בית יצחק חושן משפט צג

סימן סג

ב"ה. פרעמישלא תר"נ לפ"ק. להרב המאוה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מ' מנחם מענדל מאריליש אבד"ק ראפשיץ נ"י

ע"ד הדו"ד שבין איש לרעהו שאחד מכר לחבירו שדה שחת (לאנקא) על ג' שנים וההתנהגות היא שהלוקח קוצר השחת בימות החמה והוא מונח בשדה עד שיתיבש ומכניס לביתו ונשאר להמוכר המרעה לרעות בהמותיו ובקיץ העבר נתקיימה המכירה ביניהם שלקח הלוקח השחת לביתו כמדובר ועתה רוצה המוכר לחזור מהמכירה ולהחזיק לעצמו הלאנקא וטוען הלוקח שהי' ביניהם קנין מעות שנתן לו כל דמי השכירות של שלש שנים וגם עשו האנדשלאג הנהוג בין השוכרים והמוכר טוען שלא עשו האנדשלאג ולא הי' רק קנין מעות בלבד

(א) תשובה מה שנסתפק כ"ת אם הוי בנ"ד כמוכר קרקע לפירות וקונה ול"ה דשלב"ל או כמוכר פירות שדה דהוי דשלב"ל והנה מבואר בח"מ סי' רי"ב סעיף ה' מה בין המוכר שדה זו לפירותיה ובין המוכר פירות שדה זו לחבירו שהמוכר פירות שדה אין ללוקח להשתמש בשדה זו כלל אפילו ליכנס אלא בשעת הוצאת הפירות ובעל השדה ישתמש בה כחפצו אבל המוכר שדה לפירותיה אין בעל השדה יכול לכנס בה אלא מדעת הלוקח והלוקח ישתמש בה כחפצו ונ"ד כיון דנשאר להמוכר מרעה הבהמות הוא דומה למוכר פירות שדה ולא למוכר שדה לפירותי' ואף דמוכר פירות שדה אין ללוקח להשתמש בשדה כלל וכאן יש לו רשות שהשחת ישאר בשדה עד שיתיבש מ"מ גם במוכר פירות ודאי יש לו רשות להניח הפירות בשדה עד שיתיבשו באם שכשיקחם בעודם לחים יתקלקלו. וה"ה בשחת אם יקחנו בעודו לח יתקלקל ע"כ ההכרח להשאירו עד שיתיבש וכיון דהקרקע חוזרת לבעליה להשתמש בה ל"ה רק כמוכר פירות והוי דשלב"ל. ולכאורה י"ל בזה דמבואר בסי' רי"ג דמוכר פירות שובך או דבש שיבא מכורת קנה ול"ה דשלב"ל דבודאי הקנה השובך לפירותיו וכתב הסמ"ע בשם הב"י הטעם דה שובך טפל לפירות משא"כ אילן איננו טפל להפירות היוצאין ממנו לפי טעם זה י"ל דקרקע דראויה לשטוח פירות ולמרעה אינה טפלה לשחת. ונ"ל דהקרקע שוה לשחת אך בסמ"ע כתב טעם אחר דמדלא אמר פירות שובך פלוני שיולדו לו בשנה זו אני מוכר לך משמע מלשונו דכונתו הי' להקנות באופן המועיל כאלו אמר השובך מכור לך להיונים שיולדו וכן בנ"ד כיון שלא אמר שמוכר שחת מג' שנים רק הוזכר שם לאנקא הוי כאלו אמר קרקע לפירותיה והן אמת דפרישה כ' דלמה אמר פירות שובך הלא הפירות אין יוצאין מהשובך והו"ל פירות היונים אע"כ דשובך לפירות קאמר וזה ל"ש כאן מ"מ כיון שהסמ"ע בעצמו לא העתיק אלה הדברים ראה דזה לאו דוקא. ועוד אף אם נאמר דגם הסמ"ע כוון לדבריו בפרישה ועיקר דבריו כיון שהפירות אין באין מהשובך הי' לו לומר שיולדו. וכ"כ מוח"ז הגאון רע"א בתשובות סי' קמ"א מ"מ כיון דחזינן דהיכי דיש הוכחה אמרינן דמכר השובך לפירות ה"ה הכי כיון שלא אמר שמוכר לו השחת מהלאנקא על ג' שנים ואמר שמוכר לו הלאנקא הרי מוכח שהקנה הלאנקא לפירות

