בית יצחק חושן משפט מ

להתנצל ולומר לא כונתי לעדות ולא ידעתי שכשר לעדות בלא כונה ועיין במהר"ם מינץ סי' י"א שמיישב דברי תוס' ישנים בדרך נכון דשם ע"כ העדים שאומרים יודע אתה בעדות ע"כ ראו העדות דמנא ידעו וא"כ הו"ל כופר בעדות שיש עלי' עדים וצ"ל שהם קרובים לבע"ד וא"כ ע"כ לא כונו להעיד דאם כונו להעיד יצטרפו בשעת ראי' ופסול העדות ואם כן לכך בעי שהעדים כשרים כונו להעיד דאל"כ עדיין פסול כמ"ש הש"ך סי' ל"ו ויפה העיר וכ"כ בשער משפט סי' צ"ב ובכ"ז צ"ע דבסנהדרין ט' אמרינן דר"מ כר' יוסי ס"ל ולפ"ז בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר אך י"ל דבזה ס"ל כר' יוסי דל"ב שיתרו בו אבל לענין דיני ממונות לא ס"ל כר' יוסי ודוק

(ב) ומסוגיא דכתובות כ' נמי משמע דלא כח"ס דהרי שם בתלוליות עד שיתין שנין מידכר דכירי אף שלא נתיחד לעד דדוקא לאחר שיתין שנין אמרינן שם דכיון דרמי' עלי' ומידכר אפי' טובא נמי ופירש"י שעשאוהו עד בדבר אבל קודם שיתין שנין מהני עדותו אפי' לא יחדו לעדותו. ומה שמחלק כת"ה ה בשם ח"ס בין היכא דבעי לחקור ולדרוש ולעיין היטב לא נהירא לחלק ע"כ נראה דמה"ט אין לפסול העדות. ושמעתי קו' בשם הגאון בעל מנחת חינוך בהא דכתובות דאמרינן אפי' טובא נמי ופרש"י שעשאוהו עד בדבר דעדיין הו"ל עשאי"ל דהרי המזימין לא יחדו לעדות ולא יהי' נאמנים יותר מששים שנה ולפמ"ש הנוב"י אה"ע סי' ע"ב דמ"ד עדים זוממין קנסא ס"ל בממון ל"ב עשאי"ל א"כ ר"מ דס"ל במכות ד' עדים זוממין קנסא ס"ל בממון ל"ב עשאי"ל ל ובכתובות אמרינן ש"מ מדר"מ עד שיתין שנין וכו' וע"ז אמרינן ולא הוא דלר"מ היכא דרמי עלי' אפי' טוב' ודו"ק. וחכם אחד הראה לי דברי, הרמב"ן במכות ד' שהקשה לר' יהודא דאין מקבלין הזמה של כת ד' א"כ כת ג' הו"ל עשאי"ל כדאמרינן פ' ואלו הן הנשרפין. וי"ל שאני התם דלא מקיימי הזמה אבל הכא משום חששא בעלמא הוא מבטלינן הזמה ואלו ידעו דקושטא קאמרי מקיימי הזמה עיי"ש. ולדברי' ל"ק קו' מנ"ח דמשום חששא בעלמא מבטלינן הזמה שמא לא מדכרי. ואכמ"ל

(ג) והסברא השני' שכתבו דכיון דהעדים קרובים פסול כל העדות ואפילו שבועה לא משבעינן אע"ג דבעד אחד משבעינן מ"מ כיון דבדיני ממונות מהני עדות מיוחדת להכשיר ה"ה דמהני לפסול אף דל"ה צרוף בשעת ראייה ולא בשעת הגדה כמ"ש בקצה"ח סי' ל"ו וכ"כ בנוב"י תנינא ח' אה"ע סי' ע"ו דעדותן בטלה אף שבועה לא משבעינן כמ"ש הריטב"א במכות דבשנים ונמצא קרוב או פסול אף שבועה אין מחייבין זה תוכן דבריהם. והנה אמת שקצה"ח מיישב כן דברי הב"ח ודברי הרמ"ה דבדיני ממונות הואיל ועדות מיוחדת כשר ה"ה דקרוב או פסול מבטל העדות אף דלא נצטרפו בשעת ראי' רק בשעת הגדה אבל שיפסוק כן להלכה דבדיני ממונות בטל כל העדות אף דלא נצטרפו לא בשעת ראי' ולא בשעת הגדה אין לנו. דהרי אנן פסקינן כתשובת הרא"ש שהובא ברמ"א סי' ל"ו דשטר שחתם עלי' ונתבטל כל העדות יכול לחזור ולהעיד בפני ב"ד וע"כ הטעם משום דלא נצטרפו בראי' והגדה הרי דעכ"פ אם לא נצטרפו לא מבטלינן העדות ומ"ש הנוב"י הנ"ל דבשטר שנמצא פסול ל"ה עדות כלל ול"ה הגדה כלל מ"מ רוב הפוסקים לא ס"ל כב"ח וקצה"ח גם בחידושי (בספרי לאה"ע סי' קל"ו) הקשיתי על סברת הקצה"ח דא"כ מה מקשה בכתובות ל"ב על משנה דהבא על אחותו דחייב קנס מאלו הן הלוקין ותירץ עולא כאן באחות נערה וכו' והרי עולא ס"ל כל היכא דממון ומלקות ממונא משלם אם כן עיקר הקו' לדידי' אמאי לוקין הו"ל לתרץ דמיירי בנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול ולא נצטרפו בראי' והגדה ולענין ממון כיון דמהני גם בקנס עדות מיוחדת כמו שהוכיח בקצה"ח סי' ל' מש"ס דב"ק ע"ד ע"כ אין חייב ממון לשיטת הקצה"ח דבטל העד ומלקות חייב דלענין מלקות לא נמצא קרוב, או פסול ומזה מוכח דלא כקצה"ח. אמנם דלפמ"ש בנוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ב ד"ה הכלל עולה דבקנס ל"מ עדות מיוחדת כט"ז. והא דאמרינן בבבא קמא ע"ד ע"ב כי אתי אחר יצטרף בהדיה הכונה שיעידו מחדש בב"ד כעין שכתבו התוס' שם עיי"ש קושיתי לק"מ אבל הקצה"ח מדויל ידיה משתלם דהוא חולק על הט"ז וקשה לדבריו כמ"ש. ומתוך כך נ"ל דלא כקצה"ח

(ד) עוד כתבתי בחדושי דהנה רש"י פי' במכות דף ו' אמר ר' יוסי בד"א בדיני נפשות משום דכתיב והצילו העדה והקשו התוס' דבדיני ממונות נמי נילף מדיני נפשות מדכתיב משפט אחד ועוד דבדיני ממונות נילף ונקיש ב' לג' ותרצו דליכא למילף דיני ממונות מנפשות משום דבשנים נמי לא בטל כל העדות דשבועה בעי וצ"ל דרבי דס"ל בדיני ממונות נמי בטל כל העדות פליג אר' יוסי וס"ל בשנים אף שבועה ל"ב וכ"כ בספרי חא"ח סי' ס"ג אות ו' ואמנם בישוב דברי רש"י י"ל דבספרי פרש' שופטים דריש עפ"י שנים עדים לא עפ"י כתבן ולא עפ"י מתורגמן ולפ"ז בדיני ממונות דכתיב עפ"י שנים עדים או עפ"י שלשה עדים איצטרך עפ"י שלשה דאפי' בג' בעי עפ"י ורק בדיני נפשות דכתיב עפ"י שני עדים או שלשה עדים ולא כתוב ע"פ וליכא למימר כנ"ל שפיר מקשה במשנה למ"ל דכתיב ג' עדים ולכן שפיר פירש"י דכתיב והצילו העדה ורבי יסבור דילפינן ממשפט אחד ולפ"ז כיון דלא ילפינן דיני ממונות רק מנפשות בעדות מיוחדת דל"מ בדיני נפשות אין לפסול בנמצא קרוב או פסול אלא שעומד לנגדינו סוגיא דב"ב ק"ס ע"ב דדרשינן להדיא קרא דעפ"י ב' עדים או עפ"י ג' עדים וזה נאמר בדיני ממונות ומזה צ"ע על רש"י וגם על תוס' מכות דלא מייתו דברי הגמרא ואמנם י"ל דגמ' דב"ב לא ס"ל הדרוש דספרי אך להדרוש דספרי אין ללמוד בדיני ממונות ונמצא דהדין תלוי באשלי רברבי. עוד כתבתי דהדין תליא אם אמרינן דון מינה ומינה דבדיני נפשות עדות מיוחדת פסול וכיון דלא ילפינן ממון רק מנפשות אין לפסול בעדות מיוחדת גם בדיני ממונות ומ"ד דון מינה ואוקי באתרי' יש לפסול בדיני ממונות ומיושב הקו' מכתובות דשם י"ל דקאי למ"ד דון מינה ומינה ובקצה"ח סי' ל"ו ס"ק ב' הקשה אר"מ דס"ל בסנהדרין כ"ב דצריך לברר ולכן פוסל כת ראשונה ואינו נוגע והקשה דהרי גם כת שני' ל"מ עדיין דנמצא קרוב או פסול ואם כת ראשונה לא כוונו להעיד מה מבעי שם בנמצא כת שני' פסולין א"כ בטל כל העדות עיי"ש. ולהנ"ל ל"ק דר"מ ס"ל בשבועות ל"א דון מינה ומינה ולדידי' לא יתבטל העדות בעדות מיוחדת ודו"ק. (ועיין בספרי לאה"ע ח"א סי' קל"ו קל"ז שהארכתי בפלפולים האלה)

(ה) וראיתי בשער משפט סי' ל"ו מביא דברי תשובת לחם רב סי' כ"ו שרצה לחדש סברת קצה"ח דבדיני ממונות דמהני עדות מיוחדת ה"ה דמהני לפסול העדות בעדות מיוחדת ומ"מ לדינא הניח בשער משפט בצ"ע בשני עדים ואחד קרוב או פסול ולא נצטרפו בשעת ראי' אם בטל כל העדות לענין דלא משבעינן עפ"י עד אחד ובשער המשפט מסתפק שם בעדות מיוחדת אם בעינן שיוזמו שניהם ומייתי ראי' מדהקשו בגמ' במכות אהא דאמר רב עד זומם משלם לפי חלקו והא אין חייבין עד שיזומו שניהם ולישני דמיירי בעדות מיוחדת ואמנם בנוב"י סי' ע"ב כ' דכל עדות מיוחדת ל"מ הזמה דהרי יכול לומר לשבועה קאתי ושמא בעד השני שייך הזמה דהוא בא לאסהודי אממונא ואכ"מ

ולפענ"ד נראה דאף אם נאמר דבב' עדים ואחד קרוב לבע"ד אין משביעין מ"מ אם שני העדים קרובים ולא העידו בבת אחת כחד כשר חשיבא וכן מוכח מלשון הב"ש סי' י"ז ס"ק קי"ח שכ' כיון דמיירי בחד כשר איך קתני נשאת לאחד מעדי' ותירץ דמיירי שיש ב' עדים והם קרובים דכחד כשר חשיבא עיי"ש ואס"ד דנפסלין שניהם ל"ה אפי' כחד כשר וע"כ מיירי שלא העידו בב"א ואמרינן עכ"פ אחד כשר מיהו י"ל דב"ש כשיטתי' דס"ל בסי' י"ז ס"ק כ"ה בעד אומר מת ועד אומר נהרג אף דהוכחשו בחקירות כיון שאחד אומר אמת הרי זו תנשא ונוב"י קמא אה"ע סי' מ"ו תמה עליו מדברי הסמ"ע סי' ל' דאפילו שבועה א"צ בהכחשה אעפ"י דסגי בע"א ומחלק בין דיני ממונות לעדות אשה עיי"ש א"כ דבעדות אשה הוה ע"א כשר אף בקרובים מ"מ לדיני ממונות י"ל דאין חייב שבועה

(ו) מ"מ לדינא נראה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דבעינן שיצטרפו בדאי' והגדה ובנ"ד שלא ראו כאחד וגם לא הגידו בב"א ע"כ יש לחייב שבועה עפ"י עד הראשון וקצת ראי' מירושלמי פ' נושאין דבעי בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה מה שיעידו עדות אחת דקשה והלא נמצא אחד פסול ובטל כל העדות ואפי' שבועה אין מחייבין וצ"ל דמיירי שלא ראו כאחד ול"ה רק עדות מיוחדת ולא נפסל העד כשר. מיהו חתני הרב הגאון נ"י דחה ראי' זו לפמ"ש הנתיבות סי' ל"ז דעבד דלאו בר עדות הוא אינו מבטל העדות. (וכבר כתבתי כן בספרי לאה"ע ח"א סי' ס"ד אות ה') וזה מוכרח דליכא למימר בעדות מיוחדת דמשמע בירושלמי דהאיבעי' לענין דיני נפשות מדמייתי הואיל דאם יוזמו און נהרגין אף הוא אינו נהרג וע"כ האיבעי' בירושלמי ביש עד אחד כשר והשני ספיקות נחשבין כחד ומיירי בדיני נפשות וע"ז קאמר דהו"ל עדות שאאי"ל ודו"ק. וע' שיבת ציון סי' ק"א

(ז) ולדינא אין נ"מ דבלא"ה בטוען ברי יכול להשביע לבעל הכיפה היסת שלא היו הקורות מונחים בהכותל ומחמת העד אחד ג"כ יכול להטיל שבועה על בעל הכיפה ובעל הכיפה נקרא מוחזק שהרי בהכותל מהכיפה הוא משתמש ובעל הפעדערהויז רוצה לעשות פעולה בהכותל להניח קורות ובלי ראי' אין לו רשות לעשות גם יפה הביאו דברי הנתיבות ס"ס קנ"ג דאם כותל נכנס לבית מצד אחר ומצד השני הוא חצר הבעל הבית נקרא מוחזק בהכותל וה"ה הכא שבעל הכיפה הוא מוחזק יותר בהכותל מבעל הפארהויז כמ"ש בת"ה דכיון דבעל הפעדערהויז אין לו רשות לסתור הפעדערהויז ולא יכול לעשות ממנו בית או חנות ל"ה רק כחצר נגד הכיפה ובפרט בהשטר מכירה מהכיפה נכתב כמה לשונות ביפוי כח על כן הוא נקרא מוחזק

והנה מה שכתבתי דיהבינן לבעל הכיפה שבועת היסת שהקורות של של הפארהויז לא היו מונחים בכותל אין לומר איך מניחין לישבע נגד ב' עדים כמ"ש מוח"ז הגאון רע"ק ז"ל בספרו סי' קע"ט במודה במקצת ובאו ג' עדים ואחד קא"פ דאין מניחין לישבע דשם יש ב' עדים כשרין משא"כ בזה דליכא רק ב' קרובים. וגם שם חולק בספר אמרי בינה בדיני עדות סימן ו'. ושם הביא דברי חמרא וחיי' מבעל כנה"ג מייתי בדף ע' בשם הרב המאירי בג' עדים נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמשביעין היסת. וכתב ושמא תאמר היכן מצאנו שבועה להכחיש ב' עדים כשרים טעם הדבר מפני שהעדים כמי שאינם ואם הוא מתירא שמא יפסלוהו ויחזיקוהו בנשבע לשקר יוציא שטר מבי"ד שכך היה המעשה ואין עדים אלו נאמנין לפוסלו. ועיי"ש שהגאון בעל אמרי בינה מפלפל בדבריו ולכאורה משמע משם דבב' עדים ואחד פסול לא משבעינן היסת דלא כמ"ש לעיל אך זה פשוט דגם בב' עדים משבעינן