בית יצחק חושן משפט עג

טומאה קלה והרי שם קאי אדברי תורה והיא קושיא חמורה מאוד. ולחומר הנושא נ"ל דבלא"ה הוצרך הגמ' לאוקמא כדמסיק התם כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין משא"כ במת דבטלה דעתו. דאס"ד דבבהמה טומאה קלה דם נבילות א"כ משכחת במת שאר משקה המת דבחולין דף פ"ז אמרינן כל משקה המת טהורין חוץ מדמו והקשו התוס' הלא כשיוצאין ממת נוגעין בו ומקבלין טומאה דדם מגופתו וכו' וחלב האשה חשוב משקה ותירצו דמיירי שבא דרך שפופרת. והנה זה ברור דאף משקה שנוגע במת לא נעשה אב הטומא' כיון דאין לה טהרה במקוה וכן כתבו תוס' בפסחים י"ז ואין מטמא משקה זאת רק אוכלים ומשקים ולא אדם וכלים. אך התוס' בחולין הקשו אהא דאלו טהורין והרי אינו טהור ונמצא דבמת משכחת טומא' קלה דהיינו מה שיוצא מגופו שאר משקין וגם דם נבלות מטמא משום נגיעה לדעתי מדאורייתא והוי ראשון כמו משקה יוצא מן המת. ובגמ' הקשה לרוחא דמילתא דהרי דם נבלות ב"ש מטמאין מדרבנן טומאה חמורה כדמוכח מדברי הרמב"ם. ואיך קאמר בברייתא שיש בה טומאה קלה ומשמע אף מדרבנן והוי מצי לתרוצי דהברייתא מדאורייתא קאמר. אך דא"כ תיקשי גם במת איכא שאר משקה כנ"ל ומ"ה הוצרך לתרץ דמשכחת לה בצירוף כזית ובמת בטלה דעתו ודו"ק ועיין בספרי ב"י או"ח סי' ט"ו אות ה' ו' מה שפלפלתי בסוגיא זו. וכעת יש לי עיון בסוגיא שם בהא דמשני ר' חנניא לאפוקי מת דאע"ג דחופהו בבצק מטמא טומאה חמורה דטומאה בוקעת ועולה והרי מת נכרי אינו מטמא באהל א"כ משכחת טומאה קלה במהלכי שתים במת נכרי. מיהו לפמ"ש המ"ל סוף ה' אבל דלר"ש הפי' בברייתא באדם מחיים דלא משכחת טומאה קלה בחותך אבר מאדם משום דהוי אוכל שאין יכול להאכילו דאסור בהנאה א"כ הסוגיא שם ע"כ כרבנן ס"ל דמת נכרי מטמא באהל וממ"נפ ניחא בין לר"ש בין לרבנן ודו"ק כי קצרתי. ידידו

סימן מא

ב"ה. פרעמישלא תרל"ו לפ"ק. להרב החריף ובקי מ' אבר הם אביש הכהן פרענקל נ"י דיין דק"ק ליסקא

ע"ד השאלה ביעקב שהי' לו בית ומת והניח ג' בנות יורשות. ומכרו חלק מהבית היינו שהי' בהבית ה' שטיעבער ומכרו שלשה שטיעבלעך לאנשים אחרים ואח"כ מכרו לאחד שמו ר' צבי שטיעב אחד וגם ההויז. אך שלבת אחת הי' שטיעב והי' לה ג"כ דריסת הרגל בההויז. ובעת שמכרו הג' בנות החלק הראשון לצבי נתנו כתב בלשון פלניא ובו נאמר שמחית ופרנסת ומסחר מכל סחורה מכל הבית שייך להחצי הבית אשר לקח ר' צבי. והנה ראובן הבא מכח הבת שהי' לה שטיעב מסחר מקמח בשטיעב שלו ולשמעון הבא מכח הקונה הראשון שמו צבי הי' שענק מיי"ש בחלקו ואח"כ עשה שמעון מסחר מקמח גם הוא ואז עשה ראובן בחלקו שענק ובאו לד"ת ותבע שמעון לראובן בהכתב שלו שזכות מחית פרנסה מכל הבית שייך לו ובטרם יצא הפס"ד הלך שמעון בערכאותיהם ותבע זכות הנ"ל ויצא הפס"ד מערכאותיהם. במקומו שמה שמבואר בהכתב שיש לשמעון מחית פרנסה הכונה שיהי' לו ג"כ רשות למכור סחורות אבל לא שימחה לראובן. וכעת חזר שמעון לד"ת וטוען שאחד מהבקיאים מהגעריכט אמר יאמר שהערכאות טעו בלשון הכתב וכפי הכתב אין רשות לראובן ובא"כ לעשות שום מסחר בכל הבית ורוצה למחות עפ"י ד"ת וראובן טען שא"צ לעמוד עמו לד"ת אחרי ששמעון הלך בערכאות אף שהי' רק בדרך פראוויזאריש ויש לו עוד דרך לילך פראצעס וועג מ"מ אבד בערכאות וא"צ לדון. עוד טוען שכפי שפי' הערכאות הראשונים הוא מאמין אף אם יעמדו אחרים כנגדו. עוד טוען דהוי קנין דברים ואין ממש בחלוקת מחיות. ושאלו הדין עם מי

(א) תשובה הנה בענין שותפים שחלקו בית והותנו ביניהם שאחד יחזיק דרך משל עורות והשני שפעצערייא עיין בתשו' תועפות ראם חלק חו"מ סי' ו' שכתב דהוי קנין דברים ול"מ הקנין אך למי שפרע ובאמת אם הותנו ביניהם בתחלת השותפות י"ל דל"ה קנין דברים לפמ"ש מהרי"ק בתשו' סי' כ' דשנים שהותנו ביניהם שלא יוכל אחד למכור אך לחבירו ל"ב קנין בהאי הנאה דצייתי אהדדי כדאמרינן פ' בית כור ועיין בנתיבות סי' ק"ו מביא דברי מהרי"ק אמנם גוף דברי מהרי"ק תליא במחלוקת בסי' קע"ו אם שותפים קונים זל"ז בדבור בעלמא ויפה כתב כת"ה דבנ"ד שהקנו להקונה מ' צבי כל מחית הבית ל"ש סברת מהרי"ק מיהו לפמ"ש בתשו' פרח מט"א סי' י"ד דכל שנתפשרו בתחלת הקנין אתנאי זה ל"ה קנין דברים ה"ה דבכה"ג מהני

והנה מה שכתב בתשו' תועפות ראם הנ"ל דאף דקנין דברים ל"מ מ"מ צריך לקבל מי שפרע הוא באמת ענין חדש והנה לדעת הש"ך סי' ס"ו ס"ק ה' דמוכר שט"ח בלא כתיבה ומסירה צריך לקבל מי שפרע יש להוכיח מש"ס דגם בדבר שאין בו ממש צריך לקבל מי שפרע מדמקשה בב"ב קמ"ז אהא דפלוני ידור בבית זה לא אמר כלום למימרא דמילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע והא אר"נ שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואע"ג דליתא בבריא. ומה קו' בשלמא בהלואתו לפלוני מהני קנין או בבריא עכ"פ למי שפרע משא"כ בדבר שאין בו ממש דל"מ קנין כלל וע"כ דבר שאין בו ממש שוה להלואה בזה אמנם לשיטת הקצה"ח שם דגם בחוב א"צ לקבל מי שפרע וכ' בסי' ר"ד וסי' ר"ט דא"צ לקבל מי שפרע לר' יוחנן רק במקום שקנה מן התורה עיי"ש. גם בקנין דברים ל"מ אף למי שפרע ומצאתי שהעיר בזה בספר דברי גאונים שיצא מחדש סי' ק' ולפמ"ש בקצה"ח סי' ר"ד ס"ק ה' דהיכא דהמוכר מותר להשתמש במעות חייב לקבל מי שפרע א"כ במכר לו בית ונתן לו זכות דבר שאין בו ממש ג"כ בקנין כיון שמותר להשתמש במעות חייב לקבל מי שפרע. ומ"מ בנ"ד כיון שמכר להקונה ר' צבי החצי הבית וגם ההויז אך לבת אחת שייר דריסת הרגל בההויז י"ל שלא שייר לה דריסת הרגל רק לצורך דירה ולא לעסק מחיית פרנסה שמתרבו ההולכים ול"ה קנין דברים כיון שמכר ההויז ובזה י"ל דזכות זה נמשך גם ליורשי' כיון שהוא תליא בההויז שמכר לו ולא שייר רק זכות דירה ולא זכות נכנסים ויוצאין. וכל זה אם רוצים הקונים לכנוס דרך ההויז אך אם יש להם דרך אחרת הוי זכות שאינו מסוים ולא נמשך ליורשי' כעין שפסק ברמ"א סי' ר"ט ס"ק ז'

(ב) אמנם בנ"ד שהי' אצל הד"ת ובטרם שיצא הפס"ד הלך בערכאות ויצא בדיניהם לזכות של ראובן הדבר פשוט דאין נזקקין לו כמבואר סי' כ"ו ואף דהדבר ברור דהיכא דהתחיל לדון בדיניהם ובטרם שזיכהו בדיניהם לאחד חזר התובע אנו נזקקין לו אף שאנו פוסקים כטעם הא' משום קנס כמ"ש בנתיבות מ"מ כיון שחזר בו לא קנסינן לי' וכן משמע מלשון הש"ע דבעי דוקא שנתחייב בדיניהם מ"מ בנ"ד שכבר יצא הפס"ד לזכות ראובן אין חילוק בין דנו בפראוויזאריום אף שיש לו דרך "פראצעסוועג" אין חילוק בדבר דהרי דנו על עיקר דיניהם וזיכו לראובן וכבר אמרו קרית חברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי בי' וסמכו על קרא יען טהרתיך ולא טהרת מטומאותך לא תטהרי עוד עיין בתומים ואחרי שהי' אצל הד"ת למה הלך מזה. ובנ"ד א"צ לזה דלפי המבואר סי' ס"ח דכל שטר העשוי עפ"י דינא דמלכותא אם הוא פסול עפ"י דיניהם אעפ"י שכשר עפ"י ד"ת השטר פסול ה"ה בשטר זכותים כן הוא וכאן הרי השטר עשוי בלשון פלניא הוי הכי אך זה דוקא אם עדיו עדי נכרים אבל אם העדים ישראלים לא מקרי זאת שטר העשוי עפ"י דינא דמלכותא דשטר מהני בכל לשון וכיון שעפ"י ד"ת מהני זכות זה לא אזלינן בתר דינא דמלכותא נגד ד"ת אך מטעם הא' הואיל והלך בערכאות לא מזדקקינן לי' מועיל ובכן אף שבא אחר ואמר שערכאות טעו לא מזדקקינן וראובן זוכה בדין. וביחוד אחרי אשר עשה שמעון רעקורז ללבוב ובא מלבוב ג"כ שראובן זוכה בדין זה ודאי מקרי נתחייב בדין ואין נזקקין לו. והנני ידידו

סימן מב

ב"ה. פרעמישלא תרל"ב

ע"ד טו"ת שבין ראובן ושמעון שהיו שכנים והי' להם כותל המפסקת בין שני הבתים שלהם והכותל רחב בעוביו ב' אמות ובגובה ה' וחצי אמה ולמעלה עומד כותל המפסקת בין הגגים בעובי אמה אחת ועומד כולו על חצי עובי כותל התחתונה של ראובן ואביו של ראובן בנה הכותל המפסקת למעלה לבדו ויש עדים ע"ז והבית של שמעון הי' שייך אז לנכרי ולא נודע אם סירב הנכרי להשתתף עמו וב' או ג' שנים אח"כ בנה ראובן עליו דירה על ביתו ומשתמש בכותל זה וזה שלשים שנים ועתה בא שמעון לסמוך על כותל זה ולבנות ג"כ עליה על ביתו וטוען שמעון מאחר שהוא נהנה עד עכשיו בהשתמשות החומה וכל כותל המפרדת בין ב' גגים מסתמא הוא כולו בשותפות ומה שעומדת רק עובי של חומה התחתונה לצד ראובן אולי הי' בהתחתונה ג' חלקים לנכרי וחלק רביעי לישראל או אולי נתן דמים בעד זה וראובן טוען שבודאי אביו עשה לצורך בנינו ולא לצורך כותל המפסקת שהי' די במחיצה קלה

(א) תשובה באם ידוע בעדים שאביו של ראובן בנה לבדו הכותל הדבר ברור שהכותל שלו אף אם הי' הכותל בנוי על מקום שניהם כמבואר בסי' קי"ז שבאם יש עדים אינו נאמן שפרע הואיל ואין לו מיגו רק שהרמ"א כתב וי"א שאם נתרצה תחלה בהגבהה נאמן לומר שנתחלקו וס"ל אף בלא מיגו נאמן ויש לומר דהנ"י דהוא בעל שיטה זו מודה דבעי עדים שנתרצה ולא פליג רק בזה דלשיטה א' ל"מ עדים שנתרצה אמנם יש לפרש דכיון שהכותל בנוי על מקום שניהם אינו נאמן כ"כ לומר שנתרצה מתחלה אבל מפשטא דלישנא משמע כדכתיבנא בראשונה באופן דאם יש עדים שבנה בעצמו ואין עדים שנתרצה א"נ לומר פרעתי אמנם כ"ז בעומדת הכותל על מקום שניהם אך בנ"ד שהכותל בנוי על מקום של אחד לבד הדבר ברור שהיא שלו כדמוכח בסמ"ע ס"ק ל"ד דכשעומד על מקום שלו הוא מוחזק בהכותל ואין נאמן לומר שפרע וכיון שאין הנכרי שבא מכחו נאמן לומר שפרע לא טענינן לבא מכחו שפרע ואף אם הי' במקום שניהם י"ל דבא מכח נכרי גרע דאין חצר קונה לנכרי ובזה עדיין יש לעיין אבל בעומד על מקום שלו א"צ לסברא זו ומה שטוען שמא הי' לו חלק ג' רבעים ז"א דהחזקה שחצי של הכותל של כל אחד ומה שטוען שמא פרע לא טענינן לי' דהוא גופיה לא הי' נאמן לומר שפרע ומה שטוען שהשתמש איזו השתמשות בזה מה שעשה גג על חצי כותל שלו סמוך לכותל זה שבנה אין זה