בית יצחק חושן משפט רלד

וזאת היתה לפנים בישראל לקבוע עתים לתורה בימי חגם ומועדם, כדתנא משה תינן לישראל שיהי' שואלים ודורשים בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג (מגלה ד') והיתה כוונת איש האלקים מתקן התקנה הזאת, לעשות גדר וגבול לשמחת העם למען לא תהי' שמחתם להם לפוקה ולמכשול, וחטא העם ועבר חק ויפר תורה ואין חפץ לה' בשמחה אשר אחריתה חטא ועון, ודוד המלך ע"ה אמר. שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהלים קכ"ב) זאת היתה שמחת נעים זמירות ישראל, באמור לו כי ילך בית ה' לחזות בנועמו ולשבוע מטובו. וזאת היא שמחת גבר תמים בהסתופפו בבית ה', שמה יביע לבו תודות לאל חי שמה תשבע בצחצחות נפשו, כי יראה ויראה פני האדון ה' צבאות. מראות אלקים תחזינה עיניו ידע ויבין כי ה' הוא הנותן לו את כל מידו השמחה, ממנו הטובה ומכבודו גיל וששון, ואז בשמחתו תתאחד נפשו את אדון השמים והארץ. ובשמחתו לא יתערב זר (משלי י"ד י') וישעי' הנביא יתאר לנו השמחה לעתיד לבא באמרו. והביאותים אל הר קדשי ושמחתם בבית תפלתי (ישעי' נ"ו ז') בהר הקודש יראו כבוד ה', שם ילמדו את תורת ה', ויראו נפלאות ממנה, כי מציון תצא תורה, ואז תהי' שמחתם שלימה בבית התפלה, בהשתפכות הנפש ובהתקרבה אל ה' יוצר האדם ובוראו. ובעת הציל ה' את ישראל מיד המן האגגי וקבלו היהודים לעשות משתה ושמחה נאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ואמר רב יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור שמחה זו יו"ט וכן הוא אומר ושמחת בחגך (מגלה ט"ז ב') כי באין תורה אין שמחה ובלעדי' שמחה מה זו עושה. ולאחד התורה והשמחה כאחד נאמר במועדי ה' ושמחת לפני ה' אלקיך

ושמחת לפני ד' אלהיך תצונו התוה"ק, ומחג העצרת הזה יחל זמן הבאת בכורי האדמה לבית ד' ונאמר בהם ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד'. אלקיך. ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך (דברים כ"ו י"א). בעת בשל תבואות השדה ועמקים יעטפו בר, יצא החכר לעבודתו, ועמו אתים וכל כלי הקציר, ולבו ישמח אף יגיל בראותו את הברכה אשר ברכו ד', ידי' תקצרנה פרי האדמה ותאלמנה אלומות, מספרן יעלה ויגדל ותכסינה פני השדה. בא יבא ברינה נושא אלומותיו, כי כאם רחמני' דאגה לו אדמתו, לתת טרף לביתו, אז התוה"ק ישר בשמחת בני' תשמח גם הוא תלמדנו דעת לבלי רום לבבו ולבלתי תגאה ותאמר לו, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך. שא עיניך השמימה ותן תודה לד' א' אבותיך אשר נתן הכח בידך לחרוש ולזרוע ולשדד פני האדמה, אשר נתן גשם יורה ומלקוש בעתו ואשר מידו הברכה לך. כי ברכך בכל אשר לך ושמחת אתה והלוי והגר אשר בקרבך. אל תשכח את הלוי אשר אין לו חלק ונחלה, ועיניו נשואות לך למען תתך לו מהברכה אשר ברכך ד'. זכר את העני והגר אשר נפשם נשואה אליך, ממך תקותם ואליך תוחלתם ושמחת בזה לפני ה' אלקיך

והיית אך שמח נאמר ביום חג ומועד וחז"ל אמרו לרבות ליל יו"ט אחרון לשמחה. ואמרנו כבר בביאור הדברי' איך ידרשו ממלת אך לרבות ליל יו"ט האחרון כי השמחה השלימה אשר הוא לפני ד' תפרד מהשמחה אשר נגד ד' היא ולא ימצא בה רצון. במרגוע הנפש אחרי עבור השמחה. שמחת מצוה תשמח נפש האדם גם אם עברה זמנה, ותנעם לה כי שמחה לפני ד' ותתעדן לפני', כאשר אמר דוד המלך ע"ה, וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה (תהלים ס"ח ד') בעת הגלות נגלות כבוד ד', ישמחו ויעלצו צדיקים בד', וגם אחרי כן ישישו בשמחה זאת. כי השמחה תשאיר אחרי' עונג וגם ששון. וגם כעברה יגילו כי שמחו בה. לא כן השמחה הזמנית, אם כי תערב לאדם בעתה ותמתק בפי'. כעבור זמנה נשכחה מלבו ולפעמים אחריתה תוגה. וע"כ תבחן שמחת החג בליל יו"ט האחרון, אשר כבר תמה בו השמחה, ישמח לבו ויגיל בשמחה העברה. אות הוא כי עלתה שמחתו לרצון לפני אדון כל. ושמחת לפני ד' אלקיך

