בית יצחק חושן משפט סט

בשכירות בתים אך הרי גם בחרם ר"ג לישא ב' נשים כופין אותו לגרש וה"ה בחרם בשכירות בתים כופין להחזיר אבל יש לחלק דשם כיון שעיקר תקנה הי' שלא יהי' לו ב' נשים והגם דמלשון החרם לא משמע אלא לא ישא ב' נשים הולכין אחר כונת החרם ולכן אמרינן דהכונה הוא שלא יהי' לו ב' נשים וכופין לגרש והארכתי בפרט זה במקום אחר משא"כ כאן כיון שבלא"ה צריך להחזיר משום דב"מ וא"צ להחרים רק שלא יוסיף דמים דזה מותר משום דינא דב"מ. ולפ"ז היכא שכבר שכר והשוכר השני רוצה שיחזיר לו העסק בלא"ה צריך להחזיר משום בר מצרא ולא הי' צריך להחרים ע"ז ולפי"ז נאמר כיון שאין בלשון החרם רק לכתחלה והיכא דעבר הרי יש כח לשוכר הראשון שיתבע תיכף כשנודע לו ולמה לו לר"ג להחרים שיחזיר אף אם שהה ולא תבע לדין כיון שהברירה ביד השוכר לתבוע תיכף. ע"כ לדעתי ברור דאף אם עבר על החרם והשוכר שהה כדי שילך ויתבע אינו יכול לכופו להחזיר וכ"ז היכא שאינו אלא חרם אבל היכא שיש חזקה לא מהני שתיקה ויכול לתבוע בכל עת. ואחרי שהקדמנו זאת נראה בעסק גראלנע מה מה דינו. הנה כבר כתבתי דאם יש לו דין חזקה הוי ספק בתקנה. ועוד דלפי המבואר בתשובת הב"ח ובמסגרת השלחן הי' טעם התקנה לפי שעיקר העסק הוא בהקפה והיינו בהקפת הקונים וזה אין שייך בגראלנע דבהראנדע אין עיקר העסק רק למכור י"ש לקונים וזה רוב בהקפה משא"כ בגראלצע עיקר העסק הוא עשיית י"ש והעמדת הבהמות והוי כמו כל פאבריק והגם שכמה פעמים מוכרין י"ש בהקפה לקונים מהסביבות מ"מ אין זאת עיקר העסק דרבים מוכרין הי"ש להוליכו למקום אחר. ועוד אף אם נימא דשייך גם בזה טעם שכתב הב"ח מ"מ לדעתי אין עיקר הטעמים מבוארים שם דהרי שם מבואר שעשו זאת גם לטובת האדון וזה ודאי רחוק ואך שעשו זאת לטובת האדון שלא יבוא לידי מסירה כתקנתם מיראתם מפני המלכות. ועיקר הטעם הי' משום שהמחזיק הראנדע עיקר מחיתו מזה. ואם יבא אחר ויקפח פרנסתו אין לו במה לחפש אוכל לב"ב ולכן הוי כמו דאמרינן בב"ב דף כ"א ע"ב שאני דגים דיהבי סייארא ועשו תיקון גדול בזה אשריהם ואשרי חלקם משא"כ בגראלנעס בזמנינו ששוכרין עשירים והיום שכר בכאן ואח"כ ישכור במקום אחר ל"ה זאת בכלל התקנה וגם ברחיים לא שייך הטעם שיש בהראנדע אך כיון שמבואר בלשון התקנה בב"ח כבר נתקבלו חזקות אלו וביחוד שגם ברחיים הי' מעולם המנהג שאנשי הכפר והסביבות טחנו כ"א והי' לזה ג"כ זכות מאדון להעמיד רחיים ולמכור י"ש והקונים קנו זכות הטחינה ונשארו חזקות כאלו וגם חזקת חליבה נתיסדו בימים אלו וחזקת ציגעלנא שגם זה היא חזקת קרקע ומ"מ כיון שגראלנע הוא עסק מבחוץ הגם שקונים ביחד הרבה תבואות אצל אדון ושוכרין הקעסל מ"מ גוף העסק אין לו התלות במקום ולא זכות מאדון אך ששוכר בית וכלים וכמו שבשכירות בתים ליכא חזקה רק במקום שנהגו כן בגראלנע ליכא חזקה רק במקום שידוע המנהג ובמקום שאינו ידוע אין להוציא מיד השוכר אך בראי' ברורה

