בית יצחק חושן משפט כד

מעשה אדומו"ר הי' מעשה השלום, ובכל מקום בואו זרע זרע השלום ובנה את ביתו הגדול והנשא בשלום, כאשר החל וסיים את ספרו כי לא כיון חלילה לקנתר ולהניף ברזל נגד חכמים ונבונים אך האמת היא משאת נפשו ויבנה את הבית על אדני האמת והשלום וכאשר שב בשלום אל בית אבי' ונאסף אל עמי' להתלונן בצל ש'. האבן הזאת אשר הושמה על אדמת הקודש, תהי' בית אלקים. כדברי יעקב אבינו, ושבתי בשלום אל בית אבו והי' ה' לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים! כי כשובו אל בית אבי' שבשמים לעדן גן אלקים, אז האבן אשם תושם למצבה תהי' כבית אלקים, ובמקום הזה באדמת הקודש, כל תפלה וכל תחנה אשר יתפלל או יתחנן אחד מבני ישראל ופרש כפי' השמימה להשתפך נפשו לפני אב הרחמים, זכות הגאון הצדיק הזה אשר פה מנוחתו כבוד תעמוד לו כי ה' ישמע את תפלתו ואת תחנתו, ותהי' צדקת הצדיק וזכות נפשו למליצי יושר בעדו למלא את משאלות לבו ולשום עלי' ברכה. ואמר הדור האחרון בנינו אשר יקימו מאחרינו, מה הציון הלז אשר אני רואה מה כחו כי ימשך אחריו אדם רב א אין זה כ"א בית אלקים, והקבר איש האלקים. ה"ה מרן הגאון הצדיק רשכב"ה יצחק יהודה זצלה"ה תנצב"ה א"ס

ולמען לא יהי' ההספד ריק מדברי הלכה אעתיק תשו' אחת מדיני טומאת אוהל

ב"ה ראהטין תרס"ד. שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הגדול החריף ובקי החכם השלם מ' מאיר לערנינר האבד"ק אלטונא יע"א

בדבר השאלה בקהלה אחת שנעשה על בית עלמין בנין מב' אוהלים האחד לפנים מהב' ובהאחד מכניסין ארון של המת, ובטרם שיכניסוהו ימשכו את הגג שבין ב' האוהלים למעלה עד שנעשה הפסק בין ב' האוהלים ברוחב ד' טפחים ואח"כ יכנסו הכהנים להאוהל הב' לשמוע ההספד, אי יאות למיעבד הכי

תשובה לא ביאר כת"ה אם יש להאוהל אשר בו ארון של המת פתח לחוץ בפ"ע, עד שלא יצטרכו להביא המת עוד הפעם להאוהל שבו הכהנים, רק יוציאהו בפתח האחר למקום קברו, או יביאוהו עוד הפעם אל האוהל שבו הכהנים - אחרי שיצאו הכהנים ממנו - ומשם ישאוהו למקום מנוחתו. ואם יש להאוהל פתח אחר אז אין כאן שאלה כלל דאין סוף טומאה לצאת דרך האוהל הראשון ששם הכהנים ומבואר במשנה דאהלות פי"א מ"א הבית שנסדק טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים ופ"י הרע"ב שאין דרך טומאה לכנס אלא לצאת וכן פי' הרא"ש אפילו בסדק כ"ש ואפילו ב"ש מודי שאין דרך טומאה לכנס (אלא לצאת) ולא אמרינן לבוד גבי טומאה, ואף דיש לחלק כיון שכאן יש ג"כ פתח להאוהל הב' הגדול, מהיכי תיתי לומר סוף טומאה לצאת דרך הפתח מהאוהל הקטן, דלמא סט"ל דרך הפתח הב' ותובא להאוהל הגדול, וע"כ ל"ק הרע"ב אלא בשאין פתח לחלק הפנימי מ"מ בפ"ג דאהלות מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם דאין לחלק בכך דשם איתא במ"ז, ביב שהיא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פ"ט, טומאה בתוכו הבית טהור, ופי' הרמב"ם בפיה"מ וז"ל ויתבאר מזה כי כאשר הי' בפתח הביב פותח טפח, וביציאתו פ"ט והיתה הטומאה בביב הבית טהור לפי שהטומאה תצא דרך יציאת הביב אשר בו טפח ולא תכנס לבית. הרי מוכח מדברי' אף שיש לביב הזה במקום שפתוח להבית פתח רחב טע"ט כמו שיש לו לרה"ר ונוכל להוציא הטומאה שהיא כזית דרך הפתח שבבית מ"מ אמרינן סוף טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, וה"ה הכא אף דאיכא נמי פתח לאוהל הב' אמרינן סט"ל דרך האוהל הקטן ואין סוף טומאה להכנס דרך האוהל הראשון. אולם דברי הרמב"ם בפיה"מ תמוהין, דע"כ ל"א בפ"ז דאהלות מ"ג נפתח אחד מהם הוא טמא וכלן טהורין אלא כשהפתחים האחרים נעולים אז הם טהורין אבל כשכלן פתוחים כל הכלים הנמצאים תחת משקפותיהם טמאים וכן איתא בתוספתא הביאה הר"ש שם הי' בו חלונות הרבה וכלן מגופות כלן טהורות נפתחו כלו טמאות ולא הצילו על הפתחים, הרי אף דכלן פתוחים כלן טמאות, אכן משם אין ראי' דשם בכלן מגופות טהורות וע"כ דמיירי דאיכא פתחים אחרים, ועכ"פ רואים אנחנו דפתוחין כלן טמאות ולא אמרינן סט"ל דרך הפתח וע"כ דלא אמרינן כן אלא במוגף וכדאמרינן בתוספתא שם בסופה, החדר שלפנים הבית הוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזה דרך שנכנסה ופי' הר"ש לפי שהפתח מוגף אין טומאה נכנסת ממנו להבית ומשמע הא אם הי' פתוח היתה הטומאה נכנס להבית. וה"ה בביב סקמור אם הי' פתוח בטע"ט להבית נכנסת הטומאה להבית דרך הפתח אף שפתוח ג"כ לרה"ר ואולי יש לחלק דשם בחדר הפנימי לא הי' פתח אלא חלון, ואין החלונות מצילין על הפתחים כמבואר בתוספתא שם ומשו"ה דוקא במוגף הפתח אמרינן אין טומאה נכנסת ממנו לבית אבל בפתוח שפיר נכנסת הטומאה להבית, שדרכה של טומאה לצאת דרך הפתח ולא דרך חלון, אבל במקום שיש ב' פתחים אז אף בפתוח אמרינן סט"ל ואין דרכה לכנס

ואדרבה נראה מדבר הר"ש שאלו נכנסה הטומאה דרך פתח לחדר הפנימי אף אם ל"ה מוגף אין הטומאה נכנס לבית הב' שכ' אף דאין דרך הטומאה לצאת דרך חלון, הכא כדרך שנכנסה כן תצא ומשמע הא אם נכנסה דרך פתח אין שום שאלה לטמא הבית הב' שבודאי ס"ל דרך הפתח הב' ואפילו באין מוגף הפתח שבחדר הב' החדר טהור. ובזה יעלה בידינו ישוב לדברי הש"ך בסימן שע"ב סק"ב שכ' דוקא נקט באוהל המת אבל בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אעפ"י שהם ג"כ טמאים מ"מ י"ל דאינה אלא טומאה דרבנן, ותמה עלי' במג"א סי' שמ"ד וכ' שלא עיין הש"ך יפה בדברי הטור, דהטור לא מיירי אלא בהולך ע"ג ארון עפ"י השדה. דכשיש שם פותח טפח ל"ה כקבר סתום אבל אוהל טפח הוה דאורייתא יעו"ש ולמה דאמרן דברי הש"ך עולין יפה, דכוונתו כיון שסוף ט"ל בפתח אחר א"כ אף דאיכא ג"כ פתח להבית שהכהן בתוכו הבית הזה טהור וכמו בביב שהיא קמור תחת הבית ופתוח לבית ופתוח ג"כ לרה"ר וטומאה בביב הבית טהור וכך לי פתח טע"ט לכזית מן המת לפתח דע"ד למת שלם, וכדברי הש"ך כתוב בפיה"מ להרמב"ם - אכן ראיתי דאי אפשר לומר אף בפתח פתוח לחדר טהור משום דסוף הטומאה לצאת דרך פתח הב' דאיתא באהלות פ"ו מ"ב קוברי המת שהי' עוברים באכסדרה והגיף אחד את הדלת וסמכו במפתח אם יכול לעמוד בפ"ע טהור ואם לאו טמא וק' למ"ל הגפת הדלת הרי אין דרכו ליכנס בדלת הזה וסוף ט"ל, ואין דרכה להכנס ומוכח דכשהדלת פתוחה הטומאה נכנסת אף שסופה לצאת בדרך אחרת. ומצאתי בספר מלאכת שלמה מאת הר' שלמה העדני שנדפס בווילנא סביב להמשניות שתמה על דברי הר"מ בפיה"מ פ"ג דאהלות מ"ג. וכן תמה בספר משנה אחרונה שם. ובתפארת ישראל פ"י דהפתח שהי' מהביב להבית הוא מגופה, ומשמע דבפתוח לא מטהרין הבית משום סט"ל, וכן כ' בהקדמתו לפ"ד בסופו, דאם יש לכל חדר פתח לחוץ וביניהם ג"כ פתח אז בנעולה אין הטומאה מתפשטת מזל"ז ובפתוחה הט"מ מזל"ז. מכ"מ יש לומר דזה ל"ה אלא מדרבנן דאף דהטומאה מתפשטת בחור טפח זה רק באין סט"ל אבל בסט"ל בדרך אחרת ל"ה אלא מדרבנן ודברי הש"כ נכונים

ואחרי כתבי זאת מצאתי תשובה נדפסת בס' האשכול ה' טומאת כהנים, מהגאון בעל פנ"י שהביא דברי פיה"מ להרמב"ם דמיירי דהביב פתוח להבית בטע"ט ואפי"ה אין טומאה יוצאה מפתח הביב לבית ותלה לה במחלוקת הפוסקים אי אמרינן ביש חלל טפח וסגור מכל צד טומאה בוקעת ועולה, דלדעת כמה קדמונים שהביא הרמב"ן דל"ל סברא דבוקעת ועולה ע"כ טעמא דמציעתא יש בביב פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בביב מה שבבית טמא משום דהביב פתוח לתוך הבית ברוחב טע"ט דאל"כ איך תכנס הטומאה לתוך הבית הרי אין טומאה בוקעת ועולה. אבל לדעת התוס' ב"ב ק' ובש"ד דטומאה בוקעת ועולה מיירי שפיר דאין הביב פתוח להבית ואעפ"כ באין ביציאתו פו"ט נטמא כל אשר בבית דטומאה בוקעת – אולם לפי"ז תמוהין דברי הרמב"ם בפיה"מ שפי' דהך דבוב פתוח אל הבית בטע"ט ובפכ"ה מטו"מ הב' כ' דאם יש במקום הטומאה טע"ט על רוחב טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביבי' נראה דאי"ל כדעת התוס' ב"ב ק' ופסחים ט' וע"ז מ"ב דטומאה בוקעת ועולה ולמה פ"י דהביב פתוח אל הבית. וי"ל דהרמב"ם בזה לשיטתו בפ"ו מטו"מ ה"ח דאין דין קבר סתום רק אם הי' בולט מהקרקע בבנין וכן הביא בתפא"י בקונטרס קרית ארבע משמו ואם כן בביב שהוא קמור תחת הבית ליכא למימר דהטומאה בוקעת ועולה ביש בחללו טע"ט ע"כ פי' דמיירי בהי' פתוח להבית ואף על פי כן ביש ביציאתו גם כן פותח טפח מה שבבית טהור משום דסט"ל וזה כדברי פנ"י בתשו' שם. אכן בהרע"ב פ"ד דאהלות מ"א גבי מגדל כ' הי' עומד בתוך הבית טומאה בבית מה שבתוכו טהור, והוא שדלתותי' מגופות דאי פתוחות לא גרע מחלון שבין ב' בתים הרי היכי דפתוח ל"מ סט"ל, והמפרש לאשכול כ' דלר"ש ורא"ש אין הביב פתוח טפח להבית ולא מצא בדבריהם ג"ד לזה. וכבר הבאתי ס' מלאכת שלמה שדקדק מדברי הסמ"ג דמיירי שאין בהביב פו"ט יעיי"ש - ובקונטרס קרית ארבע הביא בשם הראב"ד דאם יש במקום הטומאה טע"ט ואין הטומאה ממעטת הריוח ההיא אע"ג דמטמא כל סביבי', אם יש אוהל ע"ג אין הטומאה בוקע לתוכו וצ"ל בביב שיש פו"ט דהבית טמא כשאין ביציאתו פו"ט, מיירי בשהטומאה ממעטת הטע"ט שבביב – ובמרכבת המשנה פכ"ה מטו"מ הב' כ' בשם הראב"ד ג"כ כן, דאם כזית מן המת ממעט החלל של טע"ט אז בוקעת ועולה ומטמא סביבי', וביש חלל טפח ממש פנוי ע"ג המת אז אינו מטמא למעלה - וא"כ דוחק לומר דמיירי דהטומאה ממעטת החלל של טע"ט בהביב וע"כ מיירי דפתוח להבית ג"כ ברוחב טע"ט ואעפי"כ אמרינן סוף טומאה לצאת. וע' בר"ש פ"ה דאהלות בתנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עלי' קוברי המת בית הלל אומרים התנור טמא והבית טהור, וכ' בר"ש שם דמיירי דאין בעין פותח טפח דאי יש בו פותח טפח למה לא תכנס לבית דרך פתח פי' דלא דמי להני דאמרן בפירקין דאין דרך טומאה להכנס דהכא הרי נכנסת לתנור למה לא תצא לבית דרך פתח פי' ומביא שם דבמגדל מיירי דדלתותי' מגופות, אולם בפי' הרא"ש וכן בפי' מהר"ם מרויטענברג כ' דמיירי שיש בעין פותח טפח ותירץ דמדאור' לא הוה פתח שתכנס הטומאה על ידן אלא פתח שעשוי להכנס ולהוציא ועין של תנור אינו עשוי להכניס אלא להוצא עשן ולא קרינן בי' וכל כלי פתוח שהטומאה קודמת לפתחו דלאו פתח הוא - והתוי"ט הביא ב' הדעות, וא"כ י"ל ה"ה בפתח הביב לבית שאין עשוי להכנס ממנו להבית אלא