בית יצחק חושן משפט לב

דלקוחות מפסלי דהא ליכא [פסידא] לא היא דלקוחות לאו דוקא אלא כל פסידא נמי פסידא הויא כגון עדות הלואה ועדות קדושי אשה ועדות כל הקנאה בעולם ועבדינן להו תקנתא דלא ליבטלו ע"כ. והנה נראה דללישנ' משום פסידא דלקוחות הא דלא נפסלו רק מכאן ולהבא הוא רק מדרבנן דרבנן עשו תקנתא. א"כ בגיטין וקדושין ל"ש תקנתא דמדאור' העדים פסולין וחכמים לא תקנו לעבור איסור מן התורה אך בד"מ מהני משום הפקר ב"ד הפקר. א"כ סברת התוס' דתקנתא ל"ה בדיני נפשות ובדיני גיטין וקדושין. א"כ קשה למה לא אמרו בגמ' הנפקא מינה כקו' תוס'. אמנם יש מקום לומר דגם ללישנא דחידוש ל"ה רק מדרבנן ומדאורייתא פסולין למפרע. דהתוס' הקשו אמאי הוה חידוש לרבא והרי בתראי מהימני במיגו דפסלי בגזלנותא ותירצו דמגו בשנים ל"א. והקשה בים התלמוד לשיטת הפוסקים דאף בממון אם אחד מכחיש ב' בחקירות כל העדות בטל דלא כב"י דדוקא בד"נפ הדין כן עיין בתומים סי' ל' ובמהרי"ט סי' קל"ח. א"כ יש לו מיגו שהי' מכחיש בחקירות וכל העדות בטל ול"ה מגו בשנים דאף אחד מכחיש בטל כל העדות. ותירץ דירא להכחיש בחקירות דאם אחד יכחיש ב' יפסול לכל עדות שבעולם. ואף לר"ח דאם ב' יכחישו ב' ג"כ פסולים מ"מ נאמנים להחזיק כמ"ש תוס' משא"כ אם אחד יכחיש ב' יהי' פסול אף להחזיק וכ"כ בהגהות מפרשי הים עיי"ש. אך עדיין קשה לפי המבואר בש"ס דסנהדרין מ"א דאם אחד אומר איני יודע נמי בטל העדות והי' נאמן במגו דאיני יודע. ואמנם יפה תירץ בים התלמוד דכיון דדיני ממונות ל"ב דרישה וחקירה ל"ה מיגו שהי' מכחיש בחקירות או שיאמר איני יודע דשמא לא יחקרו אותו כלל. ואמנם כ"ז מדרבנן אבל מדאורייתא דבעי דו"ח אף בדיני ממונות למפרע נפסל גם לרבא. אך לפ"ז בדיני נפשות וגיטין וקדושין וזנות דבעי דו"ח לשיטת תוס' סנהדרין ח' ע"ב גם לרבא למפרע נפסל. ומ"ה לא מצי בגמ' לומר הנ"מ בין תרי לישנא בדיני נפשות וגיטין וקדושין דגם ללישנא דחידוש בדיני נפשות וגיטין וכו' נפסלו למפרע דל"ה חידוש. אך עדיין תיקשי דנהי דבהעידו בדיני נפשות וזנות והוזמו למפרע נפסלו דל"ה חידוש דנאמנים האחרונים במיגו שהיו מכחישים בחקירות מ"מ בהוזמו בעדות ממון נהי דמדאורייתא יש להם מיגו מ"מ מדרבנן אין להם מגו ושוב הוה חידוש. ואין פסולין למפרע אף מעדות נפשות וגיטין משא"כ ללישנא דפסידא דלקוחות דל"ה רק תקנתא ולא תיקנו לעדות דיני נפשות (ועיין בספרי לאה"ע סימן קל"ט אות י"ד ט"ו)

עוד קשי' לפ"ז במה דמייתי לימא כתנאי מעדי גניבה וטביחה וגם מה דמקשה ממשנה לאביי. והרי בדיני קנסות ודאי בעי דרישה וחקירה כמבואר ברמב"ם ה' עדות וגם לרבא תיקשי דהרי היכי דבעי דרישה וחקירה לכ"ע למפרע נפסל. מיהו זה יש ליישב דבגמ' הקשו לכ"ע ואדרבה יש ראי' מגמ' דבמסקנא בסוגיא מסקינן דכ"ע למפרע נפסל רק דר' יוסי ורבנן פליגי אי תכ"ד כדבור דמי. ומזה קשי' לרבא דס"ל מכאן ולהבא נפסל וכבר הקשו כן המפורשים ולהנ"ל יתיישב דבעדי קנס דבעי דרישה וחקירה לכ"ע למפרע נפסל וגם רבא מודה דל"ה חידוש דבתראי יש להם מיגו שהיו מכחישין בחקירות או שהיו אומרים איני יודע. אולם מה דקשה טובא מסנהדרין ע"ח דאמר רבא עדי טרפה שהוזמו נהרגין דרבא לא בעי זוממי זוממין וכ' רש"י דרבא כשיטתי' דעדי' זוממין חידוש ול"ב זוממי זוממין. והנה צ"ע להך לישנא דרבא ס"ל משום פסידא דלקוחות ולא ס"ל חידוש הכא אמאי ל"ב זוממי זוממין. עוד קשי' דאדרבה אם חידוש היא לחומרא ומדינ' לא נפסלו כש"כ דליבעי זוממין כמו שהם אינם פסולין למפרע מה"ט. וע' תוס' סנהדרין כ"ז ומ"ק ח' ולשיטת תוס' דאם חידוש לחומרא מ"מ לא ילפינן גם קולא עיי"ש ניחא זאת. וקושיא ראשונה יש ליישב דלכל לישנא ס"ל לרבא דחידוש היא רק דללישנא דפסידא ללקוחות אין סובר רבא דבשביל דחידוש היא לא פסולין למפרע אבל חידוש הוה לכל לישנא. אולם לפמ"ש ים התלמוד דל"ה חידוש דיש להם מיגו רק דבדיני ממונות חידוש היא דאין להם מיגו דל"ב דו"ח זה ודאי קשה מדברי רבא דבד"נ ל"ה חידוש כלל. על כן המובחר ליישב דהנה הרמב"ם פוסק דאם אחד מכחיש ב' בחקירות כל העדות בטל אבל אם אמר איני יודע לא בטל העדות והכסף משנה תמה עליו מש"ס דסנהדרין מ"א דאמרינן שם דלר"ע כל העדות בטל בחד אמר איני יודע. וכ' בתומים ליישב דזה תלי' בפלוגתא דר' יוסי ורבי דלר' יוסי דס"ל בנמצא אחד קרוב או פסול כל העדות בטל אף בא' כוון להעיד משום דההיקש שנים לשלשה הוה היקש שלם. וכמו דבב' בטל בנמצא אחד קרוב בכל אופן דהרי לא נשאר רק עד אחד ה"ה בג' כמו כן באחד אומר איני יודע בטל כל העדות. משא"כ לרבי דס"ל דלא כוון להעיד אך למיחזא לא בטל כל העדות דלא מקשינן ג' לב' בכל גונא ה"ה באומר איני יודע בג' לא בטל כל העדות. עיין סימן ל' שהאריך בזה ולפ"ז רבא דס"ל בעדי טרפה שהוזמו נהרגין דס"ל דעדי זוממין חידוש משום דסובר כרבי. וגם באומר איני יודע לא בטל כל העדות. וגם בדיני נפשות חידוש דאין להם מיגו דאיני יודע כדכתיבנא

אמנם בגוף הסברא דמיגו דאיני יודע בחקירות לא נהירא דאף אם נאמר דבהכחשה בחקירות אף שעד אחד הוכחש לאחר גמר דין בטל העדות מ"מ באומר איני יודע וכבר נגמר הדין עפ"י הראשונים ודאי לא בטל העדות וגם גוף קו' ים התלמוד ל"ק לפענ"ד דדוקא קודם גמר דין מהני הכחשת עד אחד בחקירות אבל לאחר גמר דין ודאי ל"מ הכחשת עד אחד לכ"ע. ע"כ אין מבוא לקו' ים התלמוד