(ג) אמנם כ"ז מצד החזקה אך חרם דר"ג שלא להוסיף בשכירות בתים שייך גם בגראלנע ואין לומר דדוקא בבתים לדירה דהרי מבואר בתשו' הגאון מהר"ם פדוואה ז"ל סי' מ"א דאף בעסקי הלואות יש חרם כמבואר ברמ"א סי' רל"ז ושם כ' מהר"ם פדואה כיון שר"ת החרים על בתים ה"ה בזה הרי דס"ל אף דלשון החרם לא הי' רק על בתים מ"מ בכלל זה גם עסקי פרנסה ולפי זה נאמר דאף דאנן בעסקי הלואות לא פסקינן דינ' דמערופיא כמבואר סי' קנ"ו מ"מ בגראלנע שיש בתים לשכור ודאי חל החרם וגם דינא דבר מצרא יש בזה כמ"ש הנתיבות סי' רל"ז ואמנם לפ"מ שהקדמנו דבר מצרא ודאי אבד בשהה כדי שילך ויתבע לדין כמבואר סי' קע"ה סי' ל"ב וגם מצד החרם צדדנו לומר דאחר ששהה כדי שילך ויבוא א"צ להחזיר הגם דעדיין צ"ע קצת בזה ע"כ בהדין שלו אם שהה כדי שילך לד"ת י"ל דא"צ להחזיר

(ד) עוד זאת לדעת דהנתיבות פוסק בסי' קע"ה דאחר שכלה זמן השכירות ועדיין לא שכר אין לו דדב"מ והוכיח זאת מהב"י ואני כתבתי בתשו' אחת לדחות ראייתו דהב"י לא קאמר רק דהדבר תלוי בדעת המשכיר למי שירצה הואיל והבית שלו אבל אם יאמר המשכיר שרוצה בהשוכר דראשון אף שכלה זמן השכירות י"ל שהוא בר מצרא ושם בתשו' הבאתי דברי השבות יעקב ח"ג סי' קס"ה דמשמע מדבריו שהבין כן להב"י ועכ"פ פסק שם דהכל תלוי בדעת המשכיר וזה בישראל ובנכרי שמשכיר ודאי אין תולה בדעתו כיון שיש חרם שלא להוסיף דמים ובודאי יתרצה בהשוכר השני אך השני מחויב להסתלק אף אם לא ירצה המשכיר ומחויב לעשות כל טצדקי אבל כ"ז אם לא אבד דינא דבר מצרא ובא בזמנו

ולפי זה נראה לי דכ"ז דוקא אם עוד חפציו מונחים בהגראלנע והוא משתמש בהגראלנע דהרי דין דשכירות שיש בו בר מצרא נלמד מדין משכנתא ומאי משכנתא דשכונה גבי' וה"ה כשיושב עודנו בשכירות משא"כ כשכבר לקח חפצי' ואין לו עוד בהגראלנע מאומה אף אם נאמר דלא כמ"ש בנתיבות דלאחר שכלה השכירות ל"ה בר מצרא מ"מ כיון שכבר יצא מהעסק ל"ה בר מצרא ורשות לשכור מצד דינא דבר מצרא ומצד החרם אני מסופק גם בזה היכא דליכא חזקות כאלו אמנם כ"ז אם לא סיפר לו אחר השכירות ושתק אבל אם סיפר אחר השכירות והיא אמר כלשון שטוען הנתבע ודאי הוי מחילה ונגד החרם ובר מצרא מהני מחילה אך גם לפי טענות התובע אם תבע תיכף יכול לטעון טענת בר מצרא וחרם ואי לא תבע תיכף אבד זכותו דהרי ידע ושתק

הנה כתבתי לו מה שנלע"ד לזכות להנתבע עפ"י ד"ת אם לא תבע תיכף אמנם אם תבע תיכף או יש טעם לשתיקתו כפי המבואר בסי' קע"ה סי' ל"ב אזי ישבע הנתבע שהתובע אמר לו "האלט דיר זיא איך וויל בשנה זו קיין גראלנע האלטען" כי זה הוי כאומר לא בעינא לי' והתובע יקבל בחרם. כל זה נראה לי לדינא אמנם כיון שכבר כתבתי שיש חרם בשכירות בתים וגם הוי ספק בתקנה ובמקום שפוסקין חזקה בשכירות בתים מן הנכרי ומוכרין ומורישין חזקתיהם אזי גם בזה לא גרע מבית. והנני ידידו

סימן לה

ב"ה. לבוב תרנ"ה לפ"ק: לכבוד ידידי ש"ב הרב הגדול הצדיק המפורסם גן הדסים של שלשולת' דיחוס' בנש"ק כש"ת מ' משה האלבערשטאם נ"י האבד"ק שיניאווא יע"א

