בית יצחק חושן משפט פז

דמבואר בש"ס דגיטין מ' ובח"מ סי' רמ"ה דזכה בשדה כשיגיע השטר לידו ואף דנכתב בלשון עדים ולא בלשון הודאה כיון שהוא חתום על זה הוי זאת הודאה. וקצת ראי' מדאמרינן בכתובות כ"ד ע"ב בכתב אני פלוני כהן לויתי ממך מנה וחתמו סהדי אי אכולה מלתא קמסהדי או אמנה שבשטר הרי דאעפ"י שהשטר לא נכתב בלשון עדים אך בלשון הודאה וחתמו עדים סתם מהני העדות וכן מבואר בסי' ס"ט ובסמ"ע ר"ס נ' כל שחתומים עליו עדים אפי' לא כ' בו בפנינו עדים אלא בלשון נתיבת יד דין שטר יש לו. וה"ה להיפך כשכתב בלשון עדים וחתם הבעל דבר הוה הודאה. והרי המנהג כן בכל שטרות אף דחתמו סהדי מ"מ כותבין אח"כ שבא הבעל דבר עה"ח. ומה מועיל חתימת הבע"ד אח"כ אם אין נכתב למעל' לשון הודאה וע"כ כיון שחתם הבעל דבר הוי הודאה וה"ה כשלא חתמו סהדי הוי חתימתו הודאה שאמר לשני עדים ושקנו ממנו ושקיבל כל המעות וכיון שחתמו סהדי על חתימתו ויש קיום ב"ד על חתימת העדים הרי הדבר ברור שחתם בזמנו והודה שמכר וזה מועיל שזכה הקונה בהשדה והחנות כמו שכ' הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק ז' והובא בדברי כת"ה שאם השטר חתימת יד הלוה והודה בפני ב' שהיא חתימתו מהני קיום השנים וכ' בנתיבות שם שאם צוה להעדים לכתוב הודאתן הוי שטר מעלי' וה"ה הכי בנ"ד כיון שהעדים חתמו מסתמא צוה להם לחתום ולהעיד על חתימתו ול"ה מפי כתבם ויפה כ' ויש עוד קצת ראי' לדין זה מדאמרינן בגיטין ל"ג בפרוזבל ל"ש כ' בלשו' דיינים וחתמו עדים ל"ש כ' בלשון עדים וחתמו דיינים ופירש"י שבתחל' כ' ב"ד הוינא ואח"כ חתמו איש פלוני עד ה"ה אם השטר נכתב בלשון עדים וחתם הבעל דבר דהוי הודאה דמהני

(ב) הנה כ"ז חשבתי בראשית ההשקפה אולם עומד לנגדינו דברי הכנה"ג סי' מ"ב אות י"א שכתב שטר שכתוב בלשון עדים כגון מעידין אנחנו שכך נתחייבו פלוני ופלוני וחתמו בעלי דבר פסלו מהר"י איסרלן ז"ל בכתביו סי' ע"ג ומ"מ כתב שראוי לעשות פשרה והנה עיינתי בפסקי מהרי"א סי' ע"ג וכתב שם דכיון דהכתב נכתב בלשון עדים וחתמו בעלי דברים והכתיבה והחתימה סתרו אהדדי איתרע שטרא בהכי ואין להביא ראי' מהך דגיטין ל"ג דמהני כתב בלשון דיינים וחתמו עדים דשם בגוף המעשה לא סתרו אהדדי דבין כך ובין כך מעידין שפלוני זה מסר שטרותיו להדיינים משא"כ כשהכתב נכתב בלשון עדים וחתמו הבעלי דבר וכ"ש לפי' התוס' בגיטין שלא פירשו כפירש"י ומדלא פירשו כן משמע דלא ס"ל הכי. ומה שהשיב הרי דל שטרא מההיא מ"מ מהר"ם עצמו יודע שקיבל. לאו תשובה שמהר"ם מכחיש בזה ואומר שלא קיבל רק מה שחתם ואפי' אם יודע שקיבל מ"מ אית לי' מיגו על טענותיו דאי בעי אמר שלא קיבל רק מה שחתמתי וידעתי שבטעות נכתב ולכך חתמתי להטעותם ע"כ דבריו העתקתי דבריו אשר משם יראה דאפילו הודאה אין כאן בח"י נמצא לפי דבריו פסול השטר ול"ה אפי' הודאה. ודברי מהרי"א הובאו ג"כ בזכור לאברהם אות שטר ובקהלת יעקב אלגזי אות ש' סי' תש"צ. וקצת יש סמך לדברי מהרי"א מדברי הש"ס גיטין ט"ו ע"ב לענין בפני נכתב עיי"ש

