בית יצחק חושן משפט סד

לפמ"ש תוס' זבחים ע"ד ד"ה רב דלר"א בע"מ בטל חד בחד מדאוריי' א"כ אי נילף מק"ו מבע"מ יהי' מותר להקריב טרפה שנתבטל חד בחד דדי לבא מן הדין להיות כנידון ומ"ה איצטרך קרא מיוחד דבטריפה אף ע"י תערובות לא מרצה וע' מה שהארכתי בספרי לאו"ח סי' ה' אות טו"ב ודא קו' רבת' וע"כ צ"ל דבגמ' שם מקשה דפליגי אר"א ולא דרשי מום בם דע"י תערובות מרצה ומ"ה מקשה שפיר למ"ל קרא כיון דכל הסוגיא דלא כר"א ולרבנן דפליגי אר"א למ"ל קרא ודו"ק

וע' תוס' תמורה ל' ע"ב ד"ה אבל נרבעו שכ' דר"א לא אסר זוז"ג רק בדבר שאסור להדיוט אבל בדבר שאסור לגבוה לבד זוז"ג מותר ולא נודע הסברא דלגבוה קיל מהדיוט. וקצת י"ל דהר"ן סוף פ"ג מע"ז כ' דזוז"ג מטעם ביטול ואף דהוי חד בחד מ"מ גורם קיל ובטל חד בחד ולפ"ז מאן דס"ל זוז"ג אסור דלא ס"ל ביטול חד בחד אם כן כיון דר"א ס"ל בע"מ הואיל ולא אסור רק לגבוה בטל חד בחד שפיר ס"ל באיסור גבוה זוז"ג מותר והגם דבזבחים ע"ב אמרינן דוקא בע"מ גלי קרא אבל ברובע ונרבע אף ע"י תערובות לא מרצה מ"מ לענין ולד רובע ונרבע לענין גורם כיון דגלי קרא בחד איסור גבוה להקל בתערובות חד בחד ע"כ ס"ל בגורם בכל איסור גבוה בטל חד בחד כן י"ל קצת. וצ"ע על דעת הר"ן סוף פ"ג מע"ז שכ' בטעם דילדה שסיבכה בזקינה העשוי' לסייג ולקורות אינו בטל משום דגורם היתר אפשר להיות נאסר אם נמלך עיי"ש וע' מ"ש בספרי לאו"ח סימן ס"ח אות ט' פירושו א"כ כיון דאפשר לגורם היתר דהוא האב שיטרף ושירבע אמאי מותר בכאן לר"י משום זוז"ג ואולי יש לחלק ודו"ק וקצרתי מגודל הטרדה. ידידו

בשולי המכתב. הנה כפי הדין וההלכה מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדי' וגובין מלקוחות א"כ כשאחד מכר ביתו אח"כ גובין בע"ח מהלוקח ולא ראיתי נוהגין כן ואיך יוכל ישראל דציית דינא לקנו' בית ואח"כ יתבעו אותו בע"ח לד"ת. נלע"ד דעכשיו שמחוקי הממשלה נעשה טאבעלע בכלל התקנה דחוב שלא נכתב בהטאבעלע אינו בכלל שעבוד נכסים ורק כשנכתב בהטאבעלע גובה מהבית וכל חוב שלא נרשם בהטאבעלע אינו חוב לגבות ממשועבדים ע"כ הקונה בית אין לבע"ח עליו כלום אף עפ"י ד"ת דבזה דינא דמלכותא דינא. ועי' בתומים סי' כ"ו סק"א שכ' לענין וועקסעל דכיון שנתקן לטובת המו"מ בהמדינה אמרי' בזה דינא דמלכותא דינא ויש לבי"ד של ישראל לפסוק בזה כחקי המדינה

סימן כח

ב"ה. פרעמישלא תרל"ד לפ"ק. להרב הה"ג בנש"ק מוה' נפתלי נ"י אבד"ק ליטאוויסק

ע"ד שאלתו בראובן שתבע לשמעון שחייב לאביו סך שמנה מאות ר"כ וכך אמר לו אביו קודם פטירתו בפני ב' עדים ושמעון טוען שאינו חייב רק ג' מאות וטוען שגם בחיי אביו אמר לראובן שאינו חייב רק ג' מאות ושראובן יודע שכן הוא האמת והשיב שמעון עוד באם שראובן יקבל בח"ר שלא אמר לו שמעון בחיי אביו כדבריו ושהוא (ראובן) אינו יודע מזה ישלם לו הסך שמנה מאות וע"ז השלישו טראטין באופן המועיל וקיבלו בקנין סודר. וכ"ת מסתפק בזה אם מחויב לשלם הסך שמנה מאות כשיקבל בח"ר כנ"ל

תשובה מ"ש כת"ה דהטענה מה שטוען שמעון שאמר לו בחיי אביו הוא ללא יועיל דאפי' יודה ראובן בזה לא נפטר בכך ע"כ דומה לשבועת חנם והוי כמתנה על מ"ש בתורה. זה ליתא דשבועת שוא ל"ה רק בנשבע על דבר ידוע שאין בו ספק לאדם כגון שנשבע על שמים שהוא שמים כמבואר בר"מ פ"א משבועות. אמנם בשבועה כזו ל"ה שבועת שוא כדמוכח ממשנה סוף שבועות. ואם נשבע לשקר פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת ביטוי אבל שבועת שוא לא מקרי. ע"כ נהי דהדיינים אין מחייבים אותו אבל אם הבע"ד אומר שישבע ע"ז ויתן לו כך וכך וקיבל בק"ס והושלש ע"ז באופן המועיל אדם יכול לחייב עצמו במקום שאינו חייב ומותר לישבע ול"ה מתנה עמ"ש בתורה. אמנם כיון דאף אם לא אמר לו בחיי אביו פטור משבועה והוא קיבל עליו לשלם הוי אסמכת' אך כיון שהושלש באופן המועיל ל"ל משום אסמכתא ובלא"ה נראה דבקנין סגי לסלק אסמכתא בנ"ד דהרי בכל האופנים קשיא כיון דמדינא אין עלי' לשלם אמאי ל"ה אסמכתא וכן כ' הרמב"ן דמה"ט בקיבל עלי' קרוב כבי תרי בעי קנין משום דגזים ומ"מ מהני קנין דל"ה אסמכתא גמורה וה"ה בנ"ד שהי' בק"ס מועיל וע"כ ברור דאם יקבל ראובן בח"ר כמו שהי' הק"ס והשלישות חייב שמעון לשלם. והנני ידידו

סימן כט

ב"ה. פרעמישלא תרנ"א לפ"ק. להרב המופלג החריף מוה' בן ציון וועטריך נ"י בהרב הה"ג האבד"ק קאנטשיגע

ע"ד אשר שאל בנידון טו"ת שבין ראובן לשמעון שהי' כתב חלוקה ביניהם בבית השותפות שהי' להם עפ"י פשרה בחו"ד הבוררים איזו מקומות ששייך לראובן ואיזו מקומות שייכים לשמעון ונכתב בהכתב חלוקי מחיות לראובן שייך מו"מ ששייך לחנות לשפייז ולשמעון המו"מ ששייך לשמעון ובאם יעשה אחד המסחר של השני מחויב ליתן להשני בעד שנה סך שני מאות ר"כ והנה בעת מטה יד שמעון ונתחייב בהקאססע על הבית יותר משני אלפים ר"כ ועוד חייב לנושים ערך אלף ר"כ וזמ"פ עבר ועשו הנושים ג"כ סעקוועסטראציע על הבית והי' קרוב הדבר שיבא הבית לליציטאציע. וכאשר ראו שיהי' בזה הפסד גדול והבית יבא לידי עכו"ם הלכו הערבים וגם בני ראובן לחתן שמעון שיקנה הוא הבית של שמעון והואישלם להבע"ח ולהקאססע וקנה חתן שמעון משמעון הבית וקבל עליו לשלם לקאססע ולנושים בראטען ובאם יעבור אף על ראטע אחת יובא הבית לליציטאציע ועתה עשה הקונה חנות בחלקו ותובע אותו ראובן שהוא עובר על הכתב ושאסור לו לסחור בחנותו והשיב הקונה שמותר לו לעשות חנות מכמה טעמים. (א') שלא נזכר בהכתב בפונקט ט' אשר שם מבואר חלוקי המחיות שנעשה גם לבאי כחו. (ב) מה שמבואר בכתב שבאם יעבור אחד יתן מעות לא נזכר שום איסור והתחייבות הסך לא הי' רק לעצמו ולא לחייב איש אחר. (ג') שמעון ובניו הפצירו בו שיקנה למען לא יוחלט הבית בידי עכו"ם ואמרו לו שיעשה חנות ולא הזכירו מאיסור מחמת פחד שלא יבואו זרים לנחלתו. (ד') צד ראובן הי' מגרעין המסחר של שמעון במסירות ותחבולות רעות ורוצה לברר ועיקר הפשרה הי' שלא יקפחו זא"ז וע"י התחבולות הי' מוכרח שמעון למכור ביתו ולמות ברעב ועל אופן זה לא הי' הפשרה. (ה') טוען שבזה"ז שהיוקר יאמיר והפרנסה כבדה א"א לסבול חלוקי מחיות כי א"א לחיות ממו"מ אחד כמו שהי' בימים הראשונים. (ו') טוען אם לא יהי' לו חנות לא יוכל לשלם לנושיו ויהי' ליציטאציע ומה תועלת לראובן. (ז') טוען שכעת שביד הפראפינאטאר לתת שענק או לחדול לא יוכל להשאר במו"מ השענק התלוי בדעת הפראפינאטאר ולא כימים הראשונים הימים האלה (ח') טוען שבעת שעשה החנות מחה אותו ע"י מסירות ושלחו הגעמיינדערעטע ואמר שאין לו טו"מ רק שרוצה למסרו וכעת שלא פעל יקח לו מנוס עפ"י ד"ת וכן לא יעשה. וראובן השיב שבתחלת הכתב מוזכר גם באי כחו על כן הפונקט ט' מסתמא גם הוא חוזר על באי"כ וגם שאר טענות שמעון מכחיש במקצת. והנה כת"ה שאלני להודיע לו חות דעתי הדין איך נוטה

(א) תשובה תחלה נחקור אף אם נאמר שהפונקט אודות חלוק' מחיות קיים אם יש לזה תוקף עפ"י ד"ת נגד הקונה דהיינו נגד באי"כ ואם נגד יורשים מהני. והנה נגד יורשים ודאי ל"מ חלוקי מחיות ממורישים דהרי מבואר בסי' ר"ט סעיף ד' בשייר פירות לעצמו ומכר שדה דל"ה שיור רק לעצמו ואין בניו יורשים רק בהתנה בפירוש לי וליורשי והוא מש"ס דב"ב דף ס"ג וכש"כ שיור זה דחלוקי מחיות ל"ה רק לעצמו אם לא התנה בפירוש גם ליורשים. ומלשון המחבר ורמ"א שם מוכח דלאו מטעם משום דאמר לי דייקינן לי ולא ליורשי רק סתמא ל"ה ליורשי' רק בשייר דבר מסוים דאס"ד דטעם משום דדייקינן לי ולא ליורשי אפילו בע"מ שדיוטא אחת שלי נדון הכי ואמאי מחלק הרמ"א וע"כ לא משום דקדוק הלשון רק משום דבר שאינו מסוים לא התנה רק לעצמו. ואף שכ' בעה"ת ורשב"א בתשו' דבאומר על מנת שתחזירהו לי. לי ולא ליורשי משמע והובא ברמ"א סי' רמ"א סעיף ז' ומבואר דדוקא משום דאמר לי דייקינן הכי. וע' במ"ל פ"ג מזכי' סוף ה' י"ב שם ל"ה שיור בדבר שאינו מסוים רק תנאי בגוף הדבר ומ"ה דוקא משום יתור לישנא אמרינן לי ולא ליורשי משא"כ בשיור בדבר שאינו מסוים ועי' בב"ב דף ס"ג שכ' הרשב"ם ד"ה יתן לבניו אחריו דדוקא אם אמר ע"מ שמעשר ראשון לו ולבניו אבל אם לא פירש כן אינו מוריש זכות זה לבניו דכיון דמשום יתור לשון הוא דאמרינן לקמן דשייר מקום מעשר די לנו אי אהני יתורא למאי שפירש דהיינו לעצמו וצ"ע לפ"ז במה שכ' תוס' ד"ה ואמאי שהקשו אהא דמקשה והא א"א מקנה דשלב"ל ואמאי לא משני ה"מ ר"מ הוא דהרי ל"מ לשנויי כן דאס"ד ר"מ הוא דא"כ לא משום יתור לשון מהני רק מדינא א"כ אמאי נקט בברייתא אם אמר לי ולבני מת יתנו לבניו והלא אפילו בחמר סתם נמי יתנו לבניו דהרי אדם מוריש לבניו. וע"כ מוכח מדברי תוס' דלא ס"ל כרשב"ם. (הן אמת דבלא"ה קצ"ע בקו' תוס' דהרי גם לר"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם ומברייתא משמע דצריך ליתן ול"מ חזרה ומ"ה מקשה והא אא"מ דשלב"ל) והתוס' יסברו דהסברא דלא יתנו לבניו לא משום יתור לשון רק משום דמשייר דבר שאינו מסוים כמ"ש הריב"ש סי' רנ"ז ועי' מ"ל פכ"ד ממכירה ה' ט"ז ומ"מ משמע דגם רשב"ם לא ס"ל טעמא דלא יתן לבניו משום דאמר לי ודרשינן ולא ליורשיו ועי' תשו' חסד לאברהם חח"מ סי' ל"ז שהאריך בפרט זה. ולפענ"ד פשוט דאין יורשים מחויבים לקיים זה דהרי זה דאין הוא רשאי לעשות מסחר חבירו לא עדיף מטובת הנאה ומבואר בסי' רע"ו דאין יורשים יורשין טובת הנאה ואף לדעת הש"ך אין יורשים זכות שיש לו ביד אחרים וה"ה זכות שאין האחר רשאי לסחור במסחר ל"ה בידו רק ביד חבירו ואין יורש הזכות זה על כן הדבר פשוט דאין היורשים מחויבים לקיים (וע' בתשו' חות יאיר סי' צ"א בכעין דין זה עיי"ש וע' בספרי חא"ח סי' ז' בשולי המכתב ד"ה אמנם בענין לי ולא ליורשי שכונתי במקצת לדברי החות יאיר)

(ב) אמנם אם הקונה יכול למחות בשותף או בשכינו אם הי' למוכר תנאי או קישור בחלוקי מחיות הדבר תליא במחלוקת. דהריב"ש סי' רנ"ז כ' דאם מכר דקל ושייר פירות לעצמו אין הכוונה בשיור אלא לעצמו ולא ליורשיו ובאי"כ. והובאו דבריו ברמ"א סי' שט"ז ס"א. ומדברי הרמ"א נראה שהרשב"א חולק בזה והפלא שהמ"ל פ' כ"ד ממכירה ה' ט"ז מביא דברי הריב"ש והקשה עלי' מדברי הרשב"א