בית יצחק חושן משפט רמ

ויתחנן כי יברך ד' את ישראל ואת ארץ אחוזתו. ובעת הזאת תגיל נפשו בד' ויודה על חסדי המקום בשלש השנים האלה. הן הלך ילך ובכה בנשאו את משך הזרע. ויתן את פרי האדמה אל חיקה, מבלי דעת אם חסר אם מלא תבואנו. ופן ישחת הזרע אשר יזרע והארץ לא תתן את יבולה. והיתה תקותו בד' כי יתן מטר ארצו בעתו יורה זמלקוש והארץ תוסיף תת כחה לו להעניקנו מטובה, ועשתה את תבואתה לו ולביתו לאכלה. ובקחתו הפעם מפרי הארץ, ויקצור ברנה את תבואתה ירום את תרומת ד' ויתנה לכהן אף ועשר מעשרותיו ויתנם ללוי ולעניי הארץ. ויאמר "עשיתי ככל אשר צויתני". וכאיש אשר הלך בדרך למרחוק ועבד עבודה רבה עד אשר בא למחוז חפצו. כהשיגו חפץ לבבו יפנה ויביט אל הדרך אשר עבר בה, ומחשבות שונות תשתרגנה ותעלינה על ראשו. מהן תשובנה אל העבר בעוד הי' בלבבו ספק אם יצליח ד' את דרכו, ופנה אל ההוה. בעת בצע את מעשהו. ותקוות נעימות תחזיקנה את רוחו לעתיד. כן יבא גבר ירא ד' אל בית מקדשו בשנה השלישית. ככלותו את מעשיהו בבית ובשדה, ויאמר, אודך אב הרחמים והחסד כי הרבית להטיב עמדי בשנים עברו, ותאציל מטובך עלי הפעם לתת לי ברכה ויתפלל אל ד' כי ישקיף עליו לטובה בימים יבואו להחיותו ולהטיב אחריתו. וכבר אמר ר"ל מ"ד והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת אמונת זה סדר זרעים וכו' ופירש"י בשם הירושלמי שמאמין בחי עולמים וזורע (שבת ל"א) כי נראתה האמונה בעובד האדמה, אשר לד' ואך לד' עיניו צופיות. וילמדו ממנו להאמין בד', והאמונה הוא חוסן ואוצר של ישועה בזמן ההוה, וחכמה ודעת להשכיל להטיב בעתיד, ובמק"א בארתי איך נרמזו ששת הסדרים במקרא הזה. והיתה כל מלה וכל הגה אשר בודוי המעשר תורה שלימה ללמוד וללמד המעשה אשר נעשה למצא חן בעיני ד'

ואנחנו הרחוקים מאדמת הקודש, ואין לנו נחלת שדה וכרם, ועי"ז בטל המעשר וחדל ודויו נבא בכל ראשית השנה בית ד' ונתאסף אל מקדש מעט אשר כונן לתורה ולתפלה, לבוא חשבון על מעשינו ופועל ידינו. והיתה האמונה בד' חוסן ואוצר ישועה בזמן הזה למען דעת את אשר לפנינו בעתיד. ואת הדברים אשר תשים התורה בפה מביא המעשר נשים נגד עינינו, כי יקרים המה למצוא דעת לעשות חשבון בנפש ולשוב אל ד' לעבדו ביראה

וכאשר נחזה מקראי קודש האלה, ונקרא את הדברים היוצאים מעובדי אדמת הקודש בסוד אלקים עלי משכנות אבותינו, הלא בושה תכסה פנינו ונבוש ונכלם, האם נוכל גם אנחנו לאמור "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" "כאיש מביא את המעשר? האם יכונו הדברים על פינו? האמת נכון הדבר כי לא עברנו את מצות ד' ולא שכחנו את שמו הנעלה והנשגב? הן עברה וחלפה השנה, וכן נגוזו ימים רבים, ומה עשינו ונעש להטיב את דרכינו ולשלם את החובות הרבות אשר עלינו. רבו המצות אשר תצוה תוה"ק לשמרן ולעשותן, וכל אחת מהנה תפרד לענפים רבים ופארותיתם תרבינה ותעלינה למעלה. וכבר אמרו חכמים כי מצות התורה בדמותן כצלמן הן הנה כעץ השדה עושה פרי למינו. אשר אם כי אחד הוא נמצאו בו חלקים שונים ונפרדים. הלא המה הגזע, הענפים, והפרי. וכן המעשה אשר נעשה בקיום המצוה הוא שרשם וגזעה. מדות הטובות אשר תולדנה לרגלה בנפש האדם. הנה הענפים אשר ישיתו עליה הוד והדר ובצלן יחי' איש חיים מדינים ושכר מצוה מצוה (אבות פ"ה). הכרה ודעת ד', האמונה הטהורה תכלית כל המצות ומטרתן, הוא פרי קודש הלולים המובא בית ד' לחזות בנועמו ולשבוע בצחצחות נפשו

ובעל עקידת יצחק דמה את האדם עושה המצוה לאלה ולאלון, אשר יפרדו לשלשה כאמור. מדותיו הן גזע העץ, והחכמה והדעת הן הענפים, והכרת ד' ודעת תואריו הנשגבים פריו למאכל. ואם כי אין מטרת המאמר הזה לבאר את פרטי הדברים האלה. אסורה מעט לראות את המראה הנחמד הזה. ואעתיק את תוכן דברי ע"י וההוספות אשר שם עליהם בעל אפיקי יהודה. כי נעימים הרעיונות האלה וישרים למצא דעת חז"ל וחדותם, במס' שבת קט"ז. אמרי לי' לרבא מ"ט לא אתית לבי אבידן. א"ל דקלא פלניא איכא באורחא וקשיא לי, ונעקרי' דוכתא קא קשיא לי. והמאמר הזה יפליא את עיני הרואים, ויעמדו משתאים לדעת מה הי' הדקל הזה אשר על ידו נמנעו רבא מלכת לבי אבידן? ומדוע אם רצו לעקור את הדקל לא מצא מנוח לנפש ומקומו הי' רע עליו? האין זה מעורר תמוהין בלב כל קורא. ומפרשי הש"ס חקרו לדעת מה זה ועל מה זה? אמנם האדם עץ השדה ונחלק בבחי' נפשו לשלשה חלקים גזע, ענף, ופרי. אכן שונה האיש אשר עמד בסוד ד' ויקשב וישמע את מצות תוה"ק מותר החכמים, אשר לרוח בינתם ילכו עד הגיעם למעלת שלימתם, כי בעוד מדותם הם הגזע, והשכלתם הענפים, ופרים, ההכרה האלקית. האיש המאמין, גזעו האמונה, אשר חונך בה מנעוריו, וממנה יסתעפו הענפים החכמה והדעת ויעשו פרי קודש המדות הטובות אשר תפארת הן לעושיהן. ואנחנו נמצא עוד שנוי לטובה בין העץ הנטוע על שדה תוה"ק ובין העץ הנטוע על תלמי החכמה האנושית. כי ההולכים לדעתם ושכלם יחשבו את העולם הזה לעיקר ואת טובו ידרשו לראשונה. והיה להם הגוף לגזע והנפש כענף היוצא ממנו. וטעו גם במהות הנפש ויחשבוה לכח צפון בגוי' אשר דהשלמו ובכלותו תכלה. כאשר האריך בע"י שער הששי בסתירת דבריהם – אכן אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב נראה את האדם כעץ אשר שרשי' נשרשו למעלה, וענפי' ירדו למטה. ביען אשר נאמין כי נפש האדם אצילה ממעלה ממקום קדוש, והורדה לשבת בארץ למען נתן חיים לכל אשר בארץ מתחת. וכאשר ישלח הגזע את מזונו ולחייו לסרעפי' ודליותי' כן נשמת האדם היושבת בעלית קיר הקטנה תזיל כטל כבוד אלקים להפריח את כל עץ הגן ובנרדי הודה יתבשמו יסודי הארץ וכל אשר הרכב מהם, כי על מוצא פי ד' יחוה האדם. שרשו ועקרו בעליונים וענפיו בתחתונים וכאשר אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק למה צדיקים נמשלו בעוה"ז לאילן שעומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה (קדושין מ' ע"א). והמשורר הקדוש אמר שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו (תהלים צ"ב י"ז) להורות כי צדיקי הדור שתולים ונטועים בבית ד'. זוהר להם ככוכבי מרום, וענפיהן ישגון וישתרגון פה עלי אדמות, לפרוח בחצרות אלהינו אשר לפני הבית. ולהשפיע מטובם על שכניהם אשר סביבותם, והם כחות הגוף אשר בארץ יסודם. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח אמר דוד המלך ע"ה. האיש אשר חפצו בתורת ד' נדמה לעץ השתול על פלגי מים. מי האמונה והתורה, וממקום עליון יקבל השפע הטוב ומשם ישקה לערוגות מסעי' למען יפריחו ויציצו ציץ להחיות עם רב. וע"כ המאמין בד' לא ילאה מלכת הלאה הלאה עד בואו אל הקודש פנימה. לראות בנועם ד'. לא כן החכמים הרחוקים מדרכי התורה אשר תקצר נפשם בדרך מעמל וטורח ויטו מני אורח ויעותו אורחותם. ובעל הדת והאמונה, מעשיו הטובים. פרי נפשו ורוחו אשר שרשן במקום טהרה יתן בעתו. ועליהו לא יבול העלים השומרים את הפרי, והם הצלחת ואושר הזמן, גם הם הטיב יטיבו עמו. לא יטרידוהו דאגותי' ולח ימנעוהו מקרי'. והו' סחרו קודש ושכרו הרבה עפ"י פעלו. והמה לעזר לו לבא בסוד קדושים ולעלות בהר ד' לעבוד את אלקים בהדרת קודש. וכל אשר יעשה יצליח. גם זרעו אשר יזרע יעשה פרי קודש. בניו ובני ביתו ישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט, כמשל ההולך בדרך וראה אילן שפרותיו מתוקנים וצלו נאה והוא מברך שכל נטיעות שיטעו ממנו תהיינה כמוהו (תענית ה' ב')

וע"כ כאשר אמרו תלמידי רבא מדוע לא ילך לבות אבידן להתוכח ולהשוב על משאלותם? ענה להם איכא אילנא באורחא. בוני ובינם יש הפרש גדול. כי חכמי אבידן יחשבו את האדם כעץ נטוע פה עלי אדמות ואנכי אדמהו לנטוע בשמים במקום הקודש, וע"כ לא ילך לבי עמהם ורב המרחק בינינו. אמרו לו נעקרי' וכוונתם לבטל ההנחה הזאת ולבני משול האדם לעץ עושה פרי ואז עם בני אבידן שלום יהיה לן. ע"ז ענה רבא ברוב חכמתו דוכתא קשיא לי כי באמת גם הוא ישא את המשל הזה וידמה את האדם לאילן, ורק המקום יפריד ביניהם כי לדעת בני אבידן שורש האילן למטה בארץ וענפוהי למעלה ישגשגו, ואנחנו הרואים כי שתול העץ בשמים ממעל ובחצרות אלהינו יפריח. ונפש האדם אשר נפח ד' באפו ואשר התחברה אל גויתו לשבת פה עלי אדמות עלי' לחשוב איפוא מוצאה ומובאם ולסת עין בוחנת על כל מעשיה לשמור את מצות ד' אלה, הנפרדות גם הן לשלש מחלקות והנה מזון רוחני לאיש ואיש. ועל הנפש בת אלקים לזכור כי ממקום הקודש אצולם ועלי' ללקט אורות בשדה התורה הקדושה, ולבלי התעות בשדה אחר. לבלי שכוח אף רגע את כל מח מדי' אשר הי' לה בימי קדם בהתלוננה בצל שדי. כי בנטותה מני אורח ינתק חוט החסד המקשר אותה עם אחותי' אשר בהר ד'. והיתה לה חברת הגוף למוקש ולא תבוא עוד אל המנוחה ואל הנחלה ואיך תעיז אז פניה לאמור לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. והוא עפרה בעפר ותלך אחרי שרירות הלב ומצאה עו"ן. לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי הי' הדברים אשר שמה תוה"ק בפי בעל המעשר. כי ראשית חטאת שכחה ועון ופשע אי זכרון. ורובי מצות התורה תלויות בזכרון. מבלעדו תגילה ימוטו אשיות התורה הקדושה ויסודותי'. וכבר הארכנו בביאור הדברים במקומות רבים. ונזכיר מקראי קודש המדברים בחובת הזכרון. וזכרת את ד' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (דברים ח' י"ח). תצוה התורה הקדושה ותשים לחוק על כל איש ואיש נזכור בכל עת וזמן כי ד' הטוב מרבה להיטב לברואיו וכל אשר להם מידו הוא, והמה - הברואים - מחויבים להודות לד' ככל תגמלוהו עליהם. רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסירו מלבבך כל ימי חייך - ותנן באבות ר' מאיר אומר כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו שנאמר השמר לך וכו' רב נחמן אומר עובר בג' לאוין וביומא נאמר כל המשכח דבר אחד מתלמידו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח ד' אלהיך אשכח בניך גם אני (שם ל"ח). מצות ציצית ופתיל תכלת אשר בכנפי הבגד יעוררו הזכרון. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם. וחז"ל אמרו ראי' מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי מעשה (מנחות מ"ג ג') ולזכור את המיטב לנו ואשר מידו הכל וכל אשר אתנו נתונים נתונים לנו מטובו וחסדו, זכרון הזה יעורר בלבינו אהבה לד' ומאהבה הזאת תוצאות לכל דבר טוב ומועיל. לכל מדה נכונה ומועילה. וזכור את בוראך בימי בחרותך אמר קהלת והיא חובה קדושה לזכור בכל עת וזמן את בורא העולם ומה עלינו להרבות בדברים הלא כל מצות התורת יסודן הזכרון והוא אות בין ה' ובין ישראל. שבת