יקרת מכתבו השגתי במועדו. על דבר הקאנסום שנסתפק אם יש לבעלי מחזיקי האוראנדא חזקה בהקאנסום שטייער שמשכירים אותו בפני עצמו ואמרו לכת"ה שכבר יצאה מאתי הוראה בזה. האמת שלא דנו לע"ע לפני בדין זה. וכפי הנראה לענ"ד אין לבעלי האוראנדא חזקה בזה דאף דפסקינן חזקה באוראנדעס בזה"ז אף ששייכים להמלכות וגם מושכרים עפ"י ליציטאציע הטעם כי דמעיקרא קודם שקנה המלכות מהאדונים הי' מוחזקים השוכרים מהאדונים ע"כ אין לגרוע זכותם. משא"כ הקאנסום שהוא דבר חדש ומס חדש ובזה אין מוחזקים בעלי האוראנדעס. גם יש לחלק דבאוראנדא יש סך ידוע כמה שילם השוכר מעיקרא להאדון וכן ישלם עתה ואין הפסד להמדינה בזה משא"כ הקאנסום שלא נודע שווי' ואם לא יוכל רק מחזיק אוראנדא לשכור אותן לא ישלם רק סך כמו שירצה ויש הפסד להמדינ' ע"כ ל"ש דין חזקה בזה. אך לכאור' שייך בזה דין דבר מצרא לשיטת המבי"ט דאם קונה חוב של חבירו יכול הלוה לסלק להלוקח משום דינא דבר מצרא וה"ה בדין שלפנינו שהמלכות הטילה חוב על השוכר האוראנדא הוא קודם לקנות החוב שלו. אך הש"ך בסי' ס"ו ובסי' קע"ה ס"ק נ"ה חולק על המבי"ט וכ' שיכול המלוה לומר לפלוני אני רוצה למכור ולא לך ובתשו' נאות דשא סי' כ' האריך בפרט זה ונראה מדבריו דלכתחל' מחויב למכרו ללוה אם אין לו חילוק ותועלת ולפ"ז גם בנ"ד יש לומר דלכתחל' אין אחר רשאי לקנות כיון שהמוכר אינו אומר לפלוני אני רוצה אך שמא אם אין אחר רשאי לקנות ההכרח למכור בזול הוי כאומר לפלוני אני רוצה מ"מ נראה יותר דלכתחלה יש להזהיר להקונה והכל לפי ראות עיני הדיין ועדיין צ"ע. והנני ידידו דו"ש

סימן לו

ב"ה. פרעמישלא תרל"ד. להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מוה' אשר זלקא ליפנער נ"י האבד"ק גראדזיסק

ע"ד הדו"ד באחד שהי' לו חזקה בקרעטשמי כמה שנים ודמי שכירות הי' סך שני מאות וחמשים ר"כ ובשנה דאשתקד בקש הנחה מהאדון ולא רצה להשכיר לו וטעם בקשת הנחה הוא שלא הי' שוה כ"כ והשכיר האדון לאחר עבור סך שני מאות ר"כ על ג' שנים וישב שנה א' ובמשך זה תבע המחזיק הראשון לשוכר ב' ולא רצה לעמוד לד"ת ואח"כ בראות השוכר הב' שאינו שוה זאת יצא מהעסק ושכר עתה שוכר ג' עבור סך ב' מאות ר"כ ועתה תובע השוכר א' חזקתו וכת"ה נסתפק הגם שמבואר בשואל ומשיב ח"א סי' מ' ובתשו' תועפות ראם חלק חו"מ סי' כ"ד בשם מהר"ם מרויטנבערג דאם השוכר רוצה לפחות מהאדון דמי שכירות אין לו חזקה זה דוקא כשהעסק שוה כמו שנתן מקודם אבל כשאינו שוה באמת מחויב האדון להשכיר בפחות ויש להשוכר חזקה

תשובה הנה אם השוכר הראשון מברר שהעסק נפחת ממה שהי' מקודם שהי' איזה השתנות לגריעותא הדבר פשוט דהשוכר נשאר בחזקתו וא"ל מזלך גרם דהעסק שלך נשתנה לגריעותא דכיון דעיקר העסק הוא של האדון שלו נתקלקל כמבואר בסי' שכ"א בסמ"ע דתלינן במזל שניהם ואף דשם אמרינן דעל להבא בדין חזרה קאי כיון שיש לו חזקה אמרינן כשמתקלקל החיוב לפחות מהשכירות והחזקה קיימת והיינו דלדעת הסמ"ע דמסיק שם במלמד דההפסד הוא על שניהם ה"ה הכא ההפסד חל על שניהם והיינו שהאדון מחויב לפחות מהשכירות במקצת וגם השוכר יפסיד מקצת אם רוצה להשאר בהחזקה שלו. ויותר י"ל דכיון דדבר זה ספק הוא במי תלינן כמבואר בסמ"ע שם א"כ כיון דגזל נכרים מותר מה"ת וגזל ישראל אסור ע"כ בכל ספק אזלינן לגבי ישראל לקולא ולכן תלינן במזלא דהמשכיר ומחויב לפחות מהשכירות ואסור לכל ישראל לגרום היזק לישראל אך אם אינו מברר דהעסק נפחת מי יאמר שאינו שוה. והנה לפי המבואר באבני מלואים