בית יצחק חושן משפט עח

בנ"ד שלא היו שותפים בכל עסקיהם. רק לאותו העסק ע"כ ל"ש סברת הפמט"א ומ"מ מפורש שם בתשובה דכיון דהם שותפים והכל בחזקת השותפות ל"מ אחד לומר קים לי. ע"כ נלע"ד בפי' אם נדבר בפי' שלא יחלקו אך אם ימכרו כל האילנות הוי תוך זמנו. ושייך סברת הרא"ש בתשו' דמזלא דבי תרי עדיף. ואינו יכול למכור לאחר חלקו ול"מ מכירתו ול"מ לומר קים לי כשיטת הרשב"א כמ"ש לעיל כיון שהכל בחזקת השותפות אך אם הקונה מוחזק באמת בדברים של שותפות בביתו י"ל קים לי. אמנם אם לא נדבר בפירוש הוי כנשתתפו סתם ול"ש רק סברת הנתיבות וכבר כתבתי דאין דבריו מוכרחים וגם יש לומר דהנתיבות מודה בזה כיון שנתמעט הסחורה וגם הי' התחלת העסק ע"י נאמנים ע"כ מהני המכירה אם הי' המכירה כדת אך אם לא הי' בהמכירה קנין או "האנדשלאג" אך קנין כסף דלא קנה רק למי שפרע אולי יכולין השותפים למחות בהמכירה אך נראה כל עוד שלא יחזור המוכר ויקבל מי שפרע הוי קנין כסף קנין כדמשמע מהרי"ף פרק הזהב וגם בנדון דידן הנה מכורה אם לא יקבל המוכר מי שפרע. ודע דמה דס"ל לנ"י וש"פ דגם שותף יכול לחלוק ת"ז דלא גרע מפועל אף דפועל ג"כ א"י לחזור בדבר האבוד א"כ איך סתמו ולא כתבו דבדבר האבוד גם שותף א"י לחזור שמא סברתם לפמ"ש בנתיבות סימן של"ג דמדינא גם בדבר האבוד א"מ לשלם רק הוא תקנת חכמים ואומדנא דאדעתא דהכי שכרו את עצמו ע"כ אין לדמות בזה שותף לפועל

(ג) והנה לבעל תשו' פרח מטה אהרן סי' ע"ט נעלם במח"כ דברי הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' ט"ו דהרא"ש מסיק אף אם עשו שותפות לכל ריוח שיזדמן מכל דבר. מ"מ אם הרויח שותף אחד מן חביריו ע"ז לא הי' דעתם וא"צ ליתן לו ופמ"א לא פסק כן. אך כיון שאין בידו לחלוק עם שותפו צריך לתת לו ריוח משותפו עיין שם והפלא שלא הביא דברי הרא"ש ולומר דשם כיון שמוזכר אפילו מציאה בשוק שאני עדיין צ"ע אולי מ"מ שייך סברת הרא"ש ולכך עיינתי בתשו' הרא"ש שכ' בתחלה דאם נשתתפו מתחלה הוי שותף גם לחלק שקנה מחבירו. על כן נכונים דברי הפמט"א ודוק. והנה מה שפסק הב"ש סי' פ"ו בשם ב"י דשותף שמכר שלא כדת המכירה מכורה נגד אחר אך שצריך לשלם לשותפים ההפסד. וכ"כ הש"ך סי' ע"ז. אין ענין לנ"ד דשם כיון שמכר מכל השותפות מסתמא מהני מכירה נגד אחר דהוי כהותנו בין לתיקון וכו'. ועוד דהלוקח מוחזק ויכול לומר דמסתמא כדת עשה והי' לו רשות למכור. משא"כ בנ"ד שלא מכר רק חלקו גרע והיכא דהשותפים יכולים למחות ל"מ המכירה כדמשמע מלשון הצ"ץ והעבודת הגרשוני והגם דבתשו' פנים מאירות מפלפל בענין כמדארל"ת מסוגיא דכתובות פ"א. מ"מ מפשטות דברי הגמ' משמע דהיכא דאינו יכול למכור ל"מ המכירה. ולדינא כבר כתבתי דיש חילוק בין ת"ז לאחר זמן השותפות. ומרוב הטרדה אקצר אולי אזכה בזמן אחר לבאר דינים אלו והנני ידידם

סימן נ

ב"ה. פרעמישלא תר"נ לפ"ק

לש"ב הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה ראש יחס אלפי ישראל המפורסם מו' לוי הורוויץ נ"י האבד"ק באליחוב

