בית יצחק חושן משפט כז

סימן א

בעזה"י. דרוש לשבת שובה תרל"ב פרעמישלא. . בסוגיא דר"פ ראוהו ב"ד ר"ה כ"ה

ע"ב

(א) לישב דברי רש"י אהא דלא תהא שמיעה גדולה מראי' שפירשו דהא גבי עדות החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש. והקשה התוס' דהא אפי' בדיני נפשות אמרינן הכי בפרק החובל אם ראוהו ביום. נלע"ד דהנה בב"ק יש שם ב' לשונות ומשמע דלישנא בתרא ס"ל אפי' ראהו ביום אין עד נעשה דיין. ולכן יש לומר דרש"י כתב כן אליבא דלישנא בתרא. וכן כתב בפ"י בר"ה. ואולם הפ"י לא ביאר כלל באיזה סברא פליגא ב' לישנא. והא הגמ' ס"ל לסברא פשיטא דלא תהא שמיעה גדולה מראי' איך אפשר לחלוק על סברא פשוטה כזו לכן נלע"ד לישב דהנה התוס' ב"ק צ' כתבו בטעמא דאין עד נעשה דיין לפי דהוי עשאי"ל דהדיינים לא יקבלו הזמה על עצמן והקשו התוס' ע"ז דהרי יכול להזימן בב"ד אחר. וכתב מהרש"א דלטעם זה דהוי עשאי"ל צ"ל בב"ד שראו ביום דמהני אף דהוי עשאי"ל משום דזה ל"ה עדות כלל. היכא שהם בעצמם דנים על פי הראי'. והנה דבר זה צ"ע מסנהדרין דף ע"ח דאמרינן שם טריפה שהרג בפני ב"ד חייב משום דכתיב ובערת הרע מקרבך ובפני עדים פטור דהו"ל עשאי"ל ושם מיירי ביום כמ"ש התוס' שם. ומדקאמר טעמא דבערת הרע מקרבך. משמע דוקא היכא דשייך ובערת הרע אז ל"ב עשאי"ל אבל היכא דל"ש ובערת הרע בעי עשאי"ל אף בראיית ב"ד ביום. דלא כמהרש"א. ולכן ע"כ צ"ל דלטעם היש מפרשים גם בראו ביום ל"מ רק בדיני נפשות דבעינן ובערת הרע מקרבך. או בדיני ממונות לשיטת הפוסקים דבדיני ממונות לא בעי עשאי"ל אבל לשיטת הסוברים דבממון בעי עשאי"ל ל"מ בממון אף ראוהו ביום לשיטה זו. ובזה יחלקו ב' לישנא בב"ק דלתירוץ הראשון מהני ראהו ביום אף בדיני ממונות. ולתי' איבעית אימא ל"מ ראהו ביום בדיני ממונות ודוקא בדיני נפשות מהני ראהו ביום לר' טרפון משום ובערת הרע מקרבך. ומ"ה משני ללישנא בתרא דאיכא סהדי דמסהדי. אף דזה אמת דר' טרפון לא מיירי רק בראוהו בלילה דביום לא תהא שמיעה גדולה מראי' דוקא בדיני נפשות דשייך ובערת הרע מקרבך משא"כ בדיני ממונות. ולפ"ז שפיר קשי' לרש"י בר"ה דאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' אף דל"ש ובערת הרע ובעי עשאי"ל. ולכן כתב רש"י דהא בעדות החודש לא בעי עדות, ולפי"ז יסבור רש"י דהלכה כלישנא בתרא ע"ש בב"ק ולשיטה זו ניחא הא דמקשה בב"ק וסבר ר"ע דאין עד נעשה דיין והתניא וכי בפני ב"ד הכהו עיי"ש. והרי התוס' כתבו בב"ק דר"ע מודה לר"ט בדיני ממונות דל"ש ושפטו העדה והרי שם בדיני ממונות מיירי. וכבר הרגיש בזה בשיטה מקובצת. ולהנ"ל ניחא דנהי דר"ע מודה לר"ט דבזה מקצתן נעשין עדים. דשייך בזה דין הזמה אבל שיהי' עד דיין אף עד הרואה ל"מ ללישנא בתרא מטעם הזמה דהוי עשאי"ל ושפיר מקשה. ולפ"ז צ"ל דבזה פליגי ב' לישני בב"ק אי בעד הרואה הוי כעד ובעי דין הזמה וללישנא קמא ל"ב דין הזמה בזה. וללישנא בתרא בעי. ולפ"ז מיושב דברי מהרש"א ולא קשה עלי' מסנהדרין דף ע"ח דרבא אמר ובערת הרע מקרבך דמטעם זה לכ"ע ל"ב דין הזמה. והיכא דל"ש ובערת הרע מקרבך תלי' בב' לישני. כנלע"ד בהשקפה ראשונה. והנה מדברי הרמב"ם נמי משמע דלא כשיטת מהרש"א שהרי פ"י מה' נזקי ממון כתב דשור שהוא טריפה או שהוא של אדם טריפה אינו נסקל. והראב"ד כתב דאם הי' בפני ב"ד חייב וכתב הכסף משנה דרמב"ם ס"ל דבשור ל"ש ובערת הרע. ועיין מה שכתב בחת"ס או"ח סי' ק"ה וסי' ק"פ ליישב הקושיא הגדולה על הכסף משנה מחולין קל"ט דאיתא שם דשייך גם בשור ובערת הרע עיי"ש. ועכ"פ אם בב"ד שראו ל"ב דין הזמה נהי דל"ש ובערת הרע אבל מ"מ הרי בב"ד ל"ב דין הזמה. וע"כ דלא כמהרש"א. ויבואר דבר זה עוד לקמן ועיין בר"ן כתובות כ"ב מביא גם כן בשם יש מפרשים דדוקא בקידוש החודש מהני ראי' ביום אבל בדיני ממונת ל"מ והקשה עלי' דהרי אפי' בדיני נפשות מהני בראוהו ביום עיי"ש ולמ"ש נכון דבדיני נפשות דשייך ובערת הרע מקרבך ל"ב דין הזמה אבל בדיני ממונות בעי דין הזמה ול"מ אף ביום לשיטה זו

