בית יצחק חושן משפט פא

בשותפים ביער דאינו יכול להכניס לאחר לשותפות אך הטו"ז סי' רי"ב נראה שחולק והט"ז כתב דשוכר אינו יכול להרבות דיורים משא"כ הקונה ומוכר אף להרבה קונים ובשותפים ביער קצת הוי כשוכר שהרי הקרקע אינו שלהם וקצת הוי כמכירה שהרי האילנות שלהם נגמרו והנה שותף במטלטלים אינו יכול להרבות שותפים ולמכור חלקו לשנים כמ"ש בשער המשפט סי' קע"ו ס"ק ה' דהרבה דיעות איכא אבל בקנו אילנות דהוא קנין ולא שכירות וכבר מכרו הרוב ואין בו כדי להחזיק נאמנים אולי יכול לטעון קום לי לחלוק ולחזור מהשותפות ולמכור חלקו אף לשנים באדם העושה בשלו וע' טו"ז סי' קנ"ד סוף סעי' ב' שכתב דפשיטא דשותף יכול למכור חלקו להרבה בני אדם עיי"ש. וכתב דאם מסלק עצמו ומניח אחרים זו הוי כמכר ול"ח לקלקול הבית וע"כ צ"ל הואיל דבשלו קעביד ומוכר את שלו מה לי בהזיקך אמנם בנתיבות שם חולק על הטו"ז ופוסק כהסמ"ע והט"ז בסי' קנ"ד כשיטתו ס"ל בסי' רי"ב הנ"ל דקונה מקנה אפילו להרבה בני אדם. ולפ"ז נ"ד תליא במחלוקת ויכול הקונה לומר קים לי כהטו"ז ובפרט כשכבר מכר והרי הש"ך סי' קע"ו ס"ק כ"ב כתב דאף ששותף לא משתתף עם אחרים מ"מ כשעבר ושיתף א"צ לתת הריוח וה"ה בנ"ד אף שלכתחלה הי' יכול למחות מ"מ כשכבר מכר מי יכריחו להוציא מן הקונה

(ג) והנה בגוף דברי השער המשפט סי' קע"ו שכתב דאם אחד מהשותפים רוצה למכור חצי חלקו לאחר שיתעסק גם הוא השותפים יכולים לעכב משום שיאמרו אין רצוננו להיות הרבה דיעות במו"מ וראי' מהא דפסחים בממנה אחרים על חלק פסחו יכולים בני חבורה ליתן לו את שלו דמצי אמרי לא ניחא לן אינש נוכראה גבן דדיעות שאני ולדעתי אין משם ראי' דשם נשתתפו אדעתא שיאכל כל אחד ואחד חלקו יכולים לומר נחלוק ולא נאכל בשותפות דבמקום פסידא שותפים חולקים והרי בפסח עומד לחלוקה ואף שהתוס' כתבו שם דאפי' הותנו שלא לחלק י"ל אדעתא דהכי שימנה אחרים לא הותנה והרי הפסח עומד לחלוקה משא"כ בשותפים במו"מ שאין יכולים לחלק למה יוכל אחד לומר אני צריך למעות או שהמלאכה עלי כבדה והרי לשיטת הטו"ז סי' קנ"ד יכול למכור חלקו אפילו לכמה בני אדם אך היכא דהוא נשאר בבית גם הטו"ז מודה ומשם היה לשער המשפט להביא ראי' ולא מהך דפסחים ולדינא היכא שמוכר כל חלקו לשנים תליא במחלוקת שבין הט"ז והנתיבות אך הנתיבות יפה הקשה על הטו"ז מה לי שמוכר כל חלקו או מקצתו אך יכול לומר קים לי כהטו"ז אמנם בעיקר דין קים לי להמעיין בתשובת לחם רב סי' ג' נראה דאם שניהם אין מוחזקים יכול לומר קים לי אמנם בתשובת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ע"ט נראה דאם הנכסים בחזקת שניהם אינו יכול לומר קים לי והב"ש פוסק בסי' נ"ג בשם מהר"א ששון דאינו יכול לומר קים לי וברכי יוסף ח"מ סי' כ"ה פוסק דאם הוא מוחזק יכול לומר קים לי וכאן דהוא בחזקת שניהם יש סברא דאינו יכול לומר קים לי. סוף דבר הנה אף שאינו יכול לומר קים לי לחלוק או למכור לאחר תוך זמן השותפות היכא דאינו מוחזק מ"מ כיון שכבר מכרו הרוב מהאילנות ואין בהיער כדי להחזיק נאמנים ע"כ אם השותף נותן לו כפי שומת הבקיאים אינו יכול למכור לאחר אך אם אין השותף נותן לו כפי שויה יכול למכור וכש"כ אם כבר מכר דל"ש דינא דבר מצרא עם המוכר רק שיכול לכוף הלוקח שיחזור לו אם הוא גברא דציית דינא ואם ביד המוכר לכוף הלוקח ההכרח לכופו. ומה שכתב כ"ת דהלוקח לא קנה בשטר רק בכסף אולי עשה האנדשלאג ואדרויף ומה שכתב דלא עשה קאנטראקט זה דוקא בקנה קרקע עולמית אבל בקונה יער לחטיבה אולי אין המנהג לקנות השטר בטאבעלי. והנני ידידם

סימן נג

ב"ה. פרעמישלא בברכתא לפ"ק: להרב הגדול החריף ובקי המפורסם מו' יחיאל מיכל האלפערן נ"י האבד"ק בארשטשוב יע"א. ולהרב הגדול החריף ובקי מוה' יהושע רייכמאן נ"י האבד"ק יאגאלניצא יע"א

ע"ד טו"ת שבין ר' ליב ור' יוסף והמעשה שהי' שר' ליב שכר פאסעסיא על ששה שנים ולקח לר' יוסף לשותף על ארבעים פראצענט ור' יוסף הניח לשותפות סך מסוים וככלות הששה שנים שכר ר' ליב על שמו הפאסעסיא זו על שמונה שנים ועוד פאסעסיא אחת על ששה שנים היינו ששכר שניהם ביחד אך פסעסיא השני' תתחיל ב' שנים אחר זמן שכירות הפסעסיא הראשונ' ובנסעו לפאריז לשכור דיבר עם ר' יוסף משכירת הפסעסיא הראשונ' וההוצאות הנסיעה נרשם על פנקס השותפות וככלות הב' שנים וקיבל הפסעסיא השני' עבד הזריע' והשדו' בבהמות השותפות. ועתה רוצה ר' ליב לדחות את ר' יוסף בטענה ששכר לעצמו ומה שדיבר עם ר' יוסף הי' בתורת עצה אבל לא שיהי' שותף ומה שעבד בבהמות השותפות טוען שישלם עבור זה. ובדבר המעות שיש לר' יוסף טוען שבמשך ימי השותפות לוה מעות מאחרים ונתן עיסקות וכפי חשבון העיסקות הפסיד כל המעות של ר' יוסף על חלקו ועוד תובע אותו מביתו. ור' יוסף טוען שכפי השטר שותפות הי' לר' ליב לנהל חשבון ופנקס בסדר נכון ור' ליב לא נהל חשבון בסדר נכון ולא נכתב בהפנקס שום עסקא. וגם הראה שיש טעותים בחשבונו. על כן אינו רוצה שיחשבו עיסקא. ור' ליב טוען שבמשך ב' שנים הראה לו חשבון וחשב עיסקא. ור' יוסף שתק ובתחלה לא טען ר' ליב שר' יוסף צוה ללות מעות ואח"כ טען שתבע לר' יוסף לתת מעות כפי חלקו והשיב שילוה ר' ליב על שותפות ור' יוסף מכחיש זאת. ובהאינווענטאר נמצא ערך ארבעים אלפים ר"כ מבהמות וחובות חוץ מסך חמשה עשר אלף מתבואה חדשה ועוד שאר טענות שביניהם מה שיבוארו בהתשובה

(א) תשובה תחלה נדון אם ר' ליב הוא מוחזק בכל הבהמות והתבואות אחרי שהקאנטראקט על שמו והוא המוציא ומכניס ובידו לעשות עם הכל כשלו. הנה כפי המבואר סי' קע"ט הוה הכל בחזקת שלהם כיון שהיו שותפות עד היום דאף לפי דברי ר' ליב ששכר לעצמו השכירות השני' מ"מ הוא מודה שהב' שנים ויתר לר' יוסף שיהי' שותף ולא מפיו אנו חיין אך שהוצרך להודות הואיל שר' יוסף עסק בשותפות והוא ידוע לכל ומה שכתב הרב וכו' אבד"ק בארשטשוב שאף שיש לר' יוסף שטר שותפות בלשון הקודש על ששה שנים הראשונים כבר עבר מזה ב' שנים ואין לר' יוסף שטר ועל כן בעינן עדים שהוא שותפות כהך דסי' קע"ט דבעינן דהעידו עדים דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי. ואינו דומה לשו"ת שב יעקב סי' י"ב המובא בפ"ת כי שם יש שטר שותפות והכא כלה זמנו. זה אינו דכל זמן שלא חלקו בהבהמות והחפצים החפצים בחזקת שניהם וע' תוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה דדבר הידוע לכל הוה כעדים. ועיין תשו' הרא"ש סוף כלל צ"ט הובא בב"י ח"מ סי' קי"א שהפרסום מועיל, אף להוציא והארכתי מזה בתשובה (עיין בספרי לאה"ע ח"א סי' י') על מ"ש כנה"ג אה"ע סימן מ"ב אות קע"ט בשם מהר"ם אלבילי שאם אחד מוחזק ומפורסם לרשע א"צ לקבלת עדות שמפני חזקתו פוסלין אותו ומש"כ הרב דק"ק בארשטשוב דדבר זה שאחר ב' שנים הראשוני נפסד כל המעות שהניחו בשותפות זה אינו דנודע שיש היזק אבל מי יודע כמה הי' היזק ובתוך טענותם מבואר דכאשר אחר ב' שנים הי' מריבה ביניהם לא רצו לפרסם הדבר שלא יודע מההיזק ע"כ מטעם זה אין להוציא החפצים מחזקת ר' יוסף

(ב) אולם הרב מבארשטשוב כתב עוד טעם דהוי הכל בחזקת ר' ליב דכיון דר' ליב טוען ברי שנתן עסקא באופן שכל המעות שנתן ר' יוסף נפסד ור' יוסף טוען שמא בכה"ג מהני ברי ושמא דל"ה בחזקת שניהם וחילי' מדברי המחבר סי' צ"ג סעיף י"ג שהוא מדברי הרמב"ם בראובן שהטיל לכיס ת' דינרין ושמעון מאתים אם הממון כולו ביד ראובן וראובן טוען שהי' הפסד ת"ק דינרין ישבע ראובן שבועת השותפין וילך במנה שבידו ואם המנה הנשאר ביד שמעון ישבע ויקח חמשים וקשיא אמאי אם המעות ביד ראובן נוטל ראובן כל המנה הרי מעות השותפות בחזקת שניהם וע"כ בכה"ג מהני ברי ושמא וכן כתוב בס' שער המשפט סי' קס"ד. הנה בקושי' זו האריך בס' ארי' דבי עילאי חלק חו"מ סי' ג' והי' ויכוח בינו לבין חותנו הגאון מאוהעל וכ' דהטעם שנוטל ראובן כל המנה משום שלא נודע שנשאר מנה רק על פיו ויש לו מיגו וכמו שרצה לתרץ בשער המשפט. אמנם אף אם יהיבנא לשער משפט סברתו דבכה"ג מהני ברי ושמא אין מסי' צ"ג שום ראי' לפמש"כ הש"ך סי' צ"א דבמעות ל"ש חזקת מ"ק א"כ בשלמא בסי' צ"ג שנשאר ביד ראובן מעות כיון שהמעות תופס בידו ואין לשמעון חזקת ממון גם חזקת מ"ק ל"ש במעות ע"כ מהני ברי ושמא משא"כ בחפצים ומטלטלין כיון שיש לר' יוסף חזקת מ"ק על חלקו ל"מ בו"ש להוציא מחזקת מ"ק והגם דמשער משפט קס"ד נראה דגם בחפצים הדין כן ע"ז אין לו שום ראי' עיי"ש. איברא דש"ך סוסי' צ"א מסופק אם עומד החפץ בחצר של שניהם אם שייך חזקת מ"ק ובנ"ד החפצים עומדי' בחצר השותפות אך כבר דח' בש"ש שמ' ד' סי' י"ד דברי הש"ך. והנה גם בסברת הש"ך דבמעות ל"ש חזקת מ"ק הואיל ועומד להוצאה כ' בש"ש שם פט"ו לדחות דכיון שהמעות בעין מחויב להחזיר אותו מעות. ולפענ"ד סברת הש"ך לפמ"ש הב"ש סי' ל"ה ס"ק כ"א דכשליח מקדש' לעצמו במעות המשלח דדבר שאין קפידא אם יחליף ל"ה גזל ובמקנה תמה דדוקא במעות מותרין שמותר להשתמש מותר להחליף כמ"ש הש"ך רצ"ב וע' ח"צ סי' ע"ג ועיין בבית אפרים ח"מ סי' מ"ט ואמנם ע"כ צ"ל דנהי דמחויב להחזיר אותו מעות מ"מ אם מחליף ל"ה גזלן ומ"ה ל"ה קדשה בגזל ומהאי טעמא י"ל דל"ש במעות חזקת מ"ק דאם יחליף ל"ה גזל דדבר שאין דרכו להקפיד הוא גם מה שהקשה בש"ש מתוס' כתובות ע"ו ד"ה על בעל החמור שהקשו על המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאיך המעות חוזרין ולא מוקמינן אחזקת מ"ק י"ל אין כונתם על המעות אך על החפץ דנוקמא החפץ אחזקת מ"ק ולא מכר החפץ שהי' מ"ט. וכבר רציתי לומר על מה שנשאלתי מאחד שתופס שראנקען ובשבת מקבל נכרי מכס ונותן רעסט לעובר האורח והמעות היא של הבעלים וקונה שביתה ואח"כ נוסע הנכרי חוץ לתחום במעותיו ורציתי לומר דבמעות ל"ש קנין שביתה מה"ט כעין שכ' הש"ך דל"ש חזקת מ"ק ובזה יש לעיין

ובעיקר הדבר נראה דל"מ בנ"ד ברי ושמא נגד חזקת מ"ק והגם דחזקת ממון עדיף מחזקת מ"ק מ"מ גם חזקת מ"ק אלים טובא ועוד לפמ"ש תוס' דהיכא דשמא טוב לכ"ע ל"א בו"ש ברי עדיף בנ"ד השמא טוב דכיון דלא נרשם בהבוך הוצאות העסקא מאין לו לידע אם שילם עסקא וכמה שילם. אמנם גם זולת זה כבר כתבתי דל"א ברי עדיף בנ"ד: