בית יצחק חושן משפט עד

השתמשות שמא הי' ביד השני למחות בזה וכבר מבואר בנתיבות סי' קנ"ג ס"ק י"ז דאם לא היו קורות נעוצות בכותל הבית אין שמעון נאמן לומר שהוא שותף כיון שהכותל עיקר תשמישו לבית ראובן מיקרי הוא מוחזק ושמעון מוציא ע"כ גם בנ"ד מיקרי שמעון המוציא ועליו הראי' ואף אם איזה לאטיס מהגג סמוכות לכותל אין לו חזקה רק על זה ע"כ הדין עם ראובן עד שיעשה כותל על חלקו או שיתפשר עם ראובן

סימן מג

ב"ה. פרעמישלא כברכת לפ"ק להרה"ג החו"ב בכל חדרי תורה מוה' צבי הכהן ראפאפארט נ"י ראב"ד דק"ק קראקא יע"א

ע"ד אחד שהשכיר חנות לחבירו ואח"כ השכיר חנות שניה לשוכר שני והשני מחזיק סחורה כבעל החנות הראשון אם יכול השוכר הראשון למחות בידו ואם יכול לחזור תוך משך ימי השכירות ולצאת מהחנות

תשובה דין זה בא לפנינו ופסקנו דלכתחלה אין להמשכיר להשכיר החנות השניה סמוכה להחנות הראשונה שימכור אותה הסחורה עצמה מ"מ אם כבר השכיר אין השוכר הראשון יכול למחות בידו דבשלו הוא עביד ובתשובות בית אפרים האריך בדין פסוק חיות דפוס' דאינו יכול למחות ועיי"ש מה שחולק על תשובות פנים מאירות בדין אוראנדא שמוכר בזול יותר מחבירו ובשגם בערים גדולות ודאי לא יוכל למחות אם לא שהתנה בתחלה וגם השוכר הראשון אינו יכול לצאת תוך ימי השכירות כיון שלא התנה וכאן ששכירות ליומא ממכר הוא ל"א אומדנא לבטל המקח שכבר קנה וזה פשוט ומרוב הטרדה אקצר והנני ידידו דו"ש

סימן מד

ב"ה. פרעמישלא זאת הברכה לפ"ק. להרב המופלג השנון מ' יצחק באבד נ"י מדאברמיל

ע"ד הדו"ד בין אחים שהניחה אמם להם בית לשלשה בנים ובחי' היתה משכרת לכל אחד בית וכיפה ולאחר מיתתה לא חלקו העזבון תיכף כי הי' סכסוכים בין האחים ונמשך הדבר איזה שנים וב' אחים ישבו בהבית ואח אחד לא ישב אך לפי שהוא הי' הקוראטער מהבית השכיר דירה אחת וקיבל השכר דירה ועתה כשחלקו הבית טוען האח האחד שהוא תופס השכר דירה שקיבל תמורת מה שהשתמשו האחים בהבית והם טוענים שקודם שחלקו אין להם לשלם שכר דירה ומה שקיבל האח שכר דירה היא לאמצע. ועוד שאלו אם ההכרח לשלם שכר דירה כמה מחויבים לשלם אם כפי מה שהיו משלמין לאמם או כפי שומת בקיאים

