בית יצחק חושן משפט רמב

וינכרו להם, דור בא וישם את שמם לברכה. הלא הנצח ילמדנו כי תמים פועל ד' ומשפטו באמונה אין שכחה לפני כסא כבודו וכל מעשיהו באמת ועלינו לזכור את מעשה ד' ולבלי שכוח אף רגע אחד בהמון חסדו וטובו ותמיד יהי' לנגד עינינו דברי מביא המעשר בשנה השלישית באמרו לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי

נתתי לגר ליתום ולאלמנה ככל מצותיך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. המצוה הזאת תזכיר אותנו בכל עת ובכל רגע את כבוד ה' וכמאמר חז"ל כל הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני השכינה (ב"ב י"ב). כי בתת איש נדבת ידו לעני ולאביון, נפשו תגביה עוף ותשבע נעימת נצח את פני ד'. ובמעשה החסד והטוב יכיר את ד' אב החסד והרחמים. הצדקה והחסד המה דרכים ונתיבות המובילות לחיים האמתים אשר אור להם מאת ד' להאיר לארץ ולדרים ומי ירגיש ומי יחוש את האמת הצפון בדברים האלה יותר מעושה הצדקה. הן בשמחת נפשו יראה את פני השכינה וקרנים ממנה להשביע בנועם נפשו ובמעשה הטוב ופועל הצדקה יראה אור גדול מאת כבוד ה' וא"ר ר"א גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (סוכה מ"ט). כי אם הקרבן יקריב האדם לבוראו, כאשר יורה שמו. עוד יותר ממנו תקריב הצדקה לה', כי בה ובקרבה ישכון כבוד ד' והודו עלי' יראה. וכבר אמרנו כי הכרת ד' ע"י מצות הצדקה בפרט, וע"י יתר המצות בכלל, בטוחה יותר מההכרה אשר תבא ע"י החכמה והדעת. ולא יסכן ההולך בדרך התורה, כאשר יסכן בהלכו בדרכי החקירה ודרישת השכל. כי יש אשר בהתבוננו על מפלאות הבריאה ויופי' ישכח את עושה כל אלה ובעמדו משתאה על הדר תבל והודו, יסור מלבו חלילה זכרון הבורא והיוצר יתעלה שמו, ויחשוב מחשבת און, כי בתהלת המעשה לבד יהולל העושה. והנביא יקרא ויאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ירמי' ט' כ"ג) וחז"ל רמזו לנו את סבת החטא של אלישע בן אבוי'. כי ראה מט"ט יושב, וחשב כי ח"ו ב' רשיות הם (חגיגה ט"ו) ואולי כוונתם ג"כ, כי בהכנסו לפרדס החקירה והדרישה, התעמק בהתבוננות משטרי הטבע וסדרו, עד כי נתן לה כח אלקות ויחשוב כי ישנן חלילה ב' רשיות. ויובן עפי"ד התוס' ביבמות ט"ז ע"ב ד"ה פסוק זה שהביאו את דברי הפייטן שאמר השר המשרת נער נקרא הוא מט"ט הנכבד והנורא והוא שר העולם כי בראותו את שר העולם, ואת הדר הבריאה, שכח להאציל כבוד לאל גדול ונורא. והוא לא הי' האחרון טעות הזה. וכן תגדל הסכנה להולכים בדרך הזה עד היום, וע"כ אמרנו למעלה, כי לא נבטח בשכל לבדו, בלתי אם יתאחד עם הלב והרגש. וכאשר נאמר בזוה"ק פ' שלח, הובא בדרוש לכל נדרי. ת"ח כד ברא קוב"ה בר נש בעלמא, אתקין לי' כגונא עלאה ויהיב חילי' ותוקפי' באמצעותא דגופא, דתמן שריא לבא והא לבא אחד ואתקף באתר עלאי דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא. ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא. ודא הוא כח ה'. וחז"ל אמרו בביאור המקרא. נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו. צדיק במעשיו תמים בדרכיו (ע"ז ו' ע"א) ויורו בזה כי צדקת ויושר המעשה תביאנה תום דרך, ובלעדן לא יבטח בדרכו ונחש הספק והכפירה תשופנו עקב

