בית יצחק חושן משפט סז

והאמצעים אין להם חלק בהמקומות רק כפי ערך שנשאר להם בגובה חלק כנ"ל. אמנם יש בזה מחלוקת ויבואר. הנה דעת הגאון מליסא בח"מ סי' קס"ב דדוקא כשהבהכ"נ קיים א"י לשנותם משא"כ כשנשרף הבהכ"נ יכולין זט"ה להגדיל הבהכ"נ ולמכור המקומות ולבנות במקום אחר ואין להראשונים תביעה רק מה שמגיע על חלקם כפי שומת בקיאים המקום שלהם בחורבנה. ובספרי בית יצחק חאו"ח סי' כ"ב כתבתי דהנתיבות לשיטתי' סי' קצ"ב דמכירת מקומות בהכ"נ ל"ה מכירה לגוף הקרקע רק שמוכרין שעבוד ישיבה ולא גוף הקרקע. והגוף שייך לקהל ואמרינן אומדנא שלא מכרו רק כ"ז שהיא קיימת. אבל אם יצטרכו למכור בהכ"נ זה ולבנות במק"א לא יתנו רק כפי שיווי המקום עי"ש. ובשולי המכתב הבאתי שבתשו' שמן רוקח סי' ב' כ' ג"כ כשי' הנתיבות ובשואל ומשיב להגאון מלבוב מהד"ק ח"ב סי' כ"א כ' דהמקומות ממש שלהם, ובתחלה הצדקתי דבריו ובסוף דברי הבאתי ראי' מיומא י"א דמקומות ל"ה ממש שלהם. ובשואל ומשיב הנ"ל מייתי ראי' מתשובת הרשב"א סי' תתקל"ד תתקל"ה ועיינתי שם ומשמע קצת כן. ואולם הראני רב אחד כעת דבס' חסידים סי' תתי"א כתב דמה שהיורשים יושבים על מקומות שקנו אבותם הוא מפני דרכי שלום ואם קנה ב' מקומות א"י למחות שישב אחר על מקום השני שקנה דאין הצבור יכולי' למכור. הנראה מדבריו דמקומות ל"ה רק זכות לישיבה. אמנם צ"ע דהא דאין צבור יכולי' למכור הוא דוקא לבטל מבהכ"נ אבל שיהי' בהכ"נ למה לא יכולים למכור וגם י"ל דס' חסידים מיירי בבהכ"נ של כרכים כמבואר בדבריו ובתשו' פנ"י כ' דבהכ"נ דידן דינו כשל כפרים ואמנם יש בזה מחלוקת הפוסקים. ולכאורה נראה דאף אם נאמר דהקהל אין יכולין למכור מקום בהכ"נ לחלוטין ול"ה רק זכות הישיבה מ"מ עזרת נשים דל"ה קדושה כ"כ י"ל דגוף המקום קנה ומ"מ כיון דהנתיבות כ' דאין מוכרין רק זכות הישיבה והכונה דלא כס' חסידים דאין רשאין למכור אך כיון דאם תפול הבהכ"נ ההכרח למכור המקום ולבנות במק"א ואין הבעלים יכולי' למחות ע"כ המכירה ל"ה לחלוטין רק זכות הישיבה וזה מיקרי קנין לזמן ואומדנא זו שייך גם בעזרת נשים. ולדינא אין נ"מ דאם הקהל חזרו ובנו על אותו מקום הדבר ברור דצריכין להחזיר המקומות לבעלי המקומות אך צריכין לשלם ההוצאות ואם נתעלו המקומות צריכין לשלם העילוי. גם אם בתחלה לא הי' המקום בסמוך לאה"ק ועכשיו הוא סמוך אין יכולין הקהל למכור לאחר אך הבעלי מקומות צריכין לשלם העילוי כמ"ש בספרי לאו"ח סי' כ"ב אך בנ"ד י"ל דגוף המקומות ל"ה שלהן רק זכות הישיבה ועכשיו נשתנו. יכולין זט"ה לומר דאנשי בהכ"נ מהתחתונה ישלמו כפי המבואר לעיל אבל ישלמו לשני בתי כנסיות בשותפות ואנשי בהכ"נ האמצעים עם העליונים שותפין חלק כחלק בהמקומות. אך אם המקומות ממש שלהן הדין כמבואר לעיל מ"מ כיון דאין נ"מ כ"כ והבהכ"נ נבנה על מקומו הראשון יש להורות כפי . המבואר לעיל בלי שום שינוי כנלע"ד