(א) תשובה הנה הביא כת"ה דברי הרמ"א סי' קע"א בשם תשו' הרשב"א דבלא חלקו והשתמש כל אחד יכול לומר בשלו הוא משתמש ומבואר בנתיבות דאם קיבל שכר השכר הוא לאמצע אמנם כת"ה נסתפק די"ל דהרשב"א שמשם מוצא הדין כשיטתי' דס"ל דאין שותף יכול לכוף לחבירו על חלוקה לזמן ע"כ אין שותף יכול לומר אשתמש זמן כמו שהשתמשת אתה משא"כ לדידן דס"ל כהרמב"ם דיכול לכוף על חלוקה לזמן ומביא דברי תשו' הרשב"א חלק הנקרא תולדות אדם סי' קמ"א ועיינתי שם ושם נאמר להיפך דאפי' בחצר שיש בו דין חלוקה כל עוד שלא חלקו בשלו הוא משתמש ובחצר שיש בו דין חלוקה ודאי יכול לכוף על החלוקה ומ"מ יכול לומר בשלו הוא משתמש וכש"כ באין בו דין חלוקה לדידן דיכול לכוף על החלוקה לזמן כל עוד שלא חלקו ומבואר בתשו' הרשב"א להדיא דאין יכול לומר כדרך שהשתמשת ב' שנים אשתמש אני ב' שנים ומה שהביא כת"ה דברי הרשב"א הובא בספר דברי גאונים סי' ק' אות שותף בישב אח אחד בבית הגדול וחיים לן שבק דלא עדיפא היורשים מדידי' דהי' יכול האח השני לומר אשתמש בבית הגדול כמו שהשתמשת אתה באמת צ"ע דבתשו' הרשב"א מבואר דקודם חלוקה אינו יכול לומר אשתמש כמו שהשתמשת ושם מביא דברי הרמב"ם פ"א משכנים ודברי תשו' הרא"ש ולא מצאתי להרמב"ם ולא להרא"ש שיאמרו כן דהרמב"ם לא פסק רק שיכול לכוף על חלוקה לזמן אבל קודם חלוקה שיחלוק על תשו' הרשב"א לא מצאתי ובעיקר הדבר הואיל ואין דברי הרשב"א לפני לא אוכל לדון בדבריו אולם בתשב"ץ ץ ח"ג סי' ר"ח בב' שיש להם חצר בשותפות ולא חלקו והלך אחד למרחקים והשני בנה בית והשתמש בו ואח"כ תובע השני ממנו שכירות וכ' דכיון דחצר לא קיימא לאגרא א"צ להעלות שכר ומדלא כתב דיכול לומר בשלו השתמש מוכח דלא ס"ל כרשב"א ושמא הצריך התשב"ץ לזה דס"ד שינכה לו מהוצאות שכר דירה דסברת הרשב"א שיכול לומר בשלו השתמש ל"ש רק כשחבירו תובע ממנו יכול לומר בשלו השתמש אבל כשהוא תובע מחבירו הוצאת הבנין ס"ד שחבירו יאמר תנכה שכר דירה מהוצאות קמ"ל הואיל ולא קיימא לאגרא א"צ לנכות, ועיין בסי' קס"ד בבית ועלי' שבעל העלי' בונה הבית דשם אפילו קיבל שכר א"צ לנכות כמ"ש בנתיבות שם אך שותפים אינו דומה לשם עיין סי' קע"ח ואכ"מ

והנה מדברי תוס' ריש בבא מציעא ויבמות ל"ח שכתבו אהא דאין ספק מוציא מידי ודאי דמה שהוא ודאי בחצי ל"א נגד חלק השני אין ספק מוציא מידי ודאי רק ביורש כיון שהוא ודאי יורש והכונה דיורש ל"ה יורש בחצי החלק רק כל יורש מוחזק בכולה ומ"ה אמרינן בספק ויבם אין ספק מוציא מידי ודאי ומבואר דיורש עדיף משותף דכל יורש מוחזק בכולה ומ"ה י"ל ביורש שנשתמש קודם חלוקה ודאי יכול לומר בשלו השתמש כדברי הרשב"א

(ב) ובשעה"מ פוסק באכסני' דמחייב לשלם שכירות אף קודם חלוקה ולכאורה ה"ה בכיפה אך יש לחלק דבאכסנ' כיון שבאכסניא משלמין שכר לינה הוי כקיבל שכירות מהדירה דמבואר בנתיבות דהשכר לאמצע משא"כ בכיפה הוא השתמש לעצמו דהקונים משלמין עבור הסחורה ולא עבור הדירה אך בנ"ד שהאח השלישי השכיר דירה ומבואר ברמ"א סי' שס"ג סעיף י' דבאם שותף השכיר כל הבית צריך השוכר לשלם לשותף השני אבל אם לא השכיר כל הבית רק חלק שלו א"צ השוכר לשלם לשותף וכ' בסמ"ע דאינו דומה לב' שותפים שהי' להם חוב אצל אחד דכאן יכול לומר לשותף השני השכר ג"כ חלקך לאחר ואח"כ כ' הסמ"ע דכאן לא מיירי לענין שותף השני רק לענין השוכר ולפמ"ש הסמ"ע בתחלה מבואר דגם לענין שותף השני יכול לומר השכרתי חלקי וכיון דכאן האח מוחזק יכול לומר כיון שאתם השתמשתם בחלקכם אני השכרתי חלקי ואף שהוא אפוטרופס מכל הבית מ"מ יכול לומר השכרתי חלקי ע"כ אם לא לקח שכירות רק כמו ששוה שליש מהבית כפי חלקו א"צ לתת לאחים ומה שלקח יותר צריך לחלוק עמהם ואם לקח פחות מחלקו אין יכול להוציא מהאחים המותר כיון שהרמ"א פסק כהרשב"א בלי חולק כנלע"ד והנני ידידו

סימן מה

ב"ה. פרעמישלא תרמ"ג לפ"ק. להרב החריף ובקי השלם היקר כש"ת מוה' אורי בלום נ"י מו"ץ דק' וויזניטץ

בדבר הדו"ד שבין איש לרעהו שהי' לראובן בית גדול ובו שני צדדים חדרים מול חדרים ובאמצע יש בית שער הנקרא "פארהויז" רחב ד' אמות ועשרה צאלל ומכר לשמעון צד אחד מהבית וכ' בהקאנטראקט שהבית שמכר לו (כי הי' להחצי בית שמכר לו נומער מיוחד) נמצא ב' דירות וקאממער וחצי בית שער שהוא בין הבית הנ"ל ובין הבית נומער פינפצעהן בזה הלשון "הבית שמכר והיא נומער צוויי הונדערט זעכס אונד פינפציג בעשטעהט אויס צוויי ציממער וכו' אויס דער העלפטע דעס צווישען דיעזעם וואהנגעביידע אונד דעם וואהנ געביידע נומער פינפצעהן בעשטעהענדאן פארהות וועלכעס פארהויז מחזיק ארבע אמות ועשרה צאלל" עוד נזכר בהקאנטראקט המצרים של הבית הנמכר וכ' שם בזה"ל "אסטליך מיט דער פארהויזהעלפטע דעס קאנסקריפטיאנס נומער פינפצעהן דעס זיידע סורקעס" (הוא המוכר הנקרא לעיל בשם ראובן) וזה הי' בשנת תרל"ד אח"כ מכר ראובן ללוי הצד השני שבבית שהוא נומער פינפצעהן ושניהם דרו בביתם כמה שנים וכעת רוצה שמעון לחלוק הבית שער ולוי מוחה בזה

(א) תשובה הנה מה שכ' כת"ה לפי המבואר בסי' קע"א ס"ב דאם כל אחד מכיר חלקו כופין לחלוק אף חצר שאין בו דין חלוקה ה"ה בנ"ד שמכר ראובן לשמעון חצי בית שער שבצדו זה הוי כמוכר חלקו לדעתי אינו דומה למוכר חלקו דהרי הדין יוצא מדברי הש"ס ב"ב דף ג' דתירץ רב אשי כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק ושם החזיק כל אחד בשלו שלא הי' השני משתמש בשלו ושלא יהי' הוא משתמש בתוך חבירו וזה לשון הרא"ש ב"ב פ"ק סי' ל"ז אבל אם כל אחד מכר חלקו ואין לו רשות להשתמש בשל חבירו חולקין אפי' בפחות מכדי חלוקה א"כ אדרבא בנ"ד שהוחזק כל אחד לילך בבית שער בכל הרוחב שאין הפרש בין שלו לחבירו לא הוי מכיר חלקו ולא מבעי' לפמ"ש הרשב"ם והחזיק זה בשלו כגון רפק בה פורתא וקרקע נקנה בחזקה א"כ בנ"ד שלא החזיק בצד זה דוקא דלא רפק בצד זה. אך אפי' אם נימא דבהחזיקו שניהם לא בעי רפק פורתא מ"מ בעי הילוך ואמירה. וז"ל הפרישה ר"ס קנ"ז אבל אם בירר כל אחד חלקו וקנו מידו פי' כמו קנין דעלמא דהרי מתחלה הי' כל אחד משתמש בכולו ועכשיו אומר כל אחד לחבירו הנח לי חלקך מה שהי' לך בצד זה וכו' וה"ה למה דמשני ר"א כגון שהחזיק כל אחד מיירי ג"כ שהי' אמירה והסכמה ביניהם שלא ישתמש האחד בשל חבירו ואח"כ החזיק אפי' שלא בפני חבירו. אבל בנ"ד שלא הי' אף גילוי דעת לזה אדרבא מהסברא שישתמשו שניהם כל הבית ל"ה זאת מכיר חלקו ומה שנזכר בהקאנטראקט שיש בהמכירה חצי בית שער הוי כמוכר חצי שדה דאם אין בו דין חלוקה משתמשים שניהם. ומ"ש כ"ת מדברי הב"ח והטו"ז סי' קע"א ס"ד שאם יש לאחד קרקע הראוי להצטרף חבירו כופהו לחלוק אף באין בו דין חלוקה הוא מדברי הרמ"ה דהוה כמכיר חלקו ה"ה בנ"ד. אך משם ראי' דבנ"ד הבית אין ראוי להצטרף דאין תשמישם שוה ועוד וכי לסתור הבית צריך שיצטרף ומ"ש בד"מ ר"ס קע"א וז"ל ואם צריכים לשבר קצת חדרים כדי לחלוק ישברו המעט שאפשר אין כונתו רק שצריכין לשנות קצת אבל שיסתרו כל הדפנות ודאי אין צריכין כמבואר ברמ"א סעיף ה'