בית יצחק חושן משפט רלח

ומנהלה על פלגי התורה ויראת ד'. וכן אנחנו, אחי בני עמי, איש את רעהו נעורר, ואיש לאחיו נקרא, שובו ונשובה אל ד' בעוד יומם, בעוד לא באו צללי ערב ומאתכם אחי היקרים, מאתך, עדתי האהובה, קול קורא אלי, קול דופק על פתחי לבי ויך כהולם פעם לאמור, כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת (משלי כ"ד) אם תרהיב בנפשך עוז לגלות למוסר אזני עדתך ולהוכיחם באמרי פיך, דעה חכמה לנפשך, קשוט עצמך, הסיר ממך כל חטא ופשע, אשר בדרך לבך, ואז תקותך להועיל לאחיך לא תכרת. כי הזרע אשר תזרע על תלמי לבותם יעשו פרי, ומטע ידיך יעלה כפורחת לאושר העדה אשר תשב בקרבה. יש אחרית ותקותך רעננה כי מים קרים נובעים מי חכמה ודעת יבואו על נפש עיפה לעודדה לעוררה ולהשיבה לתחי'

ואנכי אשר לצופה שמתם אותי, לצופה ומביט על דרכיכם, והי' כי אראה אבן, מוקש, בור או גומץ, אקרא בקול השמרו לנפשות ותנו לבכם לדרך אשר לפניכם, הן השמש נטתה לערוב, ויום הכפורים עוד מעט ויבא, רגעים מנו לנו, רגעי חסד ורחמים, רגעי אהבה וחמלה מאת ד' הטוב, נחזיק איפוא את הרגעים האלה, ונשפוך בהם שיח לפני אבינו שבשמים, וד' יתן אומר המבשר סלחתי, יקימנו ונחי' לפניו איש אל רעהו נאמר חזקו ונתחזקה בעד ד', וד' הטוב יכפר בעדנו

בחסד ואמת יכפר עון וביראת ד' סור מרע. אמר המלך החכם ויורנו את הדרך נלך והמעשה אשר נעשה. כי לא בצום לבד ועינוי נפש יכפר עון, גם לא בדמעות עין יתם פשע, הלא זה צום אבחרהו, יאמר נביא ד', פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם (ישעי' נ"ח) חסד מבקש ד' מאתנו, עשות חסד איש לרעהו, לפרוס לרעב לחמו, לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו, לתמכו ולסעדו לבלי יפול הנופל חלילה, הן כלנו בני אב אחד נחנו, וממחצב אחד נחצבנו, ואיך ימתק לנו הלחם אשר נאכל, בעוד נפש אחינו ברעב תתמוגג, ואין לו כסות בקרה עוד מעט ויעברו ימי מועד, והחורף, הנורא לעניים ודלים יבא על הארץ, השלג יכסה פני האדמה, וקרח נורא ירעיד יצורי הגו. ומלבושי העני קרועים לגזרים, ומבין חוריהם יסער הרוח בחזקה והוא - העני - הולך משמים בלב נשבר ונדכא. וכל התפלות והוידוים. לא יכסוהו להחם לו ולשבור רעבונו. חסד יבקש ד', עשות חסד לעני ולאביון להאציל מן הטוב אשר חנן אותנו ד' להחיות רוח שפלים ולעורר לב נדכאים. לפרוס לרעב לחמו, ולתת כסות לאביון. ולא לבד בתת נדבת לבו לעני ודל, תעשה מצות הצדקה, כי לפעמים נוכל לקיים המצוה היקרה הזאת גם בתמוך יד עשיר, או על ידי גמל"ח והלואה בשעת דחקו, או בעזור לו ע"י השתדלות ללכת להעתיר בעדו, או באופן אחר כפי אשר יקרה לפנינו וע"ז אחז"ל גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה. ומה נעמו דברי חז"ל במדרש פ' בהר וכי ימוך אחיך, הה"ד רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'. עמד רש עם איש תככים ונתן לו צדקה מאיר עיני שניהם ד' זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי עוה"ב עשיר ורש נפגשו עושה כלם ד' עמד רש עם העשיר ולא נתן לו, עושה כלם ד' מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני. הנה קורא לנותן הצדקה "איש תככים", יען כי בנתנו מכספו לדל יראה עצמו כעומד בין ד' ובין העני, ומתוך הברכה אשר ברכו ד' להעני, כמו על ידו שלח ד' עזרתו בקודש, להעני המיחל ומצפה לישועת ד' וכמאמר הכתוב מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו (משלי י"ט), כי באמת ד' הוא הנותן, הוא המשפיע והוא התומך ומלוה הוא לחונן הדל, והוא, – החונן, הוא הלוה מאת ד' לתת להעני, ובכ"ז לא תגרע נחלתו ומשכרתו שלימה מאת ד', כי גמולו ישלם לו, וכאלו הי' הוא בעצמו הנותן. וע"כ מאיר עיני שניהם ד', מאיר עיני העני, בתתו לו די צרכו ובהחזיקו ידו כי מטה אולם עוד יתר האיר עיני העשיר הנותן, כי קנה פרקליטים טובים לנפשו ובגלל הדבר הזה יברכהו ד' וקונה לו העולם הבא

ודבר גדול דברו חז"ל באמרם ברמז מחצית השקל, גדולה צדקה שמקרבת החיים ומרחקת המיתה, ויסמכו החכמים את דבריהם במלת "מחצית" כי אותיות "מת" רחוקות מקצה המלה עד קצה ואותות "חי" ע"י הצדי"ק שהוא ראש תבת צדק"ה תתאחדנה ותקרבנה ותבאנה אשה אל רעותה. ככה תקרב הצדקה החיים לעושה ומקיימה ותרחק ממנו המות ותצילהו ממנו

אולם לא אל העשיר לבד תקרא תוה"ק ותצוהו לעשות חסד, כי גם אל העני תקרא ותאמר, כי לא ישב בטל ויטיל עצמו על הצבור על העני לעבוד בכל כחו למען הביא טרף לנפשו, ולא יבזה המלאכה והעבודה ויחשבה לקלון ולמגרעת הכבוד, טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם יאמר המלך החכם (משלי י"ב) כי לא זאת הכבוד ולא זאת תפארתו לחבק חיק העצלות, ולבלתי עשות מאומה, וטוב אם יהי' נקלה ועבד לעצמו, ממתכבד ויושב בטל וחסר לחם וכבר אמרו חז"ל עזב תעזוב עמו, אבל הלך וישב לו פטור מלעזוב לו. אכן כאשר יבקש העני - פרנסתו בעבודה ועמל ידים, ובכ"ז תמוט ידו מבלי מצא די צריך לו למכלת ביתו אז עלינו החובה לתמכו ולסעדו או בתת לו מנדבת ידינו או בהלות לו די כסף לעסקיו ולהחזיק ידו. ובחסד הזה יכפר עון

האמנם גם אמת דורש ד' מאתנו, כי לא בחסד לבד יכפר עון כי חסד ואמת המה הפרקליטים הטובים להפיק רצון מה' ובחסד ואמת יכפר עון. וע"כ אחי האהובים! ביום הקדוש והנורא הבא לקראתנו נשובה נא נחקורה מה הוא האמת, איה מקומו ונדענו. האמת הוא היפך השקר, זאת ידע כל איש ואם נשמר עצמנו מלדבר שקר, אז הלא מצאנוהו. והתוה"ק תצוה לנו "לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". (ויקרא י"ט) ואין העת מספקת לבאר גודל מעלת האמת וגנות השקר אכן זאת נקבל עלינו הפעם, לשמור פה ולשון. לבלי דבר שקר לבלי כחש איש בעמיתו. ושומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו יאמר המלך החכם

אכן עוד ישנו אמת נשגב, אמת נעלה והוא התוה"ק, אשר יסודה אמת ונותנה הוא הקב"ה אשר חותמו אמת, וכל מצותיה אמת, ועלינו לבקש ולדרש אותה בכל לבנו נפשנו ורוחנו. כי הוא חיינו ואורך ימינו. וכבר אמר דוד המלך עליו השלום. תורת ד' תמימה משיבת נפש עדות ד' נאמנה מחכימת פתי. (תהלים י"ט) כי כל חלקי התוה"ק כעדות, מצות חקים ומשפטים באמת יסודם ובאמת תתאחדנה. וכל מבקשי האמת באמת, בתוה"ק ימצאוה כי שם מקומה והיא האמת ורבים מחכמינו הקדושים יאחדוה עם התפארת, ורמזו זאת במקרא תתן אמת ליעקב ומדתו התפארת. כי תפארת הוא האמת ולוית חן לבעלי'. ודרך ישרה שיבור לו האדם, – לדעת רבי - כל שהיא תפארת לעושי'. והדברים עמוקים לא יכילם הזמן ואין לאל ידינו להרחיב העיון והדבור בזה כי נעלה הדבר מאתנו ואנחנו נקבל האמת מתוה"ק ונגמר בדעתינו לשמור מצותי ענפי האמת ופארות התפארת

