בית יצחק חושן משפט רלז

צעקו האבות מרה, ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו בדבר הזה ונחטא בילד, וגם עתידת כלל ישראל נדרשה מאתנו. הן קצר הזמן ואין עת להאריך להורות בעניני החנוך. והלא דרכי' כתובים בספר התורה ובדברי חז"ל וכלולים בדברי המלך החכם ומצא חן ושכל טוב בעיני א' ואדם. ורבינו הקדוש גם הוא אמר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ותפארת לו מן האדם ואתה אל תשלח ידך אל הנער להטותו מן הדרך הורוך חז"ל. ולמדתם אותם את בניכם וכו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' (דברים י"א). ובתקוע בשופר ביום הקדוש הזה, יתעורר בלבנו זכרון היום אשר עמדנו לפני ד' בהר סיני יום אשר קרבנו ד' לעבודתו ויאמר לנו, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש: ושם נאמר חרות על הלוחות ואמרו חז"ל חירות על הלוחות חירות ממלאך המות. וביארתי באחד ממאמרי, כי בקבלת התוה"ק נעשו בני ישראל לאישים רוחנים העומדים למעלה מבני חלוף, ויד המות לא ישלט בהם להשכיח זכרם מן הארץ. ועל זה ירמזון דברי דוד מלך ישראל. מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי (תהלים קי"ט). וכוונתו אם נראה אויבים רבים ועצומים אשר נתנו חתתם בארץ חיים, ונאבדו ואין זכר למו, ועם ישראל צעיר בגוים ועומד וחי לעולם אז המראה הזה יחכמני כי התורה והמצוה לעולם הוא לי ונצח וחיי עד תתננה לי. וישראל עוד יחי' בגוים ויד שונאי' לא תוכל לכלותו חלילה. ובמשך היובל המה יעלו בהר (שמות י"ט) כתקוע כעת בשופר נעלה במחשבותנו על ההר הקדוש נוכח פני ד' ונזכור את יום הנשגב והנעלה יום קבלת התורה הקדושה

מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה (תהלים כ"ד). השופר יתן קולו, ויקרא ויעורר מי יעלה במחשבתו ויזכור את נועם היום הקדוש אשר נתנה לנו מורשה תורת אל חי ומי יקום במקום הקודש ושטף מים זדונים לא יגיעו עדי'. כי נכון הוא וחזק באמונתו הטהורה, ורוחות הזמן לא הזיזוהו ממקומו. נקי כפים מבלי עשות בהם רעה, נקי כפים מבלי נגוע באשר לרעהו, נקי כפים לעשות בהם צדק ומשפט וכי ימוך אחיו והחזיקה בו ידו וימינו תתמכנו. נקי כפים מבלי עשות מלאכה ביום השבת ומחלל בהם את הקודש. ובר לבב, לב, נכון עם ד' להאמין בתורה ולהחזיק בה. כמאמר המלך החכם. הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי (משלי כ"ב) וכוונתו שיוכל האיש לשמוע דברי חכמים והגיוני לבם. אכן לבך תשית לדעת את ד'. ולא תשען על דעתם, רק אם תתאים עם יסודות התורה הקדושה, ואם לא ישא לשוא נפשו ולא ישבע למרמה, להטות אוזן לשוא וכזב ולקחת מוקש לנפשו. ישא ברכה מאת ד' וצדקה מאלקי ישעו ו ויקוים בו הבטחת ד' לאברהם והי' ברכה, כמאמר חז"ל עד עכשיו הי' הברכות מסורות בידי ועכשיו שלך הן ובידך נתנו! ואתה תחלק הברכה הזאת ותפזר קרני אורה לתבל ויושבי'

עוד יעורר קול השופר לשוב אל ד'. כמאמר הנביא אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג') כי גדול יום ד' ונורא הוא וד' לתשובה יעדו לאמר שובו אלי ואשובה אליכם אמר ד' צבאות (מלאכי ג') וע"כ יקרא היום השופר אלינו שובו נא איש מדרכו. וכבר אמר הרמב"ם בה' תשובה אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו ותקיעת שופר בר"ה רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וכו' ואף אנחנו בטרם נשמע את קול השופר נשובה נא אל ד' ונבקש מלפניו כי יסלח לנו אם חטאנו לו. ובדבר התקיעות נאמרה בפרשת בהעלותך, ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל, ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה. ונוכל לרמז בדברים האלה שלשה זמני התשובה כאשר חשבם בעל מנורת המאור. הזמן הראשון, הוא מיד אחרי עשותו המזימתה, יחשוב בנפשו כי חטא נגד ד' ויתודה וניחם על רעתו. והתשובה הזאת היא המעולה בתשובות ויעשנה איש הישר והטוב אשר במקרה נלכד במצודת החטא. והשנית הוא בזמן רב אח"כ אולם בעודנו בימי עלומי' וכחו אתו וישוב אל ד'. והשלישית לעת זקנה ככלות כחו ואונו ואם כי גרועה התשובה הזאת ד' יקבלנה ברצון ושב ורפא לו. וע"ז ירמז ואם באחת יתקעו והוא בראשונה ונועדו וישובו ראשי אלפי ישראל הצדיקים והישרים אשר חטאו ואשמו. ותקעתם תקיעה שנית ונסעו המחנות הנותרות החונים קדמה, וגם המה מקדימים עצמם לשוב אל ד'. והאחרונים המאספים למחנה לא ישובו עד אשר יעבור יום ובשלישית יתקעו

והיתה המצוה מאת ה'. תקעו בחודש שופר לשוב אל ד' בעוד יום להתודות ולהתחנן את פני האדון ד' כי עמו הסליחה והוא יקבלנו בתשובה שלימה ויאר פניו אלינו להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים כי שלום שלום אמר ד' לרחוק ולקרוב וקראו לנו עם הקודש גאולי ה' כי ינחם ד' עמו ובניו ירחם ובא לציון גואל בבא"ס

ב"ה. דרוש ליוה"כ קודם כל נדרי בחסד ואמת יכפר עון וביראת ד' סור מרע (משלי טז)

אדוני רק רגעים אחדים יפרודונו מיום הקדוש יום הכפורים. עוד מעט ונסו צללי יום התשיעי, ויום העשור לחודש יום מקרא קודש יבא אלינו לכפר על חטאתינו ועלינו איפוא למהר ולחוש מעשינו, לשוב אל ד' באמת ובתמים ולהטהר לפני ד': עברו ימי התשובה, ימים הנועדים מאת ד' לחשב הדרך אשר עברנו בו בשנה העברה ולהעביר לפנינו כל מעשה וכל פועל אשר עשינו ואשר פעלנו ולראות אם מתאימים הם עם מצות התורה, ואם נמלאה החובה המוטלת עלינו נגד ד' יתעלה ונגד החברה האנושית. ונשובה איפוא נראה אם עשינו הדברים כמצוה עלינו, האם שבנו מתעותינו. האם ראינו והכרנו אשמותנו ונבקש מה' כי יסלח לנו

על השאלה הזאת ישוב כ"א לנפשו וידע את אשר לפניו, ואנחנו כלנו העומדים פה לפני ד' אלקינו, יחד נפנה בתפלה ובתחנונים אל פני האדון ד' ובתפלה ותחנונים נקדם פניו לרחם שארית עמו ולהושיע למו בעת ענים – אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (שה"ש ה' ואמרו במדרש אני ישנה מן המצות ולבי ער לעשותן. כי לב האדם יכה כהולם פעם לעורר האדם אשר חטא, לשוב אל ד'. וכלב באיש כן חכמי העם ומורי' לעם כלו. המה יוכיחוהו ויעוררוהו לדעת אשר לפניו. צופים המה וצופים נתנם ד', להזהיר את העם כאמור ד' אל בן בוזי, בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני (יחזקאל ג'). וכלב האדם אשר ממנו תוצאות חיים, כי משם יצא הדם לגידים ועורקים אשר בגוף ומהם - רד מהגידים והעורקים ישוב אל הלב, כי סובב סובב הולך הדם מן הלב אליהם ואליו ישיב לנקותו ולהשיבו למקום שבא משם. כן המה חכמי הדור, מפרי חכמתם יחי' העם, ותוצאות חקירתם ובינתם תחיינה הגוי כלו. והתעוררות הבאה מן העם, תפנה אל לב החכמים ומורים בעם, לעוררם לעשות לטובתו. סובב סובב הולך קבוע מי הדעת מן החכמים אל העם וישוב מהעם אל מורי' לעוררם לתחי'. ואל כוונה זאת אמר המלך החכם לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת יו"ד) כי הדם במריצתו הראשונה נקי וטהור יצא מן הלב לתת חיים לכל הגידים והעורקים העצבים והאברים, וכהתימו ללכת שוב ישוב אל הלב, אולם כבר אבד מטהרו ונערבו בו דברים אחרים המצריכים לנקותו. כן לב חכם נדמה להדם במרוצתו הראשונה אשר תסוב לימינו ולב כסיל כבר נשבת מטהרו כי הלך לשמאלו. והחיוב איפוא לזכותו ולטהרו משמץ אי טהרה ואי נקיון המעורב בו. וכן נדמו חכמי העם לעיניו, שנאמר עיניו כיונים ואמרו חז"ל אלה ת"ח שהם גלגל עינו של עולם (ילקוט שה"ש). כי כעין האדם הרואה ומבחנת הטוב והרע לקרב הראשון ולרחק האחרון להסיר מכשול ולשמור מן הפחתים ומן הבקעים. כן עיני החכמים צופיות לבחור את הטוב לבני עמם ולשמרם מהלכד בפחים ומוקשים יטמנו להם שונאיהם ואויביהם. ואשרי העם רואים בעיני החכמים ושומעים באזניהם, ואשרי העם אם ישמעו למוסר ויטו אזנם לקול חכמיהם המוכיחים אותם ומורים להם הדרך הנכוחה ילכו בה. אני ישנה מן המצות ומן החובות המוטלות עלי תאמר כנסת ישראל, ולבי ער. חכמי הדור ומורי' נתנו עיניהם על דרכי ויעוררו למוסר אזני לשמוע בקול התורה הקדושה. וכמאמר הילקוט פ' תצוה ויקחו אליך שמן זית זך הה"ד הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במעשיך הנך יפה במעשה אבותיך, עיניך יונים אלה הסנהדרין מה הגוף הולך אחרי העינים כך ישראל הולכים אחרי סנהדרין. ואם לא ישמעו לקול מורים עליהם נאמר עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. כי הצופים עושים חובתם וקוראים בקול ומזהירים. ואם העם לא ישמע לקול מורו, אז קול דודי דופק קול הקב"ה בכבודו ובעצמו, קורא לעם ביום הקדוש הזה, פתחי לי אחותי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. והשיבו וחיו! קול דודי דופק על פתחי לבנו ובקול אהבה וחבה יקרא אלינו לשוב מדרכנו כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי'. - וכמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם יאמר המלך החכם (משלי כ"ז). ור' יהודה אמר ביבמות קי"ז ההוא בדברי תורה כתיב. ודבריהם סובבים אל קוטב ותוכן המאמר אשר אנחנו בו. כי כמים המראים הפנים לעין הרואה, אשר הן הנה הפנים וצורת האדם הרואה, ואותן הפנים שקבלו המים מהרואה במו, אותן הפנים מחזירות הם לו אם שוחקות שוחקות ואם עצובות עצובות, וכן מחזיר הלב למתרי וגידי האדם הדם שיקבל מהם. ועל סביבותי' שב הדם, כי סובב סובב הולך כאשר אמרנו למעלה. וכן הוא הדבר בין מורה העדה והעדה, ובקשר אמיץ נקשרו איש לרעהו, ממנו - מהמורה – תוצאות לדבר ד', להגיד לעדתו דברי אלקים חיים למען ילכו וידפקו על לב העדה לעוררה לתחי', ורוח הוא באיש שהוקם על ונשא הוא במקהלתו, רוח דעת ויראת ד', והי' לרוח מעורר ומחי', לרוח דופק על פתחי לב השומעים, לאמור. התעוררו התעוררו ושובו אל ד' הטוב והמטיב, ועל סביבותיו שב הרוח, כי זכות העדה וזכות אבותם מסיעתו והי' הטובה ההיא אשר תבא לעדה ממנו, היא הטובה אשר באה ממנה – ועל ידה, להחכם העומד בראשה