ואלה הם דברי חז"ל באמרם, שבעה דברים נבראו קודם שנבראו העולם, תורה, תשובה, ג"ע, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש, ושמו של משיח. (נדרים ל"ט) ונבאר הדברים עפ"י דרכנו. כי דרכים שונים יובילו את האדם למטרת השלימות והוא הכרה ואמונה בה' וחז"ל יכוונו אל הדרכים האלה באמרם שבעה דברים קדמו לעולם ונסדרם אחד לאחד ונבאר פרטי עניניהם בקוצר כפי אשר ירשנו הזמן והמקום. האחד יפנה קדימה, ומעלותיו הנה מעשה העולם משטרו וסדרו. וכאשר אמר דוד המלך ע"ה. השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י"ט). והוא המרגלית הטובה שהיתה בצוארו של אאע"ה ותלאה בגלגל החמה אשר כחתן יצא מחפתו, וישיש כגבור לרוץ אורח והחקירה הזאת היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאשר דברו מזה במורה הנבוכים ובע"י. אמנם כאשר אמרנו כי הדרך הזה בחזקת סכנה, כי לפעמים מדרגות הסלם יפקדו ויפול העולה בו. או יתעה בדרך מבלי דעת מוצאו ומובאו. ואולי ירמזון ע"ז דברי המסורה וימצאהו איש והנה תעה בשדה, והנה חמרו תעה, אדם תועה מדרך השכל. כי כאשר נמצא איש תועה בשדה החכמה, וילך ארחות עקלקלות, הסבה להתעותו, או חמורו תועה, כי תאוות לבו משלו בו והחומר הי' בעוברו, כי הסיתוהו גם יכלו לו יצרי לבו. או אדם תורה מדרך השכל, וענני חשך כסו בעדו. ובהגביהו עוף לחקור ולדרוש קצץ בנטיעות וילך בתהו לא דרך. אשר ע"כ קדמה התורה לעולם, ולה משפט הקדומה, כי בה ועל ידה ילך לבטח דרכו לעלות במעלות השלימות נוכח פני האדון ד'

! ונתמהמה מעט לבאר יתר הדברים הנאמרים שם בש"ס אשר קדמו לעולם, קדימה בזמן או קדימה במעלה כי כעת הזמן גורם לדבר אודותם, באשר נזכרה שם בין יתר הדברים שקדמו לעולם גם התשובה, והימים האלה ימי התשובה הם, ושב האדם אל ד' והתודה על חטאתו אשר חטא לאשמה בה. והתשובה קדמה לעולם. כי בלעדה ימוטו כל מוסדי ארץ ומי יקום זולתה. הלא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וע"כ עוד בטרם נברא אדם על הארץ, גמר ד' בעדו לסלוח את חטאו ולשאת את עונו, אם ישוב וניחם על הרעה. ובזה נתן מקום לחוטא לשוב מדרכו. ותחשב גם זאת לאלישע אחר לחטאה, כי לא שמע לעצת תלמידו ר' מאיר באמרו לו לשוב ולהתרצות את פני ד' (חגיגה ט"ו) ואף אם שמע מאחורי הפרגוד. שובו בנים שובבים חוץ מאחר, בכ"ז הי' לו לשוב אל אל ד' והתשובה הזאת באפס תקוה להסיר ממנו חמת ד', ורק ברצותו לעשות הטוב והישר, תשובה טהורה כזאת, היתה מביאתו לחיי עד להתקרב אל ד'

תשובה ומעשים טובים, המה פרקליטים טובים של האדם אמרו חז"ל (שבת ל"ב) וצרפו אל התשובה מע"ט, כי בתשובה לבדה עוד לא ירצה עון. כי נקל לאדם לשוב ולאמר חטאתי, וידי' עוד בעון נגאלו, ונפשו לא נטהרה. שניהם כאחד, התשובה לעבר ומע"ט לעתיד יכפרו עון, ויליצו טוב בעדו. ומחסדי המקום היא, כי הקדים תשובה לעולם. כי על ידה ימלט המסכן החכם את העיר הנצורה ממלך זקן וכסיל, כמאמר חז"ל ומלט הוא את העיר בחכמתו, זו תשובה ומע"ט (נדרים ל"ב) כי תולדות התשובה הנה מעשים הטובים, ועל ידם נרצה ה' ב"ה לאדם לכפר עלי'. גן עדן וגיהנם גם המה נבראו בטרם ברא ד' ארץ ושמים, התקוה לשכר והפחד מהעונש, שנים אלה ימנעו את האדם מחטא נגד ה' ויביאוהו לעשות רצונו. ואם יסיתנו יצרו לעבור על אחת ממצות ד' אשר לא תעשינה, יראת העונש תמנענו מהלוך אחריו ושמוע בקולו. או אם תכבד עליו המלחמה נגד פגעי הזמן עיניו תצפינה אל ד' ויקוה כי בעדן גן אלקים ימצא שכר טוב לעמלו. כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת, יאמר המלך החכם. ונתן תקוה בלב איש, בהבטיחו כי יש אחרית ופועל אדם ישולם. וע"כ הקדים ה' לברא גיהנם וגן עדן מקומות השכר והעונש, להודיע כי עיני ד' על דרכי איש, וכפועלו ימציאנו. ואם כי עבודה מיראת עונש ותקות שכר קטנה מאוד בערכה. וכבר אמר אנטיגנוס איש סוכו. אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם (אבות פ"א מ"ג). אמנם גם היא העבודה הזאת תביא את האדם ליראת הרוממות ויראת הכבוד, כי בעשותו את מצות ד', תתעדן נפשו באחרונה על הטוב הצפון בהן, ותרגיש את הנועם החן והיופי אשר בתוכן ועליהן. ואז תתקדש ותתטהר מכל סיג וחלאה ותשמח בעבודה עצמה ותעשה מטוב לב. האומנם ד' נתן את העולם ביד כל איש ואיש, ובנפשו הוא לעשותו כגן עדן או להפכו לשאול ותפתה, להביא ברכה אל תוכו או לשומו לקללה. והיתה נחלת האדם לו לברכה ולמתת אלקים. אם ישמור את מצות התורה לעשותו. לא יקנא באחיו, לא יצרור את רעהו ולא יחרוש עליו רעה. ישמור פיו ולשונו מדבר שקר, ועשה הישר והטוב בעיני ד' אז תולדות הדברים האלה תהינה אחדות ואהבה טהורה בין איש לרעהו, ומכל עבר ופנה יבא אור, אור אהבת אדם המביאה אל ההצלחה ואושר האמת. כי באהבת אדם תראה אהבת ד'. וקשורות הן האהבות השתים אשה ברעותה. והי' לאהבה אחת כוללת כאמור ואהבת לרעך כמוך אני ד' (ויקרא י"ט י"ח). להורות כי תולדות אהבת אדם היא האהבה בד'. ואז יוסר להט החרב המתהפכת ונסב גבול העדן ורחב מלא העולם כלו ומלבד השכר הצפון לשומרי מצות ד' לע"ל, עולמם יראו בחייהם והי' לברכה. ואת צדיקים ישלם טוב. העונג אשר שבעה לה נפש עושה הטוב, ילאו שפתי איש מהגידו, ואין לאל עט סופר לתארו. העונג הזה ישים מדבר לעדן מלא ברכת ה' אברהם אבינו ע"ה כראותו שלשת האנשים נצבים במדבר כחום היום הבוער וירחם עליהם להביאם האהלה אמר אל נא תעבור מעל עבדך ואר"י א"ר גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה (שבת קכ"ז) כי ברגשי החמלה והחסד אשר התעוררו בקרבו, שכן כבוד ד', ותקשר נפש הצדיק הזה בהאור הגדול אין סוף ויעש חסד וצדקה בשם ד'. וארבות השמים נפתחו לפניו ואברהם עודנו עומד לפני ד'. וישבע מנועם עדנו והוא פה עלי אדמות. בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך הבטיחני הבורא ית' (שמות י"ז כ"ד) והזכרת השם הנכבד, היא מעשה הצדק והטוב. ואז השכינה שורה במעשה ידינו והדר כבודו בתוך בית כל איש ישראל. כמאמר הלל הזקן. אמר הקב"ה לישראל. אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך (סוכה נ"ג) ואיך נבא אל בית ד'. הלא בעשות מצותיו, באהבה חסד ורחמים, ואז ימלא כבוד ד' את הבית ואורו עליו יראה. והעדן הזה יהפך לשחת ואבדון, אם מד' יסיר לבו, והלך האדם בעצת יצרו הרע, אם במקום האהבה תהי' שנאת איש מרעהו, וקנאה תעורר מדנים בין אחים, הקנאה והשנאה הנה פרי ראש ולענה, ולרגלן תבא כל מדה רעה ונשחתה, משאון ושממון ריקות ומהומה, על ידן אשיות החברה תהרסנה ונמוטו יסודותיו כי לא גן עדן לבד, כי גם גיהנם נברא עמו, וחטאים תרדף רעה, כי בעקב החטא כרוך העונש. והספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים (דב"ר פ' ראה) וכהולם פעם יכה החטא על לב החוטא מבלי תת לו מנוח. ובמתניתא תנא יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה (ב"ב ט"ז) כי העונש צפון בחטא וכגמלו ישלם, והיינו דאריב"ל מה דכתיב. עוברי בעמק הבכא מעין ישותוהו, גם ברכות יעטה מורה. עוברי אלה ב"א שעוברים רצונו של מקום, עמק שמעמיקים להם גיהנם. הבכא, שבוכים ומורידים דמעות כמעין של שטים גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין (עירובין י"ז) כי בעוד אנשי