(ב) והנה התוס' דחו טעם זה דהרי יכול להזימן בב"ד אחר ויבואר לקמן. ומקודם אבאר מה שקשה לי תמוה גדולה בדברי הר"ן כתובות כ"ח שכתב שם דעדים שהעידו בפני קרובים ל"מ וז"ל דכיון שאמרה תורה לא יומתו אבות על בנים. סברא היא דכל שאנו צריכין שידע קרובו בעבירה שעשה והוזם נהרג על פי' מיקרי. ע"ש וכתב ול"ד לשני אחים קרובים שהוזמו שאין צריך שידע האחד בעדות האחר דהא קיימא לן שומעין דברי' של זה היום. ואעפ"י שאלו לא העיד חבירו לא הי' נהרג מכל מקום אין כאן צירוף קורבה בעבירה עצמה ומ"ה אמרינן דהזמה מעלמא אתי ע"ש. והנה דברי הר"ן תמוהים מאוד דבד"נ לא קיימא לן שומעין דברי' של זה היום ולכ"ע בעי שיגידו כאחת כדאיתא במכות ו' דעדות מיוחדת פסול. ור' יהושע בן קרחה ור"נ לא פליגא עם הת"ק רק בדיני ממונות אבל לא בדיני נפשות כדמוכח במכות דף ו'. וברמב"ם פ"ד מה' עדות שכתב עדי נפשות צריכין שיהי' שניהם רואין וצריכין להעיד כאחד עיי"ש. אף דפסק כר' נתן

עוד קשי' תמוה גדולה בדברי הר"ן. דאם סברתו אמת דהיכא דצריכין להעיד כאחד הוי עד זומם נהרג בעדות אחי'. ואם אינם צריכין להעיד כאחד כיון שלא נצטרף ביחד לעבירה אחת. לא מיקרי זאת עד זומם נהרג בעדות אחי' דהזמה מילתא אחריתא א"כ מה הק' רבא ארמב"ח דאמר בסנהדרין כ"ח טעמא דב' אחים פסולין משום דנמצא עד זומם נהרג בעדות אחי'. אהא דתנן ג' אחים ואחד מצטרף לעד חזקה. ואם הוזמו משלמין נמצא עד זומם נהרג וכו' ועל כן הוכיח דהזמה מילתא אחריתא. ומה מקשה והרי בדיני נפשות באמת בעי שיעידו כאחד ושפיר קאמר רמב"ח נמצא עד זומם נהרג וכו' כיון שבעינן שיעידו כאחד ומה ראי' מדיני ממונות שם ל"ב שיעידו כאחד והזמה מילתא אחריתא. וזה קשה על הר"ן ז"ל. וליישב דברי הר"ן ז"ל שלא יהיו תמוהים כל כך נ"ל דמה שכתב אע"פ שאילו לא הי' מעיד לא הי' נהרג שיגרא דלישנא נקט. והר"ן קאי אדיני ממונות. וכונתו דמשלם הזמה עפ"י אחי'. וליישב קו' השני' החמורה. נ"ל דרבא מקשה הכי. דרמב"ח קאמר טעם בנים לעלמא פסולין משום דעד זומם נהרג בעדות אחי'. ומקשה רבא משלשה אחים ואחד מצטרף עמהם נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחי'. ואי כסברת הר"ן דשם בדיני ממונות א"צ שיעידו כאחת. א"כ קשי' אמאי בדיני ממונות ב' אחים פסולים להעיד. כיון דאין לך טעם רק משום הזמה ובדיני ממונות עדות מיוחדת כשר והזמה מילתא אחריתא ואמאי בדיני ממונות פסול. ובשלמא למסקנא דיליף דיני נפשות מקרא. ודיני ממונות ילפינן ממשפט אחד השוה לכולכם שפיר גם בדיני ממונות פסול דלענין זה ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות אף דלענין עדות מיוחדת לא ילפינן והתוס' במכות דף ו' הקשו באמת זאת. ותירצו דלענין עדות מיוחדת לא ילפינן כיון דעד אחד מועיל לשבועה משא"כ לענין ב' קרובים עיי"ש. אבל אס"ד דגם בדיני נפשות אין לנו קרא ורק הטעם דפסולין משום דעדות מיוחדת פסול וצריכין להעיד כאחד ואין כאן הזמה דעד זומם נהרג בעדות אחי' א"כ דזה עיקר הטעם בדיני ממונות דעדות מיוחדת כשר ושם הזמה מילתא אחריתא. אם כן יהי' קרובים נמי כשרים בד"מ וזה קו' רבתא

ולפ"ז יתישבו דברי הרי"ף שהביא בפ' זה בורר טעמא דירושלמי דמ"ה ב' קרובים פסולים משום דעד זומם נהרג בעדות אחי'. והר"ן בכתובות שם תמה עלי' דהרי בגמ' דידן דחי טעם זה עיי"ש. ולהנ"ל יתישב שפיר דבאמת טעם רמב"ח נשאר קיים כראי מוצק. בדיני נפשות דצריכין להעיד כאחד ורק דקושית רבא הכא אדיני ממונות למה פסולין אחים. ולכן הוצרך לומר בדיני נפשות ילפינן מקרא וילפינן דיני ממונות מנפשות [ול"ד טעמא דקרא לחלק מסברא]. אבל בדיני נפשות באמת יש טעם נוסף על הקרא. ושפיר מייתי הרי"ף ירושלמי ללמוד מזה דעכ"פ בדיינים הקרובים לעדים גם בדיני ממונות פסול. מטעם דעד זומם נהרג דבזה הוי עד נהרג בעדות אחי' גם לדברי רבא כמ"ש הר"ן דכיון שהיו עדים בעדות שקר הוי עד זומם נהרג בעדות אחי' כדברי הר"ן עיי"ש. וזה ישוב נכון לפי חומר הנושא

(ג) והנה בפשיטות יש לומר דר"ן יסבור דרבנן ור' נתן יחלקו אף בדיני נפשות. ויסבור ר' נתן דאף בדיני נפשות א"צ להעיד ביחד דלא כשיטת הרמב"ם פ"ד מעדות. ויסבור ר' נתן דאין זאת עדות מיוחדת דילפינן במכות ו' מקרא דשם מיירי באין רואין כאחד. משא"כ בהגדה לא איכפת לן אם לא העידו בבת אחת. וצריך לפרש להר"ן דברי הגמ' סנהדרין דף ל'. הנה אמרינן שם טעם הראשון דת"ק ס"ל עד אחד כי אתא לשבועה אתי ומ"ה לא מצטרף ור' נתן ס"ל דמ"מ מצטרף. ואיבעית אימא ת"ק מקיש ראי' להגדה ור' נתן לא מקיש. והנה לטעם הראשון ע"כ לא פליגא רק בדיני ממונות. דשייך טעמא לשבועה אתי ולפ"ז בדיני נפשות לכ"ע כשר, ולטעם הב' י"ל דפליגי בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות. והנה אף דר' יהושע בן קרחה ורבנן ע"כ לא פליגי אלא בדיני ממונות דזה הוי עדות מיוחדת מ"מ יסבור הר"ן דר"נ ורבנן פליגי אף בדיני נפשות. ולדברי הר"ן אדרבה יתיישב הא דפליגא ר"נ ורבנן לענין תרומה בכתובות כ"ו ולענין גיטין בגיטין דף ל"ג ע"ב. והב"י בח"מ סי' ל' יליף מזה דאיסורין כדיני ממונות דמי'. ויש שם ט"ס בב"י שכתב דר"י בן קרחה ורבנן פליגי לענין תרומה וזה ליתא ורק ראיות הב"י הכא מדר"נ ורבנן פליגי לענין איסורין ה"ה ר' יהושע ב"ק ורבנן ע"ש. ולמ"ש בשם הר"ן ר"נ ורבנן פליגא אף בדיני נפשות משא"כ ריב"ק ורבנן והנה בטו"ז סי' ל' כתב דעדות מיוחדת ל"מ בקנס. ובקצה"ח הקשה עלי' מרש"י ב"ק ע"ד דמבואר דגם בקנס מהני בלא הגידו ביחד. וכ"ז ל"ק לשיטת הר"ן דבהגדה שלא ביחד מהני אף בדיני נפשות וכש"כ בקנס. משא"כ בלח ראו ביחד ורק בשני מעשיות בודאי ל"מ בדיני נפשות לכ"ע וה"ה בקנס

ובזה נלע"ד ישוב נחמד לדברי רש"י ב"ק ע"ד שכתב שם דל"ב שיגידו ביחד דקיי"ל כר' יהושע בן קרחה וזה תימה גדולה. דבזה פליגי ר' נתן ורבנן ולא ריב"ק ועיין בהגהות ר"י פיק בשם מהרנ"ש שכתב דכיון דר' יהושע ב"ק ס"ל כר"נ א"צ למחוק ואין בו כדי שביעה דכיון דקיי"ל באמת כר' נתן אמאי לא נקט רש"י כר' נתן דהכא בעל המחלוקת בזה ולשיטת הר"ן ז"ל נכונים דברי רש"י דהנה ר' נתן פליג אף בדיני נפשות דלא מקיש ראי' להגדה כמ"ש דר"ן יסבור דתירוץ הגמ' ואיבעית אימא מסנהדרין דפליגי בקרא הוא עיקר. ולפ"ז לא קיי"ל באמת כר"י נתן. וקשי' לרש"י א"כ איך יסבור משנה ב"ק דלא כהלכה ולכן כתב רש"י דקיי"ל כר' יהושע ב"ק דל"ב בדיני ממונות שיראו כאחד. ולפ"ז בפלוגתא דר"נ ורבנן קיי"ל כרבנן דמקשינן הגדה לראי'. אך בדיני ממונות