(ח) והמובחר ליישב דברי הרמב"ם מה דקשה דהרי רבא אמר בגמ' דההיקש ריבים לנגעים קאי אגמר דין ואמאי הרמב"ם ס"ל דההיקש קאי לתחילת דין. ונראה הנה קשה למ"ל קרא דביום הנחילו את בניו דבלילה אין עושין דין כיון דילפינן מנגעים דאין דנין בלילה ממילא ידעינן דאין עד נעשה דיין דהרי צריך להעיד מחדש והו"ל עשאאי"ל כדברי המרדכי. אך י"ל דמהרש"א הקשה בב"ק צ' לסברת התוס' דהו"ל עשאאי"ל אמאי ביום עד נעשה דיין הרי ל"ש סברא דלא תהא שמיעה גדולה מראי' דבשמיעה הו"ל עשאאי"ל משא"כ בראי' ומה שתירץ אינו מובן. על כן המובחר דאם ילפינן מנגעים לתחלת דין קרא דביום הנחילו זה גופה קמ"ל דביום עושין דין אף דהו"ל עשאאי"ל, ולזה איצטריך קרא. וממילא מדיוק ילפינן דבלילה לא חידשה התורה ושוב הו"ל עשאאי"ל ולזה לא איצטרך קרא. אמנם כ"ז אם אמרינן למפרע נפסל איצטרך קרא דביום עושין דין אבל אי אמרינן מכאן ולהבא נפסל שפיר הו"ל עשאאי"ל ול"צ קרא לביום. ע"כ רבא כשיטתי' ס"ל דהיקש אתי לגמר דין דאס"ד לתחילת דין למ"ל קרא דביום הנחילו אבל הרמב"ם דפוסק למפרע נפסל כאביי ס"ל היקש אתי לתחילת דין וקרא דביום הנחילו קמ"ל דביום דנין אף דהו"ל עשאאי"ל דביום א"צ עדות כמ"ש מהרש"א ומיושב דברי הר"מ בטוב טעם

והנה בש"ס דב"ק צ' יש ב' תירוצים לתירוץ אחד דוקא בלילה אין עד נעשה דיין ולתירוץ ואיבעית אימא גם ביום אין עד נעשה דיין. ואמנם בש"ס דכתובות כ"ב פשיטא לש"ס דדוקא בלילה אין עד נעשה דיין. הנה להנ"ל י"ל דב' לישנא תלי' אי עד זומם למפרע נפסל דלתירוץ א' ס"ל לש"ס דמכאן ולהבא נפסל ע"כ ביום אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' ואף בראי' שייך הזמה דאם הב"ד ידונו ואח"כ יזמו לא נפסלו למפרע והגמ"ד לא עפ"י ב"ד פסולין. ולכן שפיר אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' ודוקא בלילה כיון דאין דנין בלילה צריכין להגיד מחדש גילה קרא דביום הנחילו דאין עד נעשה דיין ובתירוץ ב' ס"ל לש"ס דלמפרע נפסל ול"ש לא תהא שמיעה גדולה מראי' דבראי' ה"ל עשאאי"ל וס"ל לש"ס דלא ילפינן מביום הנחילו את בניו דשם הרי עשה אותם בעצמו ב"ד והוה כמכשיר עדים פסולים בעצמו. והא דבש"ס דר"ה פשיטא לי' דביום לא תהא שמיעה גדולה מראי' היינו טעמא דדוקא בהך דב"ק דהוה חבלה ובעי' דרישה וחקירה כמו קנס ומ"ה בעי עשאי"ל משא"כ בהך דר"ה דמיירי מעדות החודש בעדות החודש ל"ב עשאי"ל דליכא דין הזמה בעדות החודש כמבואר בר"מ. ועוד דרש"י כ' דבעדות החודש ל"ב עדות גמורה ובזה מיושב מה שהקשו תוספות דר"ה על רש"י: ש