(ו) וע"ד המקומות החדשות שעשו מעובי הכותל למי שייכים. אם להקהל או לאותן בעלי מקומות שעמדו סמוך להחלון. הדבר פשוט שמחויבי' לתנם לבעלי מקומות שעמדו סמוך לחלון וכבר הארכתי בזה בספרי הנ"ל סי כ"ב דמי שזכה לעמוד בסמוך לאר"הק ועתה העתיקו האר"הק שייך גם עתה מקום הסמוך לארה"ק למי שהי' לו עד עתה סמוך לאר"הק ואם נתעלו צריכין לשלם העילוי עיי"ש וה"ה הכא וזה כ"ש מהתם דבנ"ד אם יעמדו אחר במקום החדש יגרעו המקומות שהי' סמוכין לחלון ואין לגרוע זכותם וז"פ

וראיתי לכת"ה שדנו דין שלפנינו למי שאבדה לו דרך שדהו והביאו ד' הנתיבות סי' קמ"ח דדוקא באבדה לו דרך ולא שדה ממש עיי"ש. וזה אין דומה כלל לדין שלפנינו דבנ"ד הרי מכיר כ"א מקומו היינו באויר ידוע וכ"א יודע מה שהוא שלו. ובודאי התחתונים לקחו מקצת והעליונים לקחו מקצת ואינו דומה כלל לשם. ולפי סברתם ל"ש לחלק כמ"ש הנתיבות דהוא לא כתב רק בחד דאתי מכח ארבעה דממ"נ מחויב להחזיר הגזילה חבל בארבעה שגזלו מאחד ולא ידע מי גזל כ"א מדחה אותו. וא"כ ידחה האמצעי מכ"א אך באמת אינו דומה לשם. ומה שהקש' כת"ה לפמ"ש הנתיבות דדוקא בדרך חד דאתא מכח ארבעה אבד דינו משא"כ בשדה ממש. ומה מדמה ביבמות ל"ז ספק ובני יבם להך דאדמון. הנה כבר כ' התה"ד דהוא מטעם יאוש וה"ה במציאה שבאה לידו בחצר שמעון המובא בסי' רס"ח וע' בסוף תקפו כהן וז"ל אף דבקרקע ל"מ יאוש או דבס' ובני יבם לא מיירי בקרקע או דפעמים מהני יאוש בקרקע והיינו בנשתקע שם בעלי' כמ"ש תוס' סוכה ל' ועיין בסוף ק' התפיסות להנתיבות ס"ס כ"ה ובספק ובני יבם ע"י ב"ד הנה נשתקע שם בעלי' משא"כ בגזלו שדה דבאיסורא אתי לידי' ל"מ יאוש כמבואר בנתיבות קמ"ח בטעם שלו ע"ש. ומה שהקשו מכתובות ק"ט שם מיירי לענין אם מחויבים לתת לו דקל ממש ולא דמי ומש"ה מדמי לאדמון ועיין בנתיבות שהרגיש בעצמו מההוא דכתובות. ובדברי הנתיבות שכ' דמזיק דבר שא"א למכור ואינו שוה רק לדידי' פטור. לא ידענא דזה תליא בב' תי' התוס' ב"ק ע"א וכתובות ל"ד ע"ש. ועוד תוס' לא כ' כן רק דר"מ לא ס"ל דינא דגרמי בכה"ג אבל מזיק ממש ודאי צריך לשלם דהרי לר"ש צריך לשלם לשומר של שור הנסקל דו"ה. ואף רבנן ל"פ רק משום דלא ס"ל ג"ל כמא"ד ול"ה גם לשומר ממון ממש אבל אם שוה גם לשומר ממון ממש גם רבנן מודים ע"כ צ"ע בדבריו ועוד צ"ע בדבריו שכ' דאף אם מזיק שעבודו חייב בכה"ג שאינו יכול למכור פטור וזה ליתא מב"ק ל"ג ע"ב דאמרינן בשור תם מכרו מכור וזה ע"כ לר' ישמעאל דס"ל בע"ח הוא דלר"ע דשותפי נינהו אינו מכור אף לרדיא כמ"ש הש"ך סי' ת"ב בשם מהרש"ל ותוס' ואעפ"כ אמרינן דאם שחטו אינו משלם פחת שחיטה ודייק מזה מזיק שעבודו של חבירו פטור והרי לר"י א"י למכור כדאמרינן הקדישו ניזק לר"י ל"מ וה"ה מכירה. ומ"מ למ"ד מזיק שעבודו חייב בכה"ג חייב הרי דלא כדבריו וע' קצה"ח סי' רצ"א סוף סעי' ד' ואכ"מ. מיהו יש לחלק דשם נהי שעתה אין יכול למכור זכותו מ"מ כשיגבה השור לאחר העמדה בדין יוכל למכור ודו"ק

