בית יצחק חושן משפט רמד

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. א"ס

העתקתי פה דרשות אחדות מאגדה, אשר דרשתי בשנה הזאת שנת הגמרו של ספר בית יצחק למו"ח הגאון האדיר, צדיק נשגב רשכב"ה זצלה"ה. למען לא יגרע החלק הזה מהחלקים שקדמוהו ולא תחסרנה בו צלעות הבית דרשות בדברי אגדה כאשר לבתים הראשונים וזכות מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה תעמוד לי ולזרעי עד עולם

נתן לעווין אבד"ק רישא והגליל

ולמלא הגליון אעתיק בכאן דברים אחדים מחדושי אשר כתבתי בימים האלה והי' לרצון לפני לומדי תורה ודורשי תושי'

ב"ה רישא תרס"ח

כתובות ט"ו ע"ב. הגאון רע"ק איגער ז"ל הקשה אהא דנגח תורא דידי' לתורא דידן דפלגא משלם ממ"נ, והרי הוא עדות שאיאי"ל, דאם יוזמו העדים לא ישלמו דלמא נכרי הוא ופטורים מהזמה, ובקנס לכ"ע בעי עשאי"ל, וגם ליכא לאוקמי בהודאה דמודה בקנס פטור. וראיתי בספר אגודת אזוב בהגהות טהרות אזוב מבן המחבר, שתירץ עפ"י דברי התוס' סנהדרין פ"א שכ' כיון דאי מתזמי או מתכחשי קמאי יכולים להזימם ומקרי עדות שאי"ל, וכיון דמשכחת בשום פעם הזמה, מהני עדותם אף אם לא הוזמו קמאי וא"כ ה"נ אם יבואו עדים ויעידו עלי' שהיא ישראל, יתחייבו העדים משום הזמה, אף עכשיו שלא באו העדים הוו עדים שאי"ל. וקדמו בזה מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה ב"י או"ח סי' נ"ג י"ז. ובפשיטות יש לומר דמיירי בנגח תורא דידי' לפני ב"ד דלא בעינן עדות שאי"ל כמו שתירצו התוספות בתירץ הא' בסנהדרין שם. אולם מה שהעיר מו"ח הגאון זלה"ה על דברי התומים ש"כ בישוב דברי הטור בסי' ל"ח והם לקוחים מהרמב"ם ד"ב כתי עדים שהעידו, כת אחת לאחר כ"ד של רעותה אם הוזמו הראשונים נהרגים וכל העדות בטלה, שהיא משום דיכולים האחרונים לומר גברא קטילא בעינן למקטל והוא עדות שאיאי"ל ותמה מו"ח מתוס' הנ"ל ד"כ דהוה עדות שאי"ל כיון דאי מתזמי הראשונים מועילה עדותם. אין בדברים האלה לסתור דברי התומים, כי התוס' כ' זאת מסברא לישב הק"ו בסנהדרין והרמב"ה רוח אחרת אתו ויישב הק"ו כתירוצם הראשון, ולדעתו הוה זאת עדות שאיאי"ל כיון שכפי מצב הענין בעת עדותן גברא קטילא בעו למקטל. ומה שהביא בשם הנתבות לא מצאתי כעת, והנתיבות הק' ק"ו אחרת דמטעם עדות שאיאי"ל היינו שומעים עדותם פעם אחרת שיעידו פ"א לפני ב"ד, ואיננו מבין דברי', דמה יועיל אם יעידו פ"א כל עוד שלא הוזמו הראשונים, ואם כוונתו שיוכלו להעיד אחר הזמת הראשונים גם בזה לא הועיל הנתיבות בקו', דעביד אינש לאחזוקי דבורא וע' חו"מ סי' ל"ג סי"ב וע' ש"ך שם סק"ט ואף קצוה"ח החולק על הש"ך מ"מ בנפסק הדין מודה דל"מ הגדת העדים שנית וכאן הרי נפסק הדין. דאין העדים נעשים זוממים עד שיפסק הדין וכיון שהוזמו כת הראשונה אשר העידו אחרי' בע"כ נפסק הדין. ועוד דגם בפעם הב' הוה עדות שאיאי"ל דאם יוזמו יהי' נפסלים משעת הגדה הראשונה ואגלאי מלתא דפסולים הי' בשעת הגדה ה"ב ולא הועילה עדותן. וכעין זה נמצא רבות פעמים בדברי האחרונים. אכן הקו' ה"ב שה"ק מו"ח הגאון זצלה"ה צ"ע, דבעת שהעידה כת ה"ב עדין לא נגמר הדין ול"ה בר קטילא כדברי הש"ס במכות ה'

ורציתי לומר בישוב קו' הגאון רע"ק איגר דהש"ס דכתבות אזל בשטת סמכים ב"ק ע"ה ע"ב דהיכי דסיוע קא מסייע לעדים ל"ב עדות שאי"ל, ומיירי בהודה בעל השור בנזק שורו ואתו עדים דבכה"ג מחויב לשלם, אכן זה דוחק לומר דמתניתין דמכשירים אזלא לשטת סומכוס אשר כפי הנראה לית הלכתא כוותי' ואשר ע"כ נראה לי בישוב הקו' דהנה אם יוזמו העדים, והנמצא הזה שאנו דנים עלי' אם הוא ישראל או נכרי יתפוס אצל העדים מה שרצו להזיקו לא יוכלו העדים להוציא ממנו בדין, שהוא אומר להם אייתי ראי' דלאו ישראל אנא ואשלם לכם, וכיון דנוכל לקיים דין הזמה ע"י תפיסה שוב הוה עדות שאי"ל כדברי הרמב"ם פכ"א מה' עדות דהעדים משלמים כאשר זמם אפילו ע"י תפיסה וכ' הכ"מ דבקל יוכל לתפוס וא"כ שוב הוה עדות שאי"ל. האומנם לפימ"ש התוס' בכתובות כ' שעל כן בספק בכור תקפו כהן מוציאין מודו ול"מ תפיסה, שהכהן גופא מסופק ואין יודע אם בכור הוא, א"כ בכאן שהוא גופא מסופק אם ישראל הוא או נכרי אף אם יתפוס אח"כ מהעדים מוציאין מידו ושוב הוה עדות שאי"ל. אכן סברא זאת אינה מוסכמת, דלדעת הרמב"ם פ"ב מה' בכורות קיי"ל דתקפו כהן אין מוציאין מידו ומהני לשטתי' תפיסה אף דהתופס גופא מסופק אם הצד שכנגדו חייב לו

אכן הרשב"א בתשו' וכן הב"י תמהו על הרמב"ם דהא מסקנת הש"ס דתקפו כהן מוציאין מידו וע' ש"ך ב"ס תקפו כהן. והנראה לי בישוב הדברים. דב"מ א"ל ר"ח לרבא תניא דמסייע לך הספקות נכנסות לדיר להתעשר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר ממנו בממון של כהן ומזה הוכיח דמוציאין מידו. וה"ק הרשב"א דמה ראי' הוא מהך דהספקות דהרי כל כמה דלא תקף הכהן הספקות הן של הישראל וממנו הן ויכול לפטור חובו מהן. אכן היטב אשר דבר בזה התומים ד"ק לי' לר"ח איך יכנס לדיר להתעשר, אולי יזדמן שיהי' הספק העשירי ובהגיעו ליד כהן יתפס בו משום ספק בכור ולא חלה עלי' הקריאה משום מעשר. אכן נראה דדבר זה אינו מוסכם דיוכל להיות שאם הבעלים נותנים לו משום מעשר לא יוכל הכהן לתופסו משום בכור, וחילי מדברי הש"ס סנהדרין ע"ב, דרבא אגנבו לי' דיכרי במחתרתא אהדדנהו נוהל' ולא קבלנהו הואיל ונפק מפומי דרב, והתוס' תמהו הא מחייבים לצאת י"ש ותרצו דכאן לא הי' רוצה אלא אם יתחייבו בידי אדם וע' טו"א באבני שוהם בחגיגה ובקצוה"ח סי' כ"ח שהעירו הא בחיוב לצ"ש מהני תפיסה והי' יכול רבא לתפוס בהם, ותירץ קצוה"ח תמוה, ד"כ דמחתרת הוה כעבדינן החומרא דהרי באמת לא נעבד העונש החמור, ובע"כ כיון דהגנבים לא רצו לתת אלא מטעם חיוב לא יוכל לתפוס

והסברא נ"ל דתליא אי פרעון בע"כ שמי' פרעון דנחלקו בזה שני לשונות בגטין ע"ד, דאם נאמר פרעון בע"כ שמי' פרעון הרי אנו רואים אף דהמלוה אינו רוצה לקבל כלל והוא נותן לו בע"כ נפטר מחובו. ה"ה אם המלוה רוצה לתפוס משום חוב אחר והלוה אין רוצה לתת אלא משום חוב שנתחייב לו, לא גרע מפורע לו בע"כ ונפטר מחובו, אכן אם פרעון בע"כ לא שמי' פרעון, לא נפרע המלוה בזה שהלוה נותן לו כפי דעתו ויוכל לקבל הפרעון משום חוב אחר והלוה לא נפרע עדין מחובו ואם כי בהך דסנהרין אפשר לומר ולחלק, כי בשם בין הגנב ובין הנגנב רוצים בהחזרת הדבר הנגנב אכן הגנב רוצה להחזיר באופן שמחויב מצד הדין והנגנב רוצה לקבל אף באופן שאין מחויב מצד הדין אלא לצי"ש, ואין דומה לפרעון בע"כ. כי אם אין מחויב מצד הדין אין כאן פרעון כלל, ואין מחויב לפרוע, אבל בנידן הספקות אשר הישראל מחויב לתתנו לכהן ורק שהישראל רוצה שיפרע מחובת המעשר, והכהן אינו רוצה בזה ורק שיפרע מחובת בכור ואין רוצה לקבלו משום חובת פרעון של מעשר אם נאמר דפרעון בע"כ שמי' פרעון נפטר הישראל מחובתו אף בע"כ על הכהן ולפי"ז שוב ל"ק קו' ר"ח נמצא זה פורע חובו בממונו של כהן דכעת עדין ממון ישראל הוא וליכא למימר דכשיבא ליד הכהן יאמר אני אתפסנו בעבור חובת בכור, דהישראל פרע לו בע"כ החוב ממעשר ונפטר ממנו, וא"כ אין ראי' מכאן דתפסו כהן אין מוציאין מידו והנה הרמב"ם בפ"ח מה' גירשין הכ"א פסק בהתנה עמה ע"מ שתתן לי מאתים זוז ונתנה לו בע"כ הגט פסול, וכ' הה"מ בסברא הב' שהדבר בספק הלכתא ובגירשין ספק מגורשת ובממונא מספיקא לא מפקינן מיני', וא"כ בניד"ד דגוף הדבר הוא ספק אם הוא בכור או מעשר, ושוב הוה תפיסה מספק י"ל דלכ"ע ל"מ התפיסה והוה פרעון והוה מעשר וא"כ הרמב"ם לשטתו שפיר פסק דתקפו כהן אין מוציאין מידו ואעפי"כ ל"ה פורע חובו בממונו של כהן וכדאמרן, וא"כ אף בספק לשניהם מהני תפיסה ובקל יוכל לתפוס והוה עדות שאי"ל ול"ק קושית רע"ק איגער ז"ל ואף דהש"ס ב"מ מסיק דתקפו כהן מוציאין מידו זה רק לצד הדין דפרעון בע"כ ל"ש פרעון. וכו'

וכעין קו' הגרע"א הנ"ל הקשו האחרונים בגטין נ"ב ב' דמתרץ על קו' הש"ס מנסך קיי"ל בדר"מ, סבר לה כדר"י דא' משעת הגבהה הוא דקניא, מתחייב בנפשו ל"ה עד שעת נסוך, דמה נאמר אם ס"ל לרב היזק שא"נ ל"ש היזק ובמזיד חייב שלא יהי' כ"א הולך ומטמא וא"כ החיוב הוא קנס כדברי רש"י שם נ"ג ד"ה קנסא. ובקנס בעינן עשאי"ל, וכאן הוה עשאיאי"ל דאצל העדים יבואו ב' החיובים בב"א ויפטרו משום קיי"ל בדר"מ וע' הפלאה כתובות ל' ע"ב שכ' ג"כ כעין זה. ולמד"א למעלה היכא דמהני תפיסה הוה עדות שאי"ל דבקל יוכל לתפוס, א"כ הוה עדות שאי"ל דפטור דקיי"ל בדר"מ מהני תפיסה ונוכל לקיים דין הזמה, וזה יהי' אם אמרינן דחייב לצי"ש בקנס והדברים עתיקים ודברתי מהם במק"א ותתישב בזה קו' התוס' ד"ה מנסך ולשמואל מ"ש מדאמרינן בפא"נ ומודה רנבה"ק בגונב חלבו של חברו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי אסור חלב, ותירצו דהגבה"ה צורך נסיך טפי דאי אפשר לנסוך בלי הגבהה, ואין הבנה לדבריהם וע' בביאור למהר"ם שיף שם ולדברינו נכון דשם הוא חיוב ממון ולא בעינן עדות שאי"ל משא"כ כאן דהיזק ניכר לא שמי' היזק