בית יצחק חושן משפט מא

היסת דלא כמ"ש לעיל אך זה פשוט דגם בב' עדים משבעינן היסת דדל סהדי מהכא אך בג' סהדי ס"ד דלא משבעינן כסברת הגאון ר"ע איגר ז"ל קמ"ל דמשבעינן

(ח) והנה חתני הרב הגאון מוה"ר נתן לעווין נר"ו אבד"ק ראהטין העירני ליישב קושית ים התלמוד ב"ק ס"ב אהא דבגונב שטרות מיעט רחמנא מכפל תקשה קושית הגמרא אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא אי דליכא עדים מנא ידע ול"ל במאמינו דא"כ הוה מודה בקנס. ותירץ חתני נר"ו לפמ"ש הט"ז סי' ל' דעדות מיוחדת ל"מ קנס (ולעיל העירותי דהנוב"י מחזיק בשטתו) א"כ משכחת לה ביש ג' עדים אך לא ראו כאחד ואחד מהעדים קא"פ. דבקנס לא נתבטל העדות כיון דל"מ עדות מיוחדת ומהלוה לא מצי לגבות או דבממון מהני עדות מיוחדת וה"ה לפסול כדאיתא בקצה"ח הנ"ל. והנה יפה העיר ודפח"ח. אך עם כל זה לא צדקו דבריו דכיון דלענין הקרן דל"ה קנס בטל העדות אף מכפל פטור כמו שאמרו בב"ק קי"ב במקום שאין קרן אין ד' וה' ה"ה דליכא כפל דכתיב שנים ישלם. ולומר דלענין קרן מהני במאמינו ולענין כפל מהני עדים גם זה ליתא דכיון דאם לא הודה שאינו חייב כפל משום שאין קרן א"כ הו"ל לענין כפל מודה בקנס. דלולא הודאתו הוה פטור מכפל ודו"ק. ובהפלאה כתובות ל"ב הקשה אהא דמוציא שם רע לוקה ומשלם הרי לענין מלקות הו"ל עשאאי"ל דאם יוזמו העדים קיי"ל בעדים ממונא משלמים מילקי לא לקי. ויש ליישב דמשכחת הזמה שב' עדים כשרים יזומו ועד ג' קא"פ הוא לא ראו העדים הכשרים דהו"ל עדות מיוחדת ולענין ממון בטל עדות ההזמה והעדים לא ישלמו ומלקות חייבין דלמלקות לא בטל העדות לשטת קצות החושן נכון דמשכחת הזמה למלקות אף בדרך רחוק הו"ל עשאי"ל כמ"ש תוס' סנהדרין פ"א עיי"ש. ומ"מ יש לעיין אי ממונא לקולא דחס רחמנא אממונא של נחבל אולי גם בכה"ג דנין לממון רק בעדים זוממים דליכא פסידא לבעל דין ל"ש חס רחמנא כמ"ש הפנ"י בכתובות ל"ב ואין כאן מקום להאריך

(ט) ובכ"ז י"ל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן י"ל על הקו' מכתובות ל"ב שכתבתי לעיל ולענין דינא כתבתי חוו"ד שוב מצאתי בספר היקר אמרי בינה ה' עדות סימן ה' שהקשה בהא דמכניסין לכיפה בהרג בעדות מיוחדת בסנהדרין פ"א ע"ב ונימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דבטל העדות לגבי מיתה בטל לעונש כיפה והוכיח מזה דל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק היכא דהריעותא והחסרון בהגדת העדות כמו בקרובים לזה ורחוקים מזה. משא"כ בהעידו בעדות מיוחדת דעדותן אמת אלא שהתורה חסה בדנ"פ וגזרה שלא יומת לשאר עונשין מקבלין עדותן. ומה שנסתפק שם בהעידו בעדות מיוחדת והרג אחד אם חייב מיתה ציינתי בגליון והבאתי דברי רמב"ם פ"ו מרוצח ה"ה שכ' כל הרוצחנים שהרגו בע"א והרגן גואל הדם אין לו דמים ופי' כסף משנה בעדות מיוחדת דל"ג משוגג. ומבואר דדוקא גואל הדם פטור אבל אחר חייב ע"ש. ועכ"פ כיון דלענין עדות מיוחדת ל"א עדות שבטלה מקצתה ה"ה בנמצא קרוב או פסול בעדות מיוחדת בטל לשאר ממונות ולמלקות לא בטל דסופו כתחילתו לפמ"ש קצה"ח. עוד י"ל בזה דעיקר דין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בעדים שהיו קרובים לזה ורחוקים לזה יוצא מדברי ירושלמי פ"ק דמכות ה"ז ומביא שם דר' יוחנן יליף לה נמצא אחד מעדים קרוב או פסול דבטל כל העדות וה"ה בעדים שהי' רחוקים לזה וקרובים לזה ומבואר שם דדוקא בעדות אחת. אבל בשאר כיתי עדים כשרין לזה ופסולים לזה ולפ"ז ה"ה בלא נצטרפו בשעת הגדה ונמצא קרוב או פסול לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' בדיני ממונות בטל העדות מטעם שכ' קצה"ח מ"מ לדין מלקות העדות קיים ודוק. והנני ידידו

סימן יג

ב"ה. לבוב תרנ"ה לפ"ק: לכבוד הרבנים החריפים ובקיאים מוה' שלמה ליכט ומוה' אלטר פאלעבוים ומוה' יעקב גרין נ"י יושבי על מדין בעיר ראדאמישלא יע"א

בדבר הדו"ד שבין ראובן ושמעון שמכר ראובן לשמעון חצי בית והתנה עמו שבחצי הבית שלו לא יעשה שענק ועשו כתב באיסור שבועה וח' ות"כ וכל תוקף לאסור איסר על שמעון וב"ב לעשות שענק וחתם שמעון הכתב ע"י אחר וכשנודע לראובן שחתם ע"י אחר לא רצה ליתן הקאנטראקט עד ששמעון העביר בקולמוס החתימה ואשת שמעון חתמה בח"י ועדים חתומים שבפניהם קבלו הזוג לאשר ולקיים ככל הנ"ל וחתמו בפניהם והנה עתה העני שמעון ונחוץ לו לעשות שענק ודנים הצדדים אם שמעון מחויב לקיים כפי הפשר

(א) תשובה הנה בדין חלוקי מחיות נתוכחו גדולי הפוסקים ודעת תועפות ראם חח"מ דהוי דבר שאין בו ממש ול"מ קנין ומ"מ כ' דא"י לחזור. ועי' בעטרת חכמים ובחסד לאברהם סי' ל"ז כ' ג"כ דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ כל הפוסקים לא נתוכחו רק לענין אם יורשים או לוקחים צריכין לקיים אבל הלוקח בעצמו ודאי צריך לקיים. וע' תשו' דברי חיים ח"א חח"מ סי' ל"א דחלוקי מחיות אין בו ממש אבל מ"מ מצד המנהג צריך לקיים ועי' תשו' פרח מ"א ח"א סי' נ"ג דבהתנו בשעת חלוקה אפי' בלא קנין אינם יכולים לחזור כש"כ בנ"ד שבשעת שכ' הקאנטראקט שהיא עיקר הקנין מכר אדעתא דהכי ואין יכולין לחזור ע"כ נראה דהלוקח בעצמו אינו יכול לשנות אמנם כ"ת לא דברו מזה רק לענין הח' והשבועה

(ב) מה שכ' דלא חתם בעצמו רק ע"י אחר הנה הח"ס סי' רכ"ז מחמיר בזה אם נכתב בלשון הוה ומסרו לידו אפי' אינו כתב ידו ועדים חתמו בצווי. ואני כתבתי בספרי חיו"ד ח"ב סי' ס"ד אות א"ב דלא כדבריו מטעם דל"מ שליחות בשבועה כמ"ש ג"כ כת"ה. אך במ"א פלפלתי דנ"ל דדוקא שבועה דהיא איסור גברא ל"מ שליחות אך בנדר דהוא איסור חפצא מהני שליח. ובנ"ד מזכיר גם נדר עד"ר. מ"מ לא החלטתי הדבר. אך בנ"ד כיון דלענין החיוב מהני חתימה ע"י אחר כמ"ש הקצה"ח והנתיבות בח"מ סי' מ"ה כיון דמהני השליחות לענין החיוב מהני נמי לענין השבועה. ובזה יש לעיין. והנה בנ"ד העביר בקולמס וכ' כת"ה דכתב ע"ג כתב ל"ה כתב אף במתקן כתב הראשון דהלכה כדיעה א' בסי' קל"א דל"ה גט כלל ולא הי' צריך לזה לפמ"ש בתורת גיטין ומהר"ם שיף ליישב קושית מהרש"א אמאי בעדים שאין יודעין לחתום דאמרינן בגיטין י"ט דאין כותבין בסיקרא דל"מ כתב ע"ג כתב הרי לראב"י אף לרבנן היכי שהכתב השני מתקן הכתב הראשון מהני כתב עג"כ וכתבו דהכתב השני ל"ה רק כמתקן כתב הראשון ומ"ה מהני בכ' בתחל' שלא לשמה אבל בעדי' בכתב ידי אחר נהי דמתקן כתב הראשון אבל מ"מ ל"ה חתימת ידי עדים ע"ש. א"כ בשבועה דבעי ח"י הנשבע ל"מ מה שהעביר בקולמוס דמ"מ חתימת אחר היא והרבה פלפלתי בתשובה בדברי התו"ג. מ"מ לענין שבועה וחרם בכתב שכ' בתשו' ברית אברהם דהחתימה מהני מדין יד י"ל אף בהעברה בקולמוס נהי דל"ה כתב מ"מ מעשה כל דהו הוה ומהני מדין יד ומהרשד"ם כ' הובא בח"ס סי' רכ"ז דבדיני שמים מהני חתימה לעונש ה"ה י"ל דבדיני שמים מהני שליח בשבועה כמו באין שליח לד"ע דחייב בד"ש ולפ"ז מהני חתימת ידי אחר הן אמת דכתבתי בתשובה ח"ב ליו"ד סי' נ"ג דאם נכתב ח"ח ושד"א בראשי תיבות ל"ה רק מדין יד ואם חתימה ל"ה רק מתורת יד הוה יד ליד ובכה"ג אלו אין לאסור כמו כינוי כינוים דפסקינן דמותרין מ"מ בנ"ד דכתוב לשון איסור ר כמה פעמים ולשון יאסרו עלינו כל פירות שבעולם והוא לשון שבועה ל"ש לומר כן והעיקר כיון דהעדים חתמו והעידו שהזוג חתמו א"ע וכל הנ"ל קבלו ע"ע ומשמע דקבלו ע"ע גם בהת"כ ונ"ג עד"ר ע"כ אין נאמן שמעון לומר שלא חתם א"ע ושלא נתן ת"כ ואף שראובן המוכר מודה ששמעון העביר בקולמוס כיון שאינו מודה שבתחלה לא היה ח"י ממש אין נאמן שמעון נגד משמעות לשון העדים ועוד הרי האשה חתמה עצמה בח"י ול"ש לומר דהאשה נגררת אחר האיש שחתם בתחלה והוה כאומר אף אני כמוהו וכיון דהבעל לא נאסר אף היא לא נאסר' דכיון שהכתב נכתב בלשון שאנחנו נשבעים האשה לא גרירה בתר האיש כדין שנים שנשבעו ועבר האחד הרי צריך לקיים כמבואר בס"ס רל"ו אך אולי האשה תלויה בהאיש ומבואר שם דאם תלוים זב"ז אף השני פטור מ"מ צ"ע בזה

(ג) והנה מה שטוען שמעון שהי' אנוס בהשבועה דבתחלה מכר ראובן באופן שיעשה לו כתב בנימוסיהם בעונש אם יעשה שענק וקבל אדרויף והוציא הוצאות ועשה כתב בלשון הקודש על המכירה ואח"כ לא רצה לחתום הכתב בנימוסיהם עד שישבע לו אם כן הוה אונס וביש רגלים לדבר מהני טענת אונס אף בנשבע לחבירו. י"ל שאין טענתו טענה דכיון דגם בתחלה התנה עמו שלא יעשה שענק רק שבתחלה חשב שיועיל לו כתב ענושים בנימוסיהם אח"כ כשנודע לו שאין בזה ממש הי' יכול לחזור מהמכירה עד שיתן לו כתב המועיל ובשגם דלדעת קצת פוסקים יכול לחזור קודם שכ' הקאנטראקט ולא קנה בכספא ואפי' מי שפרע ליכא בקרקע לדעת הב"י ובחזקה ג"כ לא קנה במה שיושב בדירה מכח שכירות דישיבה ותשמיש ל"ה חזקה לקנות גוף הבית כמ"ש בנתיבות סי' קצ"ב ואינו דומה למ"ש המח"א ה' שכירות סי' י"ג שהבאתם דשם לענין שכירות מהני חזקה דתשמיש משא"כ לענין מכירה ומה שנעל ל"מ כיון שלא נעל אדעתא דלקנות כדיעה הראשונה סי' רצ"ב ע"כ ל"ה אונס מה שלא רצה לחתום הקאנטראקט עד שנשבע לקיים התנאי. אמנם מה שטען שראובן בעצמו מחל לו על השבועה והרשה לו שענק וכבר הלך בעצמו להרב שיתיר לו ועפי"ז החזיק שענק שנה אחת וראובן טוען שהי' אונס כי בעת שהי' שם שענק בבית שילם מכס ד' מאות ר"כ אח"כ כשלא הי' בבית רק שענק אחד רצו מכס ג"כ סך הנ"ל וע"כ הי' מוכרח להרשות אבל מסר מודעה על המחילה והראה מסירת מודעה וכ"ת כתבו דזה ל"ה אונס רק שנסתפקו אז לומר דמחילה הוה כמתנה ומהני מסירת מודעה אף בלא אונס. ולפע"ד נראה דזה ודאי דמחל השבועה באמת על זמן שהרשה לו. דל"ל דבמסר מודעה לא התחילה המחילה דא"כ הרי הכשילו ועובר על לפני עור שהרי הלך להרב ואמר שמותר לו לעשות שענק ועפ"י דברי' עשה שענק ואם לא התחיל המחילה והי' אסור לו לעשות שענק איך הכשילו ואנן מוקמינן בחזקת כשרות וע"כ על איזה זמן מחל לו באמת רק שמסר מודעה שאינו מוחל לעולם ובזה יש לומר שבועה ונדר שהותרו מקצתן הותרו כלן

(ד) אך י"ל דמסירת מודעה הוה כמתנה בפירוש שלא הותר כולו