(ב) והנה אם אמר שמשכיר לו הלאנקא על ג' שנים בודאי קנה דהרי השכיר לו הקרקע. וכן נראה מלשון תשובת הרשב"א ח"ג סי' ס"ה דאין בשכירות משום דשלב"ל הגם דשם משמע דהוא מטעם חיוב מ"מ הדבר פשוט דאם אמר לשון שכירות ודאי אקרקע קאי אך אפילו בלשון מכירה כנראה מלשון השאלה מ"מ כיון שלא אמר שמוכר לו הפירות מהלאנקא ודאי מכר לו באופן היו"ט דהיינו קרקע לפירותיה. והנה לכאורה י"ל אף אם נימא דל"ה כמו קרקע לפירותיה רק כמוכר פירות מ"מ כיון דע"כ משתמש בקרקע ליבש השחת הוי כהושכרה לו הקרקע ומכר הפירות ושכירות קרקע נקנה בכסף והוי כמוכר דשב"ל עם דשלב"ל והסמ"ע ס"ס ר"ג ס"ק י"ט כתב דמ"ה במעות ומטלטלין יש דעה דקנו אף המעות מטעם מגו ובדבר שלב"ל בסי' ר"ט משמע דעת הרמ"א דדמי לקני את וחמור דקנ' מחצה כמ"ש בסי' ר"י וכתב דדוקא במעות דהם בעולם ושייך בם קנין הגבהה ומשיכה מש"ה אמרינן מגו משא"כ בדבר שלב"ל דל"ש בי' שום קנין ולפ"ז לפ"מ שפסק הח"ס ושאר אחרונים דקנין סטימתא מהני בדבר שלב"ל וכיון דשייך בי' קנין שוב אמרינן מגו

(ג) ובהגהות אמרי ברוך ס"ס ר"ג הביא ראי' לסמ"ע דבדבר שלב"ל לא אמרינן מגו מהא דאמרינן בגיטין מ"ג ע"א דבעי למיפשט דמוכר עבדו לקנס ל"ק דהוי דשלב"ל מברייתא דיליד בית דאס"ד עבד שמכרו רבו לקנס מכור מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא. והקשה הא אף אם אינו מכור דהוי דשלב"ל מ"מ משכחת שמכרו לקנסו ומכר חפץ בבת אחת דיחול הקנין מטעם מגו. ולפע"ד אין מזה ראי' דהתוס' כ' בב"ק י"ב דקנין אגב קרקע ל"ה רק מדרבנן ולפי"ז פשוט אף אם נימא דאם מכר דשלב"ל עם דבר שב"ל קונה מטעם מגו מ"מ ל"ה רק דרבנן דלא עדיף מקנין אגב. וכן משמע להדיא במרדכי פ' מי שמת הביאו הסמ"ע ס"ק הנ"ל וכיון דבגיטין מ"ג קאי קו' הש"ס אקרא דיליד בית ומדאורייתא ל"מ מגו וזה פשוט. ובזה מיושב מה שקשה מב"ב קכ"ז דמקשה יכיר למ"ל מגו דאי בעי יהיב לי מתנה ומשני בנכסים שנפלו לו אח"כ דאין אדם מקנה דשב"ל והרי אית לי' מגו שהי' מקנה לו ביחד עם דשב"ל. ולפמ"ש ניחא דמדאורייתא ל"מ קנין ביחד ושם אקרא קאי

אמנם לפמ"ש לעיל הדבר נכון בפשיטות דמדאורייתא ל"מ קנין סטימתא ולא הי' קנין בדבר שלב"ל לא אמרינן נן מגו אבל עכשיו דמהני קנין סטימתא שוב שייך מגו מיהו י"ל דדוקא היכי שהוא בר קנין דאורייתא אמרינן מגו משא"כ היכי דל"ה בר קנין רק מדרבנן ל"א מגו. וכיוצא בזה כבר כתבתי ליישב דברי תוס' ב"ק ק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא דבית' שהקשו בהך דפ"ד דב"מ בהי' עומד בגורן דפריך וליקני לי' אגב ארעא ומשני דל"ל ארעא אמאי לא הקנה הקרקע באודיתא ואעפ"י שאין לו קרקע כמו שכותבין והקניתי לו כו' ותירצו תוס' דמשום קנין אודיתא לא הי' קרויין מעותיו מדאורייתא לפדות בהן פירות מע"ב והדברים תמוהין דהרי מקשה ולקני' אגב ארעא ותוס' כ' בב"ק י"ב דל"ה רק מדרבנן וכבר תמה בזה בשעה"מ פ"ג ממכירה ופירשתי דהיכי דקנה קרקע מדאורייתא קרקע גורר' המטלטלי' ומהני שיהיו המעות שלו אף לענין מע"ב אבל אם אין הקרקע שלו רק מדרבנן כגון קנין אודיתא אין קונה המטלטלין דקנין דרבנן ל"מ רק לגבי נפשי' ולא לגרור דבר אחר. וכיוצא בזה כ' הב"ש סי' ל"א ס"ק י"ז דמקדש אשה בפרוטה ופרה בפרוטה ל"ה קני את וחמור כיון דמדאורייתא מעות קונה ורק מדרבנן אינו קונה ל"מ דרבנן לגרור דבר אחר. וה"ה בקנין דרבנן ל"מ לגרור דבר אחר

(ד) הן אמת דעדיין קשה דליקני המעות לבד באודיתא כמו שהקשו תוס' ב"מ במקומו אך תוס' ב"ב לא הקשו רק מקרקע וה"ה שייך להשתמש בסברא בנ"ד דכיון דל"ה בר קנין רק מדרבנן ל"א מגו שיקנה הדשב"ל קונה גם הדשלב"ל. וקצת יש לחלק. ואין להאריך בזה דאנן פסקינן גם במטבע ומטלטלין דל"ק רק המטלטלין דמוקמינן בחזקת מ"ק כמ"ש הסמ"ע שם מ"מ י"ל דעכ"פ צריך לקבל מי שפרע וכמו מוכר דבר שאינו ברשותו ביצא השער ובסי' ר"א לענין סטימתא דאפי' להפוסקים דל"ק צריך לקבל מי שפרע

(ה) סוף דבר לדינא לפי טענות הלוקח שהי' מעות והאנדשלאג זה הוי קנין סטימתא וקונה בדשלב"ל. וע' ח"ס חו"מ סי' ס"ו והרבה מהאחרוני'. ולפי דברי המוכר המכחישו ואומר שלא הי' האנדשלאג הנה אם רוצה לחזור בודאי צריך לקבל מי שפרע אך לדעתי אם לא אמר בפירוש שמוכר שחת הלאנקא ואדרבה אמר שמוכר הלאנקא לג' שנים הוי כמוכר קרקע לפירותי' וקנה במעות לבד ואינו יכול לחזור. והנה לעיל דברתי מענין מוכר פירות שובך המבואר בסי' רי"ג וצ"ע שם על הטו"ז שכ' שם די"ל דאיירי שאמר שובך לפירות וקמ"ל משום דאין הפירות יוצאין מגוף השובך עיי"ש. וזה באמת שיטת הראב"ד ועיין בדרישה שתירץ דברי הראב"ד כסברת הטו"ז הנ"ל. ומצאתי ברמ"ה ב"ב שכ' ג"כ כהראב"ד עוד כ' הרמ"ה דמשנה דהמוכר פירות שובך אתיא כמאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וצ"ע דאם כן סתם משנה דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והו"ל לר' יוחנן לסבור אדם מקנה דשלב"ל דהלכה כסתם משנה. ור' יוחנן ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל כדמוכח בקדושין ס"ב. אך סתם משנה בקדושין ס"ב א"א מדשלב"ל. ול"ק מאי אולמא דהאי סתמא סתמא דהלכה כרש"י. עוד קשה על תירוץ הרמ"ה דהרי ר"מ ורבנן פליגי בקונה ב' אילנות ומשמע דברישא מודו רבנן ולא פליגי. והנני ידידו

סימן סד

ב"ה. פרעמישלא תר"נ לפ"ק: להרב הגדול החריף ובקי כש"ת מוה' דוד הכהן נ"י האבד"ק סאמבאר. ולהרב החריף ובקי מ' דוד אלימלך שטארמלאף נ"י מדינוב

בדבר הדו"ד שאחד זה ל"ב שנים נשא אשה ושבק לן חיים והשאיר אחריו בן מאשתו הראשונה ושמו חיים בן י"ד שנה בהראנדע שהיה הוא מחזיק מקדמת דנא וגם האלמנה שהיא אשתו השני' ישבה בבית האראנדע כל ימי חיה. וכעת שבקה האלמנה לן חיים ובא נכד אחי האלמנה ותובע מר' חיים ירושה באמרו שהוגד לו מפי אמו בת אחי האלמנה שר' חיים נתן לה כתב חיוב על סך שמנה מאות ר"כ וסבת החוב לא שמע ולא ידע ובן ובת לא הי' להאלמנה וגם לאה האלמנה שהיא אמו אין לה רק ב' בנים אמנם להאלמנה הי' עוד אח על כן הוא תובע חלק רביע מהחוב ור' חיים השיב לו שלא הי' חייב לאלמנה כלום אולם חותנו סיפר לו שזה כ"ב שנים עוד קודם שנשא בתו רצה הוא וביקש ממנו שישלח את האלמנה מבית הראנדע למען כשישא הוא לא תצער את בתו ור' חיים מיאן בזה כי מלבד שהיתה אשת אבי' היתה ג"כ אחות אמו אמנם מחמת שהוא כעת חותנו של ר' חיים הפציר בו ועשה כתב שבאם האלמנה תעקור דירתה והיו תהי' לאיש יתן לה שמנה מאות ר"כ ואם לא תהי' לאיש יתן לה ד' מאות ר"כ (ולא ידע אם התנאי השני נעשה כשתעקור דירתה או לא) וגם זאת היה רק לפנים מאונס חותנו כי באמת לא רצה לשלח' מביתו ולא רצה לתת לה מאומה כי לא תבעה ממנו כלום אך לאחר ששמעה שחותן ר"ח מצוה לתת לה הטבה שמגיע לה עבור שטרחה אחר מות בעלה. והאלמנה שיראה לנפשה שלא ישלחה משם עשתה מודעא כאשר