בית יצחק חושן משפט כט

איני יודע עדותו בטלה אמנם בתומים סי' ל"ו ס"ק כ' דדבר זה תליא בפלוגתא דהנה בסנהדרין ד' מ"א איתא לר"ע דשנים אומרים יודעים ואחד אומר איני יודע עדותן בטילה והרמב"ם לא פסק הכי וכבר תמהו עליו הכ"מ וכתב בתומים דדבר זה תליא במחלוקת שבין ר"י לרבי אליבא דר"ע וס"ל לר"י דאף דהפסולים לא כוונו להעיד עדותן בטלה משום דההיקש שלשה לשנים הוה היקש שלם וכמו דבשנים אם נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה אף בלא כוונו להעיד ה"ה בשלשה בד"נ ורבי ס"ל דההיקש לא הוה היקש שלם ומ"ה ס"ל דבג' והאחד פסול לא כוון להעיד כשר. ולפ"ז ה"ה בשנים יודעים וא' אומר איני יודע לר"י דהוי ההיקש היקש שלם עדותן בטלה כמו בשנים משא"כ לרבי. ובזה מיישב בתומים דברי הרמב"ם ז"ל מגמ' סנהדרין הנ"ל דשם קאי לר"י ע"ש. ולפ"ז לרבי יוסי דס"ל דאחד אומר איני יודע עדותן בטלה שפיר ס"ל למפרע הוא נפסל דאין כאן חידוש שיש לעדים המזימין מיגו דאינ' יודע בחקירות משא"כ לרבי דס"ל באחד אומר איני יודע אין עדותן בטל אין כאן מגו. ומעתה שפיר קאמר בגמ' ליישב דברי אביי דלדידי' לכ"ע ס"ל למפרע הוא נפסל ורק דפליגי אי תוך כ"ד כד"ד. אבל לרבא באמת פליגי אי למפרע הוא נפסל ומ"מ ל"ה דבריו כתנאי ורק דר"י לשיטתי' דהוי היקש שלם וכנ"ל ואחד אומר א"י עדותן בטל יש לו מיגו. משא"כ לרבנן ודו"ק היטב כי נכון היא. אך בעיקר הקושיא של ים התלמוד לא נהירא לי בהזמה דכיון דהמזימין לא באו בב"א עם העדים אין להם מיגו שהי' מכחישין בחקירות דזה דוקא היכא שבאו בבת אחת עם העדים הראשונים משא"כ בלא באו בב"א ודאי אין א' מכחיש שנים וכן כתב בתומים סי' ל' ס"ק ג' והרבה יש לדבר מזה ואכמ"ל. ויבואר עוד לקמן אי"ה. ועיין עוד בתשו' ב"י דבד"מ לא מהני הכחשות אחד נגד ב' אף בהכחשה בחקירות ועיין בתומים שהאריך בזה ואין עת האסף פה

(ט) והנה עפ"י דברי התומים הנ"ל נ"ל ליישב קו' גדולה שהקש' בס' דורש לציון דרוש י"ג בסוגיא דסנהדרין הנ"ל דאמרינן שם דף מ"א ע"ב בשנים אומרים ידענו וא' אומר א"י עדותן קיימת דאמרינן כמאן דלא כר"ע והקשה הרי בלא"ה משנה זו לא אתיא כר"ע דהרי ברישא דמשנה זו איתא א' אומר בב' בחודש וא' אומר בג' בחודש עדותן קיימת דאמרינן בסנהדרין ס"ט דאזלינן בתר רובא ורובא דאנשי טעו בעיבורא דירחא א"כ לר"ע דחייש למיעוטא עדותן בטלה וע"כ בלא"ה מתניתין לא אתיא כר"ע. ונ"ל ליישב דהנה הפ"י כתב בפסחים י"א דאף לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ בא' אומר בשנים בחודש וכו' עדותן קיימת משום דמוקמינן העדים אחזקה שאין מכחישין זא"ז כמ"ש הטו"ז בחו"מ סי' כ"ט אך קשה דא"כ איך הוכיח רבינא ממשנה זו בדף ס"ט בסנהדרין דאזלינן בתר רובא וכתבתי ליישב בספרי לא"ח סי' ס"ג דקשיא מנ"ל דמוקמינן לעדים אחזקה אדרבה נימא דהעדים מוכחשין והנידון ניקום אחזקה שלא הרג והעדים מכחישין א"ז אך לפי מ"ש הפנ"י קדושין דף ס"ה במהדורא בתרא דאחד מרע חזקה ומשוי לי' לספק א"כ אף אם נאמר דהם מכחישין זא"ז ואחד שקרן מ"מ ע"א נשאר והנידון יצא מחזקה ע"פ ע"א ומוקמינן שפיר העדים אחזקתן שאינם מכחישין ורק שטעו אף לר"מ. אך אמנם כיון שבב' עדים אם נמצא אחד קא"פ כל העדות בטל ואף שבועה אין צריך כמ"ש הסמ"ע ל"ש סברא הנ"ל דהנידון יצא מחזקה עפ"י ע"א כיון דאם מכחישן לא נשאר אף אחד דהרי שבועה א"צ. ואמנם גוף דברי הסמ"ע דא"צ שבועה תליא במחלוקת שבין ר"י לרבי כמ"ש הריטב"א במכות דרבי יוסי ס"ל דוקא בדיני נפשות עדותן בטלה דבד"מ גם בשנים אין עדותן בטל לגמרי דהאחד מחייב שבועה ורבי ס"ל גם בדיני ממונות בשנים ונמצא קרוב או פסול בטל כל העדות ואף שבועה א"צ ע"ש ונמצא דלר"י דבשנים צריך לישבע לא בטל לגמרי העדות שייך לומר מוקמינן העדים אחזקתן דחזקת הנידון איתרע עפ"י ע"א משא"כ לרבי ומעתה רבינא שהוכיח ממשנה דאחד אומר בשנים דאזלינן בתר רובא משום דאזיל לשיטתי' בסנהדרין ד' ח' דר"מ ור"י פליגי בפלוגתא דר"י ורבי ור"מ סבירא לי' כר"י ורבי יהודא לא ס"ל כרבי יוסי ע"ש ונמצא דרבינא הוכיח דאזלינן בד"נ בתר רובא מרבי יהודה דלא ס"ל כר"י ולא שייך לומר דמוקמינן העדים אחזקתן דאדרב' נוקמא הנידון אחזקתו וע"כ טעמא דאזלינן בת"ר אבל ר"מ כשיטתי' דס"ל כר"י ולדידי' מוקמינן העדים אחזקתן ע"ש שהארכתי בפלפול

(י) ולפי זה מיושב קושית הנו"ב בדורש לציון הנ"ל דרבא אצטריך להוכיח ממשנה דלא כר"ע מסיפא מדקתני בא' אומר לא ידעתי דעדותן קיימת ואמנם אם נגרוס במשנה עדותן בטלה אתיא מתניתין שפיר כר"ע ולא קשיא הרי בלא"ה לא אתיא כר"ע הרישא דמתניתין מדקתני בא' אומר בשנים וכו' עדותן קיימת וע"כ דלא כר"ע דז"א לפי מ"ש התומים הובא לעיל דמ"ד ב' עדים אומרים ידענו וא' אומר לא ידענא עדותן בטלה ס"ל כרבי יוסי דההיקש הוה היקש שלם ע"ש א"כ לרבי יוסי כבר כתבנו לעיל דלדידי' בד"מ נשאר עד אחד לחייב שבועה ולדידי' שייך לומר מוקמינן העדות אחזקתן ואף לר"ע בא' אומר בשנים בחודש עדותן קיימת ושפיר אתיא מתניתין כר"ע אך אם נאמר באחד אומר לא ידענ' עדותן קיימת ע"כ כרבי ולדידי' גם רישא לא אתיא כרבי עקיבא והא בהא תליא ודוק היטב כי הוא נכון מאוד בעזה"י. אחת היא מה שסותר קצת לסברתינו דא"כ קשיא איך קאמר ר"י בד"א בדיני נפשות אבל לא בד"מ משום דבד"מ לא בטל העדות לגמרי משום דצריך שבועה בשנים והרי גם בד"נ לא בטל העדות לגמרי דהרי עכ"פ יצא מחזקתו עפ"י ע"א כמ"ש לעיל דלר"י הכי הוא וצ"ל דכיון דלא דנין הנידון מיקרי זאת בטל לגמרי ודו"ק והרבה יש לפלפל בזה אך אכמ"ל

(יא) ומעתה הבוא נבוא ליישב קו' התוס' בסוגיא דידן דכאן בגמ' אמרינן דטעם דר"ע משום ושפטו העדה ובסנהדרין אמרינן עד עמדו לפני העדה למשפט והנ"ל הנה כבר כתב בכ"מ פ"ד מהל"מ דר"ע יליף מקרא זה דעד עמדו דמקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים ולולא קרא הו"א דאף אם ראוהו בלילה עד נעשה דיין קמ"ל קרא דבראוהו בלילה אין עד נעשה דיין ולא מוכח כר"ע. אך י"ל לזה א"צ קרא דבלא"ה הוה עדות שאי"ל דכיון דצריך להעיד ע"כ איך יעשה הוא בעצמו דיין הלא הוה עדות שאי"ל משום שיהי' הגמ"ד בפסול כדברי השר מקוצי למה לי קרא להכי. אך זה למ"ד למפרע היא נפסל דלמ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל שפיר יכול להזימם דהב"ד לא יפסול למפרע דכיון דכשר לכל עדיות שבעולם כמש"ל לקיים סברת השר מקוצי במקצת. ומעתה הכל נכון לפמש"ל דלר' יוסי אליבא דר"ע דסבירא ליה באחד אומר לא ידענ' עדותן בטלה ע"כ למפרע הוא נפסל דיש לו מיגו דלא ידענ' דאף א' אומר לא ידענ' בטל העדות אבל אליבא דרבי דההיקש ל"ה היקש שלם באחד אומר לא ידענ' עדותן קיימת ולדידי' י"ל מכאן ולהבא הוא נפסל דאין כאן מיגו ומעתה כיון דרבי יוסי ורבי פליגא אליבא דר"ע מיושב קו' התוס' דא"ל הסוגיא דמכות אתיא כר' יוסי אליבא דר"ע דלדידי' למפרע הוא נפסל וא"צ קרא דבראוהו בלילה אין עד נעשה דיין דהוי בלא"ה עדות שאי אתה יכול להזימה כדברי השר מקוצי ולכן ע"כ מוכרח מקרא דעד עמדו דב"ד שראוהו ל"מ אפילו שיהי' מקצתן עדים ומקצתן דיינים דבכה"ג הוא יכול להזימם דאל"כ למה לי קרא אבל סוגיא דר"ה אתיא לרבי אליבא דר"ע ולדידי' מכאן ולהבא הוא נפסל ואף בראוהו בלילה הוה עדות שאתה יכול להזימה ולא מוכח מקרא דעד עמדו למקצתן עדים ומקצתן דיינים דלא מהני דגם לאין עד נעשה דיין אצטריך קרא לכן אצטריך הגמרא לומר דיליף משפטו העדה ודו"ק היטב כי דבר חריף הוא בעזה"י. אבל כ"ז אם נאמר כמו שצידד התומים לומר דאף אם אמרו האחרונים לאחר כ"ד בפ"ע והוכחש האחד בחקירות אף שאמר לא ידענ' העדות בטל ויש לפלפל הרבה בזה משא"כ אם העדים אומרים שנצטרפו בראי' בב"א ורק שמכחיש החקירות בזה יש סברא גדולה לבטל העדות

(יב) והנה התוס' במכות דף ז' הקשו דהא דאמרינן שם כמכחול ראיתם וא"ת מחלל שבת וע"ז מאי איכא למימר. ותי' ראיתם שהמחלל אינו טרפה דקשי' פתח בתרתי ומסיים בחילול שבת לבד. וכתב בתומים סי' ז' ששמע דבעובד ע"ז לא יכלו לתרץ דאם העובד טרפה הוי עשאי"ל די"ל עכ"פ אם עבד בפני ב"ד חייב דבזה ל"ב עדות שאי"ל כדאמרינן בסנהדרין עיי"ש משא"כ במחלל ליכא למימר דהב"ד ראו דהרי בשבת אין דנין והוי כמו שראו בלילה דאין עד נעשה דיין ובעי שיעידו ושוב בעי עשאי"ל כמ"ש התוס' ומזה הביא ראי' לשיטת הב"ח דבשבת הוי כמו בלילה. והוא דבר נחמד ונעים. אך דקשי' ע"ז הרי שם קאי לר"ע ור"ע ס"ל אף דב"ד ראו בעי שיעידו דבעי' ושפטו העדה ואין פירוש לדברים אלו ושמא כיון דר"ע ור"ט אמרו דבר זה. ולר"ע משכחת לה שראו ב"ד. ולכן לא כתבו תוס' עובד ע"ז דלר"ט משכחת לה שראו בפני ב"ד. אמנם לפמ"ש בדף האחרון בספרי לא"ח דר"ע מודה בטרפה שהרג בפני ב"ד שפיר כתב התומים דבעבד ע"ז לפני ב"ד הורגין אותו ואין לחוש שמא טרפה דטרפה שעבד בפני ב"ד הורגין אותו אף לר"ע ודו"ק

(יג) ודע דקצת יש להקשות על התוס' שכתבו דבמחלל שבת שאלינן ראיתם שהמחלל אינו טרפה א"כ איך דנו המקושש במיתה שמא הוא טרפה והוה עשאי"ל. אבל ל"ק מידי דהתוס' כתבו דמהי"ט שאלינן דחשיב לי' אפשר דמשכחת לה בקרום של מוח מגולה ומה"ט חייש למיעוט' וזה ל"ש במחלל שבת. ולמה. במחלל שבת חייש למיעוט'. וע"כ צ"ל דבמחלל שבת א"צ לשאול ורק אם שאלו העדים ולא ידעו פטור הנדון כתי' התוס' הראשון ולפ"ז שפיר מה שנהרג המקושש. מיהו לפמ"ש לעיל דמשכחת לה בפני ב"ד ורק שאין דנין בשבת ואין עד נעשה דיין. וזה מדרבנן א"כ מהתורה לא קשה מידי. והנה ביומא דף פ"א מרבה מקרא דביוה"כ חייב בלילה כביום ויש ב' קראי ליום ולילה והקשה בכפות תמרים אמאי לא איצטריך בשבת תרי קראי ליום ולילה עי"ש. להנ"ל יש לומר דבשבת כיון דהכא חייב מיתה אי אפשר לרבות בלילה דאין עד נעשה דיין ודוקא ביום חייב. אבל בלילה אין לחייב מיתה דשמא המחלל טרפה ול"ש בפני ב"ד. דבלילה אין עד נעשה דיין ולכן אין לנו קרא על לילה וה"א דגם חיוב כרת ליכא ולכן קמ"ל ביוה"כ ולבתר שיש לנו ביוה"כ גם בשבת חייב כרת בודאי כן י"ל קצת. ובגוף קושית מהרש"א בהא דאמרו בגמ' בבועל את הערוה דשאלינן ראיתם כמכחול בשפופרת והק' מהרש"א להתוס' למ"ל זאת ות"ל דשאלינן אם הבועל אינו טרפה. לפענ"ד לישב לפמ"ש בתשו' בית יעקב סי' דהא דחייש ר"מ למיעוט' דוקא בחד גברא אבל היכא דמצרכינן להכניס להמיעוט תרי גברי ל"ח למיעוט ובזה מישב קו' התוס' בשבועות ל"ג גבי ונשותיהן גוססין עי"ש. א"כ בבועל את הערוה דהעדים רצו לחייב מיתה הבועל והנבעלת א"כ אף אם א' טרפה מ"מ העדים חייבין מיתה שרצו לחייב השני וע"כ צ"ל דשניהם טרפה ולזה ודאי ל"ח דהוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש בתשו' בית יעקב הנ"ל וע"כ הוכרחו לומר שמא לא ראו כמכחול בשופרת. וזה דבר נחמד בישוב קו' מהרש"א. (וע' בספרי ליו"ד ח"ר סי' מ' אות ז')

(יד) והנה בגוף דברי התוס' שהקשו בחולין אר"ע דחייש למיעוט' ומשמע אף בלא אפשר וקשי' לדידי' איך אכיל פסח וקדשים ומתוך כך הוכיחו דר"ע נמי לא חייש רק באפשר ורק דחשיב לי' אפשר בראו קרום של מוח מגולה דזה דוחק גדול. נ"ל לישב קו' התוס' דהנה לר"מ דחייש למיעוט'. וקשי' לדידי' מי לית לי' חזקה ורובא רובא עדיף כמו שהקשו התוס' בחולין דף י"א ד"ה מנא הא מילתא. וצ"ל כמ"ש התוס' לר' אחא בר יעקב דלית לי' חזקה מקרא אתי שפיר ופירש מהרש"א הכונה. דחזקה ילפינן מהלכה למשה מסיני ולא ילפינן רוב מק"ו דאין דנין ק"ו מהלכה. ולפ"ז ה"ה ר"מ יסבור דחזקה מהלכה, ואף דרובא עדיף אין דנין ק"ו מהלכה. ובהכי נ"ל לישב קו' התוס' בסנהדרין ג' ובב"ק כ"ז שהקשו למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב. אמאי לא ילפינן ק"ו מדיני נפשות כמו דילפינן ק"ו זה בסנהדרין דף ג'. להנ"ל לא קשה מידי דרש"י כתב בחולין י"א דרובא דליתא קמן