בית יצחק חושן משפט צב

ח"מ סי' כ"ג הגהות ב"י אות ל"ב בשם מהרי"ט כמו שהביא כ"ת דל"מ מה ששלחו לקרות אותם כיון שלא באו וכנה"ג מסיים דדוקא אם השיבו אותו ששלחו אליהם דכל מה שיקבלו הרוב יקבלו עליהם מהני הסכמתם. ובנ"ד לא השיבו דבר ואף לא ידעו הענין פשיטא דל"מ מה ששלחו אחריהם. ומ"ש דכיון דהפלאטץ אינטאבולירט על הקהל ואין כח לשום אדם למכור רק ראש הקהל הראשון איך אפשר למכור בלי הסכמת ראש הקהל הראשון גם זה נכון בפרט שעפ"י דינא דמלכותא לא יוכל למכור רק ברשיון שרי המדינה וח"ס כ' בח"מ סי' מ"ד דבענין כזה שהוא לטובת המדינה דינא דמלכותא דינא. והנה הדין דמעות אינו קונה במקום שכותבין שטר. ולדעת תועפות ראם ח"מ סי' י"ג נוהגין רק בטאבאלע וקודם שנכתב בטאבאלע יכול המוכר לחזור ובקרקע ליכא מי שפרע לדעת הרשב"א והב"י על כן המוכרים רשאים לחזור כש"כ בשראש הקהל אינו רוצה למכור

(ג) ומה שטוען שרבים יוכלו למכור והמקח קיים אף בלא קנין דברבים א"צ קנין כמ"ש סמ"ע בסי' כ"ב ובח"מ סי' קס"ג וב"י סי' של"ד זה דוקא בצבור שמניחין מס או ברבים ששכרו מלמד אבל שימכרו קרקע בלא קנין לא שמענו מפי הפוסקים. והרב הגדול מ' משולם סאלאט מביא ראי' דהרי זה דא"צ קנין מוצא מדברי תשו' הרא"ש כלל ו' סי' כ"א שכ' כל דבר שהקהל א"צ קנין ולא שטר שדבריהם ככתובים ומסורים דמי והוא גופי' כ' שם בשאלה ט"ז וזה שטען שהקהל נתנו לו לגבות בו זה אינה טענה שהי' צריך כתיבה ומסירה הלכך אין טענתו טענה. הרי שצריך קנין. וע"כ הרא"ש מודה שאם הקהל נתנו לו צריך קנין. הגם שיש לחלק קצת מ"מ הדבר פשוט דצריכי' קנין למכור איזה דבר. הגם דבתשובות מיימוני השייכות לספר משפטים סי' י"ט כ' דבטובי העיר שפסקו אפי' בקרקע מהני אפי' בלא קנין זה דוקא בטובי העיר שפסקו מטעם הפקר ב"ד משא"כ בשמכרו רבים בלא טובי העיר צריכין קנין ועוד כבר כתבתי שאין רשות בידם למכור גם מ"ש דבה"ח אינן יכולים למכור גם זה נכון כמ"ש מג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ב דלמא יצטרכו הקהל ומ"ש מג"א בשם מבי"ט ח"ב סי' נ"ח דיכולים למכור היינו דוקא לקבור שם כמבואר בתשובה שם ולא לצורך חולין אך ע"י זט"ה יכולין למכור דלא עדיף מב"ה אבל בלא זט"ה ודאי אין רשאים למכור ומכ"ז יראה שהדין כמו שכתב כ"ת שהקהל יכולין לחזור מהמכירה. והנני ידידו דו"ש

סימן סב

ב"ה. לבוב תרנ"ה לפ"ק: להרב המאוה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' יקותיאל שור נ"י האבד"ק לובאטשאב

בדבר הדו"ד שבין ראובן לשמעון שראובן קנה תבואה משמעון ושלם לו כפי מקח ואמר לו אף שיוכל לקנות במקומו בעירו בפחות מ"מ קונה ממנו כי השכר מהפראכט עולה לו בפחות מאשר יקנה במקומו ועל המוכר לשלוח התבואה ושכר הפראכט ישלם הקונה וקודם ששלח התבואה נשתנה השער מהבאהנפראכט והלוקח תובע שהמוכר ינכה לו ההפרש מהפראכט והמוכר טוען שלא התנה בפירוש והוא לא רצה למכור בפחות ומה לו אם נשתנה שער הפראכט. והמוכר מוחזק

(א) תשובה יפה כתב כ"ת דהדין עם המוכר לפי המבואר בסי' ר"ל בסמ"ע ס"ק ט"ו דבלוקח מקח אדעתא להוליכו מקום היוקר והוזל שם אינו יכול לחזור דל"א אומדנא כש"כ בנ"ד דל"א אומדנא גם מה שכתב דאפילו לדעת ר"מ המובא שם בסמ"ע דס"ל דיכול ל חזור דוקא בסוחר שאין דרכו לקנות רק להוליך למקום היוקר ההוי אומדנא ברירא משא"כ בדין שלפניו כיון שיקרה לסוחר שיעלה לריוח יותר אף שמשלם הפראכט יותר ל"ה אומדנא ברירא. בזה יש חלק ל פמ"ש בנתיבות המשפט שם דדוקא היכא שלא היה ראוי להנות מהמקח עדיין ונעשה שינוי אמרינן אומדנא א"כ י"ל דוקא בקנה בכסף ועשה האנדשלאג דקנה קנין גמור ל"א אומדנא משא"כ בלא עשה האנדשלאג דכסף לא קנה רק למי שפרע הוי כמו בשדוכין דאמרינן אומדנא כמ"ש בנוב"י חיו"ד סי' ס"ח הטעם דלא נגמר העסק ה"ה במקח נימא אומדנא והא דמבואר בסי' ר"ד בסמ"ע ס"ק ה' דדוקא בירא להפסיד כל המקח אין מקום למי שפרע. אבל בהוזל קצת צריך לקבל מי שפרע דוקא שלא הי' מכת מדינה אבל בהוזל בכל המקומות אמרינן אומדנא מ"מ נראה דבהוזל קצת ל"ה אומדנא ברירא וכש"כ בנ"ד כיון שכבר העמיד הסחורה אף שלא קנה רק בכסף א"צ המוכר להחזיר לו מה שנשתנה השער והנה לפמ"ש הטעם דמוכר בכסף ונאנס קודם שיקחנה דצריך להחזיר המעות וא"צ לקבל מי שפרע כמבואר בסי' ר"ד והיא מרי"ף ורא"ש ועיין בתוס' ב"מ ס"ז ע"ב ד"ה אי אמרת בשלמא הוא ג"כ מטעם אומדנא. ושוב מצאתי בנוב"י סי' הנ"ל שכתב כן ועיין ברא"ש שם דמייתי ראי' מחולין פ"ג דבנתן מעות על שור ומת השור דמקשה והא לא משך אף דקנהו למי שפרע מ"מ מת למוכר. וצ"ל הא דלא אמרינן נסתחפה שדהו של הלוקח כיון שלא קנה רק למי שפרע לא הוי שדה שלו. ולפי"ז ה"ה בכל מקום שלא נגמר הדבר לגמרי כגון ש בשידוכין ל"א נסתחפה שדהו. והרא"ש שם מביא שהר"ז הלוי חולק ע"ז וצריך להבין להר"ז הלוי מה מקשה בחולין פ"ג והא לא משך דלמא כיון שקנה למי שפרע מת ללוקח. ולהנ"ל יש לומר לפי המבואר בכתובות נ"ה ע"ב במתנת שכיב מרע שכתב בה קנין דאמר רב ארכבי' אתרי ריכשא ושמואל אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. ואמרינן שם בגמ' דרב אזיל בתר אומדנא. וצריך להבין אמאי לא אזיל שמואל וצריך לומר דרוב בני אדם דעתם ליתן בעין יפה ולהרכיב אתרי ריכשא. ומ"ה רב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב. ומ"ה אזיל בתר אומדנא כפירש"י שם וז"ל דרב בתר אומדנא אזיל דלארכבי' אתרי ריכשא עביד. ואע"ג שלא הי' מפיק רב ממונא בהכי. ושמואל כשיטתי' דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא. ומ"ה לא ס"ל אומדנא להוציא ממון. והנה בחולין פ"ג מקשה והא לא משך אמר רב הונא אמר רב כשמשך. ותוס' כתבו בב"מ דף כ"ח דהיכי דמקשה בסתם המתרץ הי' המקשן א"כ רב כשיטתי' דאזיל בתר אומדנא להוציא וה"ה בלא קנה רק למי שפרע אמרינן אומדנא להוציא ומ"ה מקשה והא לא משך וצריך להחזיר המעות. והר"ז הלוי פוסק אליבא דידן דקיי"ל כשמואל ואינו יכול להוציא המעות אף באיתנס וזה ישוב נכון שלא יהי' דברי הרז"ה תמוהין. אמנם אנן קיי"ל כיון שלא קנה רק למי שפרע הוי אומדנא ברירא ומהני אף להוציא והטעם דהרי הלוקח יכול להוציא ע"י שיקבל מי שפרע א"כ לענין מי שפרע הוא המוחזק. ועיין בהגהות זקיני הח"צ ז"ל בח"מ סי' נ"ג ואקצר. והנה בב"ב דף פ"ג דאמר ר"ח המוכר שוה שש בחמשה מי נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור. שכתב הרי"ף בשם גאון דמיירי לענין מי שפרע משום שקשה לו הרי באונאת שתות אינו יכול לחזור ע"כ תירץ דמיירי למי שפרע וכונתו דכיון דלא קנה לגמרי אמרינן אומדנא אף בהפסד קצת וז"ב בכונתו. אמנם אנן פסקינן דדוקא בירא להפסיד הכל ליכא מי שפרע ולא בהפסד קצת. א"כ הנראה דדוקא בהפסד גדול כהך דינא דנתיבות שקנה פשתן בעת מלחמה אמרינן אומדנא. ועיין בתשו' נטע שעשועים ח"מ סי' מ"ה שמפלפל עם הגאון מליסא בדין זה משא"כ בהפסד קצת. ע"כ בדין שלו ודאי א"צ המוכר להחזיר. ועיין תשו' שער אפרים סי' קמ"א במוכר מטלטלין והקונה אמר בשעת מו"מ שקונה בשביל אחד ואח"כ לא רצה האחר לקבל הסחורה אף שלא הותנה יכול לחזור דאמרינן אומדנא בנתיבות סי' ר"ל. ומבואר שם דוקא בלא נתן המעות אבל בנתן מעות אין יכול לחזור להוציא המעות. ונראה דה"ט דל"א אומדנא להוציא ממון. וכש"כ בנ"ד שלא יכול להוציא מעות ואין העת מסכים עתה להאריך יותר