ויותר י"ל דה"ט שס"ל לרש"י דבד"נ לכ"ע אף ביום אין עד נעשה דיין דס"ל דבד"נ לכ"ע למפרע נפסל דכבר כ' ב"י בתשו' דבד"מ אם אחד מכחיש בחקירות לא בטל העדות. ובד"נ בטל העדות א"כ בד"נ יש להמזימים מיגו כקו' ים התלמוד ולכן לכ"ע למפרע נפסל ול"ה עדות דהו"ל עשאי"ל דמגלי מילתא למפרע דל"ה גמ"ד בכשרים ולכן בדיני נפשות אף ביום ל"א לא תהא שמיעה גדולה מראי' משא"כ בדיני ממונות אין להם מיגו דהוה מיגו בשנים ול"ה מיגו שיכחישו בחקירות דבד"מ ל"ב כל העדות ולכן מכאן ולהבא נפסל ושוב הו"ל עשאי"ל

(ט) והנה ר"ט ור"ע פליגי בסנהדרין שראו באחד שהרג הנפש וס"ל לר"ט מקצתן נעשין עדים ומקצתן דיינים ור"ע ס"ל כולם נעשין עדים ומפרש בגמ' טעמא דר"ע כיון דחזי דקטלי תו לא חזי לי' זכותא והקשה בתוס' הרי במכות קאמר טעמא דר"ע משום דכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט. ולמ"ל קרא כיון דאיכא סברא. ונ"ל ליישב הנה דעת הגאון הובא ברמב"ן פ' שופטים דגם בד"ל ל"ב לקבלת עדות רק ג' דיינים. ורמב"ן חולק עלי' דבעי לקבלת עדות כ"ג וכן דעת הרדב"ז סי' ש"ל ועיין חידושי הר"ן סנהדרין י"ז כ' דמרש"א משמע דלקבלת עדות סגי בג' והוא חולק. ועיין בספרי חיו"ד סי' א' בשולי המכתב הוכחתי מסנהדרין ח' ע"ב כדברי הגאון. והנה לר"ט דס"ל מקצתן נעשין עדים ומקצתן דיינים ומוקמינן בב"ק בראו בלילה אבל בראו ביום עד נעשה דיין בלא ראו רק ג' מה הדין לר"ט מי נימא כיון דלא ראו רק ג' צריכין להעיד והו"ל עדים ולא מצטרפי לכ"ג או לא ונראה פשוט דלר"ט מצטרפי. דהרי אם ג' קבלו עדות ואח"כ ישבו הכ"ג לדין צריכין ג"כ הג' להעיד בפני העשרים שקיבלו העדות ומ"מ יצטרפו דל"ה עדים כיון שהם ג' דאם הוי עדים הוא עד מפי וע"כ ג' ל"ה עד מפי עד כמ"ש בקצה"ח סי' ל'. א"כ אמרינן גבייהו לא תהא שמיעה גדולה מראי' ואלו קבלו העדות הי' מצטרפין ה"ה בראייתן אף שצריכין להעיד ל"ה עדים ול"ה רק כאלו קיבלו העדות ומצטרפין לר"ט. אמנם לפ"ז לפי הטעם דאמרינן בר"ה כיון דחזי דקטל לא חזי זכותא ובעינן ושפטו העדה לא שייך בכה"ג דהרי עשרים לא ראו ואיכא עדה שופטת ועדה מצלת וגם לר"ע מצטרפי. ולזה איצרך ר"ע ללמוד מעד עמדו לפני העדה דסנהדרין אלו שראו אין מצטרפין וכ"ז לשיטת הגאון. איברא דמלשון ר"ע במכות דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר משמע דמיירי שכ"ג ראו דאם לא ראו אלא ג' פשיטא שאין הורגין דבעי ב"ד של כ"ג אך י"ל דס"ד שיצטרפו לכ"ג קמשמע לן עד עמדו לפני העדה שהם אין מצטרפין אך קשה זה מנ"ל דהרי ג' שראו הם עומדים לפני העדה אך כיון דכתיב עד עמדו משמע שהם רק עדים ולא דיינים. ע"כ אין מצטרפין ע"כ קו' תוס' מיושב

אמנם לפמ"ש תוס' דעיקר דרשא דמכות עיקר ובר"ה אמר טעמא דלא נלמוד משם לשאר דוכתא דאין עד הרואה נעשה דיין קמ"ל דטעמא דקרא