וזכרת יסוד התורה ועמוד האמונה הוא חוב הזכרון. זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים ל"ב). חובה קדושה לזכר את אשר עבר על אבותנו ועלינו בימים עברו. המון הטובות אשר הראה ד' לאבותנו. נסים ונפלאות אשר ראו עינינו ואשר אבותנו ספרו לנו. ובזה נדע ונרגיש חוב התודה לה' הטוב אשר הרבה להטיב עמנו, והתודה הזאת הוא בשמור מצות התורה ומשפטי' לכל חקותי' כי מה ד' מבקש מאתנו ליראה את שמו הנכבד ולאהבה אתו. ותהי' זאת ראשית תולדות הזכרון. וזכרת כי עבד היית במצרים. שם עבדו אבותינו בפרך כמסופר לנו בתוה"ק ובדברי חז"ל, וד' הוציאנו משם ביד חזקה. ומני אז נוסדה האומה הישראלית. וד' נוהג בחסדו את ישראל במדבר ולחם אבירים האכילם ויביאם אל גבול נחלתו, הר זה קנתה ימינו, ויטעם על אדמתו אדמת הקודש, ובהעלות זאת על לבנו, נודה לד' על הטובה שעשה עמנו

וזכרת תולדות ישראל בימים עברו, בעוד ישבנו בארץ אבותנו, בעוד מלכינו ושרינו ממנו יצאו בעוד עמד בית ה' על תלו, ונהרו כל הגוים אלי', ועין בעין ראו כי בחר ה' ביעקב, ואוה את ציון למושב לו, שם במקום הקדוש השכינה שכונה, ונר אלקים טרם יכבה בהיכל ה', והכהנים והלוים עומדים לשרת ופניהם אל העם ללמדם דעת ותבונה, וראית הפעם והנך רחוק ממקום מולדת אבותיך, עיר האלקים משפלת, והבית אשר בו שכן כבוד ה' נחרב ונהרס, בננו מפוזרים בין הגוים, ולא נותר לנו מכל מחמדינו בימי קדם רק התורה הזאת וכאשר אמרו ר' חנינא ור' יוחנן במדרש שיר השירים, פשטתי את כתנתי יום שנזדווג נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים לבוש כהונה ולבוש מלכות, רחצתי את רגלי מטנוף, ע"ז לא הי' לאל יד נבוכדנצר רק לפשוט הלבושים שלבשו בני ישראל, ואם כי נכבדים הי' הלבושים האלה ויקרים, בכ"ז לא הי' רק לבושים, אשר יוכל איש לחיות בלעדם אכן התורה אשר הוא חיי היהודי רוחו ונשמתו בה לא שלטה ידו לרעה ובימי הגלות רחצנו מטנוף ע"ז. ובימי ענינו למדנו לדעת את את ה'. כמאמר המקונן זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' כל מחמדיה אשר הי' מימי קדם. ואמרו במדרש כל מחמדי' אלו דברי תורה כמש"נ הנחמדים מזהב ומפז. כי באין מקדש וקרבן, נחמתנו הוא התורה הקדושה אשר המאור שבה מחזיר אותנו למוטב, וזכרון התורה לא ימיש מעל לבינו כי בן צותה לנו תוה"ק "וזכרת"

וזכרת בעת הושיעה לך ימין ה' ותופע עליך נהרה, וזכרת בעת ההוא ימי עניך ומרודך, הימים אשר חסרת כל ולא הי' לך לחם לאכול ובגד ללבוש, ועיניך הי' נשואות לאחיך העשיר להמציא לך טרף, ותיחל אל ה', כי יטה את לבו לטוב לך, וידעת היום כי מאת ה' הי' לך העושר וההון אשר לך. הוא נתן לך כח לעשת חיל, ויפתח לך את אוצרו הטוב למען תת לך ברכה כיום הזה. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך (דברים ח"ב) מיום היותך על האדמה עד היום הזה, וידעת חסדי ה' וראית כי רק על מוצא פי ה' יחי' האדם ותוצאות הזכרון הזה תהיינה, כי תרחם על עני ודל, שאין לו כל, כי תרגיש בעני נפשו, בזכרך כי גם אתה היית כמוהו. ורע ומר הי' לך, בעת עזבך אחיך העשיר לנפשך, וידעת את טוב לבו, אם האציל מברכתו לך. ולא יבוש לך מימים האלה אשר במורד ישבת. ובזה תבחן כי ישרו מעשיך ואלה הם דברי יוסף אל שר המשקים באמרו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדתי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה ( בראשית מ' י"ד) וחז"ל חשבו הדברים האלה ליוסף לעון, כי שם מבטחו באדם, ואמרו ע"י שאמר לשר המשקים, זכרתני והזכרתני נוספו לו שתי שנים במאסר ובמדרש תנחומא הישן (שיצא לאור ע"י רש"ב מלבוב נאמרו הדברים בלשון אחר, ע"י שבטח בשר המשקים וא"ל שתי פעמים כ"א זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, א"ל הקב"ה אתה הבטחת עלי' שתי זכירות חייך עשה עוד ב' שנים שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.) ואנא אולי מזרעא דיוסף קאתינא ואזכה להפוך בזכותי'. כי באמת יוסף הצדיק לא רצה לבטוח באיש, ואף כי בשר המשקים רהב ושטה כזב, כאשר יקראוהו חז"ל באמת, ורק נסהו בזה. אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, ולא תבוש אז מהימים האלה, ימי עוני ורעה, וזכרת בעת ישיב אותך המלך על כנך, ותתרועע עם שרים וגדולי המדינה, את העבד העברי אשר הטיב לך בימי עניך, דבר מאוד יקר וחזון בלי נפרץ. אז יודע כי מעשיך טובים ונבונים ונעלית על יתר המצרים, ואבקש ממך כי תעשה עמי חסד ותזכירני אל פרעה. אכן אם יחרף לבך ותכלם לזכור את מטיבך בעת הזאת לא אבקש ממך לדבר טובות עלי לפני פרעה. זאת היתה כוונת יוסף הצדיק ונקי הוא מחטא ואשמה, כי לא ימצא לו עון בבטחו באיש טוב היודע ומכיר טובה למטובו ואיש חסדו. האומנם יען גדול הי' יוסף בצדקתו וחכמתו סביבי' נשערה מאוד כדברי חז"ל, ושתי הזכירות האלה הסבו לו לשבת עוד שתי שנים במאסר והתורה הקדושה תצוה עלינו ותאמר וזכרת את ה' אלקיך (במדבר ח' י"ב) אותו תזכר ונושעת, כי הוא מעוז לדל ומבטח בעת צרה

וזכרת. זכור נא את אבותיך אשר התהלכו לפני ד' וישמרו מצות וחקים, וגם אותך חנכו על דרכי התורה וילמדוך לדעת את ד'. אתה היית תקותם ובך שמו מבטחם, כי תפלס דרכך משרים וכאשר השיבו נפשם אל ד' והלכו דרך למרחוק, היתה זאת נחמתם כי בניהם אחריהם יעשו כמעשיהם, לבלי נטות ממצות התורה הקדושה. ואבותיך הן המה דאגו עבורך, המה כלכלו אותך בעודך רך ועול ימים, המה הובילוך אל דרכי החיים, המה הי' מגן ומחסה לך בעוד לא הי' לאל ידך לעשות מאומה. והם הכשירו את רוחך ויחנכו אותך להיות אדם, והביאוך בברית עם ד' וימסרו בידך מורשת אבותיהם התורה הקדוש', ואתה אם תט מן הדרך אשר הורוך, אז תתנכר להם ותשלם לאבותיך רעה תחת טובה. צור ילדך תשי ותשכח א' מחוללך (דברים ל"ב י"ח). אם תשכח צור ילדך, אם יעבור עליך רוח רעה, לבלי שמוע לעצת הורים ומורים, לא תכיר את אביך ואת אמך לא תדע, ונכרת חוט של חסד המקשרך לאבותיך ומטיבך ונכרת גס החוט המקשר אותך לעמך ותשכח גם אל מחולליך. כי בכבוד אב ואם תכבד את אלקי הכבוד. וזכרת איפוא את אבותך, וזכרונם ישמר אותך מעשות דבר נגד התורה הקדושה, כי הוא נגד רצונם וחטאת נגד התורה ונגד אבותיך

ויאירו לעינינו דברי המדרש בקרא ותתפשהו בבגדו האמור ביוסף הצדיק, באמרו כי רצה לעשות רצון אשת אדוניו, ובקש עצמו ולא מצא שראה דמות דיוקנו של אביו והפיל עצמו בקרקע ונעץ