(ב) ועל דבר העירוב בקהלתו שיש בצד אחד מהעיר פרצה פחותה מעשר אמות שהתיר הרב המנוח ד"ק וכת"ה חשש לדעת המג"א שכ' בסי' שס"ה ס"ק ז' להחמיר דשמא מבואות שלנו יש להם דין מ צה יותר מד' אסור הפמ"ג שם. אמנם אף במבוי דבקעי רבים ומייתי ראי' מש"ס דיליף עומד מרובה במבוי מק"ו מחצר דס"ל מבוי נמי פרצתו בעשר. ועדיין תקש' מה לחצר שכן בקעי בה רבים מותר משא"כ במבוי וע"כ במבוי נמי מותר פרצה ד' אף בקעי בה רבים. גם כתב דבצורת הפתח אם הפרצה מצד אחד ניתר בעומד מרובה ולא איכפת לן בקעי בה רבים וכונתו כיון דצורת הפתח סתימא מעליתא היא שפיר יש ללמוד עומד מרובה מק"ו דחצר. ול"ש להקשות מה לחצר שכן מותר בבקעי בה רבים דגם במבוי בצורת הפתח מותר אף בקעי בה רבים ואין להקשות מה לחצר שכן מותר אף בבקעי בה רבים בלא צורת הפתח רק בפס ד' או בשני פסין משא"כ מבוי שהכשרו בלחי אסור בבקעי בה רבים דחצר שהכשירו בפס ד' או בשני פסין הוי סתימא מעליא או היכר טובא ולא אתי רבים ומבטלין משא"כ מבוי שאין הכשרו רק בלחי אחד אתי רבים ומבטלין. אבל בצורת הפתח יש ללמוד מק"ו ולא הי' קשה מה שהקשה כ"ת עליו שהרי קאי השתא לדברי המג"א דבקעי רבים דאסור ומיפרך ק"ו ול"מ עומד מרובה ודוק. וראיתי שגם הגאון מהרש"ק מתיר בספר החיים וסמך אשיטת ט"ז ריש סי' שס"ה דס"ל דפרוץ מתחלתו קיל טפי דס"ל דגם לענין בקעי בה רבים מהני פרוץ מתחלתו ועכ"פ בדין זה כיון שהמג"א מסופק אם מבוי שלנו יש לה דין מבוי או חצר ואבן עוזר מתיר אף במבוי בקעי בה רבים יש ס"ס בדרבנן ע"כ יוכל לסמוך להתיר אך אם יש עוד פרצה בזה אוסר המק"ח בתיקון עירובין משום מבוי מפולש. ובלקוטי שו"ת ח"ס סי' פ"ב חולק עליו וכתב דבמקום שנוהגין כמהרי"ט אין לסתור מנהגם ולדעתי יש לתקן ול"ש הוצאת לעז על הראשונים דשמא בימיהם לא היתה פרצה ועוד בימינו הדרך להרחיב המבואות יש לחוש שירחיבו המבואות ויהיו עשר אמות ע"כ יש לתקן בכל פרצה אם אפשר אף בלא פילוש ואם אי אפשר לתקן יש לסמוך אדברי אבן עוזר מטעם ס"ס. ולכאורה יש ס"ס להחמיר בפרצה ד' שמא הלכה כר"ח דפסק כר"ה דפרצת מבוי בד' ואת"ל הלכה כרב חנן שמא בבקעי בה רבים מודה אך נגד ספק שמא מבואות שלנו יש להם דין חצר ליכא ס"ס להחמיר דאיך נאמר שמא הלכה כר"ה דפרצת מבוי בד' והרי באותו ספק גופו שמא דין חצר יש ובחצר לכ"ע בעי עשר וכיוצא בו כתבו התוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה אי למיתב אך לאבן עוזר דגם חצר פרצתו בד' בבקעי רבים שמא יש ס"ס להחמיר אך כיון שיש ס"ס אף להקל הוי ספק דרבנן ודוק. ובבית אפרים סי' כ"ה האריך הרבה בזה והנני מוכרח לקצר. ידידו: