בית יצחק חושן משפט רלט

כי כחטא המרגלים, חטאנו גם אנחנו, וכמעשה תרי הארץ עשינו גם אנו כי שלחנו גם אנחנו, ושלחה הנפש השוכנת בתוכנו להתגורר במורד ולשבת י בשפלה כי למחי' שלח ד' את בת השמים לתת שארית לגוי' אשר מן האדמה לקחה, ולהעלותה משפל מצבה להאיר פרפלי החשך אשר סביב שתי לה. והי' אור במושבותיה. והוא, הנפש, רואה את כבוד ד' ואח אתותיו, כי היתה ברכת ד' עלי' והיא מוצאת ממקום קודש הקדשים ותאמר אל האדם אשר בתוכו יושבת, לבלי לכת אחרי התאות הנמצאות המשחיתות יפי' והדרה, ולבלי התגאל בחלאת עון ופשע. כי על ידן יתהפך גן אלקים לתפתה ואבדן, ונהפכו הטובות אשר חננה ד' והי' לאויבים. ומכשולי הזמן יסובבוה ומחמדי עיני' ישימו בידם ולקחום עמהם

והתורה הקדושה, היא החכמה העליונה, נתנה ד' לעזר לנפש. לעמוד על ימינה בהנהגתה את כחות גויתפ אשר נתן עמדה ולהיות בחומכי ידה לשמור את משמרת הקודש. התורה היא המרכז אשר בו תתאחדנה כל ענפי החכמה והי' לאחדים. ברה היא מן השמם, ונעלתה מהכוכבים ויתרון לה מן האור (חכמתא רבתה דשלמה) אור גדול בוקע מהתוה"ק ומאיר לישראל בכל מקומות מושבותיהם. היא תלמד דעת להכיר כבוד ד', וממנה נראה אור בהיר בשחקים לקבל את הטוב הניתן מאת האלהים להצלחת ואושר האדם

הלא כה דברי כאש נאום ד' וכפטיש יפוצץ סלע. (ירמי' כ"ג כ"ט) כאש המחי' את כל, בתחנה להם את החום הטבעי, אשר בלעדו והמה פגרים מתים, כאש אשר ממנה לאור תוצאות להאיר באפלה, וקרנים מידה לגרש את החשך המכסה פני הארץ. כאש המחי' והמאירה, תחי' ותאיר התוה"ק לבני יעקב עם בחירו. ומה יק יקרו ומה נעמו דברי הזוה"ק. אילת אהבים ויעלת חן דדי' ירווך בכל עת באה בתה תשגה תמיד (משלי ה' י"ט) אורייתא! אורייתא! נהירא דכל עלמין! כמה ימים ונחלים מקורין ומבועין מתפשטו מנך לכל סטרין מנך. כלא עלך קיימו עלאין ותתאין. נהירו עילאה בדא מנך נפקא. אוריתא! מה אימא לגבך אילת אהבים את ויעלת חן גבי עילא ותתא, רחימין דילך מאן יזכה לינקא מנך כדקא יאות? אוריתא אוריתא שעשועים דמארך. מאן יכול לגלאה ולמיר סתרין וגנוזין דילך. (זוהר פ' שלח קס"ו). התוה"ק הוא מופעת אור מלכל עולמים, ומי הדעת ונחלי החכמה ממנה יצאו. וה' נתנה לנו ולכל בני חלד למען תאורנה עיניהם לראות האמת והצדק. ואמרו חז"ל כי התורה אש לבנה חרותה על אש שחורה (שקלים פ"ו ה"א) ובשם ריש לקיש נאמר כי הוא אש שחורה כתובה על אש לבנה (מדרש שה"ש) וכונת הדברים, כי מלבד הטעמים הגלוים והאור הנראה במצות התורה, עוד צפונות בהן טעמים נסתרים וסודות נעלים העומדים ברומו של עולם ואלה ואלה דברי אלכים חיים, הטעם הנגלה והנראה הוא אש הלבן. והנסתר הוא אש השחור המכוסה מעין הרואה, ונראה לשרידים הקרובים אל ד'

הלא כה דברי כאש נאום ד' להאיר ליושבי חשך, ורשפי' רשפי אש ותלהט כל הנוגעים בה, והוא באחת תגן על עם ד' השומרים מצותי'. ואש אהבה לד' אחוזה בתוה"ק והיא עולה למעלה אל מקום עין לא ראתה אלהים זולתך

ואנחנו אשר שלחנו עלי אדמות לעבוד את ד' ולתור מנוחה לנפשותנו, אנחנו אשר בחמלת ד' עלינו נתן לנו את שני המאורות הגדולים, נשמת ד' המחלקת מכבודה ליצורי אדמה, ותורת ד' תמימה משיבת נפש, האם שמענו לקולן ונעש כמצותן אשר צוו אתנו הלא נבוש לראות את מעשינו כי גם אנחנו כתרי הארץ אמרנו "לא נוכל לעלות" ונעמוד במורד מבלי עלות בהר ד'. והי' כאשר קראה לנו התוה"ק, ותזהיר אותנו הנפש השוכנת בתוכנו לעלות במעלות מצותיה, כי חפץ ד' בנו והביא אותנו אל הטוב האמתי לחזות בנועם ד', עמדנו כמו נד ונאמר כי לא נוכל לעלות ונשב בגיא (דברים ג' כ"ט) בעמק ובשפלה, במקום לא יביאו קרני אור התורה, ולא יאירו מצותיה את החשך והאפלה, ונתכסה במשאון החאוות, ונתפלש באפר ונתגאל בטיט החטאים. וכאשר באה אלינו המצוה להסיר הבגדים הצואים ולעלות בהר ד'. כבדה האוזן משמוע. ונבא איפוא היום ונעמוד לפני ד' במקום הקודש. כי ביום הזה יכפר ד' עלינו לטהר אותנו מחטאתנו, ונתפלל אל ד' ונאמר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ותקותנו בד' כי יענה ויאמר סלחתי

בחסד ואמת יכפר עון וביראת ד' סור מרע. חסד זו גמילת חסדים אמת זו תורה (ברכות ה') תורה וגמל"ח המה יכפרו העון אשר בידנו. וביראת ד' והוא העבודה, סור מרע. אם שלשתן כאחד תתאחדנה, תורה עבודה וגמל"ח, אז לא לבד כי יכפרו על העונות אשר מכבר, אבל גם יועילו על העתיד וילמדונו להסיר כל רע ממנו. תורה עבודה וגמל"ח הנה שלש המערכות אשר תערכנה ביום הכפורים. להקריב עליהן חובות היום לרצון לפני אדון כל. וע"כ ככא יום הקדוש והנורא הזה נערוך את שלש המערכות האלה, תורה עבודה וגמל"ח, ואש תמיד תוקד על מזבח לבנו, אש האהבה לד' ולאדם, ואם נראה כי חסרה אחת מהרגלים השלש אשר העולם עומד עליהן. אז נעמול ונעבוד להשלים החסרון, ונשובה עד ד' ונתפלל ונתחנן לפניו, למען לא יחשוב לנו עון אשר חטאנו ואשר פשענו. בעוד רגעים אחדים ישמע פה ובכל בתי התפלה בכל מקום אשר בני ישראל יושבים קול קורא "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" (במדבר ט"ו כ"ה). כי עצומו של יום מכפר, ובו ביום ארבות השמים נפתחו וגשמי רחמים וחנינה יריקו על הארץ. יום אחד נתן הקב"ה לבני אדם ואיזהו? זה יוה"כ. (בר"ר פ"ג) נכבד היום לבני אמונים. כי ביום הזה נראה נצחון האור על החשך, ותגבורת הטוב על הרעה. ויהי ערב, אלה מעשיהם של רשעים, ויהי בוקר, אלה מעשיהם של צדיקים, יום אחד, הוא יוה"כ. (שם) ומראשית הבריאה מלחמה לאור על החשך וריב לטוב עם הרעה, ויריבו בחזקה וילחמו איש את רעהו ואשה את רעותה. ותורה עבודה וגמל"ח, חסד אמת ויראת ד', הם העומדים על הפקודים, המה המפקדים את צבא המלחמה, ואת הטוב יעזורו בהלחמו את הרע. כי מהטוב יצאו ואליו ישובו, כמו הכחות הרעים ומדות הרעות מוצאם הרע ומולמדם החשך. ביום הזה כמלאכי מרום נעמוד, נעלים מחמודות התבל ומתחבלותיו. אין בו אכילה ושתיה, וכל צרכי הגוף לא יפריעו אותנו מעבודתנו. ואנחנו נצבים לפני ד' אלקינו, ראשינו וטפינו נשינו ובנינו כל איש ישראל ומחכים לקול הקורא "סלחתי"

וביום הזה עמד הכהן הגדול וגורלות שנים בידו גורל אחד לאור וגורל אחד לחשך, גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל, והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' (ויקרא ט"ז ט'). הכה יקריב לו את השעיר אשר הקדש לד'. ובזה יראה. כי נצח נצחון לאור. הוא הקדוש והקריב אליו. ואת החשך ואת הרעה יזרה הלאה. כי לא יירש בן האמה עם בן הגבירה והחשך והאור אל ישמשו בערבוביא מתוק האור וטוב לענים, ואת הרעה גרש נגרש. ודוד המלך ע"ה אמר לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי (תהלים ל"ח י"א). כי בראותו את מצב הטוב בעמו מתנודד, ונמוטו יסודותי', ואשיותי' נוע ינועו. כאמור שם למעלה כי כסלי מלאו נקלה ואין מתום בבשרי (שם ח') מחשבות הממלאות את רוחי בקרבי, מלאות נקלה ובוז, ובבשרי אין מתום. נפוגותי) זו פוגת וכשלון הלב. ונדכיתי - כי שבה גויתי עד דכא - עד מאוד. כי פעם נגדך ד' כל תאותי. ופעם, גם אנחתי ממך לא נסתרה. ואין מעמד לטוב, וענני חטא יקדירו ויחשיכו את פני האור. לבי. והוא הכח המשל אשר באדם לבחור באחד מהדרכים שלפני' בהפרדם אשה מרעותה. והאחת מוצאה מהחכמה, והשנית מולדתה הסכלות, לבי, והוא השופט הפנימי אשר באדם לשפוט בין אמת ושקר, נדיבות וכילות, קדושה וטומאה, רחמנות ואכזרות, אהבה ושנאה. לבי סחרחר יתנוטע וינוד, וכחי עזבני למשול בעצמי וביצורי גוי. זאת היא מחלת הלב והיא גם מחלת הנפש והרוח. ועי"ז אור עיני אין אתי, כי חשך האור בעריפי'. זהרע בא עד הטוב להדפו ממקומו. ותחת לבחור בטוב ולגבור על תאותיו ונטיותיו וללכת בדרכי החכמה אשר נגבלו ונשערו מאת ד' מחוקק חקי החכמה לכל גבולותיו מסביב ולא ישנו לעולם, סובב סובב הולך הלב וסחר סחרחר לבחר פעם בטובה ופעם ברעה. ועי"ז חשך יסובבנו ואור עיניו אין אתו

ונסלח לכל עדת בני ישראל, בשובם אל ד'. וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא. והם הביאו את קרבנם אשה לד' וחטאתם לפני ד' על שגגתם (במדבר ט"ו כ"ה) תוה"ק תמליץ עבורנו לפני אב הרחמים ותאמר. בניך אלה העומדים לפניך לבקש ממך מתילה סליחה וכפרה, הלא הביאו את קרבנם אשה לד'. והקרבן הזה, היא בני' ובנותי' כלותי' וחתני', זקני' ונערי' אשר שפכו דמם כמים נגדך, ויעלו לעולה כליל על מזבח אמונתך. ראה נא המון המזכחות אשר הקימו כהני הבעל להקריב אשה האמונים ומאמינים בך. והם, אבותיהם של אלה, כבר הביאו את קרבנות חובותם, ותעל נשמתם הטהורה השמימה. גם חטאתם לפני ד'. גם אלה אשר לא עמדו בנסיון, חטאתם היא לפני ד'. כי לא שכחו שם ד', ויפרשו רק כפיהם לאל זר, ולבם נכון עמך, ולא שכחו שם כבודך. ויהי' אמונה לד' וגם בחטאם הי' לפני ד' ותכפר להם שגגתם. ונסלח לכל עדת בני ישראל העומדים בתפלה ובתחנונים לפני המקום. כי בחסד וצדקה אשר עשו ובזכות התוה"ק אשר היא האמת ובה הצדקה, בזכות החסד והאמת יערה עלינו רוח ממרום, ונזכה לראות בהדר כבוד ד' ליראה אותו ולעבדו באמונה, ואז יסיר ד' כל רע מאתנו ויקבל תפלותינו ברחמים, לתת לנו חנינה וחסד ויחתום אותנו לחיים טובים וימלא משאלותינו ברחמים א"ס

ב"ה. רישא. דרוש בדברי אגדה שבת שובה תרס"ח

בשנה השלישית שנח המעשר, יבא כל איש אשר לו נחלת שדה וכרם, והתודה לפני ד' ויאמר כדברים הרלה: בערתי הקודש מן הבית וגס נתתיו ללוי ולגר וליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא. ולא נתתי ממנו למת, שמעתי בקול ד' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך מן השמים. וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נחתה לנו וגו' (דברים פ' י"ג ט"ו). כי אחרי תתו המעשר לכהן ללוי ולעני כמצוה מאת ד', ואחרי אשר ימלא את החובה המוטלת עליו בדבר מעשר השני, להביאנו אל עיר הקודש ירושלמה לאכלו שם לפני ד', יענה ויאמר את ודוי המעשר כאשר צותו התוה"ק