בית יצחק חושן משפט פג

לחשוב עסקא י"ל שרשאים הם בכך כי באופן זה התנאי הוא שיהי' לבעל המעות יותר חלק בריוח אך בלא הותנה ודאי אין לחשוב עסקא רק ממעות שלוים מאחרים מ"מ ר' ליב טעה בזה ולא הוי פושע ממה שלא כתב העסקא שנתן לאחרים בתוך ההוצאות. איברא דנראה מתוך החשבון ומהטענות שר' ליב או שרוצה להרע מאד לר' יוסף או שאינו יודע מאומה ולא שמר ממון השותפות כנראה מחשבון הקארטאפליס שנחסרו הרבה מאד ואין זה רק פשיעות או העלמה ויבואר עוד לפנינו מ"מ בדבר העסקא יש לו התנצלות הנ"ל

(ח) והנה בדבר השותפות על להבא שטוען ר' ליב שלא שכר רק לעצמו ורוצה לדחות לר' יוסף משני העסקים באומרו שלא שכר רק לעצמו ומה שהניח לר' יוסף בהעסק ב' שנים הי' כי על ב' שנים רצה לוותר ור' יוסף הוכיח מכח אומדנא מדחשיב כל הוצאה לפאריז על שותפות והניחו בהעסק ב' שנים ולעסק הב' קבל זריעה מהשותפות ועבד בבהמות השותפות הדבר לאות ששכר על שותפות. הנה לדעתי מהפסעסי' הראשונה שהחזיקו מכבר ודאי אינו יכול לדחות השותף הב' דכיון דבששה שנים הראשונים הי' הפסד ודאי אח"כ שכר למלאות ההפסד כדאמרינן בב"מ ק"ה האי מאן דקיבל עסקא מן חברי' ופסיד טרח ומלי' ולא אודעי' לא מצי אמר דרי מהאיך פסידא בהדאי ופירש"י שיקבל חצי הפסד ובריוח יטול שליש משום דאמר לי' להכי טרחית למלי' כי היכי דלא לקרי לך מפסיד עסקי. וכן בנ"ד כיון שר' ליב קיבל את ר' יוסף לשותפות והפסיד הרבה ודאי שכר אדעתא דשותפות למלאות ההפסד וכש"כ שדיבר עם ר' יוסף וצוה לו לנסוע הוי כהך דיודע סחורה בזול ואומר לחבירו זבין לי בסי' רס"ט ויש אומדנא דמוכח שהרי חשב כל ההוצאות על שותפות וב' שנים הניחו בהעסק בכה"ג אמרינן על דעת הראשונה השכירו שיהיו שניהם שותפין וע' בב"ש קי"ד שכ' דבגוף העסק ודאי אמרינן אדעת הראשונה עשה ואף דמקבל עסקא לזמן ועסק אח"כ אמרינן אדעת' דשותפות עסק ודאי אח"כ יכול לסלק לחבירו בכל זמן מ"מ כאן ששכר על ששה שנים ואיכא אומדנא ששכר לשותפות הרי זכה ר' ליב לשותפות לששה שנים ואף די"ל בשוכר מחבירו דירה לג' שנים ועמד אח"כ בשתיקה אין לו הדירה רק על שנה אחת שם דרך לשכור על שנה אחת משא"כ פסעסיא שדרך לשכור על שנים הרבה אם עמד אח"כ בשתיקה יש לו על כמה שנים ואף דיש להסתפק בזה. זה דוקא אם עמד בשתיקה אצל בה"ב משא"כ באחד ששכר על ששה שנים ומקודם הי' לו שותף וגם אז הי' הקאנטראקט על שם אחד וגם אח"כ שכר על שמו והניח לחבירו ב' שנים בשותפות הדבר לאות ששכר על שותפות ובשגם שהקאווציע הראשונה נשארה ודאי זכה השני בו' שנים בשותפות אמנם בהפסעסיא הב' ששכר ר' ליב כיון שבששה שנים הראשונים לא הי' להם פסעסיא זו ובעת שנסע ר' ליב לפאריז לא הי' אומר ודברים בזה והגם שיש לר' יוסף טענה שיש אומדנא ששכר על שותפות שהאדונית הטיבה לו על הפסעסיא הראשונה והניחה לו מחמת כן על הפסעסיא הב' וגם מה שעבד השדות מהפסעסיא הב' בבהמות השותפות ולקח זריעה מהשותפות וגם ר' יוסף התעסק בזריעה והנה מה שעבד בבהמות השותפות הוי ג"כ קצת אומדנא לפמש"כ בנתיבות סי' של"ג ס"ק ט"ז דמה"ט אם נשאר בהבית בשתיקה והוזלו הדירות צריך לשלם כבתחלה כיון שיש גזל כשדר בלא שכירות ודאי מפסיקה הראשונה נשאר ה"ה שיש לומר כיון שיש גזל אם עבד בבהמות השותפות ודאי אשותפות עבד. אך י"ל דבהמות השותפות אמרינן ברירה דבשעה שעבד עבד בשלו כמבואר סי' קע"א ס"ה בקרקע שלא חלקו ונשתמש אחד אמרינן בשלו משתמש וכ' הרשב"א דהוא מטעם ברירה אך י"ל כ"ז בחצר השותפות משא"כ בהמות השותפות שקונים לעבוד בשדה המשותף וכל תעודתם לעבוד בשדה המשותף ולא לעבוד בשל אחר בפ"ע. חם אחד עבד בשלו צריך לשלם לשותפות ול"א בהא ברירה לפמ"ש הר"ן פ' השותפין דהוא מטעם דבתחלה נשתתפו ע"מ זה דבשעה דישתמש יהי' שלו משא"כ בבהמות שקונין לעבוד בפסעסיא משותפות וכבר פלפלנו בזה בד"ת שהי' בפנינו ועוד כיון דהבהמות נכחשות בעבודה ע"כ ודחי אסור לעבוד לצורכו בלי רשות השותף אם לא בדבר שאין קפידא ע"כ יש אומדנא וגם במה שלקח לזריעה בלי מדידה זה ודאי גזל וע"ז ודאי יש אומדנא וגם במה שהקאווציע הראשונה שהי' ר' יוסף שותף ונשארה על השני פסעסיעס יש צד לומר שהפסעסיא הב' ג"כ לשותפות מ"מ יש לומר בדבר הקאווציא אינו מבואר בלשון השאלה מתי נתן ר' ליב הקאווצית דאם נתן קודם שקיבל לר' יוסף לשותפות בו' שנים הראשונים לא קנה ר' יוסף החלק מהקאווציא דהקאווציא הי' חוב ולא הי' נקנה לו אלא בכתיבה ומסירה אמנם אף אם נתן אח"כ הקאווציא הרי לא קנה הפסעסיא בשכירות השני' בהקאווציא דהוי קניא במלוה ולא קנה רק בהקאנטראקט הנכתב על שמו ע"כ אין לדמות לשליח שקנה לעצמו במעות המשלח דהמקח של המשלח כמבואר סי' קפ"ג ס"ג דשם מעותיו קונים לו ואע"ג דמעות אינו קונה אלא למי שפרע מ"מ כל שלא חזר המוכר המעות הוי קנין גמור וע' בנתיבות שם סוף ס"ק ד' משא"כ בקאווציא דהוי חוב ולא קנה כלל בהקאווציא

(ט) אך מה שעבד בבהמות ולקח הזריעה יש הוכחה ששכר לשותפות אך י"ל כיון שר' ליב טוען שהכל שלו שר' יוסף הפסיד כל המעות שלו ע"כ הרשה לעצמו ליקח הזריעה ולעבוד בבהמות וגם אף אם עשה מעשה רשע כיון שבהפסעסיא הב' הוא ודאי מוחזק נאמן לעשות עצמו רשע לדעת הגהות אשרי פ' הגוזל במעשה דפרגא דראובן שקנה במעות המשלח עיי"ש שכ' ואבא מורי הי' אומר דמה"ט נאמן דלפי דעתו שרצה להחזיר מעות עשה בהיתר ע"כ בנ"ד שהורה לעצמו היתרא י"ל דכ"ע מודה וע' ביו"ד סי' קס"ט בש"ך ס"ק ע"ט פוסק דאינו נאמן לעשות עצמו רשע ואולם בתומים סי' פ"ב ס"ק ק"ה הוכיח דלא כש"ך דאין להוציא ממון מטעם דלא משוי נפשי' רשיעא. וצ"ע על התומים מסי' קפ"ג סעיף ב' דבקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאו למשלח ולא יכול לחזור וע' בנתיבות ס"ק ו' דמה"ט בזביני אינו נאמן לומר לעצמי קניתי והרי הרמ"א פוסק דנאמן לפטור עצמו בסי' קס"ט אף דמשוי נפשי' רשיעא וצ"ל שם דוקא מטעם מיגו נאמן והיכי דאין לו מיגו אינו נאמן. אך מתומים משמע דאפי' בלא מיגו נאמן להחזיק בטענה דמשוי נפשי' רשיעא. וכן משמע מהגהות אשר"י ע"כ בנ"ד דיש לו התנצלות נאמן בשבועה דלא הי' דעתו להשכיר לשותפות הפסעסיע השני'. דאם שכר אדעתא דשותפות קנה שותפו אמנם אף אם נשאר בשותפות ודאי מחויב ליתן מעות לשותפות האחר וישבע ר' ליב כמה נתן עסקא לאחרים ממעות שלוה לצורך השותפות כמה נשאר עוד לר' יוסף מעות מחויב להניח מעות לשותפות כפי מה שיגידו בקיאים או כפי מה שהניח בפעם ראשונה בשותפות פחות משליש כי כן שיערו חז"ל בכמה מקומות. ואם לא יניח מעות יכול ר' ליב לסלקו משותפות וע' ברדב"ז ח"א סי' קכ"ח קכ"ט שכ' דבאומדנא אין להוציא ממון דלא קי"ל כר' אחא דגמל האוחר בין הגמלים. ובאמת יש לחלק בין קרקע למטלטלין לפמ"ש בקצה"ח סי' ר"פ דבקרקע הולכין אחר הרוב יש לילך ג"כ בתר אומדנא. אך עיין בנתיבות סי' מ"ו סוף ס"ק ח' דהוצאות קרקע כהוצאות ממון אך יש לחלק בין קרקע שיושב בה לקרקע שאינו יושב בה. ומ"מ לדינא נ"ל דבהפסעסיא הראשונה הוי אומדנא ברורה והשותף ר' יוסף כבר ישב בה משא"כ בפסעסיא השני'

(י) ובדבר מה שתבע ר' ליב את ר' יוסף שישלם מביתו סך שלשת אלפים ר"כ. הגם שכפי מה שכ' הגאון מליסא בנתיבות דבאם שלקח אחד ריוח מחויב אח"כ להחזיר אף לשיטת הרמ"ה וכן כשלקח קרן הקרן הזה כבר נשתעבד ומחויב להחזיר וכאן לקח ר' יוסף קרן וגם לקח בכל שנה על צרכי ביתו העולה בס"ה לערך שלשת אלפים ר"כ מ"מ אינו יכול לתבעו כיון דהחשבון אינו מבורר ואינו מחויב להאמין לו אף בשבועה כמה נתן רבית לשותפות דאף דשותף הוי כיורד ברשות מ"מ כיון שהחשבונות אינם מסודרים ויש לר' יוסף טענות על כל החשבון ואינו יכול ר' ליב לברר ההפסד אינו יכול להוציא מר' יוסף ומ"מ נגד הסך איינלאגע ז' אלפים ר"כ שיש עוד לר' יוסף שותפות נאמן ר' ליב בשבועה אם ישבע שנתן עסקא ממעות שלוה לצורך השותפות ושבאמת הי' היזק על חלק ר' יוסף כנגד מעותיו

(יא) ואבאר יותר. דהנה דבר זה ברור דאף דמבואר סי' קע"ט דאין שותפים מחזיקין והכל בחזקת השותפות מ"מ ל"ה מוחזק רק כנגד מעותיו דאין סברא אם אחד יתן מנה והשני מאה מנה יהיו שניהם מוחזקין. והקצה"ח כ' סי' קע"ו דאף דהריוח לחצאין מ"מ ל"ה לוה על המעות עיי"ש אם כן על כרחך כל אחד מוחזק בהחפצי' שקנו בעד המעות כנגד מעותיו רק דמ"מ חולקים בהריוח כמ"ש הרא"ש פ' מי שהי' נשוי דמדלא אתני שיחלקו הריוח לפי מעותיו מעיקר' אדעתא דהכי נשתתפו וזה היא אומדנא. ובזה יש ליישב קו' מהרש"א בכתובות צ"ג דמקשה בגמ' לרב המנונא ולרבה אליבא דשמואל דהריוח לחצאין ממשנה דתנן וכן שלשה שהטילו לכיס ואמאי לא הקש' ממשנה אברייתא דקתני השכר לאמצע. והנ"ל דזה תליא אי הולכין בממון אחר הרוב דבאמת בעל המעות נקרא מוחזק כדכתיבנא ואם אתה מוציא מבעל המעות חלק הריוח ונותן לבעל חלק הקטן יותר ריוח מיקרי זה הוצאות ממון וכיון דאיכא פלוגתא בב"ב צ"ג בין תנאי אי הולכין בממון אחר הרוב י"ל דמשנה ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ולכן אין להוציא מכח אומדנא דלא אתני ולכן חולקין לפי המעות וברייתא ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ולכן חולקין לחצאין. ולכן לא הקשו רק לשמואל דאמר נמי חולקין לחצאין והוא ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ומ"מ ס"ל חולקין לחצאין וע"כ דהוא סברא גמורה ומהני אף להוציא מטעם שכ' הסמ"ע דמי שנותן פחות הוא גורם לריוח כמו בעל חלק הגדול כדאמרי' בירושלמי [ובאמת בגוף דבר זה נ"ל דמ"ד חולקין לחצאין משום דס"ל גורם לממון כממון דמי ובעל חלק הקטן נמי גורם לכל הריוח ועיין מה שכ' בספרי חאו"ח סי' ל"ה אות ח' בין שני עגולין בטעמא דר' נתן דס"ל כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלים מהאי ודוק כי קצרתי.] ולפ"ז שפיר מקשה מהמשנה על שמואל דליכא לתרץ דהמשנה ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דגם שמואל ס"ל הכי ודוק. ועכ"פ כיון דאף אם הנכסים שביד ראובן מהשותפות בחזקת השותפות ל"ה רק נגד מעותיו א"כ נהי דידוע לכל שהם שותפים ול"א מיגו בדבר הידוע ומפורסם כמ"ש בש"ך סי' ע"ט ובכמה דוכתא מ"מ הרי אינו ידוע כמה נתן בשותפות וכמה לקח בחזרה יש לו מיגו שיאמר שלקח הכל על כן נאמן לישבע כמה הי' היזק מה שנמצא בחשבון היזק מדעפאזיט לערך עשרת אלפים כסף והרב אבד"ק יאגאלציא כתב שר' ליב בעצמו אינו יודע מה הוא הענין לדעתו מה שלא ידע ר' ליב לא יכול לנכות היזק כי הוא הי' בעל הקאסע ומחויב לנכות לר' יוסף מה שידע דבר ברור ומספק אינו יכול לנכות היזק וכן כשלא ידע כמה נתן עיסקא לא יכול לנכות מספק אולם ההכרח לשאול להקאסירער מה כונתו בהדעפאזיט ובודאי יתברר להם. ומה שטען ר' יוסף שלא צוה להעמיד שורים ועל כן אין