בית יצחק חושן משפט כה

להוציא מהבית אל תוכו לא הוה פתח ואפילו בפתוח אם נפתח גם לרה"ש דאז אין דרך להוציא דרך הפתח שמן הביב לבית, אין הטומאה נכנסת על ידו ואין ראי' לפתח העשוי בין בית לבית שע"י פתח זה נכנסים ויוצאים, ע"י הטומאה נכנסת אף שסוף טומאה לצאת ע"י פתח אחר, וגם בתשו' פנ"י בספר האשכול לא טיהר בביב אלא מפני שאינו אוהל אחד עם הבית שתקרת הביב מפסקת בין הביב ובין הבית ואף כי חלוקו אינו מובן שם אבל עכ"פ גם הוא - הפנ"י - שמקיל בביב, אבל בחלון או בפתח שבין בית לבית גם הוא מודה דנכנסת הטומאה על ידן מבית לבית. אבל מכל אלה אין מוכח דהוה דאורייתא, ואולי התפשטות הטומאה ע"י חלון ל"ה דאורייתא כדברי הש"ך והיינו במקום שסוף טומאה לצאת. ואף אם לא צדקו דברי הש"ך כנראה מפשיטות דבריו לית כאן חשש אם יש הפסק בין אוהל לאוהל ברוחב ד' טפחים, כי אוהל השני אוהל אחר הוא ולא נקדר עם האוהל שהמת בתוכו ואף אם יש פתח ביניהם הפתח פתוח תחת רקיע השמים ולא נכנסה הטומאה תחתיו. ואף אם נאמר דאפילו במקום דאיכא הפסק אויר בין אוהל לאוהל כדעת פסקי מהרא"י והכלבו שהביא הרמ"א בסי' שע"א, בכאן אין סופו לצאת דרך שם ורק ע"ו פתח האחר שבאוהל הקטן שהמת בתוכו, וכן כ' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' תע"ו דלא גזרו אלא פתחים שאי אפשר לצאת ממקום אחר אבל אם אפשר להוציא ממקום אחר לא אסר ואם הי' דרכו להוציאו בפתח זה אעפ"י שיש פתחים הרבה אתו שדרכו לצאת בו אסור והפתחים האחרים מותרים, יעי"ש בתשו' הרדב"ז כי כמה הלכתא גברתא איכא למשמע מינה

אולם אף אם אין פתח באוהל הקטן שהמת בתוכו ומוציאים אתו דרך האוהל הב' שהכהנים עומדים שם בעת ההספד לאחר שיצאו הכהנים ממנו, מ"מ מותרים הכהנים לעמוד שם בעת ההספד כיון שהגג נמשך למעלה קודם שהכניסו את המת לאוהל ואיכא הפסק אויר בין אוהל לאוהל כדאיתא במשנה פי"א דאהלות בתחלתו הבית שנסדק טומאה בפנים כלים שבחוץ מחלקת בי"ש ובי"ה, ואף לבי"ש המחמירין די בסדק ד' טפחים ולבית הלל כ"ש, ואמרינן בתוספתא כחוט המשקולת, ואף דהראב"ד כ' לפרש דשיעורין דמתניתין לטומאה, ולדעתו בית שנסדק אכותל קאי כמ"ש בס' מלאכת שלמה שהבאתי למעלה שם בפ' הנ"ל וכן כ' בר"ש שם לפי פירוש הראשון שהיא כפי' הראב"ד וכוונת המשנה שנסדק הכותל ודנינו אם בקעה הטומאה דרך הסדק כמו שבקעה דרך חלון, וכן כ' כ"מ שם. אכן לפי פי' השני דמיירי בנסדק הגג אי אפשר לפרש דשיעורין דמתניתין הם לענין טומאה ובזה נפל החשש הראשון מהרב השואל לשטת הראב"ד, דלהר"א לא ם מיירי בנסדק הגג

ואשר חשש לדעת הרמב"ם בפיה"מ וביד החזקה פט"ז מ"ה ט"מ הו' שכ' בית שנסדק גגו וכתלי' ונעשה ב' חלקים, ומוכח דבעינן נסדק גג וכותלים, אבל בנסדק הגג לבדו לא אמרינן לטהר הכנים שבצד חוץ, ראיתי בתוס' אנשי שם שנדפס בווילנא סביב למשניות דלאו למימרא שאם לא נחלק הכותל לא יהי' כלים שבפנים טהורים דמה נ"מ בכותל כיון דהאוהל נחלק אלא הרמב"ם נקיט נחלק הכותל לרבותא דסיפא דאם טומאה בפנים אף דנחלק ככותל ג"כ בעינן שיעורא בהסדק נטהר הכנים שבחוץ. ואם כי מה שכ' בחדושים האלה דלכך נקיט הרמב"ם כותל דלמד כן מהתוספתא דקתני כותל שנסדק, הדברים תמוהים דבתוספתא לא נזכר כלל כותל, והראב"ד בהשגתו על הרמב"ם כ' ובתוספתא כותל שנסדק וע' במרכבת המשנה שתירץ דברי' דהוכיח מדברי התוספתא דאיירי בכותל שנסדק ולענין שיעור טומאה, אבל באמת בתוספתא לא נזכר לשון כותל הגם שראיתי במרכבת המשנה שם שבנסדק הגג בלי הכותלים טומאה עוברת מקורה לקורה כל שיש ביניהם חלל פחות מטפח וחילי' מדברי הרמב"ם הו' קורות הבית והעני' שאין עליהן מעזיבה והן מכוונת וכו' ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר טפח טומאה תחת אחת מהן תחתי' בלבד טמא וכ' הראב"ד אעפ"י שאין ביניהן אויר טפח לפי שאין הטומאה עוברת לקורה, ומוכח דלהרמב"ם אם אין הפסק טפח ביניהן הטומאה עוברת מקורה לקורה וע"כ בעינן בפי"א שנסדק הגג וכותלי' דבנסדק הגג לחודי' לא סגי ברחב כחוט המשקולת יעיי"ש. לא צדקו דברי' בזה דגם להרמב"ם לא בעינן רחב טפח בין הקורות כשהן מכוונת קורה נגד קורה ורק במכוונת נגד האויר שבין התחתונות כמבואר פ"ב דסוכה דלא אמרינן חבוט רמו בפחות מרוחב טפח כמבואר בפיה"מ שם אבל בדין הראשון אפינו אין בין קורה לקורה רוחב טפח אין הטומאה עוברת מקורה לקורה ולא אמרינן לבוד בטומאה כמבואר באהלות פי' מ"ב ופי"א, וסוכה י"ח והא דכ' הרמב"ם וביניהם פותח טפח פי' הכ"מ שם דקאי על אויר שבין קורה תחתונה לקורה שלמעלה ממנה ומשום דבעי למתני היתה הטומאה בין תחתונה לעליונה בין שניהם בלבד טמא. וכן נראה מדברי המשנה באהלות פי"ב שם. ואפילו אם נאמר כדברי המרכבת עכ"פ ברוחב טפח לא תעבור הטומאה ממקום למקום אפילו אם לא נפסק אלא הגג לבדו

וכיון שכן אין כאן בניד"ד דאיכא הפסק ד"ט שום חשש להחמור מלבד לדברי היש מחמירין שהביא הרמ"א דאמרינן סט"ל אף באיכא הפסק אויר בין האוהלים וכן כ' הטו"ז בסי' שע"א סוף סק"ד דגם בחדר שאין עלי' אוהל אמרינן סט"ל, אכן כבר תמהו על זה חכ"ץ סי' ק"ג והגאון ר"א מווילנא בפיה"מ לאהלות פי"א. וגם הרמ"א כ' דהמקיל לא הפסיד ומצורף לזה דעת הרדב"ז ח"א סי' תע"ו דאין הנזיר מגלח על טומאת הפתחים עד שיהי' עם המת תחת האוהל יחד וכל טומאה שאין הנזיר מגנח עלי' אין הכהן מוזהר עלי' וגם הטעם שכ' בת"ה שייך הכא דבין אם נאמר דהא דאסור לכהנים לצאת בפתח שדרך המת לצאת בו הוא מהלכה בין אם הוא מגזרת חכז"ל הבו דלא לוסיף עלה וכיון דאיכא שנוי בין זה לזה אין למדין וכאן דאיכא פתח ד"ט ע"י משיכת הגג לא אמרינן בזה סט"ל. ומה שרצה השואל לומר כיון דעומד הגג להסגר כל העומד לנעול כנעול דמי, דבר זה ליתא כי אין בידינו לחדש דברים והלכות לענין טומאה והרי לא אמרינן לבוד בטומאה ומנ"ל לומר בזה כל העומד לנעול כנעול דמי, ולא מצאנו זאת אלא לענין תקוני עירובין דדלתות ירושלים הואיל ועומדות לנעול כנעולת דמיא ושבת מטומאה לא ילפינן כדאיתא בשבת קכ"ג, וע' תוס' שם ד"ה מדלענין. ומצאנו בקעה בימות החמה רה"י לשבת ורה"ר לטומאה שבת ו' ע"ב והוא משנה בטהרות, לכן אין לנו לגבב בזה חימרות שלא שערום הקדמונים. ובשבו"י סי' פ"ה רצה לומר דלענין טומאה מדרבנן אמרינן כהנים ט"מ הם, וסט"ל הוא לדעת רבים מדרבנן וע' ביצה מ' ברש"י שם ובפנ"י וכן הרדב"ז בתשו' שהבאתי למעלה נסתפק בזה ויש להקל וכש"כ לבלי לגבב חומרות. וכבר אמרתי דאם יש פתח לאוהל הקטן ומוציאין המת על ידו אין כאן שום שאלה דמותרים הכהנים לעמוד בעת ההספד באוהל הגדול אם ימשכו הגג קודם שיכנסו לשם. כן נראה פשוט לענ"ד: ק

והנה מה שהק' על דג"מ בסי' שע"א דלא ידע לחלק לשטת הראב"ד בין טומאה בפנים לטומאה בחוץ דהרי דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכניס, יש לישב דברי דג"מ שהק' דאם הטעם בסיפא בטומאה בפנים משום דסט"ל א"כ למ"ל ד"ט בטפח אחד סגי ובאמת כן הק' הר"ש לפי' הראשון שהי' כפי' הראב"ד וע"כ דאיכא פתח אחר לצד שפנים וא"כ מה איכא בין רישא לסיפא ועכ"פ בסיפא דאין כאן מעלה דאין דרך טומאה להכניס גם אין חסרון דסט"ל והוה כ"ב אהלים שטפח ביניהם פתוח דמביא את הטומאה וזו קו' הר"ש שם. ומה שכ' כת"ה דאף לפי' הב' שבר"ש דמיירי בנסדק הגג זה רק בסדק אבל כאן הוה כחלון דמביא את הטומאה, לא הבינותי, דאטו החלון הזה, והוא פתיחת הגג הוא לאוהל הב' שתביא את הטומאה והרי הוא למעלה ודרך שם תצא הטומאה לחוץ ולאוהל הב' והר"ש לא הקשה לשטה זאת כהבנת כת"ה, כ"א על פי' הראשון שהוא כדעת הראב"ד ובזה נסתרו דברי' שם בישוב קו' הר"ש. ומה שכ' דלשטת הרא"ש לא נטהרו אלא כלים שבסדק ולא כלים העומדים מחוץ לסדק אם כי כדבריו הבין גם בדג"מ והבטיח לן כי פי' פירוש נאה על דברי הרא"ש, אבל מי לא יראה כי ט"ס הוא בהרא"ש וצ"ל וכלים בחוץ לסדק ונחלף ב' בלמ"ד ודבר זה שכיח הרבה בספרים הישנים וסוף דברי' מוכיח ע"ז שכ' ובית הלל כיון שעובר הסדק מעבר אל עבר אין מקום לטומאה לעבור ומשמע דמשא ומתן של הלכה זאת היתה אם תעבור הטומאה מצד זה לצד זה ולא לכלים שתחת הסדק ועוד אם נאמר דמיירי בכלים שתחת הסדק מי גרעו מכלים שתחת ארובה דאין בזה שום מחלוקת בפי' מ"ב אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור ולמה נחלקו ב"ש ואמרו עד דאיכא בסדק ד"ט ואטו מי גרע נסדק כל אורך הבית מארובה שהוא מצמצמת במק"א. שוב ראיתי בדברי הרא"ש במ"ב שם בדין אכסדרה שכ' וברישא לא מצי למתני הכי דהא אם כלים בצד פתח ב"ש מטמאים עד שיהא בסדק ד"ט ע"כ, הרי מבואר להדיא דמחלקת ב"ש וב"ה הוא בכלים שלצד הפתח מעבר לסדיק ולא בכלים שתחת הסדק ובזה נסתרו כל דברי דגמ' שם

ומה שכ' כת"ה דכשמביאין את המת תחת הארובה נטמאה הארובה ומטמאה באוהלו תמה אקרא דמה טומאה שייך להארובה, ואנה מצאנו שהארובה תטמא. אטו הארובה הוא כלי לקבל טומאה והרי בפ"י דאהלות טומאה כנגד הארובה הבית טהור ונימא דנטמא הארובה ומטמאה לבית, דבר זה לא ניתן להאמר כלל. וע"ת לדעתי אין שום חשש טומאה לכהנים בזה כאשר כבר כתבתי בקונטרס למו"כ הגאון שליט"א

ודבר תימה ראיתי בדברי התוס' שבת קנ"ז ד"ה הלקטי שכ' דהמת הי' כלו מוטל תחת הגיגות שלא כנגד הסדק והגיגית היתה סדוקה כלה מראשה לסופה ואלו הי' באתו הסדק עפ"י כלו פותח טפח לא היתה טומאה עוברת דלא חשיב כאוהל אחד יעו"ש. וכוונתם דהוה כבית שנסדק כמבואר פי"א מאהלות. ותמוה דהרי בזה סגי אם הסדק כחוט המשקלת לדעת ב"ה שהלכה כמותם ומדוע נקטו אליב' דר' יוסי ועכ"פ משם מבואר ניד"ד דלפי פירש"י המעשה היה כך דהי' שביל בין ב' בתים ועל כותלי השביל מלמעלה היתה הגיגית מונחת ונעשה השביל ע"י הגיגית לאוהל דאדם וכלים נעשים אוהלים לטמא באהלות פ"ו והי' חלון בהבית הסמוך להשביל ונכנסה הטומאה דרך החלון להבית וע"כ פקקו המאור בטפיח ואח"כ מדדו הסדק שע"פ הגיגית אם יש בו פו"ט אז נחלק השביל לב' אוהלים ולא תכנס הטומאה מאוהל לאוהל ודבר רש"י שכ' שהטומאה היתה תחת הסדק תמיהין כאשר תמהו עליו התוס' שם. ואם כי דברי הש"ע אליב' דר"י כמ"ש למעלה אבל עכ"פ נראה הדין מבואר דנסדק הגג מהני דהרי לא נזכר שם דכותלי הנקטי נסדקים. ומדברי רש"י אלה יראה כת"ה סתירת דבריו שכ' דהמת תחת הסדק נטמא הסדק ומטמא לבית, דהרי לשיטת רש"י מיירי שם במונח המת תחת הסדק ואעפי"כ לא נטמאה יתר הלקטי לטמא הבית. והא דהצריכו למדוד הסדק אחרי שכבר פקקו בטפיח כבר כ' הרע"ב דהצריכו אח"כ ליטול אותו הטפית הפקיק בחלון ובאו לידע אם יש באותו סדק פותח טפח. וראיתי בתוי"ט שם שכ' דבשני לידי הסדק ל"ה שיש אחד מהם טפת דאל"ה אכתי יש אוהל טפח המביא הטומאה לבית ה' ובאמת א"צ לזה דמיירי שהגיגית נסדקה ברוחב ההלקטי עד שאוהל עשה ע"י