ומה שכתב כת"ה הסברא שאנשי בהכ"נ האמצעי אבדו זכותם לפי שאנשי בהכ"נ התחתונה היו יכולים לחפור בעומק והעליונים היו יכולים להגבי' משא"כ האמצעי כיון שלא הי' להם עצה אבדו זכותם לפע"ד זה ליתא דמה בכך שלא הי' להם עצה הרי בשביל זה יגזלו מהם והרי מקומם באויר ניכר ואחרי שבנו על האויר ועבור הבנין מחויבים כ"א לשלם א"כ הרי מקומם ניכר וקרקע אינה נגזלת ואף שאין להם על הקהל רק זכות ישיבה לד' הנתיבות מ"מ כיון שחזרו וקנו צריכין להחזיר המקום כמ"ש בח"ס ובספרי ב"י הנ"ל סי' כ"ב ובשואל ומשיב הנ"ל עיי"ש וא"י עליונים לגזול מקומם ע"כ הדין כדכתיבנא. ועובדא בא לפני בפרעמישלא שהי' בבהכ"נ שני עזרות נשים האחד למטה בארץ והשני' בעלי' ועלי' כופת אבנים (סקלעפיניא) והי' גבוהות ובעת שהצריכו לעשות עוד פתח לבהכ"נ עפ"י נימוסי המדינה עשו מעזרת נשים התחתונה פרוזדור לבהכ"נ שמתפללין ג"כ שם ובנו שתי עליות או ב' עזרת נשים אחת בעליה הראשונ' ואחת בעליה השני' והי' דו"ד בין בעלי מקומות. והי' נראה לנו שהבעלים ממקומות העליונ' והתחתונ' שותפים בב' המקומות כי עלי' הראשונ' הי' מקצת מאויר התחתונ' ומקצת מאויר העליונה ואמנם הסכימו הראשים שהעלי' הראשונה שייך לבעלי מקומות העזרת נשים מלמטה. והשני' שייך לבעלי המקומות מהעלי' וכן נעשה הפשר ידידם

סימן לא

ב"ה. לבוב ששו"ן לפ"ק להרב הגדול החריף בנש"ק כש"ת מוה' יוסף אלי' לאנגער מא נן נ"י אבד"ק הוסאקב יע"א

ע"ד הדו"ד שבין איש לרעהו שהי' לראובן חזקה בעסק קטן ולשמעון חזקה בעסק גדול בשכנות בהאראנדיס בכפרים ולוי בנו של ראובן קנה קרקע בכפר שמוחזק אביו בסמוך לכפר שמוחזק לשמעון ובנה בית ואביו ראובן נתן לו זכות שענק וכל מחיתו ממה שמכר י"ש לכפר הגדול וזה כמה שנים שראובן שבק לן חיים וירשו שני בניו זכותו וישב אחד בהעסק ולוי החזיק בהשענק הנ"ל ושמעון צוח תמיד שמזיק לו והנה עתה שכר שמעון אצל האעראר זכות שני הכפרים ואינו רוצה להחזיר לבני ראובן זכותם עד שיסלקו השענק המזיק לו ושאל כת"ה אם אנו דנין דין חזקה כעת שזכות הראנדע שייך להאעראר ואם יכול לטעון שלא יחזיר עד שיסלק השענק המזיק לו

תשובה הנה בדבר זכות הראנדע כבר כתבתי בתשובה שאנו דנין דין חזקה וצריך להחזיר הזכות אך בנ"ד ששמעון טוען שלוי מזיק לו. ולדעת תשובות פנים מאירות הובא בבית אפרים סי' כ"ז והוא בדף מ"ג בשני כפרים אסור לאחד להוזיל המקח להרגיל הסוחרים מכפר השני ובית אפרים חולק עליו וח"ס חלק חו"מ סי' קע"ה אוסר ג"כ למכור יי"ש לכפר חבירו (וקצ"ע שם בתחלת התשובה שכ' במחלק קליות ואגוזים או מוזיל להמשיך הקונים אליו אין ספק דאיסורא עביד ובהא לא פליגי ר"י ורבנן במתניתין ב"מ ס' ע"א, והרי בזה פליגי ר"י ורבנן. ושמא כונתו דדוקא בלא יוזיל המקח הוא דפליגי דחכמים וס"ל דא"ל אנא מפליגנא אמגוזא את פליג שיסקי אבל במוזיל המקח דפסיק לי' לחיותו אף חכמים מודו ואולי מה שמוזיל המקח ומוכר לאנשי הכפר השני חשוב גירי' דילי' דמודה ר' יוסי דעל המזיק להרחיק עצמו כדאמרינן בב"ב כ"ב ע"ב וזה טעם הפנים מאירות שאוסר להוזיל המקח ובזה סרה מעליו מה שהקשה בבא"פ הנ"ל דקיי"ל כר' יוסי ע"ש דבכה"ג גם ר' יוסי מודה. וע' תשו' מאמר מרדכי להגאון מ' מרדכי זאב זצל"ה סי' י"א שנראה מדבריו ג"כ כפנים מאירות)

והנה בתשו' ח"ס מסיק דאסור למכור יי"ש ומטעם דינא דמלכותא ואם מוכר לנכרי הוא מסייע לידי עוברי עבירה שגונבין המכס וזה לא שייך במדינתנו שהקונה בכפר לצורך עצמו אין שום חיוב מכס אך במקום שיש "וגעמיינדע צושלאג" וגם מצד דינא דמלכותא רשות לכל אחד למכור בכפר שלו למי שירצה אך לשיטת הפנים מאירות דהוא מזיק לחבירו אם מוזיל להסוחרים שלו גם במדינתנו אסור אך שקשה להורות כן כיון שהבית אפרים חולק והמוכר מוחזק בעסקו ויכול לומר קים לי והייתי רגיל לפסוק דעכ"פ בהקפה אסור למכור דבזה יודע בודאי למי מוכר וכש"כ למכור מדה גדולה שיודע שיכבד לאחרים בשמחה דבזה כמדומה שחייב לשלם המכס דל"ה "אאייגענגעברויך" א"כ בכה"ג הוא מסייע ידי עוברי עבירה כמ"ש בח"ס. אמנם בנ"ד ששמעון שכר העסק יכול לטעון קים לי כפנים מאירות ויכול לעכב מלהחזיר העסק עד שיסלק היזקו ויהי' מובטח שלא ימכור לוי לכפר שלו בזול ממה