ואם בחסד ואמת יכפר עון עוד אחת היא ונדרשת ממנו, והיא יראת ד' ושמעון הצדיק ימצאה בעבודה. כמאמרו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. כי יסוד העבודה היא יראת ד', כמאמר הכתוב. את ד' אלקיך תירא ואותו תעבוד (דברים ו') ד' הגדול הגבור והנורא, בורא העולם מאפס ואין ושמים וארץ וכל התבל כלה מעשה ידיו, הוא יודע את כל ואין נסתר מנגד עיניו ועיניו צופיות את כל מעשה וכל פועל, וגם מחשבות הלב כספר לפניו נגולו וכל העולם כלו חל מפניו, את ד' אלקים אשר בכל מקום נראהו ובכל מקום נרגיש קדושתו, אותו נירא, ובכל מקום ובכל עת וזמן ביראתו נשתחוה, כי יראתו אורח לחיים ונעבדהו באמונה, ואז בחסד אמת ויראת ד' יכפר עון, ויאמר ד' סלחתי כדבריך

סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה (במדבר י"ד י"ט) כדברים האלה התפלל הרועה הנאמן, אחרי שמעו כי יצאה הגזירה מאת ד', לכלות את צאן מרעיתו ולהמית העם אשר יצא ממצרים. "סלח נא" קרא מנהמת לבו וישפוך שיחו לפני ד'. ויעביר את כל המדות היקרות, אשר העביר ד' על פניו בעמדו בהר ד', המדות האלה המעוררות חסד רחמים וחנינה ויבקש מאת ד' לחוס את שארית עמו, אשר ברוב עמל ועבודה הביאם עד הלום ולא ישחית את חבל נחלתו אשר הגין עליו ברוב חסדו, ועמד עלי' בעננו יומם ולילה. ויקרא ויאמר "ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר" (שם י"ז) ונאמר ע"ז בזוה"ק, זכאין אינון ישראל מעמין דעלמא, דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אברי אלא בגינהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן, וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דילי' וקיומא דכל שאר עמין, אימתי בזמן דעבדי רעותא דמאריהון. ת"ח כד ברא קוב"ה בר נש בעלמא, אתקין לי' כגוונא עלאה ויהיב לי' חילי' ותוקפי' באמצעותא דגופא, דתמן שריא לבא דהוא תוקפא דכל גופי' ומתמן אתזן כל גופא. והא לבא אחיד ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא וכו' ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא כדרך נועם ד' ודא הוא כח ד' וכו' לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם למימר לדא בשעתא דעקתא, ומה הוא ד' ארך אפים, אלה הן גבורותיו אלה הן נוראותי' לסלוח לעוברי רצונו. וביען כי אהובים ישראל לפני המקום ב"ה, כי חפץ בהם והתפאר בהם, והם בתורה נקשרו, אחד באחד נפגשו ויהי' לאחד האיר פניו אליהם ויסלח להם כרוב חסדו. ויהי לאות אשר גם בימים הבאים בעת צר ומצוק ימצאום יפנו אל ד' ויושיע לעמו בעת עני'. וע"כ בבא יום הקדוש הזה, יום הנועד לכפר עון ופשע, נקרא אל ד' ונתפלל תפלת, הרועה הנאמן ונאמר סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך

האומנם מדוע נקבעה התפלה הזאת, ביום הקדוש והנורא, התפלה אשר התפלל משה רבינו, אחרי כי חטאו תרי הארץ ויוציאו את דבתם עלי'. היא ביען כי אז נסה הרועה הנאמן לדפוק על דלתי המדות היקרות, אחרי אשר הבטיחו ד' בחטא ישראל בראשונה, כי לא תשובנה ריקם. וראה את הטוב הצפון בהן. כי בהזכרן התעוררו רחמי ד' ויענה ויאמר סלחתי. וע"כ ביום הנועד לכפרה וסליחה ביום אשר נטהר מחטא ועון לשוב אל ד', נזכיר את התפלה היקרה הזאת, ונבקש כי יכפר בעדינו אב הרחמים ונסלח לנו

אכן בעת נעביר לפנינו את מעשינו בשנה הזאת וביתר השנים, נמצא