בית יצחק חושן משפט כג

וביען בא אל המטרה אשר הציג לנפשו הקדושה, נאמר עליו כי מת בשבת כי כלתה עבודתו הגדולה, וינח בשבת קודש, ביום שכלו שבת והתוס' שהוכיחו בש"ס שם שמשה רבינו מת בע"ש, כבר כתב בקרבן נתנאל על הרא"ש. בפ' ע"פ סי' י"ג כי צדקו דברי חכמים, אלה ואלה דברי אלקים חיים, עפ"י מה שדרשו בספרי ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום, מלמד שבכו אותו קודם מיתתו שלשים יום. כי סר צלו שלשים יום קודם מותו ככתוב בכוונת האר"י ז"ל. ואם זיי"ן אדר הי' בשבת ז' שבט בשנה הזאת הי' בע"ש. וכוונת הדברים, כי אם בא משה רבינו עד המטרה הגדולה הזאת אשר לא הגיע ולא יגיע עדיה ילוד אשה, בשברו כח משל עריץ ועם עריץ, ויוציא את עמו לחרות עולם, גם תורה שם בישראל, ודור אחרון יספר נפלאותיו. ויודיע לבניו אחריו (תהלים ע"ח). אמנם לאשר בהראות מלאך ד' אל משה מתוך הסנה, אמר אליו ד'. וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי (שמות ג' ח') דמה בנפשו איש האלקים אשר כלתה נפשו באהבת עמו, כי הוא נועד להביא את העם אל ארץ אבותי', ובא יבא עמהם אל הארץ הטובה וינחיל אותם את הארץ אשר גרו בה אברהם יצחק ויעקב. ואם כי ד' לא הבטיחהו ולא אמר לו רק, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שם י') ולא הזכיר בשליחתו מתנת הארץ, חשב משה, כי גם את הדבר הזה יעשה ונחל את יעקב את אדמתו וכאשר שמע מאת ד' כי לא תעבור את הירדן הזה' (דברים ג' כ"ז) ולא נמלאה בזה תקותו, ותפלתו לעבור ולראות את הארץ הטובה, הארץ אשר לשמה ולזכרה כלתה נפשו, לא עשתה פרי, סר צלו כמאמר האר"י הקדוש ומת בע"ש. כי בזאת לא נעשה רצונו. ולכוונה זאת אמרו חז"ל קברו של משה נברא בע"ש בין השמשות (פסחים נ"ד ע"א) להורות כמו שבה"ש מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה, כן תקות משה בדבר הנחילו את הארץ במעט נמלאה, כי הביא את עמו עד הגבול. ויראהו ד' את כל הארץ, וארץ סיחון ועוג נתן לעמו, ובמעט לא נמלאה תקותו ועוד לא הגיע יום השבת ולא הביא את ישראל אל הר קנתה ימין ד'. ויצו את יהושע וגו' והוא ינחיל אותם את הארץ (דברים ג' נ"ח)

ודוד המלך ע"ה אם כי לא הגיע למעלת משה. כי לא קם עוד נביא בישראל כמשה. בכ"ז מלא את תעודתו אשר הושמה לנפשו. לאחד שבטי ישורון אשר הי' קרועים לגזרים, ולעשותם לעם אחד תחת דגל מלך אחד, וישראל התאחדו ויכירוהו למלך עליהם, והוא גרש מפניהם אויב, וירחיב את גבול ארצם. גם הבטיחו ד'. לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים (תהלים פ"ט) לכן כאשר שאל מאת ד' ויאמר הודיעני ד' קצי, ויאבה לדעת אם יגמר את אשר החל לעשות לאחד עמו ונחלתו וליסד לו בית נאמן לד'. השיבו ד' "בשבת תמות" כי ישלים עבודתו ויבצע את אשר החל לעשות. וכתום מעשהו, יאסף אל עמו, ושבה נפשו אל האלקים בשבת קודש

בשבת שבתון יצאה נפש מו"ח בטהרה ותעל השמימה, אחרי אשר השלים עבודתו אשר עבד לד' בימי חייו. כי כל רצונו הי' להרים קרן התורה ולהפיץ אורה על פני תבל. ומשאת נפשו באה, כי בנה בית נאמן אל ד' ושבה נפשו אל אביה שבשמים, וכאשר שמעה דברי ה' סלחתי כדברך הגביהה עוף ותעל אל עדן גן ה'

מה הציון הלז אשר אני רואה, מעבר מזה הדסים ועשבי בשמים, ומעבר מזה חרולים וקמשונים מעבר מזה נשמת הגאון הצדיק אשר תתענג ותגיל בה', כי מלאה תעודתה פה בתבל ארצה. והוא באה על שכרה לפני האדון ה'. לפני' הדסים ושושני השדה, והמה המעשים טובים המפיקים ריח טוב, משמחים רוח צדיק בחיר ה' ומעבר מזה נותרו חרולים וקמשונים, כי נקטפו הדסים הטובים מאתנו, נלקח איש צדיק אשר הגין בחסדו עלינו, ומי יעמוד לנו נגד משחיתי כרם ד' צבאות, נגד חרולים וקמשונים, אשר יסובבו את שושנת בת יעקב, ומצוקים לה מסביב. ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלקים! גדולים צדיקים במיתתם, ועיניהם תחזינה בעני עמם, ושם במקום הקודש ישתחוו מול הדרת כבוד ה' ובצדקתם יחסיון עניי עמם. הקבר איש אלחים, עלי' יעמדו ויזכירו זכותו, ואז יתעורר רוח ממרום, רוח טהרה וקדושה להחיות עם רב

! אמר ר' יוסי כמה חביבין ישראל קמי קב"ה, בקדמיתא קרא לון גוי קדוש דכתיב כי עם קדוש אתה וגו', לבתר קרא לון קדש, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. מה בין האי להאי, א"ר אבא קדש עלאה מכלא דהכי תנינן כד אתחברן כלהו קדושי כחדא אקרון קדש, וכלהו סלקין ומתכנשין לההוא אתר עלאה דאקרי קודש ובגין כך קדוש קדוש קדוש קדש ישראל אתעביד מנהו ובגין דישראל בתלת דרגין מתעטרין כד אתחברן כחדא אקרון קדש ישראל ל"ה דאיהי ראשית. (זוה"ק פ' האזינו) וכוונת דבריו כי קודש יאמר על עצמות הקדושה בעודה לא נקשרה בעצם אדם, וקדוש הוא שם התואר לאמור כי נאצלה מעט או הרבה ממקור הקדושה, ותתחבר אל איש או עם כלו ולאשר החלק קטון מהכל, ע"כ האיש או העם אשר נכלל עם הקדש והי' קדוש, ומהקודש ישפע על האיש או העם אשר יתקדש. ובתחלה קרא ה' לישראל גוי קדוש אשר עלה במעלות הקודש ויקדש בהן. וכאשר הרגלו בקדושה ויהי' הם לקודש בעצמו, וישראל הי' לקדש, ויאצילו מהקדושה אשר בהם על העולם כלו וכד אתחברון כל חלקי האומה בקדושה נעשתה מהם הקדושה ותורה עבודה וגמלות חסדים שלש העטרות שנעטרו בהן ישראל כלהו סלקין ומתאחדין במקום הקודש, ועל ידיהן יתעלה ויתקדש שמו של הקב"ה ויכבד בהם. ואנשי קודש תהוון לו. תצוה התוה"ק (שמות כ"ג ל') להאחד בקדושה ולעיל לאתר דאקרי קודש למען קדש שם ה' ולפארו בארץ וחכמי הדור הנגשים אל ה' קדושים הם כי התקדשו בתורה ובמע"ט, ומקום מנוחתם קדוש, כי התקדשו בחייהם ויתקרבו אל ה'. וממעין הקדש מן השמים ישגיחו בעין טובה להביא ברכה אל בית ישראל

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים שם ישפכו שיח כל מרי לבב והתפללו אל ה' ויושעו בזכות הצדיקים אשר השליכו אדרתם מעליהם והושמו במקום הקודש, וגם הציון הזה אשר אנו רואים, הקבר איש האלקים אשר בו טמונה חלקת מרן יצחק יהודה זצלה"ה. והאבן הזאת אשר הושמה מראשת' יהי' בית אלקים

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, אמר אבינו הזקן דהא כדין יהא כלא קשורא חדא, והאי אבן אתברכא מימינא ומשמאלא אתברכא מעילא ומתתא. (זוה"ק שם), בית אלקים אשר חמד לשבתו, צדקה ומע"ט יכללו הדרו, תורה ודעת יתנו מהודם עלי' ובכל מקום אשר נזכיר את שם ה', שם צוה ה' את הברכה, וביתו בית רחמים וחסד יקרא לכל העמים. בו יתאחדו כל הטובות וכלם קשורים כאחד. שם תתלונן נפש צדיק בכנפי שדי ותשתפך בחרדת קודש בתפלה לפני אב הרחמים והאבן הזאת תעמוד לנס. ונהרו אלי' מימין ומשמאל ממעלה וממטה. וכאשה יעלה איש במעלות הקודש, וטהר נפשו מכל תאוה, ורחק אותה מכל מדה רעה, אז גופו קדוש לה' והי' בית אלקים והוא יבנה את היכל ה' והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו והי' כהן על כסאו ועצת שלום תהי' בין שניהם (זכרי' ו' י"ג) גו האדם הוא היכל ה', לבו הוא הארון ובו לחות העדות כתיבות באצבע אלקים, כמאה"כ שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם ישעי' נ"א ז') והכרובים המה החכמה והדעת המניעים ומגביהים את כחות הגוף למעלה. וראש האדם המחשב בעבודת ה' הוא במדרגת קודש הקדשים וחמשת החושים והמחשבה והדבור המה שבעה קני המנורה, ובהתקדש המחשבה ופניה נוכח ה', יקוים מקרא שכתוב. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח' ב') ובתשו' להרמב"ם בפרקי ההצלחה האריך בדברים. ובשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפני' רבש"ע וכי יכולים ישראל לעשותו אמר לו הקב"ה אפילו אחד מיש אל יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו (שמות רבה פל"ג) כי אם ידבנו לבו להתקרב אל ה' ולהקדיש כחות גופו ונפשו, ויטהרם מכל חלאה ועון להעלותם במעלות הקדושה. אז בו ובעצמו יבנה ויכונן בית ה'. וע"כ א"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימי'. (ברכות ל"ו ע"א), להורות כי ידוע והשכל את ה', המה יבנו את המקדש ויכללו הודו. ולמוד התורה לשמה נחשב בעיני ה' כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ (סנהדרין צ"ט), כי בזה יתאחדו פלטין של מעלה ושל מטה. ונעשה שלום בין שני העולמים, בין הנפש והגוי' ולא תריבנה אשה את רעותה דהא כדין קשורא כלא כחדא ויהי המשכן אחד

ומצות ה' מגמתן האחדות והשלום, להסיר כל דבר מביא ומסבב ריב ומדון, והן תסבינה כי ישכון כבוד ה' בישראל כאשר נאמר בשיר השירים. אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודי' עשה כסף, רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוץ אהבה מבנות ירושלם (שם ג' ט') כי האהבה בין איש לאיש והאחדות שנעשתה ביניהם בנו את הבית לה', כי נתנו את נדבתם ויבנו את הבית בהאחדם, והאחדות היא המכוונה והנרצה ובהקבן עמים יחדי' לבנות את הבית נעשה רצון ה', כי דבר שלום אל עמו ותוכו ועקרו של מצות מעשה המשכן, הוא האהבה מבנות ירושלם והאחדות בין בני ישראל

וזאת היתה ותהי' מעשה חכמי ישראל וגדולי' להסיר כל ריב ולכלות כל דבר המביא את המחלוקת, ותהי לאות, כי בהתאחד האבנים המריבות תחת מראשתי יעקב, נעשה בית אלקים. ורשב"י שאל את ר' יהושע בן לוי בבואו השמימה. נראתה הקשת בימיך צ יען הקשת היא אחת מכלי המלחמה, ומה יתרון לקשת ומה תועלתה בעת שלום? ובעת המקווה מכלנו נאמר. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעי' ב' ד') ואז יכתתו החרבות לאתים ואת החניתות למזמרות. ובמות שאול ויהונתן אשר הגינו בצדקתם ויושר לבם על ישראל, נאמר ללמד את בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר (שמואל ב' א' י"ח), כי בהלקחם מאת העם, מההכרח ללמוד לבני יהודה לאחוז בקשת, ונחתה קשת זרועותם ללחום את מלחמתם, ויען כי עבודת הצדיקים ומעשיהם השלום, כאמור והי' מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישעי' ל"ב ז'), ע"כ שאל רשב"י אח ריב"ל אם נראתה הקשת בימי', אם פרצה מריבה בימי' ויהי ריב ומדון בעמו. אם לא עלתה בידו לנטוע נטעי נעמנים נטעי השלום בעדתו ונראתה הקשת בריבם איש את רעהו, אם לא היתה לאל ידו לאחד ולקרב את לבותם אין זה בר לואי: