י דיין דק"ק זמיגראד יע"א

בדבר הדו"ד בעובדא שאחד מכר לשתי בנותיו ביתו וכ' קאנטראקט א אצל הנאטאר ושם נאמר שמקצת דמים נתנו במזומן ומקצת נ"ח לשלם במשך ששה שנים בראטין ושם נאמר שבאם המוכר ימות בתוך הששה שנים אין להם לשלם הראטין ומת המוכר במשך הזמן וטענו יורשי המוכר דזה הוי רק מחילה ומחילה ל"מ בשטר העשוי בערכאות. עוד טוען דהוי מחילה לאחר מיתה ול"מ כמבואר סי' רנ"ד ול"א זמנו של שטר מוכיח עליו שהי' מוכרח לכתוב הזמן בשביל המכירה. וצד הב' טוען שהכל הי' תנאי במכירה שבאם ימות סך המכירה בפחות. ותנאי מקח מהני אף בשטרות הנעשין בערכאות

(א) תשובה מה שטוען דשטר מחילה ל"מ בערכאות הנה בשער המשפט סי' ס"ח כתב דאם מצוה לערכי שיכתוב שטר מחילה ודאי מהני דהרי גילה דעתו שרוצה למחול דברים שבלב שנודע כונתו לכל אדם הוה דברים כמ"ש מהרי"ט חלק ח"מ סי' מ"ה אם כן בנ"ד שאביהם צוה להנאטאר שיכתוב כן בשטר מהני. ולא תימא זה דוקא במחילה בלא תנאי אמנם במחילה בתנאי דמהני חזרה כמ"ש במשפטי שמואל הובא בדברי גאונים כלל נ"ז אות ז' וז"ל הא דמחילה א"צ קנין היינו דוקא באומר מחול לך או שאר לשון מחילה אבל אם אמר אם תתן לי זה אמחול לך החוב הוי כתנאי ויכול לחזור בו כיון שלא היה קנין א"כ נימא בזה שאמר שלאחר מותו יפטרו הקונים מהראטין הוי ג"כ מחילה בתנאי ויכול לחזור א"כ עיקר המחילה ל"מ מחמת אמירתו רק מחמת שכ' הנאטאר בשטר והוה שטר מחילה בערכאות דז"א דנ"ל דעד כאן לא אמר משפטי שמואל רק באומר אם תתן אמחול לך בלשון עתיד דל"ה מחילה השתא יכול לחזור אבל באומר הנני מוחל לך אם תתן אף בלא ע"מ רק בלשון אם מ"מ כבר מחל רק דבעי שנתקיים התנאי ואינו יכול לחזור אך הרי גבי קדושין אם אמר הרי את מקודשת אם תתן לי ל"ה קדושין רק כשתתן. ה"ה אם אמר הנני מוחל לך אם תתן ל"ה מחילה לע"ע ויכול לחזור כדעת משפטי שמואל מ"מ כיון שהמחילה קיים אם לא חזר ל"ה שטר מחילה בערכאות דהרי שטר מכירה בערכאות מהני משום שהשטר ל"ה רק שטר ראי' והרי מ"מ אם קנה בכסף לבד יכול לחזור בו עד שיכתבו שטר מ"מ כיון דהשטר ל"ה עיקר קנין מהני ה"ה בחוב דמהני מחילה בע"פ ורק הואיל והי' בתנאי מהני חזרה מ"מ מהני בערכאות כיון שעיקר המחילה נעשה בע"פ. וכש"כ בנאטאראקט שצריך שיחתום שם המוכר והנאטאר מקיים החתימה. ועוד דמבואר ברמ"א דהיכי שמשפט המלך לכתוב כן שטרות בערכאות אפי' שטרי מתנות כשרים. ובזה"ז כל שטרות הנעשים כן (צום אינטאבולירען) היה דוקא עפ"י הנאטאר על כן מהני

(ב) אך מה שטוען דהוי מחילה לאחר מיתה כמבואר סי' רנ"ח בנותן לאחר ל' יום ומת הנותן דל"ק ולא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כיון שהי' צריך לכתוב הזמן ול"ד לכתב לו לאחר מיתה דלא הי' צריך לכתוב הזמן ובנ"ד שהי' צריך לכתוב הזמן לידע זמן המכירה ל"א זמנו של שטר מוכיח עליו וכ' דדוקא בממון ל"א זמנו של שטר מוכיח עליו דמתנה אוקמא בחזקת נותן משא"כ בגיטין אזלינן לחומרא וע' בש"ך שם הרגיש ג"כ מסי' קמ"ד ולפ"ז דוקא בספק אם המחילה קיימת משא"כ בנ"ד שמכר ביתו לחלוטין ורק שספק אם צריכין לשלם הראטין בזה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא וא"צ לשלם הראטין ואין לומר דחוב שהוא טאבולירט הוי כמוחזק דז"א דהרי הפטורי' ג"כ טאבולירט על כן ל"ה מוחזקים ושוב אמרינן ספק ממונא לקולא ואף בספק מחילה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' כדמוכח מסי' מ"ח גבי מחל לו כל תביעות שיש לו עד עכשיו כן הביא בנתיבות סי' נ"ה דיני תפיסה ס"ק י"ד. ולפענ"ד בספק מחילה בע"פ ויש שטר ושניהם טוענים שמא י"ל דשטר בחזקתו כמבואר סי' נ"ט ס"ק א' בשם מהרשד"ם. ואין ראי' מסי' מ"ג דשם הי' שובר בשטר. אך י"ל דאינו דומה לסי' נ"ט ופ"ב בטענו שניהם ספק פרעון השטר בחזקתו דשם שייך לומר שטרך בידי מאי בעי. משא"כ בספיק' דתנאי או בספק מחילה אמרינן כשהמחילה בשטר ויש ספיקא בהתנאי ודאי אמרינן הממע"ה. וכש"כ בנ"ד שיש סברא לומר שדמי הפרעון הי' תנאי כמ"ש הנתיבות סי' ק"ץ וקצ"א ובכמה מקומות והתנה שבאם יחי' יתנו בנותי כך וכך ואם ימות דמי הפרעון כך וכך אך בזקפה עליו במלוה ל"ה תנאי באופן שיבטל המקח ולקצה"ח גם בלא זקפה עליו במלוה ל"ה המעות תנאי כמו שהארכתי בספרי לאו"ח סי' ע"ד אות ה' ו' ז'. מ"מ זה הי' תנאי שבאם יחי' ישלמו יותר ואם ימות דמי המכירה בפחות. וכיון שהבנות הקונות מוחזקות רשאות לומר שהיא תנאי. ועוד אפי' נימא דהוי מחילה. ול"מ לאחר מיתה ונשאר החוב בירושה גם הנה יורשת החצר. ולהם כל המעות. הוי כספק ויבם ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"פ לפי' רשב"ם עיין יבמות ל"ז ויכולים לומר קים לי. וכש"כ אם מבואר בלשון השטר איזו לשון ביפוי כח הוי כמעכשיו כמבואר בסי' ר"ז. אך אפי' אם אין מבואר בלשון השטר זכו הבנות מטעמים הנ"ל

סימן סז

ב"ה. פרעמישלא ברכת אהבה לפ"ק: להרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם שושילת' דיחוסא כש"ת מ' אביגדור האבד"ק דוקלא יע"א

בדבר הדו"ד שאנשי קהלתו עשו ליציטאציע של קמחא דפסחא שיתנו המוכרים מעות לעניים סך מסוים וימכרו קמחם בעיר. ואח"כ נתן אחד למוכרי קמח בחשאי סך חמשים ר"כ ועשו לפנים ליציטאציע והחזיק אחד ובאותו יום שמעו אנשי עירו שהי' ערמה בדבר ולא נתרצו בהמקח אך בלילה הוא נתן האחד שהחזיק הליציטאציע עוד חמשים ר"כ לעניים נוסף על הסך שהבטיח בתחלה ואמר שטוב לו ליתן להעיר משיתן למוכרי קמח ונשאר הקמח בידו. ועתה שואל האחד אם הוא מחויב ליתן להסוחרים החמשים ר"כ. ואם יוכל להוציא מידם מה שנתן ע"ז

תשובה יפה כתב כת"ה שאנשי עירו היו יכולים לבטל המקח כי הם רצו לקנות עפ"י ליציטאציע שאז ידעו המקח בטוב לא כן עתה שעשו בערמה ולא עשו אפערטין רק לפנים ובחשאי עשו מוכרי קמח עם ליציטאנט אחד ואדעתא דהכי לא רצו ראשי קהלתכם. ועיין תשו' ח"ס ח"מ סי' ק"ס בקהל שעשו קלפי לבחור אחד מד' רבנים והרבה קיבלו שוחד מקרובי הרב ופסק שם דאותו מיעוט בטל דהקהל לא הסכימו לילך אחר הרוב אך אם לא יהי' נוגעים עיי"ש וכ"ש בנידון דידן ודאי אם קהל יעשו ליציטאציע ולא יהי' רק אחד שירצה להחזיק העסק ההכרזה אינו בטל וישאר בידו אבל אם יתן שוחד ועי"כ ישאר העסק בידו וכש"כ אם לפנים יעשו אפערטין הוי מקח טעות. וכיון שליצטאציע הראשונה בטלה אך נתקיים מה שהסכימו הקהל אח"כ ע"כ אין החיוב עליו ליתן הסך שלא הבטיח רק מחמת שיחזיק הליציטאציע עפ"י אפערטין אך מה שנתן מכבר והמוחזק יטעון שיצא לו טובה מזה שלא החזיק איש אחר כי מפני שנתן לו המעות החזיק הוא וע"ז נמצאו ב' דיעות במחנה אפרים ה' שכירות סי' י"ח והובא בדברי כ"ת. ועכ"ז אחרי שהמח"א כתב ג"כ דלא ברי היזיקא ובנ"ד הנראה שמי שלקח הסך לא רצה לשכור כמ"ש כ"ת ע"כ ודאי צריך להחזיר המעות. ומ"מ אין לדמות מדין זה לשאר ליציטאציע וליפערונגען כי בדין זה הענינים משתנים ובלא"ה הוי אסמכתא אך המנהג מכריע בזה דאם לא יועיל וכל אחד יצטרך להחזיר לא יוכלו הסוחרים להתפשר ע"כ י"ל דמועיל מצד המנהג הגם דאף בזה יש לדון אמנם בענינים שחוכרים מקהל והדבר נוגע לרבים אם יעשו ערמה הוא ממש גוזל את הרבים והדבר ברור כדכתיבנא. ומרוב הטרדה לא אוכל להאריך. ידידו

סימן סח

ב"ה. פרעמישלא תרמ"ט לפ"ק. להרב החריף ובקי מ' וואלף האלישיצער נ"י דומ"ץ דק' ליזענסק

השנתי מכתבו בדבר הפס"ד שיצא מאת הרבנים האבד"ק יאשניצא והרב המו"ץ דק' סאניק משנת תרמ"ד וכעת כת"ה מפקפק על הפס"ד והאריך בזה הנה באמת בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"א מייתי תשו' הרדב"ז שכ' דבימינו ל"ש ב"ד בתר ב"ד לא דייקי אולם הבית יוסף חולק שם עלי' מ"מ כיון שכ' כ"ת שעכשיו נודע פרטים הרבה מה שלא נודע מקודם להב"ד ואולי הב"ד גופי' רוצים לדעת חו"ד כי בהפס"ד מבואר שעוד לא נתברר להם איזו פרטים מה שיצטרכו לשאול לרבנים