בית יצחק חושן משפט רלו

ותקח את צעיף השקר ותתכס, לבלי היטיב את דרכך, אז הונך וכל אשר לך חמסת וגזלת. כל הנמצא וכל אשר אתה רואה לה' הוא, ולאיש אשר ימצא חן בעיניו והלך בדרך תמים נתנם לעשות בהם את הטוב ואת הישר. ואתה כי נטית מן הדרך ותלך אחרי שרירות לבך. הלא גזלת הון אחר ושמת בכליך. והי' כי יחטא ואשם, וידע את חטאו ושב אל ה' ויחליט בנפשו להטיב את מעשיהו ולמנע מעשות כל חטא ועון, אז תשיב את הגזלה והי' לך אשר לך, כי תבנה את ביתך בצדק ויושר והי' ידיך נקיות מחמס ועול, ובהתודות על חטאו, ויגמר לבלי שוב לכסלה, יקנה באמת וצדק את הנמצא בידו, ומתנת אלקים תהי' לו, כי מאת ה' הוא

והתודו את חטאתם בימים האלה, ויכירו וידעו כי לא שמרו את דרכי ה' ויתעו מני ארח ללכת חשכים, ויבקשו מאת ה' כי יסלח למו, והביטו וראו כי חטאו בנפשם, ומוסר כליותם על העבר, יהי' להם למורה דרך לימים יבואו, וממעקו הלב ישמע קול. "שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלקים" (קהלת ד') כי חכמים הגידו וגם אנכי אמרתי רבות פעמים בדרשותי, כי הארץ וכל אשר בה תבל ומלואה, בית אלקים הוא, ובו משכן כבודו. ואיש ואיש אשר יולד, בהתהלכו בארץ החיים, ילך לפני ה', ומשמים ומהארץ מכל אשר סביבותי' קול קורא אליו להטיב את מעשיהו, ואיש ואיש כעשיר כעני, כחכם כנבון כעובד האדמה כמלך היושב על כסאו ישמע את הקול מדבר אליו. שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים

להחכם דורש אמת וחופש תעלומות חכמה יאמר בקול. שמר רגלך בבית אלקים אם תרצה לחקור ולדעת. מוצאי הבית הגדול והנשא הזה, לגלות תעלומותי' ומסתרי', אל תטה מני דרך ללכת ארחות עקלקלות. אל תהרוס את היסודות אשר יסדו הראשונים באמונתם. וראה ועשה גם אתה כמעשיהם, לבנות משפטיך על יסודות חזקים ונאמנים, והיתה האמונה הטהורה הבסיס אשר עלי' תעמוד בעמדך, והתוה"ק העמוד החזק אשר תשען עלי', וסביבותיהן תשתרגנה פארות עשתנותיך, ואל יהרסו מחשבותיך לעלות אל ה' לבלע את הקודש. וכן צוה ה' בעת עמד ישראל לפני הר סיני. רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב. כי אם ירצו להרוס אשיות האמונה ויחפצו לראות דברים אשר לא שזפתם עין האדם, ולא ישלוט בהם שכלו ונפל ממנו רב. ומארבעה אשר נכנסו לפרדס, ר"ע לבדו יצא בשלום, ואלישע בן אבוי' קיצץ בנטיעות, כי כנפי שכלו עלו ממעל לו, ויאמר לראות במקום אשר כהו עיניו מראות, ע"כ תעה ויט מן הדרך. ויכחש בה' ובתורתו כי לא שמר רגליו בהלכו בבית אלקים

וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו (שם) הכהנים אשר יקרבו אל ה' ויעמדו במקום הקודש, ואלה המורים בעם, אשר בידם נתון אשרו הרוחני והמוסרי, יתקדשו, ושמרו עצמם בלכתם בבית האלקים, לבלי ימצא בידם כל מאומה. כי איך ילמדו דעת ויורו דרך ועל פניהם יכזבו. והי' בעמדם להוכיח, ולבם לא נכון עמם, ושחתו דבריהם חנם, והרעו יותר מאשר יועילו. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, אמר מלאכי (שם ב'), על הכהן העומד לשרת לשמור דעת תורה ומצותי', ואז ימצאו דבריו דרך ללב העם לעוררם לתחי' ואליהם תאמר הקהלת, שמר רגלך כאשר תלך בית האלקים, לבלי נטות מדרכי האמונה והיושר אף כחוט השערה, אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ויקרא ד') תאמר התוה"ק כי ממנו ילמדו ויעשו וחטאו ואשמו. שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט. (הושע ה' א') והזהיר הנביא את הכהנים בראשונה כי המה הצופים, המה המורים, וחטאתם חטאת העם ואשמתם אשמתו. השמרו לכם איפוא בלכתכם בבית אלקים, וכשלו הכהנים וכשל העם כלו והביאו עלי' רעה ולא טובה, השמרו לכם מעשות כל חטא, והתקדשו והטהרו

ולסוחרים על ארץ רבה, גם לאלה העובדים את האדמה, ולחרש ולמסבר יקרא קהלת. שמר רגלך בלכתך בבית האלקים שמרו המצות אשר צויתם בלכתכם בארץ החיים. השמרו לכם מלכת רכיל מנקמה קנאה גאוה ותאוה. כי לא נתן ה' לכם את הבית הגדול הזה, הכלול ביופי והדר, למען עשות כדברים האלה, אשר ישחיתו טהרת נפשך חלק ה' ממעל. היכל ה' היכל ה' העולם כלו והאדם הוא הכהן העומד לשרת בהיכל הקדוש הזה, ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' ושרת בשם ה' אלקי' ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'. (דברים י"ח ז'). כל מאויי נפשו יביא אל בית ה', לשרת בשמו ולתת כבוד לד' כאחיו העומדים בבית ה'. אל תשפיל עצמך מאחיך אלה העושים את רצון ה', עשה איפא מצות התוה"ק והיית כאחד מהם. הן עיניך פקוחות וראית את השמש והירח וכל צבא השמים, אשר הכין ה' בבית התבל, וראית את כל הטוב אשר נתן לך ה', ולא ידרוש מאומה מאת האדם, רק לעשות צדק, לרחם לחנן ולעשות חסד, ולבלי השחית את הפועל הנשגב בעשות כל רע. והלכת בדרכיו ועשית את הטוב, וזכרת את הטוב שעשו לך אנשים, וזכרת את הטוב אשר עשו לך אבותיך, ועשית כמעשיהם המה זרעו ונטעו זרע ופרי קודש, ואתה לקחת מפרי עבודתם ותאכל ותשבע. הכינה גם אתה לבניך את מטעי הקודש ואכלו ושבעו בימים הבאים ותברכך נפשם והי' הטוב אשר הנחילוך אבותיך ויתנו לך, מורשה לבניך אחריך, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב

ואתה כי חטאת ותעשה ממצות ד' אשר לא תעשינה, ופחדת וחרדת מאימת יום הדין הנורא, עשה זאת בני והנצל, ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו, אל תוסף ללכת בדרך הזה אשר הלכת, חדל ומנע עצמך מעשות כל חטא ועון, ואם השפלת לרדת וחטאתך כבדה, התשובה השלימה תרומם אותך ותקריב אותך אל ד' הטוב, ורוח טהרה יתעורר ממרום, לזרות את החטא ולהביר את חלאת נפשך. ויום הזה, יום הדין והחשבון יהי' יום ישועה ועת רצון ויזכרו בו מעשי אבותינו הקדושים אשר הקריבו נפשם על מזבח אהבת ה'. ויהי' גם המה לנו למחסה ולמסתור להגן בעדינו, כאמור במדרש. תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקדת יצחק כי כתקוע שופר ביום הזה, יזכר את אשר הקריב יצחק א"ע כליל על מזבח ד' לקדש את שמו ית', ונגמר בעדינו גם אנו להקריב את נפשנו לאהבת ד'. אשר יאמר היום בהר ד' יראה (בראשית כ"ב י"ד) כי גם היום, אחרי עבור כארבע אלפים שנה מעת הועלה יצחק לעולה, בהר ד' יראה. ונגלה כבוד ד', ונהרו כל הגוים ותחזינה עיניהם כי שם ה' נראה על העם הזה. וחז"ל אמרו על מקרא ובהשחית ראה ה' וינחם על הרעה, מה ראה. ר' יוחנן אמר בית המקדש ראה, דכתיב בהר ד' יראה, (ברכות ס"ב ע"ב) ראה את הבית הגדול הבנוי בראש ההר, ראה הקדושה המרחפת על המקום הזה, ונחם על הרעה. ובכל עת וזמן, בהשחית גוים את זרע יעקב יראה בהר הזה, ורחם עמו. וכאשר קרא אז מלאך ה' ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה (שם י"ב) ככה יקרא ד' לאלה הקמים עלינו אל תשלחו את ידכם להרע לעמי, כי רק לנסות אותם באתי לדעת את אשר בלבבם. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ד' אלקיהם (ויקרא כ"ו) ואשר פזרתים בארצות ונתתים ביד אויב, לא למאסי בהם עשיתי זאת, ולא להפר בריתי אשר הקימותי אתם לעולם, כי אהבת עולם אהבתי את עמי ואהי להם לאב רחמן ורחמתים

אכן גם אלינו יקרא ה'. אל תשלח ידך אל הנער ויצונו לבלי שלח יד בחנוך הבנים, ולבלי הסיר אתם מדרך התורה ובשחר ילדותם נלמדם צדק ואורח משרים. אל תנכרו את מעללם, ואל תסירו אתם מדרך הסלולה לנו מאבותנו. הן חקות כל עם על עוללי' וילדי' נוסדה, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם (תהלים ח' ג'). כל הבן היולד לך וכל הבת הנתנה לך, עליהם להיות בן ובת ישראל, למעוז לעם ד' ולתפארתו בימים יבואו. ועל כל אב ואם לגדלם לתכלית נעלה הזה. וזאת התורה תלמדם לחנכם להיות גוי קדוש ושננתם לבניך ודברת בם (דברים י"ד) דברי התורה יהי' לבניך ולבנותיך למורשה, חנוך אותם על דרכי' ויגדלו ויהי' לברכה לעמם ולמולדתם, "אל תשלח ידך אל הנער" לאמור איך יגדלו יתר העמים את בניהם ואת בנותיהם ואעשה כן גם אני. חלילה לך מעשות כן כי יתנכרו לך בניך, ובימים יבואו כאשר יהי' לאנשים, יבזוך בלבם וישחקו לך והיית אתה בעיניהם כמתעתע. ומלבד כל זאת חטאת קסם הוא נגד ד' עמו ותורתו, כי לא לנו יהי' הבנים, והי' לעם אחר ושכחו עמם ובית אביהם. שליחת יד היא החנוך הנכרי, בהפקדון אשר הפקד אתך מאת ד' הטוב. ובניך הלא הפקדו בידך למען תתך להם את הברכה הצפונה בתוה"ק ללמדם דעת ויראת ד'. ופרי הדעת בעד כל איש ישראל היא התוה"ק. על ידה יקום ויתעודד על ידה ישוב אל ד' אל עולם, ובה בתוה"ק יראה את תעודתו בתבל, ואם כי דל חלקו במחמדי' ובתפארת אדם הלא כבוד יכבד בגלל אוצר הגדול הניתן לו מאת ד' והוא חמדת כל העולם והיא התוה"ק. ירמי' הנביא כבר ראה את הרעה הצומחת מהחנוך הרע, ומהדמות בו אל העמים אשר סביבותיהם, ויקרא. אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי. כי נבערו הרועים ואת ד' לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה. (ירמי' יו"ד כ' כ"א), ולהבין דברי זעקתו, ולדעת את המשא אשר נשא על בית ישראל, נראה את המשל אשר משל עליו באמרו "אהלי שדד וכל מיתרי נתקו". כי הבנים הם העבותות והמיתרים בין דור לדור, הם יקשרו את העבר ואת העתיד, והיו לאחדים, המה יקבלו מאבותיהם את הנמסר להם מאז, ונטעי נאמנים אשר נטעו על למי לבותם יציצו ציץ ויוציאו פרחים לעשות פרי קודש, אמנם יהי' הזרע הנזרע לברכה, אם ידי האבות ידאגו על התפתחותו וישגיחו עלי' בעין פקוחה לרוותו במי האמונה הטהורה, ותבא בו רוח טהרה רוח אהבה לד' ולתורתו ובדרך הזה יהי' הבנים מיתרים אמתים וקיימים בין העבר והעתיד ואוהל ישראל יהי' לא רק אוהל לשבת בו, כי גם אוהל ואור להאיר לכל יושבי הארץ. אולם אם ירחיקו הבנים מבתי אבותיהם, והחנוך הרע יביאם לחבר עצמם עם חברים רעים, וכל מדה חובה ישחיתו, אז ינתקו המיתרים המקשרים דור החדש עם הישן, ויחדלו הבנים מהיות בחוברת את אבותיהם, אוהל ישראל ישודד והמיתרים נתקו. בני יצאוני תקרא אז כנסת ישראל, יצאוני ואינם. הופר ברית האהבה והידידות בין אב לבנים אין נוטה עוד אוהל יעקב, אין מקים יריעותי'. וזאת הוא חטאת הרועים, כי לא הזהירו את האבות בעתם, ונפרדו האבות מהשנים הורס הבית כי לא השכילו ללמדם דעת. וכל מרעיתם נפוצה. אז