בית יצחק חושן משפט צא

סימן ס

ב"ה. פרעמיסלא תרמ"ט לפ"ק להרב החריף ובקי מוהר"ר יעקב גלאנצער דומ"ץ דק"ק זאלין ולהרבנים החריפים מוה' ארי' ליפא העלמאן ומוה' ברוך ווארציל נ"י

ע"ד הדו"ד שבין מחזיקי אקציס ובין שוכר אחד ששכר מהם כפר אחד וקבלו ממנו דראהן סך עשרים ר"כ ונתנו לו קוויטעל ובו מבואר שמודים שהשכירו האקציס מהכפר וקבלו אדרויף ומותר המעות מחויב לשלם עד זמן המבואר. ועתה רוצים המשכירים לחזור עפ"י טענות המבוארים

(א) תשובה מה שטוענים שאמרו להשוכר בשעת השכירות שיראים להשכיר לו האקציס כי אולי כונתו להרע לשו"ב דסאקלוב כי הכפר הוא סמוך לסאקאלאב והי' אז מחלוקת בין השו"ב והם אינם רוצים להרע לשום ב"א עד שהביא השוכר אגרת מגביר אחד שלא יזיק להשו"ב מסאקאלאב ואז השכירו לו ועתה נתוודע להם שיש שו"ב בכפר ורצון השוכר להזיק להשו"ב מכפר על כן רוצים לחזור כי אדעתא דהכי השכירו לו שלא ירע לשום ב"א כאשר גילו דעתם בשעת השכירות אין בטענתם ממש כי לא הזכירו בשעת השכירות רק להשו"ב מסאקאלאב ולא דברו מהשו"ב מהכפר ואף דאמרו שאינם רוצים להרע לשום ב"א מ"מ כשהביא אגרת שלא יזיק להשו"ב מסאקאלאב השכירו לו ולא חששו שמא ירע לאחר ועל אחר לא הי' תנאי דעיקר כונתם הי' על שו"ב מסאקאלאב ומבואר בח"מ סי' ר"ז ס"ד דמוכר סתם אעפ"י שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש ודברים שבלב אינם דברים אעפ"י שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשותו כך וכך כיון דבשעת המכיר' לא אמר אינו חוזר וה"ה הכא אעפ"י שבתחילה אמרו שאינם רוצים להרע לשום אדם כיון שהביא להם קוויטעל ונתן להם אדרויף והשכירו לו ולא אמרו בשעת שכירות אין יכולים לחזור ואף שכ' רמ"א מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח כאן ל"ה אומדנא דמוכח ועוד דל"א אומדנא וגילוי דעת רק במוכר קרקעות ולא במטלטלין כמבואר ברמ"א סי' ר"ז ס"ג. ומה שטוענים דסטומתא ל"ה קנין בדבר שלב"ל ויכולים לחזור הנה כבר ראו דברי רוב פוסקים דמהני קנין סטומתא בדבר שלב"ל ומקור מקומו מתשובת הרא"ש כלל י"ג סימן כ' שכ' בחכירות אלמעינה דשנה הוי דשלב"ל ומ"מ כיון שמנהג הארץ שחוכרין זה מזה וכיון שנהגו כן הוי קנין כמו דאמרינן בב"מ קנין סטומתא קונה עיי"ש. ומה שהקשה בתשו' חתם סופר ח"מ סי' ס"ו מהגהות מרדכי דשבת פ' ר"א דמילה דל"מ קנין בדשלב"ל אף דאיכא מנהג יש לומר דדוקא במכבד אחד למול או להיות סנדק ל"מ קודם שנולד דהרי דעת הרא"ש בתשובה כלל י"ב סי' ג' דמכבד למול בן אפי' לאחר שנולד מהני חזרה ולא נקנה בקנין דהוי קנין דברים ולא אזלינן בזה בתר מנהג כמו בקנין סטומתא דדוקא התם דהוי מעשה אבל מילה דהוה דיבור בעלמא מנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתרי' והובא בב"י סי' רס"ד על כן ס"ל להגהות מרדכי דבהבטיחו כשנולד כבר הוי מנהג טוב ומהני כקנין סטומתא ובדשב"ל שהבטיחו קודם שנולד הוי מנהג גרוע ול"מ משא"כ בקנינים כגון בחכירות גם הגהות מרדכי מודה דמהני קנין סטומתא בדשלב"ל ובזה מיושב דלא סתרי דברי תשו' הרא"ש מכלל י"ב אכלל י"ז. ואחרי שרוב הפוסקים ס"ל דקנין סטומתא מהני בדבר שלב"ל הלכה כמותם. אמנם בנוב"י תנינא חלק או"ח סי' נ"ט כ' דאף דהשוכר חזקת היין שרף מן העצה קנה אף שהוא דשלב"ל כיון שכן מנהג המדינה מטעם דינא דמלכותא אבל שיוכל להשכיר לאחר זה אינו דינא דמלכותא והרי זה דומה למה שכ' הרשב"א הביאו רמ"א בסי' ס"ו ס"ד בהג"ה שטר שנתן המלך רשות לגבות הכנסת כפר אחד ששטר כזה אינו נקנה בכתיבה ומסירה הואיל ואינו רק נתינת רשות הרי שאפי' המלך נתן רשות ובודאי זוכה מאת המלך אעפ"כ אינו מוכר זכות זה לאחרים דהוי מוכר דבר שאין בו ממש ה"נ לענין דשלב"ל ומצאתי בשואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' ל"ט שהרגיש בנוב"י ומחלק בדוחק. אולם באמת מבואר בנתיבות ובאורים שם דמשמע מדברי הרשב"א דמיירי שהמלך נתן לו רשות ואולי רצה הי' חוזר והי' רק מתחסד עמו וא"כ אין זה שט"ח שיועיל קנין אבל קאנטראקט של שכירות הראנדא שהוא חיוב על השר לקיים נקנה בכתיבה ומסירה ולפ"ז נדחין דברי הנוב"י מכל וכל