ע"ד טו"ת שבין ראובן ושמעון שראובן שכר רחיים מאדון על עשר שנים וקיבל ראובן, את שמעון לשותף על חלק רביעית. והקאנטראקט הוא על שם ראובן ושמעון נתן חלקו המגיע ונכתב בשטר שותפות שכל משך י' שנים לא יוכל שום אחד לשנות דבר ולא לקנות הרחיים לצמיתות לבדו אם לא בשותפות לפ"ע החלקים הנ"ל ושמעון יושב בדירה השייך לרחיים להשגיח על העסק ונתן משלו לשותפות סך מאה ר"כ ואח"כ רצה בעל הרחיים למכור הרחיים לאיש אחר כי הוא צריך לזוזי ועל כן השתדל ראובן וקנה לעצמו על תנאי שיתן להמוכר קרוב לאלף ר"כ והברירה ביד האדון או שישיב לראובן סך י"ז מאות ר"כ ככלות ששה שנים ויחזיר הרחיים או שיהי' הרחיים מכור לגמרי לראובן וכן עשה קאנטראקט כנ"ל ואמר ראובן לשמעון שיתן חלקו במעות לפ"ע חלקו הנ"ל ומיאן שמעון כי לא הי' לו מעות וגם משאר טעמים לא רצה להשתתף ולא רצה לקנות לחלוטין וכעת ראובן רוצה לבטל שטר שכירות כי בדיניהם קנין מבטל השכירות ושמעון לא שמע אליו ונשאר שותף ערך ב' שנים אחר הקנין וכעת רוצה ראובן לדחות שמעון מטעם הנ"ל ומה ששתק עד היום מתנצל שאשת שמעון חלתה וחס עלי' עוד טוען ראובן שאינו רוצה ליתן חלק רביעית בריוח פן יבחר המוכר להשיב לו הסך שבעה עשר מאות ר"כ ויצמח לו היזק גדול כי אינו בעל כיס והוצרך ללות בעיסקא גם טוען ראובן גוד או אגוד ושמעון טוען שכפי שטר שותפות אינו יכול לומר גאו"א גם טוען שנגמר שישאר בשותפות ואם לאחר ו' שנים יחזיר המוכר המעות יתפשרו על שנה אחת שיחזור ויתן ראובן הטבה לשמעון וראובן טוען שלא בא הדבר לידי גמר

(א) תשובה מה שטוען ראובן דהואיל דהוא בא מכח נכרי כדיניהם דיינינן לי' דשטר מכר מבטל שטר שכירות ליתא לזה דזה דוקא בזכות שהי' למוכר בנכרי משא"כ בנידון דידן גם המוכר שהוא המשכיר לא הי' כח בידו לבטל השטר שכירות רק הקונה שלו וכל עוד שלא מכר אינו יכול לבטל שטר שכירות. על כן ל"ש לומר כנכרי דיינינן לי' ואם כי הדבר פשוט קצת יש ראי' מתוס' ב"מ נ"ג ד"ה נטר שכתבו דמכח דינא דבר מצרא הי' לו לרב מרי להוציא הבית מיד רבא שקנה מנכרי והוא הי' ממושכן ביד רב מרי וכן פסקינן בסי' קע"ה סעי' נ"ז והרי רבא קנה אצל נכרי וכדיניהם דיינינן ע"כ כיון דל"ש דינא דבר מצרא אצל המוכר רק על הלוקח דיינינן כדיני ישראל וה"ה כשלא הי' הזכות למוכר רק ללוקח דיינינן כדיני ישראל ומ"מ לענין זכות שהי' לו לרב מרי שהנכרי לא הי' מצי לסלקו דיינינן לי' כדינא דנכרי ולא נטל רבא אגר ביתא מרב מרי ה"ה בנ"ד המוכר גופי' לא מצי לסלקו להשוכר. גם הקונה הישראל ל"מ לסלק להשוכר שוב ראיתי בתשובת הרא"ש כלל י"ח ע"א שהקשה באמת למ"ל להגמ' לומר זבין מנכר יל"ש דין בר מצרא משום דארי מבריח ממך ת"ל דדינא כנכרי משום דאי בעינא מהדרנא שטרא ותירץ דכיון דגם בישראל שייך לומר כן ע"כ גוף דין דבר מצר' הכי הוה עיי"ש משמע דלולא סברא זו הי' אומר דינו כנכרי אף דל"ה זכות המוכר מטעם אהדרינא שטרא למר' מ"מ בנ"ד ל"ש לומר אהדרינא שטרא למר' כמו שיבואר לקמן וכת"ה כתב ג"כ סברא הנ"ל רק שכ' דלהנתיבות סי' ס"ו ס"ק ל"ד שכ' בסברא דנכרי שמכר שט"ח לישראל קנה אף בלא כתיבה ומסירה מטעם דישראל שלוה מנכרי ודאי קביל עלי' לדין כל זכות שיש לנכרי בדיניהם והוה כאלו נכתב משועבידנא לך ולכל למאן דאתי מחמתך עיי"ש וה"ה שי"ל ישראל ששכר מנכרי נכנס אדעתא דהכי שיש דינו כדיניהם על כן גם ישראל הקונה יכול לסלק השוכר. וזה ליתא דמה שיש זכות להנכרי המלוה הישראל נכנס אדעתא דהכי כגון שיוכל למכור השטר חוב דמה איכפת להלוה אם ימכור השט"ח או יחזיקנו בעצמו ע"כ אדעתא דהכי נכנס משא"כ שיוכל למכור הבית והשוכר יפסיד ע"י גוף השכירות מאין הרגלים שיכנס אדעתא דהכי. דלמא לא אסיק אדעתא דהנכרי יעשה עול ובפרט שהשוכר יושב בהעסק והוא מוחזק ול"א אומדנא להוציא כעין שכ' הב"ש סי' קי"ד ס"ק מ"א דל"א אומדנא לפטור מחוב. וכת"ה יפה הביא דברי ז' מהר"ם מלובלין בתשובה סי' כ"ב דל"א דינו כנכרי רק במה שיש זכות להמוכר ולא במה שיש זכות להקונה והוא דלא כנתיבות

הנ"ל

(ב) והעיקר בדין זה דבאמת כן הדין דדין הלוקח מנכרי כנכרי יוצא מש"ס דב"ב אמנם גם בבכורות י"א ע"ב מוכח כן דלוקח פירות ממורחים מן הנכרים מעשרן והן שלו מטעם דאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי. ועיין במהרי"ט סי' ל"ח. ולכאורה שם גלי קרא כדיליף ריב"ל מקרא דכי תקחו מאת בנ"י ואס"ד דילפינן מזה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו או מטעם אי שתקית שתקית ואי לא מהדרנא שטרא למרי' כמ"ש מהרי"ט סי' ל"ח למ"ל קרא ועיין מהרי"ט אלגאזי פ"ה דבכורות דף צ' דפוס פרעשבורג שהאריך בזה דלמ"ל קרא ועי' מהרי"ט סי' ל"ח הנ"ל שהרגיש בזה ועי' מהרי"ט ח"א סי' פ"ה שכ' דמה"ט פטור משום דלקוח ג"כ פטור ומ"ה הלוקח טבלים ממורחים חייב בתרומה גדולה משום דגם לקוח חייב ועי' מל"מ פ"א מתרומות תמה על מהרי"ט מטור ומתוס' ועי' בספרי בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' קס"ה אות ה' תמהתי על מהרי"ט מגמ' ותירצתי דברי מהרי"ט בט"ט. ולפמ"ש שם בדעת הרמב"ם דלקוח ג"כ פטור מתרומה גדולה א"א לומר כדעת מהרי"ט דהר"ם פוסק דתרומה גדולה חייב בלוקח מנכרי. ואקצר. ולדינא נראה דהלוקח פירות ממורחים ל"ש אי שתקית ואי לא מהדרנא ואמכור לנכרי דאסור למכור טבל לנכרי ע"כ צריך לימוד מקרא ולבתר דגלי קרא אמרינן בכל דוכתא בא מכח נכרי הוא כנכרי דוקא בזכות שהי' לנכרי כגון שלא ליתן תרומה משא"כ בזכות הלוקח ל"א הרי הוא כנכרי כמ"ש כ"ת בשם מהר"ם לובלין

(ג) והנה ודאי הא דאמרינן מהדרינא שטרא למרי' הכונה שיחזור וימכור כמ"ש הרא"ש ב"ק ח' דבחזרת שטר לא נתבטל מכירה על כן צ"ע על הסמ"ע מטור סי' קי"ט ס"ק כ"ט שכתב דכל מה שבידו לעשות כאלו כבר עשה כיון דמחוסר מעשה היא שמא הוא לא לא ירצה ובנ"ד אם יחזור המוכר ויקנה מהישראל לא אדע אם מדינא דמלכותא יכול לסלק השוכר אם עפ"י נימוסם יכול לסלק יכול לומר הדרא שטרא אך אולי הוי כמו מזיק אם ימכור לנכרי והנה כת"ה יפה העיר דנהי שבלוקח אחר יש לדון בזה אבל בנ"ד שהשותף שהוא השוכר הראשון בעצמו קנה ודאי אין יכול לסלק להשותף השני דנהי דאחריות דעלמא לא קבל אבל אחריות דנפשא עכ"פ קבל עליו ע"כ הדבר פשוט שאין יכול לסלק להשותף אך מה שיאמר שהי' מוכרח לקנות פן יקנה אחר ויצמח היזק וכעת אם יבחר האדון הברירה להחזיר סך י"ז מאות ר"כ אחר ששה שנים יהי' היזק עיסקא. הדבר פשוט שהשותף השני שהוא שמעון מחויב ליתן חלקו בהפסד כיון שהי' מוכרח לעשות לטובת השותפות ומחויב שמעון ליתן לראובן ערבות ובטוחות על היזק זה כפי ראות עיני בי"ד ואם יש הכחשה ביניהם אם נתפשרו יקוב הדין ביניהם אם נגמר הפשר עפ"י שבועה וקב"ח כדת. וגאו"א אין יכול לטעון אם הותנו בפירוש. והנני ידידו דו"ש באהבה: