בית יצחק חושן משפט רמג

צדק ישר יחזו פנימו ויגילו על הטוב אשר עשו, נפש החוטא עלי' תאבל, והקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד). וקנאה אש אוכלה הוא מנפש ועד בשר תכלה. ולא נחשב בעיני איש רכושו הוא וכל אשר לו. אם יראה כי ירבה כבוד רעהו. ותולדת הקנאה שנאה וכל מדה נשחתה. גם התאוה דרכי' לבעה יובילו, כי חומד ומתאוה את שאינו שלו, ועי"ז נהרס ברית האחוה בינו ובין רעהו. ואם גם בכח המדות האלה, להעלות את האדם על גרם המעלות לפעמים, כי קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כ"א) ואם לא תפרוצנה המדות את הגבול אשר נגבל להן, אז רב טוב צפון בקרבן, אכן נוראות הן תוצאותיהן אם יעברו חוק ותשחיתנה את מכתב אלקים החרות על לוח לב האדם. גם דרישת הכבוד הוא בת התאוה ותוליד בלבו שנאה לאחי' ורעי', אשר לפי דעתו לא יתנו לו את הכבוד הראוי, ועליהם נאמר, עוברי רצונו של מקום, יעמיקו להם לעצמם את גיהנם ותחת אשר הי' בכוחם לעבוד את ה' בשמחה וטוב לב. פרצו חק ועברו תורות ודמעותיהם על לחים, כי החליפו טוב ברעה ולא השיגו מאוי נפשם, ויביאו רעה לעצמם ומלבד העונש הנורא המעותד לעושי רעה, בעת יעמדו למשפט לפני כס שופט צדק, רע ומר העונש הכרוך בעקב החטא עצמו. כי הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים כמאמר חז"ל במדרש ראה. ולהשמר מהתאוה והקנאה נתנה התוה"ק מצות וחקים ומשפטים אשר יחי' בהם. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכי' (דברים י' י"ב) מה הוא רחום אף אתם רחום וכו' ואז יראה כבוד ה' במעשה הצדקה והחסד. ובצדק יאמר. לא עברתי ממצותך ולא שכחתי

לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא וגו' עשיתי ככל אשר צויתני. אלה הם הדברים האחרונים של מביא המעשרות בשנה השלישית. בטרם התפללו את התפלה היקרה "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" והמה לנו לעינים, לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומשרים. אכן בטרם נבא אל דברי' אלה להתבונן במו, נשובה לבאר את כוונת הש"ס בשלשה דברים האחרונים מהשבעה שקדמו לעולם, והמה כסא הכבוד בית המקדש ושמו של משיח. כסא הכבוד והמקדש נבראו קודם שנברא העולם. ואם כי מהות כסא הכבוד נעלם ממנו, ולא לאיש לחקור ולבא עד תכונתו, אתנהלה לאטי לרגל הדרוש אשר לפני לעורר את השומעים על דברי חז"ל המאירים ונוגה להם, להאיר בדרך שאנו הולכים. הרמב"ם במו"נ כ' כי מושג כסא בהבנתה המשותפה או המושאלה מורה על גדולת היושב עלי', מעלתו ועוצם ידו. ונקרא המקדש כסא כי בו יראה עוצם וכבוד ה' שנגלה בו והשכין אורו עלי', ונקראו השמים כסא להוראתם עוצם ממציאם מניעם ומנהיגם. וכל מקום אשר נשאו אלקים ואחדו באורו וזהרו, כמקדש או שמים, נקרא כסא. ובאמרו כי יד על כס ה' יתאר עצמותו וגדלתו של בורא העולם יושב על הכסא. וא"צ לחשב עוד דבר חוץ מעצמו וממנו ע"כ. ועל כוונה זאת האחרונה כוונו חז"ל באמרם כסא הכבוד קדם לעולם להורות כי מציאת ה', המכונה פה בשם כסא הכבוד קדמה לעולם, ונודעה ונגלתה ע"י נפלאות הבריאה. ואולי זה כוונת הכתוב שהביא שם במו"נ. אתם ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור (איכה ה') כי מציאת ה' אין לה תחלה וסוף, וכסאך אלקים, ההכרה ע"י העולם שהיא מכונה בשם כסא, הוא לדור ודור ליושבי עולם אשר קצרה יד' שכלם מהגיע להשגה הגדולה העצמית. כסא הכבוד הוא איפוא דעת מציאת ה' וההכרה הטהורה אשר קדמה לעולם ונודעה ע"י בריאתו. ובמקדש שם יראה כבוד ה' בהדרת קדשו, והי' עיני' פתיחות אל הבית הגדול הזה, ומשם יצאה אורה, ההשגחה האלקית השוכנת בבית. ואם יד ההרגל עיורה את עיני האדם, מבלי ראות את הנפלאות הגדולות אשר שם ה' בשמים וארץ בההנהגה הטבעית המכונה ג"כ בשם כסא הכבוד, וראה אל מקום המקדש, ונהרו עיניו כי שם נבקעו מעינות הדעת לכל ישראל ותאורנה גם עיני העמים וידעו כי יש אלקים בארץ. ושתים הן אופני ההנהגה אשר ינהג ה' בהן את עולמו הטבעית וההשגחית. הראשונה קבועה וקיימת מיום ברא ה' שמים וארץ, וחקים ומשפטים לה לפיהם ינוהגו כל צבאות הבריאה, ואשר תכונה גם הוא בשם כסא העבוד, והמקובלים יאמרו כי כסא בחינת מלכות ועולם הכסא הוא עולם הבריאה, כנודע לדורשי חכמת הקבלה. כי על ידי בריאת העולם מלך שמו נקרא, ונודע כבוד מלכותו. אכן לאשר ההרגל התמידי בנפלאות הבריאה יעור עיני הרואה ויסיר את לבו מהתבונן במחזות היפות והנהדרות על פני התבל כלה. והשגת פלאות אלה בכל עת ובכל שעה הביאה את יושבי חלד לידי היסח הדעת, עשה ה' חדשות את ההנהגה הנסית וההשגחית, וההנהגה הזאת תעורר את האדם משנתו אשר השליכה עלי' יד ההרגל, ובה – בנסית והשגחית - יראה הדר כבוד ד', וע"י תהלתו מלאה ארץ. וההנהגה הנסית, היא לפי מעשה האדם, הטיב הוא אם רע. ובכחה להפוך משטרי הטבע ולשנות יסודותיה כפי רצון הבורא ית'. היא תצוה על הים ומימי' וכמו נד יעמודו, ואל השמש תקרא לעמוד כיום תמים, גם היא האירה חשכת הלילה ולכל בני ישראל הי' אור כעברם את הים בחרבה, היא האור אשר ברא ה' ביום ראשון, ויטמנהו לצדיקים לעתיד לבא. ויראה ברב זיוו כפעם בפעם, להודיע כי יש אלקים בארץ

ולמען יזכה האדם וראה באור ההנהגה ההשגחית, עלי' להתקרב אל ה' באהבה, להרחיק ממנו כל פועל רע, ולעשות צדקה וחסד ולהשתלם באמונה. ואז ידיעת ה' והשגחתו בו ועלי' תהיינה להעלותו במעלת ובמכסת נפשות, כאשר פי' הרמב"ן את מקרא קודש אשר דבר ה' על אברהם. כי ידעתי' למען אשר יצוה את בני' ואת ביתו אחרי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח י"ט). כי ידיעת ה' האמורה פה, היא ההשגחה הדבוקה בעולם השפל ותשים לב לחסיד וירא ה' לדעת אתו בפרט, ולא תפרד ממנו לעולם כאמור לא וגרע מצדיק עינו. וההשגחה הזאת תהי' לטובה, אם יראה ה' כי ישים את לבו לאהבה אתו, ואז תעורר האהבה הטהורה הזאת את אהבת ה' לעומתה. ואמרו בספרי. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. איני יודע באיזה צד אוהבים את ה', ת"ל והי' הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם ומדבק בדרכי' (ספרי פסקא ל"ג) ומה הם הדברים אשר צוה ה'? טוהר המחשבה והמעשה, ועשות הישר והטוב בעיני אלקים ואדם. ואם חנן מאת ה' בהון ועושר, יגיש תודה וברכה לה' וידע כי הכל מאת ה', ולא בחכמתו עשה לו את כל אלה. וכאשר יאמר מביא המעשר לא אכלתי באוני ממנו. כשאכלתי מפרי מעשי, לא דמיתי כי אוני וכחי הסבו לי את עשרי, וידעתי כי מידך ה' הוא, אתה נתתו לי. גם טהרתי את לבי מחשוב מחשבת און. בטהרת הלב ובנקיון המעשה אכלתי מאשר ברכני ה', ולא בערתי ממנו בטמא. את הטומאה הרחקתי ממני ולא נתתיה לנגוע לא ברוח ולא בגו. צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. (תהלים ע"ו כ"ו) כל אשר לי מתנת אלקים הוא, והוא צורי וחלקי לעולם

ועל המקדש חופף כבוד ה', והי' עיני' שם כל הימים, לשמוע אל הרנה ואל התפלה, וכל הנסים והנפלאות אשר נראו בבית הזה יעודון ויגידון כי מלא כבוד ה' את הבית ושם מקום לארון ברית ה' אשר בו שני הלוחות, ועליהם חרותים דברי אלקים חיים. ואלה המשפטים צוה ה' לעשותם, ונפקחו עיני בני האדם וראו את האור הגדול ההולך ואור מבית ה'. ואם יעברו תורות, אז לא תשא אותם אדמת הקודש, ואספו הכוכבים המזהירים אורם, ולא יראה הטוב הצפון במקום הקודש. בעשרה מאמרים נברא העולם, ועשרה נסים נעשו לאבותנו בבית המקדש (אבות פ"ה.) כי את זה לעומת זה עשה האלקים. במאמר פי' כונן שמים גם נתן חקים ומשטרים, אשר לפיהם ויסובבו כל צבאותם במעגלם. וכן הראה את הדר כבודו באותות ומופתים במקום הקודש וכבר אמרו החוקרים. על דבר אמת, כי עשרה המאמרים שבהם נברא העולם, המה עשרה משיגי החומר, העצם, הכמה, האיך, האנה, המתי, המצב, היחס, הפעולה וחזרת הפעולה, והקנין. ובהם נוסדה טבע העולם על בסיס נכון וחזק, ותראה על ידיהן חכמת הבורא יתעלה, המקפת כל יצורו תבל, ולעומת עשרה המושגים האלה יסודי ההנהגה הטבעות, עלה במחשבת הבורא ית' רעיון בית המקדש, והמון הנסים שנעשו בו, שמספרם ג"כ עולה לעשרה, מהם יכללו את ההנהגה הנסית, והוא תסיר כפעם בפעם את הטבעית מגבירה ותמשול תחתיה, ועוד בטרם הרים הטבעו, חשב ה' לכונן עולמו בהם ואם כי פלאי הבריאה יראו בדרכי הטבע כאלה אשר נראו בשדודם, אכן לאשר הטבע תמידית ועינינו רואות אותה ואת דרכה, בכל יום, לא נרגיש את החכמה הנראה בה, והאות והמופת אשר יושמו בשמים וארץ יעוררו את האדם לראות ולהבין מה אדיר שם ה' בכל הארץ. וכסא הכבוד והמקדש נבראו קודם שנברא העולם

ועוד אחד והוא אחרון משבעת הדברים שנקדמו לעולם, הוא שמו של משיח. והיא התקוה אשר תתן עוז ותעצומות לעם ישראל בגלות הנורא הזה. התקוה לנפש נענה כי תושע מעניה ויאיר ה' פני' אלי'. לא תתן מוט לצדיק. ותהי זאת נחמתנו בימי עני ורעה כי ישוב ה' לגאלנו, וע"כ כל יד עמל ותלאה לא תוכל להזיז אותנו אף זיז כ"ש מהאמונה הטהורה נחלת אבותנו. שמו של משיח נברא בטרם נברא העולם, ובעוד חשך ע"פ תהום, רוח אלקים מרחפת ע"פ המים, רוח של תחי', רוח מלך המשיח אשר לצדק ישפוט, הופיע לפני אב הרחמים. והוכן לפליטה לעמו לשום להם שארית בארץ, כי ישמעו לקול דברי ה' ולא ישכחו את שמו, כמאמר הירושלמי בפ' אין עומדין לעולם אל יהי הפסוק הזה זז מתוך פיך. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה. (תהלים מ"ו) והתקוה הזאת תאמצנו, כי ישוב ה' וירחמנו. לא נתתי ממנו למת אמר מביא המעשר כי בקיום המצוה תבוא רוח חיים לאלה אשר כמתים נחשבו, ויתעורר רוח טהרה בכל אשר לאדם, והצדקה והחסד, המה נשמות האוצרות אשר תאספנה, ובלעדן הן פגרים מתים, והשומע לקול התוה"ק להרים מעשר מכל, ולתת לעני ולאביון, הוא נותן חיים לאשר לו. ואם יקפוץ ידו מאחי' האביון, אז כמו נתן את מעשה ידי' למת, ובמעשה הטוב יבא הרוח בעצמות המתים ויחי' ויהי' לברכה! גם אנחנו פה אלה העומדים לפני ה' במקדש מעט, נגמר בעדנו כעת לשוב אל ה' באמת ותמים, לעשות ככל הכתוב בספר התורה הזאת, ונבקש מאת ה' כאיש המביא את המעשר: