בית יצחק חושן משפט רלה

אצבעותיו בקרקע, למה. מידי אביר יעקב. כי ברגע הזו אשר הסיתו יצרו לעשות מעשהו, חשב כי יעשה שקר בעשותו המזימתה, כי יכבה השביב המאיר בנפשו, שביב האמונה המאיר לאדם עלי אדמות. כי ידעך נר ד' ההולך ואור לפני בן ישראל, ונאבדה מאתו רגע האשיות שלו, גם ראה דמות דיוקנו של אביו בחיר ד', ומה דמות יערך לו בנטותו את דרכו וחטא לאלקים. ובהראות המראה הגדול הזה נגד עיניו הפיל עצמו לארץ, כי זכר ברית הורים ולא יכול לחלל כבודם במעשה נתעב ונאלח, וקול קרא באזניו "וזכרת"

גם הפעם יעלה זכרון אבותינו על לבנו, אבותינו אשר חיו אתנו ונפשם כעת בשמי מרומים, אבותינו אשר הרבו להטיב עמנו וילמדונו דעת ותבונה, ונבקש מאת ד' כי יתן להם מנוח בצל חביון עזו. הפעם נזכר גם אנו תורתם אשר הורונו, ושם בעדן גנם יתענגו לראות כי הסירו בניהם הבגדים הצואים מעליהם ולבשו מחלצות ובאו כלם בברית יחד לנצור דרך עץ החיים. ויטו אזנם לדברי התוה"ק המכרזת ואומרת וזכרת

ושמרת. חז"ל אמרו בברכות ובשבועות זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ומזה למד רב אדא בר אהבה חיוב קדוש היום בנשים, דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. אף אנחנו נאמר בדרך הדרוש שאנו בו כל שישנו בזכירה ישנו בשמירה. (ע' צל"ח פסחים כ"ח ב'. דהיקש נדרש מסיפא לרישא ומרישא לסיפא). המצות האלה, ועשית ושמרת הנוסדות על אדני המצוה וזכרת, תביאינה בכנפיהן המצות הרמוזות בדבור ושמרת. כי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת (עירובין צ"ו א'). וגם פה צותה לנו התוה"ק לשמור לבלי לעשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. מהן אשר יחטא האדם לאלקים ופגע בכבוד המלך, בכבוד ה' יוצר האדם, וישנן אשר יחטא האדם לאדם ופללו אלקים. כי יהרסו בזה עמודי חברת ישראל, ותשחת גם נפש העושה זאת. ובעשרת הדברים אשר דיבר ד' לעמו בהר סיני הזהיר על שתי סוגי המצות. לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא, ובעבור האדם על אחת משתי אלה ונקלה כבוד ד' בעיניו וחטא ואשם. לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ברעך עד שקר וגו' הנה מצות ואזהרות אשר צוה איש לבלי לעשות לרעהו. וגם באלה ימעל מעל בד' כמאמר הכתוב דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' ואשמה הנפש ההיא. (במדבר ח') וכוונתו, שאף אם מעשיהם המה מחטאת האדם לאדם. בכ"ז ימעלו מעל בד', ואשמה הנפש העושה זאת. והתוה"ק תקרא אלינו ותאמר, ושמרת מעשות דבר נגד רצון ד' ושמרת את נפשך לבלי תלכד בפח יצה"ר הבא להסיתך, לעשות מאחת ממצות ד' אשר לא תעשינה

ושמרת את השבת מחללו כי קדוש היום לד'. אות הוא בין ד' ובין עמו, והעושה בו מלאכה יעביר האות ממנו ויחלל שם ד'. ועוד לפני אלפי שנים צוה ד' לשבות ביום השבת, ובטרם ברא ד' ארץ ושמים כתובה היתה התוה"ק ותהי' שעשועים לפני ד', ומצות השבת רשומה בה. מתנה טובה היתה בבית גנזי ד' ושבת שמה, וברצונו נתנה לזרע יעקב אהובו (ביצה ט"ו). ומדוע לא נשמור את יום השבת, ששת ימים נעבוד וביום השביעי נשבות, וקראנו לשבת עונג להתעדן על ד' לקרות בתורת ד' להבין ולהשכיל מה ד' דורש מאתנו. עד היום הקדוש הזה, כי ברא ד' שמים וארץ, ובדבר פיו נעשו, הוא כוננם והוא יצרם, וד' ברא את האדם, וישם אותו בתבל ארצה ויצו עליו לשמור את יום השבת ויקדש בו וחלילה לבן ישראל למרות פי ד' ולחלל את יום השבת. כי מלבד העונש הגדול הכרוך בעקב חלול השבת, כי מות יומת מחללו, עוד השחית בזה, כי הסיר מעליו עטרת תפארה אשר בה קדושה וברכה גם יחד, וינאץ שם ד' ויבז בעיניו להיות עבד לד' הטוב, הפיר הברית ויהי לעבד לתאות לבו. ובעבור בצע כסף הרחיק ברכת ד' מביתו ויביא אליו קללה לזאת איפוא צותה לנו התוה"ק ותאמר ושמרת את השבת כי קודש הוא

ושמרת מהגאל את נפשך בכל מאכל האסור עפ"י התורה, ועפ"י חכז"ל וכבר אמרה התורה ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אותו (שמות כ"ב ל') ה' הטוב ידרוש מאתנו להתקדש ולהטהר, למען עשות האדם את גופו מקדש לה' אלקים שמה יבא הרוח, רוח טהור ונעלה, לעוררו לעבוד עבודה תמה ומאכל אסור יטמא את המקדש הזה וישבית מטהרו. והאדם ככהן במקדשו זה ועלי' לשמר משמרת הקדש ולעשות ככל מצות התורה ואם לא נדע טעם האסור, הלא נאמין לה' הטוב כי אך את טובתנו הוא דורש ולמען הטיב לנו צוה והזהיר לבלי אכול נבלה וטרפה בשר בחלב ויתר המאכלים האסורים וכמו מאכלים רעים יסבו מחלה לגוף, כן האסורים ישחיתו טוהר הנפש השמר לך איפוא ואל תמרה את פי ה' כי מצות' וחקיה טובים וישרים, הקדש איפוא והטהר ממאכלות אסורות ושמרת

ושמרת את כל מצות ד', וחכית וקוית לישועת ד'. ואם כי תתמהמה אל תתיאש, כי זאת היא רצון ד' להושיע לעמו ולחלצו ממיצר. ואבינו שבשמים, שמר את הדבר למהר לעשותו והתורה הקדושה תבטיח לנו כי קרובה השעה ותקרא ותאמר לאיש ואיש וחכית ושמרת. ובא לציון גואל בבא"ס

ב"ה. רי שא דרוש ליום א' דר"ה

חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישגב (משלי כ"ט כ"ה) ורבים אומרים בכונת המקרא, כי חרדת האדם ופחדו, יתנו לו מוקש ומכשול, וע"י החרדה יפול לבו ואבדו עשתנותיו מעשות חיל והבוטח בה' ולא יפחד, ישוגב ולא יראה רעה, כי "משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'' (תהלים קי"ב), ואם כי הדבר נכון ואמת, רחוק הוא בכוונת המאמר. כי לו היתה חרדת אדם נושא משפט הזה, כדברי המבארים, הי' לו לאמר "חרדת אדם תתן "מוקש (כי חרדה הוא לשון נקבה). אמנם נראה בביאור דברי המלך החכם בהיפך מדברי המבארים, כי לא חרדת אדם, רק מוקש הוא נושא המאמר, וכמו יאמר מוקש אדם יתן חרדה. כי סבת החרדה הוא המוקש, וחטאת האדם תביא פחד ורעדה בלבו, כנאמר בברכות האי תלמודא דהוה שקיל ואזיל בתרי' דר' ישמעאל ב"ר יוסי בשוקא דציון, חזי' דקא מפחד, א"ל חטאה את. דכתיב פחדו בציון חטאים (ישעי' ל"ג). כי לולא חטאות האדם ועונו לא יחרד ולא ילפת, ורק בשמעו לקול יצרו אשר יסיתהו לנטות מדרך התורה והמצוה ואשם, לבו ירעד ויפחד מאימת הדין אשר יבעתהו וכאשר אמר הפייטן. אם כגמול הלב יחיל, מקורי עפעפי אזיל כמזחיל. ובא הכתוב השני ומלא את דברי הראשון. רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש (שם כ"ו). יצר לב האדם אשר יסיתנו לעשות רע הוא מושל בכל אשר לו, כמאה"כ מפנק מנער עבדו ואחריתו יהי' מנון (שם כ"א). ואם ישמע לקול יצרו, אשר נברא להיות עבד לשכלו, ותמתק אלי' הרעה, אז תשיב עלי' המשרה באחרונה ויהי' השכל לעבד לו. וקהלת אמר. עיר קטנה ואנשים בה. מעט ובא אלי' מלך גדול וסבב אותה ובנה אלי' מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן הוא. (קהלת ט') עיר קטנה, היא האדם ואנשים בה מעט, המה כחות שכלו אשר יעזרוהו בהלחמו את תאותיו. וכבא מלך זקן וכסיל, ואתו מצודים וחרמים חמודות התבל ושעשועיה, להסיתו בהמון כזבין, ומצאוהו מכשולי הזמן הסובבים את העיר הקטנה ללכדה, וכמעט יהי' ברעה לולא ימצא בו המסכן החכם, והוא יצרו הטוב, אשר ימלט את העיר הקטנה בחכמתו, ויצילנו מאלה המכשולים אשר שתם עלי' היצה"ר. ולאשר רבים מבקשים פני המושל הזקן, ולא יזכרו את איש המסכן, אשר ינחם בתבונתו ללכת משרים, לכן משפטם את ה', כי ביום הדין והנורא עד האלקים יבאו, ויצא משפטם, אם לשבט אם לחסד וחטאת האדם תתן את חרדתו ביום הזה, כי ירעד ויפחד בעמדו לפני שופט הצדק, וראה את אשר עשה בכל השנה. אמנם אם חטאתינו תביאינה בלבנו חרדה ופחד, הבטחון בחסדי ה' ישגבנו, לראות בהשקט וברוח נכון את תוצאות הדין. ולבנו נכון כי יוציא ה' לאור משפטנו. לא יחפוץ ה' במות המת כ"א בשובו מדרכו וחי'. כמאה"כ כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך, ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות (ישעי' מ"ט ח') הימים האלה נתונים הם לדין ומשפט אכן רחמי ה' מרובים, ומקדים רחמים לרוגז ועת הדין יהי' לעת רצון, ויום המשפט הוא יום ישועה, כי לא שופט צדק לבד הוא ה', כי אם גם אב רחמן. ואם ניחם האדם על הרעה אשר עשה ויודה על חטאיו, אז יום הדין יהי' ליום ישע ורצון, ופקד ה' את עמו בחסד ורחמים, כי נתן ה' את בריתו בינו ובין ישראל, להקים ארץ ולכוגנה, ואם במשפט יעמוד, ונמוטו יסודותיה, ונוע תנוע תבל וכל אשר בה, כי מי יוכל לאמר זכיתי לבבי, ואין במעשי חסרון ומגרעת, ובכל המקרים אשר עברו עלינו זה אלפי שנים, נראה ונשמע את קול הקורא אלינו לשוב אל ה'. להסיר את הלוט הלוטה על פנינו להכיר את תוצאות החטא ואת הרע הכרוך בעקבו, כי יביא עלינו קללה ולא ברכה, ויסיר ממנו הכשרון להתקרב אל ה' אשר זאת תעודת האדם עלי אדמות התשובה הוא הברית בין ה' ובין האדם ובלעדה לא יוכל עמוד, ועל ידה נזכה לנחול נחלות שוממות כעת, ושבו והיו לארצות ברוכות. "וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה" (ישעי' ס"ב י"ב). ע"י התשובה יקראום "עם קודש" נהדרים ומפוארים בקדושת ה', והמה גאולים מיד צר ויהי ה' להם למושיע ונחלה שוממה חרפת עולם יקומם ה' ותקרא עיר דרושה, עיר לא נעזבה. כי ימין ושמאל תפרוץ והיתה לאור עמים

ואם אימת וחרדת הדין יבעת אותנו, החרדה הזאת לא תביא לנו כל מוקש חלילה והבטחון בה' ישגבנו, אם אך נשים נגד פנינו מצות התורה, ונקבל על עצמינו לשמוע לקולה, לחדול מאון ולהשמר מחטא בימים יבואו וזאת היא המצוה והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה (ויקרא ה' ה') והתודו את חטאתם אשר עשו (במדבר ה' ה') ואם כי הדברים האלה מדברים באשם גזלות ובגזל הגר. הלא תאיר מביניהם מצות התשובה. והתודו את חטאתם, תצוה התוה"ק. לדעת ולהכיר כי חטאנו, לבלי כסות את החטא במשאון, ולסבב את עצמו בכחש לאמר לא חטאתי' אל תשלה את נפשך ליפות את חטאתך ולהקל את משא העון מעליך באמרך הלא רבים יעשו כמוני ולא יאשמו. והי' כי תאשם לאחת מחטאת האדם, ותודה על מעשיך ואמרת "חטאתי ואשמתי וה' יסלח לי". כי כל עוד לא תשים עון נפשך ולא תשוב אל ה' והי' כל הטוב אשר הטיב עמך ה', גזל בידך. וכל אשר אתך מחמדת התבל עמל ואון כי כל עוד אשר עיניך מכוסות באפילה