איברא דאם לדין יש תשובה דבמוצל מאש למהר"י אלפנדרי סי' ל"ד מייתי למהרש"ך ח"ג סי' מ"א דשטר שהוא פסול מחמת העדים או שהוא מוקדם או פסול אחר אם הלוה חתום בו ונתקיימ' חתימתו יש לו דין שטר ודברי המוצל מאש הראה לי חכם אחד מובאים ג"כ בזכור לאברהם אות שטר ועיינתי שם דמייתי לבעל הכתבים סי' פ"ט וצ"א דכל חתימה פסולה אפי' הי' בק"ג ומועיל כיון דקנין לכתיב' עומד והכתיבה פסולה וגם הקנין אינו מועיל. ולעומת זה מייתי לתשובת הרשב"א תולדות אדם סי' רל"ז שאם העדים פסולים אם מודה דקנין מהני גם מייתי להרשב"א תולדות אדם סי' ב' שכתב דאם המתחייב חתום בו כשר אף דשטרות העולין בערכאות פסולין עיי"ש. והנראה מדבריו דדברי מהרש"ך במחלוקת תלי' א"כ י"ל דמהרי"א בעל הכתבים בשיטתי' אזיל אבל לשיטת הרשב"ץ דאם העדים פסולין מהני חתם ידו ה"ה כשהשטר נכתב בלשון עדים וחתם הבעל דבר כשר השטר מדין הודאה. והנה דברי תשובת הרשב"א ח"ב סי' ב' הנ"ל מובאים בב"י סי' ס"ח ובש"ע מובאים דברי תשו' הרשב"א סי' תתפ"ד שהובא בב"י מ"מ יש לחלק בדינים אלו. ומצאתי בתשו' ח"ס חחו"מ סי' מ' שדן שם בשטר צואה ונמצאו עדים פסולין או קרובים וחתם הבע"ד ופוסל השטר והנה לא הביא לא דברי הרשב"ץ ולא החילוקים המובאים במוצל מאש הנ"ל ומשם יראה דפשיטא לי' דחתימתו ל"מ בתורת הודאה. והחתם סופר כ' כיון שצוה להעדים לחתום הרי קיבל עליו הפסולים ובאמת כבר דן בכעין זה בשער משפט סי' מ"ה אות ו' וכ' דבשטר צואה דא"צ לומר כתיבו אין ראי' שקיבל עליהם ובאמת גם דברי הח"ס ודברי השער משפט לא נהירא דנהי דהוא הימנו הלוה או המלוה קיבלם אבל קרובים או פסולים אינם נאמנים להצד השני בין לזכות בין לחובה ומי יודע אם הצד השני קיבלם ואכ"מ להאריך בדין זה עכ"פ גוף דברי מהרי"א עומדים לנגדינו

(ג) והנה כפי הנראה הבעל השטר יש לו חזקה ג' שנים ואף דקרובים אין מחזיקין זע"ז מ"מ נכד יכול להחזיק בנכסי זקנו כש"כ כשחלוקין ואינם אוכלין על שלחן אחד ואין כיס אחד לכולם מהני חזקה דג' שנים וכש"כ בנ"ד שבנה בית על החנות זה ודאי דבר שמקפידין עליו על כן יש לו חזקה. וע' בשער משפט ובתשו' חסד לאברהם סי' כ"ב אך אם לא קנה בהשטר דהשטר פסול הוי חזקה בלא טענה וגם י"ל דהוי חזקה בטעות דאביו זקנו הניחו משום שסבר שקנה כמבואר בסי' קמ"ו סעיף ט' דהאוכל שני חזקה מחמת שיש שטר בידו ונמצא השטר בטל בטלה החזקה ותחזיר השדה עם כל הפירות לבעלים והוא מדברי הר"מ פי"ד מטוען הי"ב בשם התוספתא האוכל מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה חזקתו בטלה. מ"מ יש לדון בדין החזקה דאני כתבתי בספרי בית יצחק חלק או"ח סי' כ"ג דאף דכסף אינו קונה קרקע במקום שנוהגין לכתוב שטר מ"מ אם קונה בכסף והחזיק ג' שנים אף להראב"ד דאכילת פירות לא מיקרי חזקה לקנות מ"מ קונה דטעמ' דכסף אינו קונה דלא סמכה דעתי' א"כ בהחזיק ג' שנים דיכול לטעון שטר הי' לי ואבד שפיר סמכה דעתי' דהר"ן כ' דבשטר קונה למפרע משעת נתינת הכסף וה"ה בזה דלאחר ג' שנים סמכה דעתי' קונה למפרע וחילו מדמהני חזקה דג' שנים שלא הי' לו ליזהר בשטרו יותר והרי צריך ליזהר בשטר שמא יטעון שמכר בכסף ולא מיחה בשביל שסבר שמעות קונה וע"כ גם בכה"ג קנה הגם דראי' זו יש לדחות כמו שהארכתי שם מ"מ מסברא י"ל כן

(ד) א"כ בנ"ד אף אם נפסול השטר מ"מ אם טוען המחזיק ששילם לזקנו דמי המכירה כמבואר בשטר הרי קנה בכסף והחזיק ג' שנים אך לפ"ז נצטרך לומר דהתוספתא ורמב"ם וש"ע דמבואר דהיכי דבטל השטר בטלה החזקה מיירו במתנה משא"כ כשקונה בכסף לא בטל החזקה או שנאמר דהיינו דוקא כשלא עשה שום שטר רק קנה בכסף דשייך לומר דלאחר ג' שנים סמך דעתי' אבל בקנה בשטר וסמך דעתי' אשטר והשטר פסול גרע טפי. אם כן בנ"ד דקנה בשטר והשטר פסול למהרי"א ל"מ החזקה דל"ש הסברא שכתבתי בספרי. וכפי הנראה עיקר סברת מהרי"א דל"ה חתימתו הודאה כיון שהשטר נכתב בלשון עדים ולא חתמו עדים סמך על זה ול"ה הודאתו הודאה וכן נראה מפסקי מהרי"א סי' פ"ט וצ"א א"כ שוב שייך לומר דמהני חזקה דל"ה חזקה בטעות שסבר שמועיל השטר דהרי אנן אמרינן שלא הודה כלל שידע שאין כאן עדים וחתם אחספ' על כן הי' לו למחות. ועוד נראה דמהרי"א לא מיירי רק בשטר התחייבות וכדמיירי בסי' פ"ט וצ"א בשטר כתיבה אבל במכר וקיבל מעות גם מהרא"י מודה על כן אם ישבע המוחזק ששילם המעות זכה כיון די"ל דמהרי"א לא סמך על טעם זה לבד דמכח ד' טעמים פסל שם השטר עיי"ש. מ"מ לדינא אם יכול להתפשר מה טוב דגם מהרי"א מסיק שיפשרו בדבר ואם לא יכול להתפשר ידונו כנ"ל ויעיינו עוד בדבר כי לית אנן חכימין לדון ד"ת כמ"ש בטור. והנני ידידו

סימן נז

ב"ה. פרעמישלא תרנ"א לפ"ק. להרב המאה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מו"ה נפתלי גאלדבערג נ"י ולכבוד הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה משה אפטער נ"י בד"צ דק"ק טארנא יע"א

בדבר הדו"ד שבין איש לרעהו שאחד נתן פאללמאכט בדיניהם לאחותו שתמכור חלק נחלה שלו ומכרה וכעת טוען המרשה שהתנה עם אחותו שלא תעשה דבר עד שתשאול אותו. עוד טוען ששלח קארטעל לאחותו שלא תחתום על המכירה וטענה ראשונה א"א לברר אך בדבר הקארטעל יש בירור שבא ליד אחותו קודם המכירה אך האשה טוענת שלא קראה המכתב קודם שחתמה מרוב הטרדה. ועתה טוען המרשה שהמכירה בטלה כי בטל השליחות

(א) תשובה כת"ה כתבו דבהשקפה ראשונה נראה דהמכיר' בטלה כיון דנתברר שבטל השליחות ואף דלא ידע השליח מהביטול. מ"מ הרי נודע שהשליחות בטל ואינו דומה להדין המבואר בסי' קכ"ב דאם נתן הרשאה לבטל השליחות והשליח לא ידע וקיבל המעות מהלוה ונאנס דנפטר הלוה דזה דוקא לענין אונסין. וגם אינו דומה להמבואר שם סעיף ג' דאם נתחייב המורשה בדין אין המרשה יכול לסתור הדין כיון דהמורשה לא ידע מהביטול דשם שאני (והחילוק שכתבו אינו מובן אולם החילוק פשוט דשם המורשה הוא התובע וכיון שנפטר הנתבע בדין יכול לומר אני מחויב לחזור ולדון כגונא שכ' הש"ך סימן פ"ז ס"ק ס' וכיון שהוא נתבע שייך לומר דהוי יאוש וקם דינא כמ"ש הש"ך סוף ספר תקפו כהן ועי' בקצה"ח סי' ל"ג ומ"ש בספרי חאו"ח סי' ע"ו משא"כ במכירת חפץ אוקמא אחזקת מרא קמא וכש"כ בקרקע) אולם הביאו דברי הפ"ת סי' קפ"ב ס"ק ד' בשם תשו' מים חיים בראובן שמסר חפץ לשמעון למכור ומכרו ללוי וקודם שנגמר מכירת שמעון ללוי קדם ראובן ומכר החפץ הלז שביד שמעון ליהודא המכירה של השליח קיימת דאף דהמכירה של ראובן הוי ביטול השליחות מ"מ כיון שלא נודע להשליח הביטול. ומייתי ראי' מסי' קכ"ב הנ"ל על כן נסתפקו אם הלכה כדברי מים חיים

הנה לדעתי דברי מ"ח אינם צודקים ואבאר. הנה הטעם מה שנתן להשליח ונאנס פטור הלוה אף שביטל השליחות כיון דהלוה לא ידע מהביטול הלא כיון שאילו הי' בא לב"ד לשאול הב"ד צוהו לתת דמוקמינן אחזקה א"כ אף אם נודע שטעו הב"ד פטור מ"ה אף שלא שאל לב"ד פטור כמ"ש תוס' כתובות נ"ה ע"ב והובא בש"ך ר"ס קכ"ד ועיין ברמ"א ס"ס רצ"ז שהביא בשם ר"י בנפקד שהחזיר פקדון למי