(ב) והנה בקנין מטלטלין הדין דבכסף לבד לא קנה רק למי שפרע והיכא שעשה ב' דברים כגון מהריטש וכסף או האנדשלאג וכסף המנהג שקונה קנין גמור דהוא קנין סטומתא ובכסף בלא האנדשלאג רק שעשה קוויטעל מנהגי להורות דאף דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו מ"מ גם כסף וקוויטעל הוא קנין סטומתא וקונה קנין גמור ושמעתי שהגאון מהרש"ק בהגהות על ח"מ סי' ר"א פוסק כן עיי"ש ובהראנדא ואקציס ודאי שטר קונה כמ"ש בתשו' מהריב"ל

על כן בנ"ד מצד זה קונה ק"ג. אמנם הוא מחלוקת הפוסקים אי סטומתא מועיל כדשלב"ל דהקצה"ח סי' ר"א מביא דברי הגהות מרדכי להלכה דסטומתא ל"מ בדבר שלב"ל וכן הביא בנתיבות שם וכן הובא בפתחי תשובה בשם מו"ח זקיני הגאון רע"א סי' קל"ד על כן היכא דהמוכר מוחזק ורוצה לחזור מהמקח אולי אין להורות רק שחייב המוכר לקבל מי שפרע אך בנ"ד דהוא שכירות אקציס והוא כשכירות אוראנדא שכ' ריב"ל דקונה וכ' בנתיבות סי' ר"א דשם הוא ג"כ מדינא דמלכותא ומבואר דבזה הנתיבות מודה וע' מקור חיים סי' ת"נ על כן ודאי אין המשכיר יכול לחזור והשוכר זוכה בדינו. ומה שטוען שמדינא דמלכותא אין לו רשות להשכיר שאלתי לבקיאים ואמרו שמדינא דמלכותא יכול להשכיר רק שהמלכות אין לו עסק רק עם הראשון והוא נותן קרעדיטיעף להשוכר שהוא שלוחו וכן מחויב לתת להשוכר ולהקרעדיטיף אין לו דין שטר כי זה הוא רק לאות שהוא שלוחו ואם לא ישלם לו השוכר יבטל הקרעידיטף כנלע"ד והנני ידידם

סימן סא

ב"ה. לבוב תרס"ד לפ"ק: שלום וברכה לכבוד המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה שרגא פייביל הלוי וויליג דומ"צ דק"ק בוטשאטש

ע"ד הדו"ד באחד שקנה מחבורה קדושה דק"ק בוטשאטש פלאטץ השייך לבית החיים והח"ק דשם מיוסדת מערך כ"ה אנשים ונתועדו מהם ערך עשרה עד חמשה עשר ובתוכם הי' נמצא איש אחד אשר הוא נמנה בחברתם אך לע"ע אין דעתו מכרעת כי לא נמלאו לו ג' שנים מיום שנספח לחברתם והוא השני ממנהיגי הקהל כי יש ראש הקהל אחד והוא השני לו והמדובר הי' ביניהם שלאשר אין כח ביד הח"ק לתת לו פערטראג עפ"י נימוסי המדינה בלתי רשיון ממקום הגבוה לכן יערוך הלוקח תביעה בערכאות שהמקום שייך לו ולא יעמוד שום אדם מהקהל נגדו וממילא יזכה בדין הפלאטץ הנ"ל שהוא אינטאבולירט ע"ש הקולטוסגעמיינדע והקונה הנ"ל נתן דמי המקח להמוכרים אך בשעת גמר המקח לא הי' נמצא אתם האיש הנ"ל שהוא השני מראשי הקהל ואחר איזה ימים נתהוו מערערים על המכירה הנ"ל וגם האיש המוזכר שהוא השני מראשי הקהל רוצה לחזור באמרו כי אנשי העיר וגם הראשון מראשי הקהל מתרעמים עליו על הסכמתו ועל המכירה הזאת שאין נחוץ לעיר למכור קרקעות משל ציבור בפרט פלאטץ זה שראוי לספחו אל בית החיים לאיזה תשמיש. מעתה תובע הקונה הנ"ל את ראש הקהל השני שיקיים המכירה על פי אופן המבואר והראש הקהל משיב כי לא היו כולם באסיפה ואולי אף רובם לא היו. עוד טוען שאין להם כח למכור קרקעות של ציבור בלתי הסכמת ראש הקהל גם יש תקנה בין החבורה קדושה דעל דבר למכור קרקע לאחוזת קבר ביותר מעשרה ר"כ צריך להיות בהסכמת ראש החבורה והוא לא הי' במנין הזה. עוד טוען הראש הקהל השני הנ"ל שהמדובר הי' ע"מ שיכתבו לו היינו שיסכימו במפעל הנ"ל ולא יעמדו על הטערמין וכל זמן שלא נתקיים הדבר יוכלו לחזור מהדבר. עוד טוען שאין לכוף לראשי הקהל להסכים להעלות דבר בערכאות שהוא נגד דינא דמלכותא. והקונה טוען שאף שהי' ע"מ שיכתבו לו את השטר עשה ג"כ קנין חזקה שהי' גומות במקום הזה והוא מילא אותם והי' במעמד כמה אנשים מחבורה קדושה והמה צוו אותו לעשות כן. עוד טוען שאף שלא היו כולם באסיפה זאת הי' כמו שהיו באסיפה שהרי נקראו כולם לאסיפה מאת הגבאי ואם לא באו בטלה דעתם

(א) תשובה הנה מה שכתב כ"ת דצריכים להיות כולם בועד אחד שיצא הדבר בהסכמה רובא מתוך כולם כמ"ש ב"י ביו"ד סי' רכ"ח בשם הרשב"א ח"ג סי' ש"ד ומהרי"ט סי' ס"ח וג"פ בסופו בכללים. ואם לדין יש תשובה. הנה בספרי חיו"ד ח"ב סי' פ"ט כתבתי דיש לצדד ולומר דהא דבעינן רוב' מתוך כולם דוקא בהוצאות ממון דאין הולכין בממון אחר הרוב רק ברובא דאיתא קמן כמ"ש בת"ה סי' שי"ד ומ"ה בעינן רובא מתוך כולם דומיא דסנהדרין. אבל באיסורין דאזלינן בתר רובא מהני רובא דליתא קמן ומהני רוב אף דאינו מתוך כולם עיי"ש. (ובזה נתיישב מ"ש בח"ס חח"מ סי' ה' דבמינוי רב מהני רוב חתימות אף שלא נאספו בבת אחת ול"ה רוב מתוך כולם דבמינוי הרב הוא עיקר להורות או"ה ומהני בהמינוי חתימות מהרוב ושוב ממילא מחויבים לשלם הואיל דהמינוי מהני להוראות או"ה). ולפי"ז י"ל כיון דבקרקע הולכין אחר הרוב כמש"כ בקצה"ח סי' ר"פ א"כ הולכין אחר הרוב ול"ב רובא מתוך כולו. איברא דהנתיבות כ' בסי' מ"ו סוף ס"ק ח' דהוצאת קרקע הוי כהוצאת ממון ול"מ רוב דלא כקצה"ח

(ב) ובספרי ב"י (אה"ע ח"א סי' כ"ב) הקשתי על הקצה"ח מדמקשה ב"ב צ"ב מאשה שנתארמלה דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מה הוי ולא מקשה לשמואל דכתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע ובקרקע מודה שמואל לקצה"ח וע"כ כנתיבות. וכעת ראיתי דדוקא היכא ששום אדם אינו מוחזק אזיל בתר רוב אבל היכא שאחד מוחזק גם קצה"ח מודה כמו שכתב להדיא ול"ק ג"כ מכתובות ולפי"ז ל"מ מכירת הממונים רק ברובא מתוך כולם ולדינא נראה מכל הפוסקים דבממונים בעינן רובא מתוך כולם וע' ברכי יוסף ח"מ סי' י"ג אות ז' שמחלק בין הלך אחד מהממונים ל"א רוב' ככולם ובין הלך אחד מאנשי העיר אמרינן רובא ככולו. וקצת נראה דמה"ט כ' הח"ס הובא לעיל דבמינוי רב מהני חתימות מאנשי העיר אף שלא חתמו יחד משא"כ הממונים מחבורה לא יחסר אף אחד. והנה מה שהלוקח טוען ששלחו אנשי החבורה ומי שלא בא בודאי הסכים על מה שיעשו מבואר בכנה"ג